עלילת דם 
האמונה הנוצרית רדפה את היהודי בטענה שהוא דמוני, סדיסט וכופר בעיקר. האמונה הפסיכיאטרית רודפת את הסכיזופרן בטענה שהוא רוצח מועד, חסר ­רגש לקורבנותיו,  חסר ­תובנה למחלתו ו"תת אדם". אותה עלילה בשינוי הגדרה

נטע לויט

פורסם ב'כפיה' מס. 7, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), יולי 02'

המילון מגדיר עלילת דם כהאשמת שקר שטפלו שונאי ­ישראל בזמנים שונים על היהודים כי הם רוצחים נוצרים לשימוש בדמם. העלילה הנוצרית הופצה בדרשות של כהני דת ותמונות זוועה שנמכרו לציבור ונתמכה בעדויותיהם של יהודים שהושגו לאחר כליאה ועינויים. הלגיטימיות לאלימות נגד היהודים שמקורה בעלילה זו נתנה ע"י השלטון שהשתמש בעלילה לתועלתו. עלילת הדם הפסיכיאטרית מופצת בעזרת מחקרים "מדעיים" של
פסיכיאטריים ותקשורת המונים שלה אינטרסים מובהקים, כלכליים ואחרים בליבויה בשירות תעשיות התרופות הפסיכיאטריות, וכמובן שהמחוקק נותן לגיטימציה לאלימות כלפי כלואים פסיכיאטריים ("חולי נפש" בלשון החוק) על סמך קביעות הפסיכיאטרים.
רוצח
החלק הבא של הרשימה ידגים את הרלוונטיות של הטענה המובאת בראשיתה בעזרת מובאות ממחקרים מתחום הפסיכיאטריה כשמטרתי היא לבסס את הטענה כי מדובר בעלילת דם בת זמננו. בשיטות האלימות להשגת המידע והפצתו בציבור, ובשימוש שנעשה במידע לפגיעה ולרדיפת "האחר", עלילת דם זו תואמת בהנחות היסוד הגזעניות שלה את דפוסי ההתנהלות של עלילת הדם הנוצרית.
2 המחקרים הבאים מציגים את הסכיזופרן כרוצח ממהותו הביולוגית, תוך התעלמות נוחה מהעובדה הידועה היטב לכולנו כי לאנשים שביצעו עבירה יש תמריץ טוב "להודות" במחלתם הפסיכיאטרית ­ סגירת התיק הפלילי ואפשרות שחרור מהירה אם הם ידאגו להציג בבית המשפט חוות דעת פסיכיאטריות המציגות אותם כסכיזופרנים.
-על הקשר שבין אלימות לפסיכופתולוגיה.
מאת משה בירגר, יהודית אסולין, משה קליאן, יעקב אליש, חיים גרינשפן, משה קוטלר
בעשור האחרון הצטבר והלך מידע רב בדבר קשר מובהק בין מחלת הסכיזופרניה לבין אלימות. בקרב אוכלוסיית עבריינים רוצחים אשר נכלאו בין השנים 1990/91 נמצא שיעור סכיזופרנים גבוה פי 6.5 בהשוואה לשיעורם באוכלוסיה הכללית. במחקר שנערך בין השנים 1964/84 דווח כי גברים החולים בסכיזופרניה היו מעורבים בשיעור פשיעה הגבוה פי 3.8 בהשוואה לגברים בריאים. במחקר שבו נבדקו 114 עברייני אלימות וקורבנותיהם ששוחררו ממאסר בין השנים 1980/85 50% מהם אובחנו כלוקים בסכיזופרניה. כלי הנשק בו השתמשו עבריינים בעלי אבחנה פסיכיאטרית היה בדרך כלל סכין, בעוד שכלי הנשק בו השתמשו עבריינים שאינם חולים היה אקדח. נמצא כי מרבית הרוצחים בעלי הפרעה נפשית, אובחנו כלוקים בסכיזופרניה. כיום מוכח ללא כל ספק כי חולי סכיזופרניה מעורבים במעשי אלימות בשיעורים העולים על הממוצע באוכלוסייה הכללית.
פורסם ב'הרפואה' כרך 137 חוב' א'­ב' (יולי 1999) ­

-אלימות ורצח בחולים פסיכוטיים ­האמנם תופעה נדירה?
מאת ג'וי פלד (אולספנגר), גיל זלצמן, אלן אפטר
אין ספק שחולי סכיזופרניה רוצחים ומנסים לרצוח יותר. נראה כי בקרב חולי הסכיזופרניה וחולים עם פסיכוזה אפקטיבית, החולים שאמורים להדאיג את הצוות המטפל הם אלו עם מחשבות שווא שהם מאוד דבקים בהן. כל זאת בהקשר חוסר רגשות כלשהם כלפי הקורבן הפוטנציאלי שלהם ואף ללא הכרות קרובה עם קורבנם. כיום הדעה הרווחת בקהילה הפסיכיאטרית היא, כי חולי הנפש אלימים יותר משאר האוכלוסייה. אנו מקווים כי
סקירה זו תעלה את רמת המודעות של אנשי בריאות הנפש לסכנת האלימות בקרב חולי נפש בכלל וחולי סכיזופרניה בפרט.
פורסם ב'הרפואה' כרך 140 חוב' ג' (מרס 2001)  ­

הוכחות
ההוכחות לאשמת היהודים ברציחת הנוצרים ואכילת דמם במצות הוצגו בהודאות של היהודים שהוצאו מהם לאחר שימוש בכוח ובעינויים כך הממצאים "המדעים" על כלואים פסיכיאטריים נלקחו בכוח וכפיה אלימה, מאנשים כלואים מסוממים בחומרים הפוגעים במוחם ובאישיותם באופן ודאי, מוכח ובלתי הפיך. כמובן שבשיטות עינויים אלו ניתן להשיג כל סוג מידע שהמענה מבקש ­ דוגמא הידועה לנו משיטות השב"כ. העובדה שהמידע ה"מדעי" המתקבל כך הוא מופרך ומוזר רק תורמת לדמוניות של הכלוא הפסיכיאטרי. את תוצאות הפגיעה הזו מציגים הפסיכיאטרים כ"הוכחות למחלה". כמו במקרה של הפגיעה הנוראה הידועה כ"טארדיב דיסקניזיה" ­הסמים הפסיכיאטריים גורמים להפרעות מוטוריות שקל לזהותן­ אך כיום  התנהגות זו וצורת הליכה אופיינית זו הן סימני ההיכר של "מחלת נפש". כמו כן מרגע שניתן לכלוא קבוצת אנשים בשרירותיות על בסיס הטענה הדמיונית של "מחלת נפש" ניתן להוציא מהם ומסביבתם (משפחה, הרגלים חברתיים וכו') כל מידע סטטיסטי המשמש כהצדקה בדיעבד לעצם הכליאה.
החלמה -­ כפי שהכנסיה היתה זקוקה ליהודים חלשים ומדוכאים אך לא­ מתים כדי להוכיח טענות תיאולוגיות כך הפסיכיאטרים אינם מציעים החלמה או ריפוי כי הם זקוקים לחולים כדי להמשיך את הצידוק לקרוא להם רופאים. המחקרים הבאים מדגימים כיצד הפסיכיאטריה, באמצעי הכפייה הכליאה והעינויים משיגה ממצאים ומסקנות ביזאריים מופרכים וחסרי שחר.

-האם חתולים גורמים סכיזופרניה?
מאת סטפן מיהם  
פ. פולר טוריי, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת מדעי הבריאות של כוחות הביטחון
(Uniformed Services University of Health Science) והילד הרע של מחקר בריאות הנפש מאמין שחתול הבית עלול להיות נשא של מחלות מדבקות שיכולות לגרום לסכיזופרניה והפרעה דו קוטבית. הוא חושב ש"חתולים נגועי טיפוס" מעבירים את טפיל הטוקסופלאסמה גונדיי. טפיל הגורם לחתכים במוח ו, אם טוריי צודק, לסכיזופרניה. טוריי העלה את הטיעון לראשונה כמעט לפני 30 שנה. מאז, רעיונותיו למרות שהם עדיין לא מקובלים על הזרם המרכזי, משכו מאמינים, הידוע שבהם הוא המומחה לווירולוגיה מאוניברסיטת ג'והן הופקינס רוברט יולקן, אתו הוא משתף פעולה. ביחד הם מנסים להוכיח כי טוקסופלאמוסיס הוא רק אחד מכמה מחלות מדבקות הגורמות לרוב מקרי הסכיזופרניה והפרעה דו קוטבית. טוריי ויולקן חשפו גם עדות מוצקה כדי לתמוך בטענותיהם, והם
עומדים להציג את התיאוריה שלהם למבחן בניסויים קליניים של תרופות החדשות למאגר הפסיכופרמקולוגי: אנטיביוטיקה ואנטיויראלים הדומים לאלו בהם משתמשים חולי איידס. טוריי עובד בבנק המוחות ובמעבדת הנוירופתלוגיה של תאגיד קרן סטנלי. במסדרונות ובמחסני הבניין מפוזרים 55 מקררים המכילים את מוחותיהם של 385 סכיזופרנים, מאנים­דפרסיבים ואנשים עם דיכאון עמוק. המוחות מועמדים לרשותם של חוקרי מחלות
נפש מכל העולם. כל המבצע, כולל פרויקטים נלווים, ממומן בידי תיאודור וואדה סטנלי, פילנתרופים עשירים. התיאוריה של טוריי נראתה מציאותית יותר כשהוא החל לשתף פעולה עם רוברט יולקן, המנהל כעת את המחלקה לפיתוח הנוירווירולוגיה על שם סטנלי, במרכז לילדים באוניברסיטת ג'ון הופקינס. סכיזופרניה קשורה לתאריכי לידה, יותר מ250 מחקרים אפידמולוגים, כולל חלק מהם של טוריי עצמו, הוכיחו שחולי סכיזופרניה וגם חולי מניה דפרסיה בעלי סיכוי מוגבר של בין 5 אחוז ל-­15 אחוז להיוולד בחודשי החורף או האביב. חלק מהנתונים הסטטיסטיים האלו, לדעתו של טוריי, ניתן לייחס לכמות מוגברת של הידבקות ויראלית בחודשים הקרים. עבור טוריי, פירוש הדבר חיפוש אחר גורם מדבק כלשהו אשר מנצל חולשה גנטית כשהוא פולש לגוף המארח. משחק הגומלין הזה בין הגנטיקה ומחלות מדבקות הוא מורכב ויש לו הרבה במשותף בשאלה האם גן פגום איפשר לווירוס לנגיף, בקטריה, או טפיל להינעל לתוך התאים. "צואת חתולים הם המקור הגדול ביותר של הדבקות טוקסופלאסמה בארצות הברית" הוא אומר. לדברי יולקן טוקסופלאסמה הוא אחד מהטפילים היותר נוחים להסתגלות, מסוגל להיכנס למספר לא מוגבל של יונקים. למרות שרוב בני האדם מסוגלים להילחם בטוקסופלאסמה או אף לשאת אותו ללא תופעות לוואי שליליות, הטפיל מהווה סכנה מיוחדת לאנשים שמערכת החיסון
שלהם פגומה. טוריי שיער לראשונה בשנת 1970 כי טוקסופלאסמה יכולה לגרום לסכיזופרניה. טוריי ויולקן ערכו מחקר בראשית שנות ה-­90 שבו הורים לסכיזופרנים והורים ללא סכיזופרנים נשאלו האם היה בבעלותם חתול בזמן ההיריון או כשצאצאיהם היו קטנים. המחקר גילה מספר בעלות חתולים גבוה יותר אצל הורי הסכיזופרנים (51 אחוז) לעומת אלו שלא היו להם חתולים (38 אחוז). מחקר שני, עם מספר משתתפים רב יותר, בחן 19 משתנים שונים, כולל בעלות על חתול, בעלות על כלב, סיבוכים במהלך ההיריון, הנקה, ומגורים עירוניים לעומת מגורים כפריים. רק 5 מהמשתנים הוכחו סטטיסטית כבעלי משמעות, בעלות על חתול ביניהם (52 אחוז של אלו שחלו בסכיזופרניה חיו עם חתולים לעומת 42 אחוז של לא סכיזופרנים). בעלות על כלב, להבדיל, היתה באופן שולי נפוצה יותר אצל לא סכיזופרנים (78 אחוז) מאשר אצל סכיזופרנים (73 אחוז). באשר לשאר המחלות שיולקן ניסה להשוות לסכיזופרניה ­ רובלה, שפעת, ציטומגאלווירוס, קלמידיה והרפס סימפלקס 2 (HSV-2), רק הרפס היה בעל משמעות. מבחנים הוכיחו שאמהות של ילדים סכיזופרנים היו פי 5.8 צפויות יותר להיות בעלי נוגדנים לHSV-2- מאשר האמהות בקבוצת הביקורת הבריאים. כיצד הידבקות בהרפס הנגרמת ברחם מובילה למחלת נפש שנים מאוחר יותר? כפי שיולקן רואה זאת, הגיל בו מרבית הסכיזופרנים מפתחים לראשונה תסמינים מציע חשיפה לאיזשהו "גורם מדבק אשר יש לו רמה גבוהה יותר של העברה בגיל ההתבגרות המאוחר מאשר בגיל הבגרות המוקדם".
פורסם ב'לינגואה פרנקה', המגזין של חיים אקדמיים כרך 10 מס. 9 דצמבר 2000 ינואר 2001

-מחקר מגלה 'שעון ביולוגי' של פוריות הגבר
מאת ויל דנהם
ילדים הנולדים לאבות בגיל מבוגר נמצאים בסיכון יתר לחלות בסכיזופרניה. הסיכון של ילד לחלות במחלה ההרסנית עולה בצורה דרמטית ועקבית בהתאם לגילו המבוגר של אביו, לפי מדענים באוניברסיטת קולומביה, בית הספר לרפואה בניו יורק ומשרד הבריאות הישראלי. החוקרים סקרו את הנתונים של 87.907 אנשים שנולדו בירושלים בין השנים 1964 ו­-1976. הם מצאו שגברים בגילאים של 45 ו­49 הם בעלי אפשרות כפולה
מגברים שמתחת לגיל 52 ללדת ילדים שיחלו בסכיזופרניה. גברים בני 50 או יותר הם בעלי סיכון משולש מגברים  מתחת לגיל 52. המחקר מגלה ש-­26/6 אחוז ממקרי הסכיזופרניה יכולים להיות מיוחסים לגיל האב, בשעה שגיל האם נראה כמי שאינו מהווה כל תפקיד. גיל האב היה אחראי לשני שליש ממקרי הסכיזופרניה כשהאב היה מעל לגיל 50. 
פורסם בתאריך 12.4.2001 ב­journal Archives of General Psychiatry

תת אנוש
כדי לשלול את הלגיטימיות של היהודי כאדם שווה זכויות השתמשה הנצרות בנימוקים דתיים בדבר היות היהודי בן בריתו של השטן, מקולל, ומי שנמנע ממנו החסד האלוהי ­ כלומר האפשרות לגאולת נשמתו. כדי לשלול את הלגיטימיות של הכלוא הפסיכיאטרי כאדם שווה זכויות משתמשת הפסיכיאטריה בנימוקים ביולוגיים המשווים אותו במחקרים "מדעיים" לחולדות ועכברי מעבדה ושוללת ממנו את הסטאטוס של אדם במעין טענה כי הכלוא הפסיכיאטרי אינו אדם מאחר והוא תת­-אנוש ביולוגי.

-דגמים למחלות פסיכיאטריות בחיות מעבדה
מאת חיים עינת, חיים בלמקר
דגמים לפסיכופתלוגיה בחיות מעבדה הם מכלי עבודתו המרכזיים של הפסיכופארמאקולוג במאמציו לפתח תרופות חדשות ויעילות כנגד מחלות פסיכיאטריות ובניסיון לחקור את מנגנוני הפעולה של תרופות מוכרות וחדשות. נעשו מאמצים מחקריים רבים במשך השנים בניסיון לפתח דגמים בבעלי חיים למחלות פסיכיאטריות, במטרה לקדם את המחקר בתחום בעייתי זה. למאמצים אלו תמורה לא מעטה, וברוב המחלות הפסיכיאטריות
מצויים כעת דגמים מייצגים המשמשים למספר מטרות מרכזיות, וניתן לסווגם לשלוש קבוצות: 1) דגמים המסייעים בפיתוח תיאוריות על ידי הצגת דמיון בין התנהגות בבעלי חיים ובין התנהגות בבני­אדם, 2) דגמים התומכים בתיאוריות הקשורות להפרעה בבני אדם באמצעות התכונות המשותפות לדגם ולמחלה, 3) דגמים ייצוגיים המשמשים להכללה זמנית מהדגם להפרעה בבני אדם. ברמה המעשית יותר, משמשים כיום הדגמים בבעלי חיים לשתי מטרות עיקריות: 1)חקר מנגנוני המחלה וטיפול. 2) סריקת תרופות חדשות למחלה. לדוגמה, טיפול באמפטמין גורם להופעת פעילות יתר, רגישות תחושתית מוגברת, ערנות ושינויים בתבנית השינה, התנהגויות שניתן להתייחס אליהן כאל דגם למחלה מאנית. הדגמים מסתמכים על התנהגויות המתפתחות עקב שינויים התנהגותיים/סביבתיים המופעלים על בעלי החיים. מגוון הדגמים הקיימים למחלות פסיכיאטריות הוא גדול.
נתמקד במספר דגמים למחלת הדיכאון בלבד. לדוגמה, חשיפת בעל החיים לדחק כרוני מתון גורמת להיווצרות מצב, הדומה לדיכאון וכולל ירידה בתנועתיות, שינויים בתבנית השינה ועוד,. שינויים אלה יכולים לשמש דגם למחלת הדיכאון. לדוגמה, מתן 'רזרפין', תרופה ששימשה בשנות החמישים לטיפול ביתר לחץ דם, גורם להתהוות מספר שינויים התנהגותיים שאחד הברורים בהם הוא ירידה מהותית ברמת פעילות בעלי חיים בכלל, וחולדות ועכברים בפרט. התנהגות זו משמשת דגם לדיכאון, בעיקר לצורך ניפוי תרופות. לדוגמה, חשיפה נישנית למספר דקות של החולדה למכל מים צר, שאינו מאפשר עמידה, יציאה או שחייה חופשית, גורמת לירידה מהירה בניסיונות הימלטות ולעלייה בזמן חוסר התנועה של החולדה. התנהגות זו נחשבת כדגם לדיכאון או לייאוש ונקראת דגם השחייה הכפויה. דגם זה מקובל מאוד בניפוי תרופות חדשות. לדוגמה זן חולדות 'פלינדרס' רגישות משמש כדגם לדיכאון. יש בהתנהגותן של חולדות אלה מספר מרכיבים הדומים לדיכאון, כגן תנועתיות מופחתת, חוסר תנועתיות במבחן השחייה הכפויה. התנהגותן הכמו ­דיכאונית של החולדות מגיבה לתרופות נוגדות דיכאון אך אינה מגיבה לאמפטמין.
התפרסם ב'הרפואה', כרך 140 חוב' ו' עמ' 463/ 458 יוני 2001. ­

בציניות מכוערת מציינים מחברי מאמר זה כי "כמובן, שבכל עבודה ניסויית בבעלי חיים יש להקפיד על עקרונות מוסריים הקובעים כי סוג בעלי החיים אותו חוקרים הוא הירוד ביותר מבחינה אבולוציונית ושבמהלך הניסוי יגרם סבל וכאב מועט לחיות. עקרונות אלו מחייבים כיום את המדען וכל תכנית ניסויים להיות מאושרת תחילה על ידי ועדת האתיקה המוסדית לניסויים בבעלי חיים"
האם יש צורך לומר שמשרד הבריאות לא טרח להקים ועדת אתיקה שתקפיד על הניסויים בבני אדם ועל השוואתם של הכלואים הפסיכיאטרים לחולדות ועכברים. עבורו הרי מדובר ב'תת אדם'.

-קשר בין סכיזופרניה אוטיזם ודיאטה
מאת מלאני פרידל רוס 
חוקרים מאוניברסיטת פלורידה הציגו ממצאים משני מחקרים חדשים בחיות המצביעים שאוטיזם וסכיזופרניה אולי קשורים לאי יכולתו של האדם לפרק בצורה נכונה  חלבון המצוי בחלב. החלבון בחלב כשאינו מפורק יוצר אקסורפינס הנקלטים בחלקי המוח הידועים כמעורבים באוטיזם וסכיזופרניה, היכן שהם גורמים לתקלות בתפקוד התאים. ממצאי החיות מציעים שכשל בפעולת המעיים, למשל אנזים שלא מתפקד כיאות, הוא האשם, אומר ג'. רוברט קייד שצוותו גם הציג את התיאוריה לבדיקה בבני אדם. ממצאים ראשוניים ממחקר זה המראים ש-­95 אחוז של 81¸ ילדים אוטיסטים וסכיזופרניים שנבדקו הם בעלי 100 אחו יתר מהרמה הנורמלית של חלבון החלב בדמם ובשתן שלהם. במחקרים של אוניברסיטת פלורידה החוקרים הזריקו לחולדות את החלבון בטה­
קסומורפין­7, אחד ממרכיבי המפתח בחלב והחלק שמתקרש כדי ליצור גבינה. לאחר מכן הם צפו בהתנהגות החולדות ובדקו את רקמות המוח כדי לראות את החומר שהצטבר שם. "בטה­קסומפורפין­7 הצטבר ב-­32 אזורים נפרדים של המוח", אומר קייד, "כולל החלקים האחראים על הראייה, השמיעה, והתקשורת. מספר רב של אופני התנהגות של החולדות שלאחר הזרקת הבטה­קאסומורפין­• זהות בבסיסן למה שאנו רואים בהתנהגות
אוטיסטים וסכיזופרניים" הוא הוסיף.
פורסם בתאריך 15.3.1999 ב­journal of Autism  ­

האינקוויזיטורים
הפסיכיאטרים הם קבוצה אנשי מקצוע אשר קיבלה מונופול על הגדרת הנורמליות בחברה התעשייתית המודרנית, בדומה לזה שהכנסייה קיבלה בזמנו. זאת בעוד ברוב החברות המסורתיות הגדרת הנורמאלי היא מסובכת ומעורבים בה גורמים רבים כמשפחה, אמונות וכו'. הכוח הבלתי מוגבל והמעמד של "כוהני השבט" החילוני, הופכים אותם לאינקוויזיטורים של דת המדע. כפי שהכנסייה יכלה לסווג אדם כ"קדוש" או כ"בעל ברית לשטן" (= ולכן חייב במוות), כך הפסיכיאטרים קיבלו מהחברה ומהמחוקק את הסמכות לסווג אדם כ"בריא" וכ"חולה" (= ולכן משולל כל זכויות). 
-פסיכיאטרים קובעים קני מידה לרוע מאת ג'נט מקונהאי
במהלך סימפוזיון בקונגרס האגודה האמריקנית הפסיכיאטרית בניו אורלינס ביקש הפסיכיאטר הפורנזי מיכאל וולנר מיותר מ-­120 פסיכיאטרים להרכיב סקאלה של השחתה מוסרית (depravity) שניתן יהיה להשתמש בה בבתי משפט פליליים. בכל יום מבקשים שופטים מחבר המושבעים להחליט האם פשעים הם נתעבים (heinous), אכזריים (cruel), מעשי נבלה פורצי גבולות (outrageous), זדונים (wanton), נקלים (vile), מרושעים
(atrocious), או בלתי אנושיים (inhuman). נתונים מרשיעים שיכולים להחמיר את העונש ואף להוביל לפסקי דין מוות בכמה מדינות. אך אין קני מידה כלליים לאפיין מונחים אלו, אמר וולנר לקהל הרב. הפרשנות למונחים אלו לעיתים קרובות היא נחלת רגשותיהם ודעותיהם הקדומות של השופטים וחבר המושבעים, ולחצים פוליטיים ותשומת לב של אמצעי התקשורת יכולים להשפיע האם התובע מבקש הוצאה להורג. במאמציו להרכיב סקאלה לקביעת השחתה מוסרית בנאשמים, וולנר שהעיד כעד הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה, יצר רשימה של 26 מאפיינים של כוונה, פעולה, וצורת יחס שניתן להשתמש בה כדי לדרג פשעים. הסימפוזיון שכותרתו היתה "פסיכיאטריה מגדירה רשע" נערך בערב המסיים של הכינוס.  
התפרסם בתאריך 13.5.2001 באסושיאטד פרס. ­