זו הכותרת ש'מעריב' הקדיש היום בעמ' 18 לפסק דין של שאול שוחט מבית המשפט המחוזי בת"א המשחרר את מ', כלואה פסיכיאטרית משום ש, בין השאר, זו הובאה מתחנת משטרת רמלה למתקן הכליאה הפסיכיאטרי 'באר יעקב' ע"י המשטרה. לדברי הידיעה האשה יוצגה ע"י הראל זאבי מהלשכה לסיוע משפטי.
לפני כמה שבועות התקשר לעמותה אדם שתיאר את עצמו כעורך דין (-הוא לא הזדהה בשם) המייצג אשה במקרה דומה וביקש לדעת מהו הסעיף בחוק ה*אוסר* על המשטרה לפעול כך. הסברנו לו שהחוק רק מתאר למי *מותר* להביא אדם למתקן הכליאה הפסיכיאטרי וש"מההן ניתן להבין את הלא". העו"ד שאל אם יש פסק דין המתייחס למקרה שכזה והשבנו שאכן כן -ראו קישור- אלא בפסק דין זה (-הדן בערעור על החלטת השופט התל אביבי אברהם טל) שופטת בית המשפט העליון הידועה לשמצה דליה דורנר (-בצילום) קובעת שהפרת החוק הזו אינה סיבה לשחרור מכליאה פסיכיאטרית.
יוצא מכך שכל הציטוטים הנאים המובאים בכתבה מדברי השופט בפסק הדין: "תפקידי לבדוק את תקינות ההליכים ותקינות שרשרת האשפוז, שמכוחה נשללה חירות המערערת ליותר משלושה שבועות", "המשטרה חרגה מסמכותה",כמו גם- "השופט מתח ביקורת על הפסיכיאטרית המחוזית מרינה לבן שאישרה את האשפוז הכפוי לאחר שקבעה שזריקת חפצים היתה "תוך סיכון עצמי" למרות שהדבר לא צוין במכתב ששלח הרופא שבדק את מ'", ו-"הוא ביקר את עבודתה של הועדה הפסיכיאטרית שבדקה אותה והאריכה את אשפוזה", כל אלה הם דברים חסרי משמעות ושלמעשה שחרור הכלוא/ה מותנה כל כולו בשרירות החלטת השופט/ת. לו היתה מ' נופלת לידיו של השופט אברהם טל, למשל, הרי שעוד מקרה של "חולת נפש המאושפזת לאחר בדיקה פסיכיאטרית שקבעה את מסוכנותה בשל מחלתה" היה נכנס לסטטיסטיקה...
http://iaapa.org.il/46024/actualia#ogen