כי זכויות
אדם אינן ניתנות לחלוקה
או -
מדוע אנו
ארגון זכויות האדם היחיד בישראל
המילים הפותחות את
הצהרת זכויות האדם של ארגון האו"ם משנת 1948 קובעות: כל בני האדם נולדו
שווים ויש להם זכויות בלתי ניתנות לחלוקה (indivisible).
ישראל התברכה בכמות רבה של ארגונים (ויחידים) הטוענים שהם מקדמים את
זכויות האדם אלא שכל הארגונים האלו – ללא אף יוצא מהכלל – מקבלים את התורה
הביולוגית הגזענית של הפסיכיאטריה הטוענת כי "אדם" הינו מהות הנשקלת לפי
ערכה הביולוגי.
לפי תורה זו לא כל אדם הנו "אדם"! אלו שתורת הפסיכיאטריה קובעת כי הם
נגועים בליקוי ביולוגי, גנטי מולקולארי כלשהו הנם בשל כך פחותים
מ"אדם", ולכן כל הזכויות והחובות החוקיות הנובעות מהיות אדם "אדם" נשללות
ונמנעות מהם, שהרי הם "תת-אדם" או בלשון הפסיכיאטרים - כפי שאומצה ע"י
המחוקק הישראלי - "חולי נפש". הפרות זכויות האדם של הכפייה הפסיכיאטרית
מנוסחות כשפה רפואית-מדעית: רדיפה הופכת ל"אבחון", כליאה ל"אשפוז"
ועינויים ל"טיפול" וכך אנו מוצאים את ארגוני זכויות האדם הישראליים משתפים
פעולה עם/ותומכים בכל לב בתורת הגזע של הפסיכיאטריה.
זו
הסיבה מדוע אנו הגוף היחיד בישראל הנלחם עבור האמת הפשוטה – כל בני האדם
הנם "בני אדם"!
עמותה ישראלית למאבק
בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר) [
ולא
העמותה
הישראלית
למאבק בתקיפה פסיכיאטרית] הנה ארגון זכויות אדם בתחום פסיכיאטרית הכפייה
וגוף בלתי תלוי בעל דעה עצמאית המורכב מ/ומייצג כלואים ומתנגדים (
Resistors) פסיכיאטריים והמיישם אידיאולוגיה
פוליטית הפועלת לביטול הכפייה הפסיכיאטרית ברוח עקרונות היסוד של מדינת
ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. העמותה היא ארגון חברים הפועל בשיטת עזרה
עצמית.
העמותה טוענת כי הכפייה הפסיכיאטרית היא
הפרת כלל היסוד ביהדות האומר "רצונו של אדם
כבודו". הפסיכיאטרים מציגים בפני הציבור תורה הטוענת כי הכלוא
הפסיכיאטרי איננו 'אדם' מאחר ולדעת הפסיכיאטריה הוא 'פגום' בפגם ביולוגי
(גנטי, מולקולארי וכו') ההופך אותו ל'תת אדם' או בלשון החוק ל'חולה נפש',
ומכאן שאין לכבד את רצונו המפורש שהפסיכיאטריה לא תיכפה עליו, שהרי אינו
'אדם'. ברוח זו העמותה פועלת להשבת אבידה רוחנית ככבודו של אדם, חירותו
וזכותו לגופו, לאורח חייו, ולאמונותיו, דברים הנשללים ממנו בידי הכפייה
הפסיכיאטרית. מאבק זה של העמותה זוכה לתמיכת אדמו"רים ואנשי דת.
הכפייה הפסיכיאטרית היא ההפרה
החמורה ביותר של זכויות האדם כפי שהן מנוסחות ב'הצהרת זכויות האדם' של
ארגון האו"ם משנת 1948: זכות האדם לחופש מפחד (הכולל בתוכו חופש מכליאה
שרירותית, עינויים ומהריגה שרירותית); זכות האדם לחופש המחשבה; זכותו של
אדם שלא להירדף בשל מיניותו; זכותו של אדם שלא להירדף בשל מוצאו האתני;
זכות האדם להגדרה עצמית (למשל, כמתנגד -
Resistor-
לפסיכיאטריה); זכות האדם לשיוויון בפני החוק וכו'. הפרות זכויות האדם של
הכפייה הפסיכיאטרית מתאפשרות משום שהן מנוסחות כשפה רפואית-מדעית: רדיפה
הופכת ל"אבחון", כליאה ל"אשפוז" ועינויים ל"טיפול". מאבק זה של העמותה
זוכה לתמיכת אנשי אקדמיה.
העמותה מדגישה כי לא קיים מודל ביולוגי כלשהו ל"מחלת נפש" פסיכיאטרית.
הכפייה הפסיכיאטרית משמשת ככלי דיכוי לרדיפת שכבות חלשות, בעיקר קטינים,
עניים וחריגים לשם פיקוח חברתי. הכפייה הפסיכיאטרית יכולה לפעול רק נגד
אלו החסרים גיבוי פוליטי, במובן הרחב של המושג - דהיינו שיבוץ פעולה ודרך
חיים בקונטקסט חברתי.
- לדוגמא: הפסיכיאטרים
באופן קבוע מנמקים את כליאת האזרח במוסד הפסיכיאטרי כ"מעצר מונע" של מי
שעתיד לסכן את הזולת או עצמו. זהו שקר מופרך.
לא שמענו
על פסיכיאטר המאבחן את המתאבדים הערביים כ"חולי נפש" המסכנים את עצמם
וזולתם ומציע בהתאם דרכי אבחון וטיפול למחלתם.
- לדוגמא: ליהודי
הפוגע או רוצח את בת זוגו מוצעת אוטומטית האפשרות להתחמק מעמידה לדין על
מעשיו בחסות ההגדרה הפסיכיאטרית של "חולה נפש". שכנו הערבי המבצע את אותה
עבירה ייחשב כ"פרימיטיב" הפועל לפי "קודים שבטיים".
1)
מישור החוק הקיים - הזכויות המוענקות בו לאזרח להגן על חייו, חירותו
וכבודו כאדם בפני התקיפה הפסיכיאטרית. במסגרת זו
אנו מסייעים לכלואים
הפסיכיאטריים לדעת ולממש את זכותם החוקית להגן על עצמם כנגד כליאתם
הפסיכיאטרית.(לחצו על הכפתור העליון: "מדריך עזרה ראשונה להגנה
מתקיפה פסיכיאטרית" בסרגל הימיני).
2) מישור
הסברה לציבור - בדבר הנחת היסוד הביולוגית גזענית שבבסיס פסיכיאטריית
הכפייה. במסגרת זו, למשל, העמותה השתתפה
בטריבונל פוקו 1998
והיתה אחת המארגנים של אירוע חופש המחשבה
שהתקיים בברלין בחודש יוני 2001. כינוס זה שקיבל את ברכתה של גב' מרי
רובינסון, הנציבה לזכויות אדם של האו"ם, כלל בתוכו את טריבונל ראסל
הבינלאומי החמישי בנושא זכויות האדם בפסיכיאטריה. הטריבונל שהתנהל כמשפט
פוליטי עם חבר מושבעים בינלאומי שכלל בתוכו את הסופר הברזיליאני פאולו
קואלו, את הפמיניסטית האמריקנית קייט מילט, וגם שני אנשי אקדמיה ישראליים:
דר' אסתר הרצוג ופרופ' אלון הראל, שמע עדויות מכל רחבי תבל (ובין השאר
מישראל). שמענו עדויות של אנשים אשר בשל התיוג הפסיכיאטרי של "חולי נפש"
נשלל מהם כבוד האדם והמנסים להשיב לעצמם כבוד זה ע"י דרישתם כי התיוג
יימחק; שמענו עדויות של אנשים שנרדפו בשל מחשבותיהם ונכלאו במוסדות
פסיכיאטריים; שמענו עדויות של אנשים שהופלו לרעה בשל מיניותם ושמענו אנשים
שנרדפו פסיכיאטרית בשל אי התאמה חברתית. שמענו עדויות של ניצולי השמדת
העם הגרמנית המבוססת על המדע (=תורת השבחת הגזע) והרפואה
(=פסיכיאטריה) משנת 1939 ואילך. גם שמענו עדויות של אלו שבייאושם הכריזו
על רצונם להתאבד וחיפשו עזרה ונענשו על כך בכליאה פסיכיאטרית. עדויות אלו,
ופסק הדין של ישיבה זו של הטריבונל, ניתנות להאזנה ולקריאה באתר האירוע www.freedom-of-thought.de . כל ששמענו
במהלך האירוע מוביל אותנו למסקנה כי מדע שאינו מבוסס על זכויות אדם משרת
שוב ושוב את השררה כדי לרדוף לדכא ולהשתיק את החלש והאחר. 2 הישיבות הבאות
של הטריבונל מתוכננות להיערך בניו יורק ובירושלים.
כמו כן מדפיסה העמותה
עיתון בשם 'כפיה' המוקדש לקידום
זכויות האדם מנקודת המוצא של שלילתן בידי פסיכיאטרית הכפייה.
אנו מעוניינים ליצור דעת קהל שתביא את המחוקק הישראלי לביטול מוחלט של
הכפייה הפסיכיאטרית ולהקצאת משאבים (כסף וכוח אדם) למענה אנושי ומכובד
למצוקות האדם, שני דברים שהפסיכיאטריה אינה יכולה להציע.
-----------------------------
-----------------------------
שלילת "הזכות למחלה":
בסיס ההתערבות הכפויה של המדינה בחיי האזרח אינו נובע מטענה כי זה מסכן
עצמו או זולתו "סיכון ממשי מיידי" ושהתערבות פסיכיאטרית כפויה (-המוגדרת
כ"טיפול") יכולה למנוע סיכון זה, אלא אך ורק מעובדת היותו מוגדר בלשון
הפסיכיאטרים כ"חולה". חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע את הזכות לחירות.
זכות זו יכולה להיות מוגבלת רק בידי חוק. הטיפול המרפאתי - הפסיכיאטרי
הכפוי הוא חוק שכזה. אך במידה והתנאי היחיד לטיפול מרפאתי כפוי (המוצא ע"י
בית המשפט) הוא הצורך בטיפול הרי שהוא ישלול מהאזרח את 'הזכות למחלה'.
'הזכות למחלה' היא תוצאה של הסכמה מודעת הנחוצה לכל טיפול רפואי שהרי אחרת
הוא יחשב כתקיפה גופנית. "מחלה" אינה מוגדרת בחוק כ"עבירה" שדינה התערבות
המדינה בחייו ושלילת חירותו וזכותו לשלמות הגוף. בהשתמשנו כאן במינוח של
'הזכות למחלה' - ואין ספק שטענה זו מתקבלת בנוגע למחלות מחוץ לפיקציה של
"מחלות נפש" - נפתח פתח עבור האזרח לעקוף את השאלה האם "מחלת נפש" קיימת -
או לא. שתי זויות ראיה אלו מובילות לאותה מסקנה: לא ניתן לכפות על האדם
טיפול, שהרי אם אין "מחלת נפש" (כפי שאנו טוענים) לא ייתכן כל
טיפול. ואם אכן קיימת בנמצא "מחלת נפש" הרי שזכותו של האדם היא לחיות
ולממש אותה, בדיוק כפי שזכותו היא לחיות ולממש את מיניותו. כל אפשרות
אחרת תשלול מהאדם את זכותו לחיות בחברה חופשית
מעינויים. בכך אנו מגבילים את הפסיכיאטרים מלהשמיץ את האדם ע"י
ה"אבחנה" של "חולה נפש". טענתנו כאן היא שמכיוון שהאזרח פשוט אינו רוצה
להיות "חולה נפש" לכן גם איננו יכול להיות "חולה נפש". הקריטריון של
אובייקטיביות הרופאים המדברים על מחלה נשלל, מאחר ואי ההסכמה לעצם הרעיון
של "מחלת נפש" מספיקה כדי לא "לחלות" ב"מחלה" כזו.
העמותה אינה מזדהה עם תפיסת "הקורבניות", שמחזקת ומצדיקה את התקיפה שהרי
תפקידו של "הקורבן" הוא לעבור תקיפה. העמותה מפנה אצבע מאשימה כלפי התקיפה
הפסיכיאטרית.
באסיפה הכללית של העמותה מתאריך 31.12.2001 הוחלט פה אחד על צירוף הצהרת
זכויות האדם, [
אותה כתבנו כתקנון בייסוד 'עמותה בינלאומית למאבק
בתקיפה פסיכיאטרית' -IAAPA- בשנת 2001 בבזל, שוויץ] כתיקון מס.
1 לתקנון העמותה. בתקנון העמותה סימן א': חברות; סעיף 1 (א) לאחר המילים
"מייסדי העמותה הנם חברים בה מיום רישום העמותה בפנקס העמותות." יבוא
המשפט "העמותה היא ארגון זכויות אדם ומאמצת את הצהרת זכויות האדם המצורפת
לתקנון".
רצ"ב 'הצהרת זכויות אדם':
Human rights
statement
We address all
members of the human family to recognise our basic right for
self-determination as people who suffer from psychiatric persecution,
psychiatric incarceration and psychiatric torture.
We declare that:
1. Preamble
Whereas recognition of the inherent dignity and equal and inalienable
rights of all members of the human family is the foundation of freedom,
justice and peace in the world,
Whereas disregard and contempt for human rights have resulted in
barbarous acts which have outraged the conscience of humankind, and the
advent of a world in which human beings shall enjoy freedom of speech
and belief and freedom from fear (which consists of freedom from
arbitrary incarceration, torture and arbitrary killing) and freedom
from want has been proclaimed as the highest human aspiration,
Whereas it is essential, if a person is not to be compelled to have
recourse, as a last resort, to rebellion against tyranny and
oppression, that human rights should be protected by the rule of law,
We recognise the atrocities of the systematic psychiatric mass killing
in the gas chambers of the "Aktion T4", which started in 1939 as a
medical-biological campaign in Germany, and followed by the
extermination camps in Poland, as the basis point of the following
statement on human rights. We emphasise that the defeat of those
barbarous acts, histories worst case of dehumanisation and violations
of the norms of civilisation, was also the basis for the UNO Universal
Declaration of Human Rights from 1948 after the Nuremberg trials.
2. Therefore:
A) A human being
is a being conceived by another human being.
B) There is no
distinction possible between the fundamental human rights of one human
being from another, no matter how unusual a person may look, thinks and
express his/her thoughts.
C) Hereby we
emphasise the basic function of the articles of the UNO Universal
Declaration of Human Rights to define the basic rights of any human
being.
D) We declare the
use of psychiatric vocabulary as a libel and medical slander,
biological and racial discrimination, especially when it claims to
describe a person's behaviour as caused by genetics or brain disorder.
E) We declare as
forms of torture all psychiatric persecution, psychiatric arbitrary
incarceration and psychiatrically forced bodily acts and intrusions,
such as treatment with drugs; Electroshock; psycho - surgery; four
point restraints and others. These have been consistently defined as
tortures by persons from all around the world and through the whole
existence of coercive psychiatry, regardless if a person is deemed
mentally "incompetent" by medical professionals and that the place of
the procedure is declared a "medical institution" called a "hospital".
F) Based on the
above arguments we declare psychiatric coercion to be "fear" as it is
defined in the UNO Universal Declaration of Human Rights. Every human
being has the basic right of freedom from fear.
G) We recognise
psychiatry based on coercion, force and violence as a crime against
humanity since it denies individuals the status of a human being,
endowed with inalienable Human Rights, by describing their soul in a
biological - medical fashion as "ill" and having a biological-medical
"mental illness", thus legally justifying all forms of violence against
them.
H) We deny that
the UNO General Assembly is entitled, by supporting this psychiatric
biological racial doctrine, to exclude a part of the human family from
being recognised as human beings. Therefore we call upon the nations of
the world to abolish the resolution 46/119 of 17 December 1991. This
resolution violates the basic principles of the UNO Universal
Declaration of Human Rights from 1948. This resolution is an assault on
the inherent dignity of all members of the human family and on their
equal and inalienable rights, the foundation of freedom and justice.
ניתן לחתום על הצהרה
זו, כעצומה המופנית לנציב העליון לזכויות אדם בארגון האו"ם, בכתובת
האינטרנט הבאה:
