'הארץ' מופתע!: בדיווח מהיום על התנהלות הפרקליטות במשפט משה קצב נמסר כי "באופן מפתיע, מתכוונת הפרקליטות להעלות על דוכן העדים, כעד תביעה, את הפסיכיאטר יורם יובל [-בצילום]...לתמוך ...בעדותה של א' ממשרד התיירות... חוות הדעת...תתמקד בתסמינים הפוסט טראומטיים...".
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1086308.html
כל זאת בשל "העובדה שעדת המפתח...עליה מושתת התיק כולו...לאחר שהעידה במשטרה על מקרה האונס הראשון, אותו תיארה כמקרה בודד, "נזכרה" אחרי חודשים במקרה האונס השני, שביצע בה, לטענתה, קצב". הפסיכיאטר יובל אמור, לדברי העיתון המופתע, "להבהיר לבית המשפט את התשתית המדעית המתאימה, שיהיה בה כדי לחזק את נקודות התורפה בעדותה של א'."
אם 'הארץ' היה מעיין בדיווחיו שלו עצמו, למשל מ-22.10.2007 (ר' קישור) היה מופתע לגלות כי זהו בדיוק השלב הנוסף במגמת ההזניה ההדדית בין הפסיכיאטריה לבית המשפט בישראל עליה כבר הצבענו:
אז דיווח העיתון כי צביה זליגמן, פסיכולוגית קלינית, טוענה בחוות דעת שהגישה לבג"ץ עו"ד דפנה הולץ-לכנר המייצגת את איגוד מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית ש"כדי להבין עדות של אשה שעברה פגיעה מינית מתמשכת, יש להרכיב את המשקפיים המתאימים, כלומר את חוות דעת המומחים לשם קבלת הסבר". לפי זליגמן, התחשבות במצבן הנפשי של המתלוננות תביא למסקנה שהסתירות בעדויותיהן אינן גורמות ל"קשיים ראייתיים" בתיק, אלא דווקא מחזקות את מהימנותן ומספיקות להאשמת קצב באונס" משום ש"דווקא הבלבול בעדויות, הסתירות הפנימיות וחוסר ההיגיון מלמדים על מהימנות העדות ולא להפך, מאחר שעדות נקייה מפגמים מלמדת שלא נגרם נזק נפשי כלל".
הרקע למגמה זו היא אימוצה בידי פרקליטות מדינת ישראל של הגרסה הצפון-אמריקנית של הפמיניזם: 'אידיאולוגית זהות הקורבן'. משמעות הדבר היא היא שנוי הסטאטוס המשפטי של "אשה" לזה של "מוגבל" המשוחרר מהחובות שהחוק מטיל על "אדם" - כעדות בית משפט אמינה, הגיונית וללא סתירות, כל מה שלדברי הפסיכולוגית (- ועורכת הדין שהגישה תצהיר זה לבית המשפט) מהווה נטל שיש לפטור את ה"אשה" ממנו.
http://www.iaapa.org.il/site/flash/flashDetail.asp?flash_id=171601