למה הם שמחים
על השקר הנקרא "ייצוג ע"י סנגוריה ציבורית" בוועדה פסיכיאטרית חגי אביאל
[the Jews are unfortunate expandables"s"] -השקפה המיוחסת לאפיפיור פיוס ה-12 בספרה של נורה לוין ''''השואה'''' (1973) עמ'''' 693-687
בחודש ינואר 2002 נדונה עתירה לבג"צ
(2463/01) מטעם ''''המרכז לזכויות אדם'''' בפקולטה למשפטים באוני. ת"א וארגון ''''בזכות'''' ¬ המטפל בזכויות מוגבלים מטעם ''''האגודה לזכויות האזרח בישראל''''. העתירה מבקשת לחייב באופן קבוע את המדינה לייצוג כלואים פסיכיאטריים, המכונים בלשון העתירה "חולי נפש המאושפזים בכפיה", בידי עורכי דין הממומנים ע"י המדינה בפני הוועדה הפסיכיאטרית שהיא אחד השלבים בהליך הערעור על הכליאה הפסיכיאטרית. את מי משרתת העתירה ואת מטרות מי היא מקדמת נברר כאן.
ברור שעתירה חשובה מעין זו צריכה להיות מוגשת בתיאום ובשיתוף פעולה עם הנוגעים בדבר, המיוצגים עצמם. עבר זמנו של הפטרנליזם השולל את זכותן של קבוצות אוכלוסיה ספציפיות בעלות הגדרה עצמית, נשים למשל, מלהשתתף בנטילת אחריות על/ובקביעת סדר היום לגורלן ולחירותן. מאכזב אם כך להיווכח שלעתירה לא מצורף ייפוי כוח כלשהוא המסמיך את 2 הגופים הללו לדבר ולפעול, וגם לא נטען כי בידי העותרים נמצאת בקשה (בכתב או תיעוד פניה בעל פה) מכלוא(ים) בנושא. מגישי העתירה ללא ספק טוענים כי המיוצגים אינם מסוגלים להבין בכוחות עצמם את הנדון או שהם חסרי יכולת לבטא עצמם שהרי, כנכתב בעתירה, מדובר ב"חולי נפש".
עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית כמובן כבר הגישה בג"צ (8257/00) בדיוק בנושא זה. הסבר אחד לפשר התעלמות הגופים מגישי העתירה הנ"ל מעמדת הכלואים נעוץ
בדרישת העתירה שהגישה העמותה: הפסקת הליך יישום המלצות הדו"ח משנת 2000 שהגישה פרקליטת מחוז ת"א נורית שניט בעניין תפקודן של הוועדות הפסיכיאטריות. אחת מהמלצות דו"ח זה הייתה ייצוג כלואים פסיכיאטריים כדרך קבע. כזכור במהלך שנות התשעים הצליח מספר זעום של כלואים פסיכיאטריים לצלוח את מסלול המכשולים שהמערכת הפסיכיאטרית מערימה בדרכו של כלוא ולהגיע לבתי המשפט כדי לערור על כליאתם. מרבית הערעורים הוגשו בתל אביב והשופטת סביונה רוטלוי התפרסמה בפסקי הדין התקדימיים שלה בהם הופעלו כללי ביקורת מחמירים מאוד לגבי הכליאה הפסיכיאטרית כחובת ההקפדה על כל סעיפי חוק האשפוז ובדיקה דקדקנית של ביצועם כהלכה בידי המערכת הפסיכיאטרית, תוך התחשבות בכללי הצדק הטבעי כזכות השימוע והטיעון וזכות האדם לכבוד. צריך לזכור שבית המשפט אינו נדרש לקבוע כי כלוא פסיכיאטרי "בריא" ולכן יש לשחררו, אלא רק קובע כי בהליך המנהלי של כליאת אדם במוסד פסיכיאטרי נפלו פגמים - פרוצדוראליים ומהותיים - ולכן יש לשחררו ולשלם לו פיצויים. רוב הביקורת של בית המשפט מופנית כנגד הוועדה הפסיכיאטרית שאת החלטותיה עליו לבדוק. המדינה נאלצה לשלם פיצויים והתקשורת פרסמה כתבות אימה על קלות הכליאה הפסיכיאטרית ובעקיפין מתחה ביקורת על השרירותיות שבה. הפסיכיאטרים כעסו - בעיקר אחרי שהשופטת רוטלוי העזה לכתוב בפסק דין (ע"ש 368/00 ניתן ב-2.11.00) על "כליאתם" של "אזרחים המאושפזים אשפוז כפוי שלא כדין", ובמכתב פומבי לנשיא בית המשפט העליון שפורסם בהבלטה בעיתון ''''הארץ'''' ב-29.11.00 הם טענו שדברי השופטת גורמים ל"פגיעה אנושה במקצוע הפסיכיאטריה...סטירת לחי לאנשים העושים עבודת קודש..." ועוד.
זמן קצר לאחר שליחת מכתב זה, ובסמיכות אירועים שהשלכתה מזיקה ומסוכנת לכל אזרח במדינה, יצאה השופטת רוטלוי לשבתון שבסיומו לא תחזור לדון בערעורים על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית. אברהם טל, השופט המחליף אותה מראשית 2001, פרסם מאז
ולענין ביטול התקדימים המשפטיים ראו את דברי עו"ד דורית נחמני (בצילום) הממונה על הייצוג עפ"י החוק לטיפול בחולי נפש בסנגוריה הציבורית, בסיכום ישיבת פורום הפסיכיאטרים מתאריך 27.7.06: "רוב הפסיקה כיום תומכת במערכת הבריאות ובהחלטות הפסיכיאטרים המחוזיים, בניגוד לעידן שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב סביונה רוט-לוי שהיה בעבר (ואשר החמיר עם הגורמים הרפואיים ונטה להקל בתנאי שחרור חולה מאשפוז כפוי)."
פסקי דין בהם הוא מבטל הלכה למעשה את כל התקדימים שנקבעו על ידה וקובע הלכות דרקוניות שהתקשורת מסרבת לחשוף לידיעת הציבור. ראו את פסק הדין שנתן בעניינה של חברת העמותה קרין וייסברג (ע"ש 1262,01, ניתן ב- 19.12.01).
והמדינה? בנוסף לאי רצונה לשלם פיצויים לנפגעי תקיפה פסיכיאטרית על כליאתם, אל נשכח שלמדינה אינטרס ציבורי לאפשר כליאה שרירותית פסיכיאטרית . זו משרתת את המעוניינים הן להיפטר מ/ולהשתיק, להפחיד ולחנך מחדש את מי שהתנהגותם החברתית חריגה ולא רצויה אך אינה עונה להגדרה של עבירה פלילית (=היחיד החריג מול המעגל החברתי הקרוב, המשטרה החוסכת לעצמה את הטרחה שבאיסוף ראיות להגשת כתב אישום), והן לשחרר מחובת נתינת דין וחשבון לחברה את מי שביצעו עבירה אך הם שייכים ל"אנשי שלומנו" (=יהודים הרוצחים את בנות זוגן, נערות מרמת השרון ההורגות שכן לסיפוקן, למשל).
זה הרקע לעתירת העמותה (בג"צ 8257/00) נגד המלצת דו"ח ועדת שניט הנ"ל, על ייצוג כלואים בפני הועדה הפסיכיאטרית בידי סנגורים הממומנים ע"י המדינה, בה טענו כי זו תהיה פגיעה בזכותנו - ככלואים פסיכיאטריים - להליך הוגן, לייצוג נאות, לשיוויון בפני החוק, לחופש מפחד, לחופש המחשבה, לזכות שלא להירדף בשל מיניותנו ומוצאנו האתני, וזכותנו לעצם הסטאטוס של "אדם" - דהיינו כבודנו כבני אדם.
במה דברים אמורים: עו"ד מייצג את לקוחו. עו"ד מטעם המדינה מייצג דה-פאקטו את המדינה המשלמת לו את שכרו. כבר היום, בדיונים בבית המשפט של אזרחים בעלי "עבר פסיכיאטרי" ה"מוכרים למערכת", דיונים הפתוחים לביקורת מאחר והציבור יכול לצפות בם ולקרוא את הפרוטוקולים שלהם, ניתן לראות כיצד עובדת הסנגוריה הציבורית: עורכ/ת הדין קם/ה, מבקש מבית המשפט "לשלוח את החשוד/ה לבדיקה פסיכיאטרית" ומתיישב/ת. הדיון מסתיים מיידית וגורל האזרח נחרץ: זיכוי במשפט וסגירת התיק, בשל הטענה ל"מחלת נפש". כלומר ביטול זכות האזרח/ית להישפט בבית המשפט עוד טרם הובררו הראיות ונשמעו העדויות - אולי הוא חף מפשע? - ושליחתו למאסר חסר כל פרופורציה לעבירה שבשלה הובא לבית המשפט, מאסר במוסד פסיכיאטרי המלווה בעינויי גוף ונפש שאין כדוגמתם. זהו למעשה מאסר עולם מאחר והשחרור תלוי בפיקציה המשפטית של "מחלה" פסיכיאטרית ושל "ריפוי ממחלה" פסיכיאטרית. ראו פסק דין שניתן בתאריך הרלוונטי ליישום המלצות דו"ח ועדת שניט:25.12.00, רע"א 7688/00• בבית המשפט העליון בפני השופטת דליה דורנר. המבקש: מחמוד אבו-בכר נגד המשיבות:1. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה". המבקש הואשם בבית משפט שלום באילת בגניבת זוג מכנסיים. לאחר שנקבע כי הוא אינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין, אושפז המבקש בבית-החולים לחולי-נפש "שער מנשה" בחדרה, וזאת מכוח צו בית-משפט שהוצא לפי סעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: החוק) ובהסכמת סנגורו. בחלוף שנתיים לאשפוז המבקש, שבמהלכן קבעה המשיבה 1 (להלן: הועדה) מספר פעמים כי יש להמשיך באשפוזו, דנה הועדה בעניינו פעם נוספת, קבעה כי הוא עדיין מסוכן לעצמו ולאחרים - הגם שרמת מסוכנתו נמוכה - וכי המבקש "עדיין מגלה סימנים ברורים של פעילות הלוצינטורית [ו]חוסר תובנה למצבו". הוועדה החליטה לאפשר למבקש יציאה לחופשות קצרות בליווי. זאת, בשונה מהמלצת רופאיו של המבקש, שסברו כי ראוי לאפשר למבקש יציאה לחופשות לפי שיקול-דעתם." (ההדגשות שלי -ח.א.).
קנת מאן, ראש הסניגוריה הציבורית
"ברצוני להבהיר כי בכל הדיונים בהם
מייצגת הסנגוריה הציבורית חולי-נפש,
היא עושה זאת בשיתוף פעולה עם
פסיכיאטרים, המייעצים לסנגורים
הציבוריים"
בתחילת שנת 2002 בלבד התקשרו לעמותה יאיר מור מגבעתיים ואלי אגקר ממגדל העמק, ושניהם תיארו כיצד יוצגו בידי הסנגוריה הציבורית בבתי משפט וכיצד עברו מסלול ייסורים ועוול זהה למתואר לעיל. כל העדויות בידינו קובעות כי אף סנגור ציבורי לא טרח ליצור קשר עם ה"לקוח" בעל ה"עבר הפסיכיאטרי" וכי כולם פגשו בו לראשונה באולם בית המשפט. גם לא ידוע לנו אם הסנגור הציבורי טרח לקרוא את התיק, מעבר לתעודת ה"מוכר למערכת", כדי לבחון את חומר הראיות. לאלו הטוענים שאין זו מדיניות אלא רק דוגמאות בודדות הנה דבריו מתאריך 27.6.01 של הסנגור הציבורי הארצי קנת מן בתגובה למכתב המחאה שהעמותה שלחה בנושא: "ברצוני להבהיר כי בכל הדיונים בהם מייצגת הסנגוריה הציבורית חולי-נפש, היא עושה זאת בשיתוף פעולה עם פסיכיאטרים, המייעצים לסנגורים הציבוריים". אם זהו המצב המתואר בפרוטוקולים של דיוני בית משפט אשר אינם מסווגים כ"מסמכים רפואיים" סודיים הרי שהמתרחש בישיבות הוועדות הפסיכיאטריות, שהפרוטוקולים שלהן המסווגים כך מועלמים אף מהכלוא עצמו, הוא גרוע עוד יותר ויהיה עוד יותר גרוע. ייצוג כלואים פסיכיאטריים בידי עורכי דין שימומנו בידי המדינה הוא ייצוג למראית עין בלבד ולתפארת הבלוף. מאחר ושכרם של עורכי דין אלו משולם עבור נוכחות בלבד ומובטח להם מראש וישולם להם בכל מקרה אין הם צריכים להתאמץ כלל בייצוג נאות של הכלוא הפסיכיאטרי, שממילא אינו משלם להם. עורך דין שכזה הוא token lawyer אם לא יופעל עליו כל פיקוח ציבורי. "ייצוג" שכזה יבטיח את כליאתנו הפסיכיאטרית וימנע מאיתנו לחלוטין להגיע לבית המשפט ולטעון שנפלו פגמים בהליך כליאתנו, שהרי כזכור היינו "מיוצגים". בית המשפט יאמר לנו: "יש לכם טענות? חפשו את עורך הדין שלכם!".
ההנחה לפיה לכלוא הפסיכיאטרי תשמר היכולת לקבוע ולבחור ממחשכי המחלקה הפסיכיאטרית מי ייצגו בדיון המשפטי, כלומר שלכלוא הפסיכיאטרי תשמר הזכות להחליף עורך דין כושל המבצע עבודתו ברשלנות ובזלזול והמפקיר את הכלוא ללא ייצוג נאות בעורך דין העושה מלאכתו נאמנה, וכי דעתו של הכלוא הפסיכיאטרי תשמע והסתייגויותיו יילקחו בחשבון היא נלעגת ומיתממת ועומדת בסתירה לכל הידוע והמתועד הן על המערכת הפסיכיאטרית הישראלית והן על הסנגוריה הציבורית. לציבור בישראל ידועה היטב הדרך בה המערכת כולה מסכלת ומונעת כל אפשרות מהכלוא לממש את זכויותיו הקבועות בחוק. הרי בראש כל וועדה פסיכיאטרית עומד, כדבר החוק, "משפטן הכשיר להתמנות כשופט שלום", המוכן להפר את החוק ולהתעלם משמירת זכויות האדם.
כאן המקום להעיד על אי התייחסותה של הסנגוריה הציבורית למכתבי המחאה של העמותה שהעבירה תלונות של כלואים פסיכיאטריים בדבר ייצוג רשלני. מהכלוא הפסיכיאטרי נשללת פיזית היכולת המובנת מאליה לטלפן, לשלוח פקס, לכתוב כאוות נפשו ולצפות שדבריו יישמעו. האם מצפים שנקבל את ההנחה כי הכלוא הפסיכיאטרי יזכה כיום ליחס אחר, או ליחס נאות בכלל מצד הסנגוריה הציבורית?
כדי לתקן את המצב המוצע בהמלצות ועדת שניט וכדי להבטיח את כיבוד זכויות האדם של הכלוא הפסיכיאטרי, ומתוך חשש פשוט וטבעי ומובן מאליו לגורלנו אנו - חברי העמותה - ככלואים פסיכיאטריים בפוטנציה, דרשנו בעתירתנו (בג"צ 8257/00), להעביר לידי העמותה את הפיקוח על כספי הציבור המשולמים לעורכי הדין שימונו לכלוא הפסיכיאטרי מקרב רשימה או גוף שיוקם לצורך כך. בדרך זו קיווינו שנוכל להבטיח לעצמנו כי עורכי דין שלא יטרחו על ייצוג נאות של הכלואים הפסיכיאטריים לא יקבלו שכר ויוחלפו בעורכי דין המוכנים לעבוד.
יוזמה כמו זו של הגופים מגישי העתירה פוגעת באופן מהותי ביותר במאבק על זכויות האדם בישראל במערכת הכפייה הפסיכיאטרית בכך שהיא מתעלמת מהקבוצה שבשמה היא כביכול מדברת ואינה משתפת אותה בהחלטות הנוגעות לחירותה וכבודה. שני גופים אלה מנציחים ומקבעים את תדמית המוגבלים, כנראה כצידוק להמשך קיומו של ארגון ''''בזכות'''', וממשיכים את שלילת זכויות האדם בישראל בכך שהם מעניקים ציפוי של הליך הוגן וייצוג נאות להפרת זכויות האדם החמורה ביותר, דהיינו הכפייה הפסיכיאטרית.
אם כך, מה מטרת העתירה לבג"צ 2463/01 של ''''המרכז לזכויות אדם'''' בפקולטה למשפטים באוני. ת"א וארגון ''''בזכות''''?
ניזכר בקריטריון קיקרו: ?QUI BONO
מדי שנה מצטרפים מאות בוגרי פקולטות למשפטים למאגר של 25,444 עורכי הדין במדינה. בשנת 2001, לדוגמה, הצטרפו 664. "ייצוג" נוסח הסנגוריה הציבורית בבית המשפט לבעלי "עבר פסיכיאטרי" כפי שתואר לעיל (כולל: ישיבה באולם בית המשפט, קימה מהספסל, אמירת משפט בן 7 מילים - "אני מבקש/ת מכבודו/ה לשלוח את החשוד/ה להסתכלות", ישיבה בספסל) מבטיח להם כבר עתה הכנסה קבועה עבור דקה וחצי של עבודה. ראו תקנות הסנגוריה הציבורית (שכר טרחה לסנגורים ציבוריים) עדכון מחירים לנובמבר 2001. "ייצוג" זהה בועדות פסיכיאטריות ל"חולי נפש"מחושב במחירון כ"ישיבה נוספת" ויוסיף גם החזר "ביקור אצל חשוד" ו"הוצאות נסיעה". כך תתאפשר משכורת בטוחה לאלפי עורכי הדין של המדינה - הקולגות של ''''המרכז לזכויות אדם'''' בפקולטה למשפטים באוני. ת"א - וגם הליך הכליאה הפסיכיאטרית יימשך ללא שמץ הפרעה וציוץ של ביקורת.
2 נקודות ביקורת העולות במאמר זה: עובדת היות הכליאה הפסיכיאטרית כליאה ללא הגבלת זמן, ושיתוף הפעולה בין הסניגוריה והפסיכיאטריה מקבלות אישור עדכני בפרוטוקול ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת מ-20.11.07
שימו לב לדברי עו"ד אורנה אליגון – נציגת הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים: "היה מקרה בו אדם הואשם בניסיון לגניבה מלוקר של עובד במפעל שהוא עבד בו. שלב העונש המקסימאלי על עבירה כזו היה שנה וחצי. הוא נשאר 16 שנים מאושפז בצו פלילי, עד אשר הסנגוריה הציבורית ייצגה אותו בערעור ונקבע שזה לא מדתי. התוצאה של סיום אשפוז בצו פלילי אין בהכרח משמעה שהאדם מפסיק להיות מאושפז. הוא יכול להמשיך להיות מאושפז מרצונו או בהוראת אשפוז, אם יש סיבה רפואית לפסיכיאטר המחוזי להוציא הוראת אשפוז כזו
ולדברי יובל מלמד – מזכיר איגוד הפסיכיאטריה בישראל: "הסנגוריה הציבורית קיימה השתלמויות ופגישות איתנו, והם גם
יובל מלמד
משתתפים בפורומים משותפים מדי פעם. צריך לעשות דבר כזה גם עם הסיוע המשפטי על מנת שהם יכירו את הנושאים. לא יכול להיות שיבוא עורך דין שלא יודע מהי מחלת נפש וייצג את החולה. יש היום קורסים של בריאות הנפש באוניברסיטה. מי שלא למד את זה במסגרת לימודי משפטים יעבור קורס, השתלמות ויכיר את מחלת הנפש כאשר הוא בא לייצג את החולה" כמו גם לחילופי הדברים הבאים בין
יו"ר הועדה יצחק גלנטי לנציגת הסניגוריה הציבורית:
"-שמענו כעת הצעה לפורום קבוע בין פסיכיאטריים ועורכי הדין בכל אזור. האם ההצעה הזו נראית לכם?
-אורנה אליגון: את ההצעה הזו אנו מיישמים בפועל. אנחנו עשינו עבודת הכנס מאוד רצינית לקראת התחלת הייצוג במחוז שלנו. ערכנו ימי השתלמות משותפים עם בתי החולים. אנחנו השתתפנו בימי עיון שהפסיכיאטרים יזמו. פסיכיאטרים מבתי החולים או מהפסיכיאטר המחוזי השתתפו בימי עיון שלנו.
-היו"ר יצחק גלנטי: אבל אין מסגרת קבועה לזה.
-אורנה אליגון: זו מסגרת וולונטארית. אנחנו מכשירים את עורכי הדין שלנו ומקיימים השתלמויות על בסיס קבוע. אנחנו שומרים על קשר קבוע עם פסיכיאטריים באזור שלנו.
-היו"ר יצחק גלנטי: בהכשרה שאתם נותנים לעורכי הדין ישנה גם השתתפות של רופאים פסיכיאטרים?
-אורנה אליגון: בוודאי. ההרצאות כללו מושגי יסוד בפסיכיאטריה, קריטריונים לאשפוז כפוי וכו''''.
-היו"ר יצחק גלנטי: האם אלה דברים שניתנו על ידכם, על ידי עורכי דין או על ידי הפסיכיאטרים?
-אורנה אליגון: גם וגם. גם פסיכיאטרים נתנו הרצאות לעורכי דין שלנו, וגם אנחנו השתתפנו בימי עיון של פסיכיאטרים.
-היו"ר יצחק גלנטי: האם אתם רואים מקום לאותו פורום קבוע, או שאתם חושבים שזה מיותר.
-אורנה אליגון: בעינינו זה חשוב מאוד, משום שחלק מהבעיות נובעות מחשדנות הדדית שנובעת מחוסר היכרות. ברגע שיש דיאלוג ושיתוף פעולה בין עורכי דין ופסיכיאטריים, אפשר להרוויח הרבה"
[the Jews are unfortunate expandables"s"]
בטעינה...
