הצעיר בן ה-21 (-בצילום) אמר בבית המשפט, ביוזמת עורכי הדין אריאל הרמן ופנינה כהן, כי לפני כמה חודשים שמע קול שאומר לו "תירה בו, תירה בו", ולכן עלה לבית המשפחה ורצח את אביו. הוא העיד כי שמע בעבר קולות אחרים אולם זו היתה הפעם הראשונה שהוא שמע את הקול שאומר לו 'תירה תירה'.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3616996,00.html
מאחר ואנו ארגון זכויות האדם היחיד בישראל וגו' יש טעם להגדיר את עמדתנו בנושא שמיעת קולות.
1. כל מה שחי -כולל הצומח- שומע. כשאדם טוען שהוא שומע "קולות" איננו יכולים לדעת מה הוא שומע ואנו אמורים להאמין לו כאילו הוא אכן שומע ובלי כל סיבה, כאילו היה אומר שהוא שומע מה שכן היינו מאמינים. התוקף הפוליטי הניתן ע"י החברה לטענת ה"שמיעה" הוא שרירותי ונתון להחלטתנו!.
מבחינת בניית טיעון לוגי כמובן שאיננו יכולים להעלות את הטענה ש"אדם שומע", אלא רק שאנו שומעים שאדם אחר אומר ("שהוא שומע קולות") וכו.
2. כיצד המדינה באמצעות מנגנון הדיכוי הפסיכיאטרי עושה שימוש בטיעון: הפיקציה המשפטית של 'סכיזופרניה' דורשת שנקבל קיומו של המצב שבו חולה הנפש (מצב המתבטא ב"שמיעת הקולות") מבצע עבירה פלילית משום שביולוגית אינו מסוגל להתנגד לביצועה (בשל ההוראות אותן הוא מקבל) ו/או אינו מבין שהן פוגעות ו/או אסורות על פי חוק. נפשט את הסיטואציה ע"י הוצאת המינוחים הגזעניים-ביולוגיים-פסיכיאטריים: אדם מבצע עבירה משום שהוא נמצא בסיטואציה בה הוא חייב (ואינו מסוגל שלא) לבצעה, זה מוכר לנו כחייל הנמצא במסגרת צבאית שאינה מאפשרת לו סירוב פקודה, שמשמעה שלילת חירותו, ובעתות מלחמה הוצאה להורג בבית דין צבאי. האם החברה משחררת חייל מנתינת דין וחשבון במידה ומעשיו מתקבלים כעבירה? הקלישה של בית המשפט הישראלי מדבר על פקודות ש"דגל שחור מתנוסס עליהן" וחיילים שהוציאו אותן לפועל עומדים לדין. אדם נשפט על מעשיו.
3. הטיעון המשפטי-פורנזי של "שמיעת קולות" -דהיינו שאנו אומרים שאנו שומעים שאדם אחר אומר שהוא שומע- מוגדר "עדות שמיעה" ופסול לחלוטין בצורת המשפט המקובל. העובדה שעדות שמיעה פסיכיאטרית מתקבלת בבית משפט מעידה על עומק ההזניה ההדדית בין הפסיכיאטריה למשפט לתועלת ההדדית של שני הצדדים.
פרדוקסלית רק הפסיכיאטרים מאמינים ל"שומעי קולות" ובמעין Folie à deux הם זקוקים זה לזה, מה שמסביר את שיתוף הפעולה...
http://www.iaapa.org.il/46024/Kfia9_fikzia