אתר Ynet מדווח על פרויקט שיזמה יעל לצר (בצילום), מנהלת המרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם, בשיתוף המוסד לביטוח לאומי: הוסטל שיפתח בצפון הארץ עבור נערות הסובלות (!?) מ"הפרעות אכילה ונמצאות בשלב ביניים של המחלה".
כדי לחזק את ההגדרה של התנהגות-מבחירה-זו כמחלה מצטט האתר את לצר: "הפרעות אכילה נמצאות בעלייה מתמדת בישראל. מדובר במחלה קשה שתוקפת בעיקר מתבגרות ונשים צעירות ועלולה לעצור את התפתחותן ואף להידרדר לסכנת חיים. כ-20% מהחולות מתות, נתון הגבוה יותר מכל מחלה פסיכיאטרית אחרת. לעומת זאת שיעור ההחלמה המלאה מהמחלה נמוך". הפרויקט שיתופעל ע"י מפעל המתמחה בהפעלת הוסטלים יעלה 3.5 מליון שקלים לשלוש השנים הקרובות שימומנו על ידי ביטוח לאומי (2.5 מיליון) ותורם (0.5 מיליון) והמשתקמות שתשלמנה סכום סמלי כל חודש. לצר אופטימית לגבי התקבלות ההתנהגות זו כ"מחלה" ומוסיפה: במידה והפרויקט יצליח בתום שלוש השנים שהוקצבו לו, משרד הבריאות מתחייב לשנות את החוק ולהכיר בלוקות בהפרעות אכילה, כזכאיות ל "סל שיקום" בדומה לכל הלוקים בהפרעות נפשיות ופיזיות בישראל.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3661751,00.html
תום סאס לימד אותנו כי מדיקליזציה היא הליך שבו המקצוע הרפואי תופס שליטה על תחומי חיים שעד כה היו בפיקוח שומרי המוסר, ומתייחסת לפרקטיקה לא חוקית בה קונצפטים ופרקטיקות רפואיות מיושמות בתחומי חיים פרטיים או חברתיים היכן שהן אינן הולמות לכך.
בשעה שאדם נתפס כחולה התנהגותו נתפסת ככזו שאינה תחת שליטת הגיון האדם (כלומר, אינה מבוססת על הגיון, חסרת מניע), כתוצאה מכך, אינדיבידואלים שעברו מדיקליזציה מסווגים בדרך של גיוס מוסדות (-ופרקטיקות) חברתיים שונים שהוקמו למטרת טיפול בהם (למשל, אינדיבידואלים "חולים" משויכים לתחום הפרקטיקה הרפואית).
במקרה שלפנינו מדובר ב"מדיקליזציה מלמטה" (כלומר מעמדת אי-כוח) שנושאת את הצורה של מדיקליזציה עצמית או התחזות כחולה, שבה האינדיבידום (-בצורה כוזבת) עוטה את התפקיד של פציינט כדי לקבל בדרכים שונות הן התייחסות וטיפול.
דבר נוסף שראוי לציון הוא שב"פריפריה" (-חיפה, צפת, באר שבע) מקים משרד הבריאות שלוש תחנות חדשות לטיפול ב"מחלה".
http://www.iaapa.org.il/46024/Kfia11_szasz_medicalization