באמצעות ביקור באתר
השמדה הנמצא במוסד פסיכיאטרי פעיל בעיר ברנבורג שבגרמניה, מציג חגי אביאל
את פעילותה של עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית*
*רשימה זו נפסלה לפרסום בגליון מס. 9 מרץ-אפריל 2002 של
המגזין 'ארץ אחרת'. לדברי העורכת במבי שלג פרסומה יסכן את המשך מימון
המגזין.
דלת בקומת קרקע בקצה בנין לבנים מאסיבי היא הפתח לאתר
ההנצחה. מדרגות יורדות לפרוזדור במרתף בניצב למדרגות, מצידו האחד חלונות
אופקיים בגובה פני הקרקע. מצידו השני שורת חדרים מחוברים זה לזה. הפרוזדור
הוא מבוי סתום. פראו הופמן, מנהלת האתר, מלווה אותנו. להסבריה צליל
אבסורדי של מדריך 'צעד אחר צעד' ל"איך עשו זאת":
החדרים השונים המחוברים זה לזה הם המסלול אליו נלקחו אנשים בשלבים השונים
של הליך ההריגה. החדר הראשון שימש להתפשטות וצילום. לכל אדם ניתנה שקית
קטנה לאחסון חפציו שנשלחו לאחר הריגתו למשפחתו. בחדר הסמוך ישבה ועדה
רפואית מאחורי שולחן ובחנה כל אדם בקפדנות כדי למצוא עילה פיזית לנמק בה
את מותו בהודעה למשפחתו. בפינה עומדים בלוני גז גדולים. בקיר המחבר לחדר
השלישי דלת ברזל שלידה לבנת זכוכית ששימשה אשנב הצצה. זוהי מקלחת הגזים
במוסד הפסיכיאטרי ברנבורג במדינת זאקסן אנהלט, גרמניה.
לדברי פראו הופמן הקמת מתקן ההריגה כולו "היתה פשוטה מאוד". כל הקומפלקס
נבנה במשך 4 שבועות. בסיומם שלחה ברלין מומחים שנתנו אישור סופי
שהכול לשביעות רצונה. במקלחת עצמה ראשי דוש באמצע התקרה. אין ברזים.
להחדרת הגז נדרשו 3 עד 5 דקות, ולאחריהן 20 דקות המתנה. החדר נשאר אטום
כשעה. עם סיום כל מחזור הריגה שוטף חלק מהצוות את הצואה, שתן, דם וקיא
מהגופות שעל הרצפה. 2 אנשי צוות מעבירים כל גופה לשולחן ביתור עשוי בטון
וקרמיקה הקבוע במרכזו של החדר הרביעי. במקלחת הגז הומתו 1400 איש בחודש.
"הרבה מוחות עדיין נמצאים בברלין" מעירה פראו הופמן.
אתר ההשמדה נמצא במוסד פסיכיאטרי פעיל עם תפוסה של 500 מיטות. אנשים
באים מרצונם, או מובאים בכפיה, לקומת הכניסה, כשבמרתף יש מקלחת גז.
פראו הופמן מטעימה שהפעולות נערכו רק בימי שני עד שישי. לא בשבתות, ימי
ראשון וחגים. אנשים הובאו באוטובוס, כל יום 65/75 איש. אנו מתעניינים אם
השוהים האחרים במוסד הפסיכיאטרי במהלך הרציחות ידעו על המתרחש? כמובן, ואף
הודגש לפניהם כי אם לא תתנהג בהתאם גם אתה יכול להישלח לתא הגז. אך לדבריה
נרצחו רק מי שהתאימו לקריטריונים מחמירים: שהות של למעלה מ-5 שנים במוסד
פסיכיאטרי וחוסר יכולת מוחלט לדאוג לעצמם.
בחדר החמישי והאחרון ממוקמים 2 הכבשנים הגדולים. את הבניין כולו מגמדת
ארובת לבנים עצומת מימדים בקוטרה ובגובה.
בניגוד גמור לחוסר העניין הכללי ברציחתם של הכלואים הפסיכיאטריים "חולי
הנפש" הרי אלו שנרצחו בשלב מאוחר יותר במרתף זה בשל יהדותם מונצחים בחדר
הכבשנים בלוח בזלת ונרות זיכרון. פראו הופמן מסבירה שהסיבה שהקהילה
היהודית הציבה לוח זיכרון במקום היא משום שהם מודעים פוליטית ומכירים
בחשיבות הכיבוד וההנצחה. מניסיוני, היא מוסיפה, "חולי נפש" אינם מונעים
פוליטית או פעילים בתחום זה.
זו התחנה השנייה במסע השורשים שלנו, מתנגדים (resistors) פסיכיאטריים מ-5
מדינות (פולין, ארה"ב, נורווגיה, גרמניה וישראל) שנערך ביולי 1999 תחת השם 'חופש מפחד'.
מסע במסלול השמדת ההמונים בגרמניה. השמדה שהתבססה על הרפואה ושהחלה בשנת
1939 ונמשכה עד 1947/8 זמן רב לאחר תום מעשי האיבה. מסע זה הוא חלק
מהתעוררות בינלאומית לגיבוש מודעות פוליטית של מתנגדים פסיכיאטריים.
למרות שהאסוציאציה הראשונית בכניסה למוסד פסיכיאטרי היא "אושוויץ" הרי שרק
שנים רבות לאחר כליאתי בגיל 15/17 ובעזרת לימוד עצמי פענחתי את שורש
החיבור בין הפסיכיאטריה הגרמנית לשואה וקישרתי בין זהותי כקורבן תקיפה
פסיכיאטרית והיותי יהודי. הגדרתנו הפוליטית כמי שעברו תקיפה פסיכיאטרית
שפרדוכסלית נקבעה ע"י תוקפינו, היא פתח לשיקום כבודנו ולמאבק על זכויותינו
תוך הזדהות עם ערכי מוסר יהודיים ודמוקרטיים.
ההגדרה של 'פשע כלפי האנושות' בניסוחה ע"י דה מנטון במשפטי נירנברג מבהירה
את הפן המוסרי שבשלילת הסטאטוס של אדם על בסיס ביולוגי.
הכלל היהודי האומר "רצונו של אדם כבודו" מופר ע"י התורה הפסיכיאטרית
הטוענת כי הכלוא הפסיכיאטרי איננו "אדם" מאחר והוא פגום בליקוי ביולוגי
ההופך אותו ל"תת אדם" (או בלשון החוק ל"חולה נפש") שיש לשרשו מגופה הבריא
של החברה.
חנה ארנדט לבדה הצביעה על מה שעד היום מתעלמים ממנו בישראל: טענת ההגנה
במשפט אייכמן להשמדת ההמונים כ"החלטה רפואית".
בטעינה...
