המצאת ה"הומוסקסואליות" 1869-1972
או כיצד ההומואים למדו להפסיק לפחד מהדיבה הרפואית של מחלת נפש ולאהוב את שיתוף הפעולה עם הפסיכיאטריה

נטע לויט

מקור הלגיטימיות שניתנה לכפיה הפסיכיאטרית הוא באקלים הפוליטי-היסטורי של אירופה בתחילת המאה ה-19: הקולוניאליזם מזה ודעיכת החזקה של הכנסייה על המוסר מזה, ההצדקה המוסרית תיאולוגית ששימשה את האירופאים מהמאה ה-15 ואילך לכיבוש ולהשמדת המונים של לא-אירופאים שהוגדרו ככופרים הופנתה כעת כלפי פנים – כלפי תושביה. הבורגנות התעשייתית נטתה להסתמך על המדע בחיפוש אחר הדרכה מוסרית: בנוגע למיניות, בריאות (=היגיינה) החליפה את הדת ופתולוגיה את החטא. הדת האירופית החדשה של המדע, פיתוח של התיאולוגיה הלותראנית, אפשרה רדיפות, כליאות ועינויים של אלו שלא ענו להגדרה החדשה, המודרנית, של 'אדם': זכר לבן הטרוסקסואלי. מאותה עת ואילך ניתן למצוא את האחר בתוך הבית. רדיפתו שנוסחה בנימוקים ביולוגיים רפואיים הוצדקה כמדיניות בריאות הציבור שתועלתה מכוונת אל האדם החולה. כליאה הפכה לעזרה מקצועית, עינויים הוגדרו כטיפול רפואי והזכות לסטאטוס של אדם נשללה בהתבסס על המונח הביולוגי רפואי 'תת אדם'. באופן לא מפתיע אותן צורות התנהגות שנפלו תחת ההגדרה הישנה של 'חטא' נוסחו מחדש כ"לא-נורמאליות" בידי טהרני בריאות הציבור.
על רקע זה, במחקר שפורסם בלייפציג ב-1869 המציא הפסיכיאטר הגרמני (ממוצא הונגרי) קארולי מאריה (קרטבני) בנקרט את המונח Homosexualitat כמונח ניטרלי-מדעי לתיאור התנהגות ומשיכה בין בני אותו מין. הצורך של טהרני בריאות הציבור בקיטלוג הסטייה הביא כמה שנים מאוחר יותר את אותו פסיכיאטר להמצאת המונח 'הטרוסקסואליות' שבמשמעותו המקורית זהה למה שמכונה בימינו כ'בי-סקסואליות' (בדרך אופיינית לטהרני בריאות הציבור ה'נורמליות' המינית לא נזקקה להגדרה).
משמעות ההגדרה הנה הפיכת העבירה הפלילית – "משכב זכר" למחלה – "הומוסקסואליות", העתקת הכובד מהפעולה העבריינית עצמה (-to do) לגופו של האדם (-to be). מעתה רדיפת האדם וכליאתו אינה נדרשת להתבסס על פעולה מסוימת – עבירה – שיש להוכיחה בבית משפט אלא על עצם מהותו הביולוגית של האדם – או במילה אחרת מחלה.
בדרך זו יצרה הפסיכיאטריה בגיבוי החוק, קבוצה בעלת מאפיין כפול [כלומר גם כ"חולי נפש" וגם כ"עבריינים"], דבר שהבטיח את הכפפתה השרירותית לדיכוי רב הפנים הן במוסדות פסיכיאטריים והן בבתי סוהר.
כך יצרה הכפייה הפסיכיאטרית את התיאוריה של ביולוגיה קרימינאלית: הטבעת מוסר בביולוגיה והכחשת האחריות האישית, זהו כמובן הרעיון הגזעני האולטימטיבי שמשמש עד ליום זה הנחת יסוד לפרקליטות מדינת ישראל, ראו את כתב ההגנה בתיק תא 65693/00 תורן איל נ' מדינת ישראל, בו כותבת עו"ד איריס אגסי מפרקליטות ת"א (אזרחי): "העובדה שלאדם אין רישום פלילי בעברו, אין בה כדי ללמד או להצביע על דבר, שהרי נמצאנו למדים מניסיון העבר כי לא אחת נתפסו עבריינים, ביניהם אף עברייני מין, שזו להם הפעם הראשונה בה ביצעו עבירה כלשהי בחייהם" סעיף 14 עמ' 4.
המצאת ה'הומוסקסואליות' היוותה מעין חזרה כללית לפני המצאת מונח היסוד השני של הפסיכיאטריה הגרמנית ה'סכיזופרניה' ב-1908 בידי הפסיכיאטר השוויצרי בלוילר ששיטות "ריפויו" כללו סירוס כלואים. מאחר וה'סכיזופרניה' הומצאה כשם קוד לכל התנהגות חברתית לא רצויה מובן שה'הומוסקסואליות' היוותה נדבך חשוב בבניית המחלה בהצגתה כ"הפרעה בזהות המינית, הפרעה שכיחה ובעלת חשיבות מרכזית בסכיזופרניה" – ציטוט מספר הלימוד הישראלי 'פרקים נבחרים בפסיכיאטריה' (המהדורה הלא מצונזרת, 1995) עמ' 140.
קלות הכליאה ומניעת אפשרות שחרור מהכפייה הכפולה, כמו גם חריגותם ושוליותם החברתית של הכלואים אפשרה המצאת תיאוריות שונות ומגוונות על מהות ה"סטיה" ו"ריפוייה". ההתעללות הפסיכיאטרית של המאה ה-20 והעינויים השונים שבאו בעקבות המצאת המחלה מתועדים: גברים סורסו, קיבלו מכות חשמל, חלקי מוחם נכרתו והורקו להם חומרים מעוררי הקאה כחלק מטיפול דחייה. נשים אולצו לעבור כריתות רחם והוזרקו להם זריקות אסטרוגן.
מנהיגים ודוברים של ארגוני הומואים בישראל (עוזי אבן, הדר נמיר וכו') מרבים להסתמך על החלטת הסתדרות הפסיכיאטרים האמריקנית (APA) משנת 1973 המוחקת את 'הומוסקסואליות' מקטלוג מחלות הנפש הפסיכיאטריות. לדבריהם הם רואים בכך פריצת דרך רפואית המבוססת אך ורק על מחקרים וממצאים מדעיים. האמת שונה.
בתכנית TAL (="חיים אמריקנים אלו") ששודרה ברדיו הציבורי האמריקני ב-18.1.2002 סיפקה אליס ספיגל, נכדתו של ג'והן פ. ספיגל הנשיא הנבחר של ההסתדרות בשנת 1972, את פרטי אחורי הקלעים שהביאו לשינוי זה. האקלים הפוליטי של שנות השישים, על התנועה לזכויות האזרח, הפמיניזם, הקריאה לשיווין לכושים, ההתנגדות למלחמת וייטנאם ומהומות סטונוול בשנת 1969, אפשר לפסיכיאטרים הומואים החברים בהסתדרות זו להתחיל ולפעול למען זכויותיהם הם לחיים של חירות וכבוד. בתכניתה מספרת ספיגל על חוג פסיכיאטרים-הומואים שכינה עצמו בלצון the GAYPA , שהתארגן ברשת של פגישות "חצי-מחתרתיות" ופעל למחיקת ה'הומוסקסואליות' מקטלוג המחלות, בין השאר כדי להבטיח לעצמם כי יוכלו לעבוד כפסיכיאטרים (על הומואים נאסר עד אז להיות רופאים בנימוק ש"חולים אינם יכולים לטפל בחולים"). פגישותיהם הכמו-חשאיות התקיימו במטבחו של סבה, ג'והן פ. ספיגל – כאמור הנשיא הנבחר של APA לשנת 1972 – שרק לאחר מות אשתו, והוא בן 78, החל לחיות בגלוי עם שורה של מאהבים צעירים. לפי עדותה של אליס ספיגל שנת 1972 מצאה את הסתדרות הפסיכיאטרים האמריקנית כשרוב משרות המפתח הניהוליות (ובתוכן הועדה להגדרת וקטלוג מחלות, הגוף החשוב ביותר בארגון שמהותו הוא הגדרה לצורך כליאה) מאוישות בידי חברי ה- GAYPA.
המניעים הפוליטיים העומדים מאחורי מחיקת ה'הומוסקסואליות' מקטלוג מחלות הנפש האמריקני ידועים כמובן לפסיכיאטרים. בספר הלימוד הישראלי 'פרקים נבחרים בפסיכיאטריה' כותב הפסיכיאטר ס. טיאנו על היעדרות ההפרעה מהקטלוג "אנו יודעים שדבר זה נבע מלחץ פוליטי של קבוצות הומוסקסואלים בארה"ב על הממסד לשינוי החוק, ובעקבות זה על החברה הפסיכיאטרית האמריקאית להשמטת ההומוסקסואליות מרשימת המחלות, כאילו הוצאתה של תיסמונת מסיווג פתלוגי רפואי יתן לה גושפנקה של נורמה התפתחותית" (המהדורה הלא מצונזרת, 1995, עמ' 269).
גם ארגוני זכויות אדם למיניהם מפגינים עמדה צבועה ביחס לראיית הפסיכיאטריה ככלי דיכוי, רדיפה ועינויים או ככלי לטיפול. באתר האינטרנט של ה'אגודה לזכויות האזרח בישראל' המתיימר ללמד את תלמידי התיכון בישראל זכויות אדם מהן מוצאים תחת הערך "הזכות לשיוויון" את המאמר "זכויות לסביות סביב העולם" שאמנם לא נכתב במקורו ע"י ה'אגודה' אך פרסומו באתר לימודי זה מלמד על הסכמתה לתכניו. 2 ציטוטים: "המועצה הבינלאומית לזכויות לסביות והומוסקסואלים מדווחת שטיפול בהלם חשמלי ונתינת תרופות הגורמות להקאות הם כיום בשימוש בסין על מנת ל"רפא" הומוסקסואליות", ובהמשך: "לסביות מתמודדות עם בורות או עויינות כאשר הן פונות לעובדי מקצועות הבריאות. לעיתים הלסביות שלנו אף מוגדרת כמחלה הפרעה פסיכיאטרית, דבר שעלול להסתיים באשפוז כפוי וטיפול". ראו כתובת:
http://courses.aviv.org.il/rights/equals/shiv_fr.htm
כלומר אם שפר מזלך עלייך ואת לסבית הרי ש'האגודה לזכויות האזרח בישראל' תגדיר את מצבך כ"רדיפה של אדם בשל מיניותו", שהותך במוסד פסיכיאטרי בניגוד לרצונך כ"כליאה" ומכות החשמל שאת מקבלת כ"עינוי". אם איתרע מזלך ואינך מגדירה עצמך בקטגוריה המועדפת על חברי 'האגודה לזכויות האזרח בישראל' הרי שאת "חולת נפש" ש"אושפזה" לשם ריפוי מ"מחלת נפש" ומקבלת "טיפול מיוחד בנזע חשמלי".
מעגל הצביעות נסגר בהתפתחות האחרונה: הומואים ולסביות שלאחר שדאגו לשחרר את עצמם מכבלי הרדיפה, הדיכוי, הכליאה והעינויים בידי המערכת הפסיכיאטרית הישראלית (מה שנקרא "הצילו את התחת שלהם") משתפים עימה פעולה, חלקם אף נושאים במשרות הבכירות ביותר בתוכה - כפסיכיאטר מחוז ומנהלת מחלקה במתקן כליאה פסיכיאטרי, למשל – ומפעילים נגד קבוצות חלשות אחרות בחברה את אותו טרור שהיה עד לפני שנים ספורות במערב מנת חלקם.

                      
                             החזירים בתמונת הסיום של 'חוות החיות' 

פורסם ב'כפיה' מס. 6, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), פברואר 02