'מעריב' משדרג לימינו את קמפיין "מרוקו-סכין" שהיה אחד מסימני ההיכר של ישראל בשנות ה-50 במאה שעברה.
בנסיון לסחוט את טיפות המיץ האחרונות מפסטיבל מכירת העיתונים סביב הריגת הילדה רוז נותן 'מעריב' היום (עמ' 2 במגזין) בימה לדני גימשי (בצילום), תת ניצב בדימוס וראש החטיבה לקרימינולוגיה ואכיפת חוק במסלול האקדמי במכללה למינהל.
תחת הכותרת המעודנת "ניתן למנוע רצח ילדים" מציע גימשי "לאמץ אסטרטגיה של שיטור קהילתי על ידי המשטרה ועובדי הרווחה... כשאחד הכלים לשם כך הוא תהליך שיטתי של הערכת מסוכנות...ניתן לאתר בשטח אותות אזהרה מוקדמים המצביעים על רמת סיכון גבוהה: התנהגות חריגה של הילד או המשפחה...בני משפחה עם הפרעות אישיות ובעלי אישיות אנטי חברתית, ניתוק ובידוד של המשפחה מהחברה...". והוא מסביר: "משפחות עולים ומהגרים נמצאות ברמת סיכון גבוהה יחסית והפשיעה בקרב קבוצות אלה היא בדרך כלל גבוהה יותר מאשר בקרב אוכלוסייה ותיקה ויציבה. אחוז המתאבדים והרוצחים מקרב העליות הראשונות, כמו גם היום, הוא גבוה לעין ערוך מאשר ביתר האוכלוסייה. חלק מהעולים סבלו עוד בארץ מוצאם מהפרעות אישיות או מקשיים חברתיים שדחפו אותם לעלייה. אולי אין זה תקין פוליטית להצביע על משפחות עולים כבעלי רמת מסוכנות גבוהה יחסית, אך אלה הן העובדות."
כידוע אין חדש תחת השמש ואירונית יכול להיות שגם משפחתו של מר גימשי נכללה, עם עלייתה לארץ, באחת הקטגוריות המבזות אותן גימשי מפנה כלפי "משפחות עולים", אך השימוש המרובה לאחרונה במינוח הנאצי של 'א-סוציאלי' כתיוג של קבוצות חלשות בחברה ככלי להפעלת סנקציות כלפיהן מזכיר לנו את שנות השלושים בהן הפסיכיאטרים היהודים שעלו לארץ בשל רדיפות המשטר הנאצי קראו ליישם כאן את התיוג של ה'א-סוציאלים'.
http://www.iaapa.org.il/46024/Kfia8_israeli_eugenics#blumenthal