רותי סיני, עיתונאית הרווחה של העיתון מדווחת על ביקורו בארץ של ד"ר אדולף רצקה (-בצילום), מייסדו ומנהלו של המרכז לחיים עצמאיים בשטוקהולם שחלה בפוליו בנעוריו ומאז הוא משתמש בכיסא גלגלים. לדבריה "משנתו של רצקה משמשת השראה לאנשים עם מוגבלות ברחבי אירופה...המסר העיקרי של רצקה הוא שנכים הם אלה שצריכים לשמש מנוע לשינוי יחס החברה כלפיהם. "אני ראיתי את הפחד, הבוז, השנאה של אנשים שמסתכלים עלי ואומרים לי שהיו מעדיפים להתאבד מאשר לחיות כמוני", אומר רצקה. "אסור לנו להפנים את הגישות האלה שפוגעות בהערכה העצמית שלנו". הוא סבור שנכות אינה סוגיה רפואית כי אם סוגיה פוליטית: "רוב הנכים הופכים חסרי ישע בגלל סדר העדיפויות של המדינה שבה הם חיים ובשל תרבות התלות שהיא מעודדת". חייו של רצקה הם דוגמה לכך: בצעירותו חי חמש שנים בבית חולים בגרמניה, שם נולד. "היום, בדיוק עם אותה נכות, אני חי ועובד בביתי בשטוקהולם, עם אשתי ובתי".
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1035990.html
והיכן חלק רצקה את משנתו עם מארחיו הישראלים? בכנס ראשון של המרכז לחיים עצמאיים בירושלים, ארגון שהוקם בירושלים ב-2003 בעזרת ג'וינט-ישראל, משרד הרווחה, עיריית ירושלים ופועל "להסרת החסמים לחיים עצמאיים של אנשים עם מוגבלות. לדברי 'הארץ' "המרכז מנוהל על ידי הצרכנים - אנשים עם מוגבלות פיסית, חושית, נפשית ושכלית - בהתאם לצרכיהם, ושאיפת מייסדיי המרכז, שפועל תחת הגג של עמותת "נכים עכשיו", הוא "לחיות בתוך הקהילה, לתרום לה ולהעשיר אותה".
אנו רואים שוב כיצד 'הארץ' מקדם את התורה האומרת שרק לאנשים צרכניים, התורמים לקהילה, יש זכות לקדם את עניניהם, כשהם תחומים במרכז שלהם, כמובן....
http://www.iaapa.org.il/46024/Kfia8_disability