300 שקל לראש
סיפורו של א.
חוטף (לשעבר) בשירות 'אברבנאל'
פורסם
ב'כפיה' מס. 5, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר),
ספטמבר 99'
"יש עבודה, צריכים אותך".
4 פעמים בשבוע היה א. עוטה את החלוק הלבן ותג עובד כוח עזר כסניטר והולך
לצוד 'מסוכנים לציבור'. 4 ראשים בשבוע מביאים למשכורת של ארבעת אלפים
שקלים.
-איך הגעת לעבודה?
"הייתי זקוק לכסף.
הגעתי לעבודה דרך אמא של חבר שהיתה אחות אחראית באחת המחלקות ב'אברבנאל'
שאמרה לי שמרוויחים כסף לא רע ושלא צריך שום הכשרה. זה כמו שבנאדם בא
לעבוד בניקיון. אין שום הכשרה מסוימת".
עד לפני שנתיים הוא עבד בעבודה שכללה העברת תרופות, העברת כלואים ממקום
למקום אבל בעיקר להוות חלק מצוות של שלושה אנשים היוצאים עם הוראות
הפסיכיאטר המחוזי כדי לקחת אנשים לכליאה במחלקות 'אברבנאל'.
"בהתחלה לא רציתי לחשוב על העבודה הזו. המקומות האלו זכורים לי מכיוון
שסבתי ניצולת שואה והיא הייתה כמה פעמים מאושפזת. הרגישה לא טוב, התקפי
חרדה וכאלה ורופא המשפחה אמר לנו שמה שטוב לעשות זה לאשפז אותה במחלקה
הפסיכו-גריאטרית ב'אברבנאל'. ביקרתי אותה הרבה פעמים. לא רציתי לעבוד בזה
כי אני לא אוהב את המקומות האלו, זה מקום לא נעים להיות בו. אבל הייתי
זקוק לכסף. עבדתי דרך קבלן ועל כל ראש הייתי מקבל סכום שנע בין 250 ל-300
₪. היו משהו כמו ארבע מקרים לשבוע ועבדתי במשך 8 חודשים, הגעתי לסכומים של
4000 – 3600 ₪. זה היה תמריץ, בוודאי, אמרתי להם שאני פנוי בכל זמן.
- איך הייתה ההתארגנות
למילוי צו?
"היה אח מוסמך ושני
סאניטארים. אני גדול מימדים, די חזק מבחינה גופנית, גם די פעיל מבחינה
ספורטיבית. חלק מתנאי הקבלה לעבודה זה שתהיה חזק. מישהו חלש לא יכול
להתמודד עם זה. הסניטר השני גם היה כמוני בריא וחזק. היינו יוצאים
מ'אברבנאל' באוטו מסחרי, לבושים בחלוק לבן וכרטיס של עובד כוח עזר כדי
שאפשר יהיה להתלונן אם אעשה משהו לא כשורה, ארביץ או משהו שפוגע באדם
שבאנו להביא אותו".
-וקרה שמישהו התלונן?
"עלי לא. אבל היה מקרה שהתלוננו על צוות אחר שהיה מאוד מאוד אלים, שטוענים
שהרביץ. זה היה מקרה של מישהו שבאו לקחת אותו מראשון לציון. אותו בן אדם
אמר להם חכו אני רוצה לעשות טלפון, רוצה לקחת דברים, אז הם לא נתנו לו,
ישר חטפו אותו וכשהתנגד הביאו לו מכות. להתנגד נראה לי לגיטימי במקרים
מסוימים, נניח כשזה בנאדם מבוגר 30 משהו, שהמשפחה מנסה להתנכל וסתם
מוציאים צווים לפי דעה של אדם אחד. זה לגיטימי".
"ברוב המקרים אלה ההורים שפונים לפסיכיאטר כדי לכלוא את בן המשפחה, הילד.
זה דברים שאני יודע כי האנשים שלקחנו אמרו לי את זה, וגם אני כששאלתי כמה
פעמים את האח מי התלונן הוא אמר המשפחה. שאר המקרים זה אנשים עם עבר
פלילי. המשטרה מזעיקה אותנו כי היא לא יכולה לקחת בנאדם ולקשור אותו
ולהזריק לו כמו שאח יכול. ברגע שהמשטרה מוצאת אותו היא פונה לפסיכיאטר
ומיד באים סאניטארים ולוקחים אותו. בלי צו. בדרך כלל אנשים מנסים להתנגד
ע"י שיחה, אבל האח האחראי לא מתייחס אליהם ברצינות, החטוף מדבר אליו וזה
עונה בכן, כן, מתייחס אליו כמו אל משוגע. הם אומרים אני לא רוצה להגיע,
איך אתם יכולים לקחת אותי והאח עונה זה יהיה בסדר, אתה תבוא, יהיה בסדר.
ואין לך ברירה, או שאתה בא או שאתה בא. הם לא מתירים בפניו ברירה. העבודה
היתה מאוד שגרתית. מגיעים לבית של מישהו, דופקים בדלת, שואלים שמוליק
נמצא? היא אומרת לנו כן, ואז: שלום, יש לנו צו. היו מקרים שאנשים התנהגו
באלימות ואני לא התנהגתי באלימות. אלא שהיו לידי רצו להתנהג באלימות ואני
ניסיתי למנוע את זה. היה מקרה ברמת גן בערך בדצמבר 97' הגענו לרחוב באזל
ואותו בחור התנגד, לא רצה להתפנות, לא רצה לבוא איתנו, זרק עלינו טלפון.
האח הבכיר התחיל לתפוס אותו ולהרביץ לו. אני הפרדתי ותפסתי את החולה בצורה
שקטה, לקחתי אותו איתי ודיברתי איתו בשקט. אמרתי לו שמע תירגע זה לא משהו
רציני יבואו יבדקו אותך אם יגלו שהכל בסדר ישחררו אותך. אחד האחים, ערבי,
אמר לי שאני יותר מדי אדיש בהתנהגות שלי, אני לא תופס יוזמה, אם צריך
לפעמים לתפוס מישהו, אני לא תופס, או שאני לא יוזם את התפיסה. הכוונה
הייתה שאהיה יותר תוקפני. אמרתי שאני טיפוס לא אלים, שאני די עדין יחסית
למרות שלמדתי שנתיים אגרוף ואני בחור די חזק. אז אמרו לי אתה לא מתאים
לעבוד פה."
-איך היית מתאר את
חבריך לעבודה?
"רק הערבי היה סדיסט,
השאר פשוט היו זקוקים לכסף. הם באו עקב מצוקה כלכלית לעבודה הזו. לא באו
לעבוד אנשים מצפון תל אביב, ולא מאזורים טובים בחולון. באו אנשים שחיפשו
את הכסף. בעיקר ערבים שאין להם אפשרות להשיג עבודה אחרת כי המדינה מתנכלת
להם. יהודים לא רוצים לעבוד בעבודה כזו. הבורגנים לא רוצים לעבוד בזה. וגם
המסכנים לא יעבדו בזה בגלל הסטיגמה של עבודה שכזו. רק הערבים מוכנים לעבוד
בזה. היהודים שעובדים כסניטרים הם ספרדים ממעמד נמוך. אנשים ממורמרים,
עצבניים, קשיי יום, אין להם כסף לגמור את החודש. רובם היו מפרנסים יחידים
של המשפחה שלהם, היו הרבה מקרים שהסניטר פרנס משפחה מרובת ילדים, זו עבודה
חרא, לא עבודה שנותנת סיפוק, גם אני כשעבדתי בזה הייתי קשה יום, היו לי
הרבה מריבות בבית. היה לי משבר קשה כשנפרדתי ממישהי שכמעט התחתנתי איתה.
הייתי עושה את העבודה, חוזר הביתה, רואה טלוויזיה והולך לישון, לא הייתי
מבלה."
-מה האח עשה לאותו אדם
מרמת גן שסרב לבוא איתכם?
"מכות, בעיטות. כמו
ששוטרים באים לפנות מישהו מהפגנה לכיוון הניידת, אותו דבר. יש גם שמיכת
חנק עם אבזם כמו חגורה וזה סוגר את הידיים ואת כל האזור משיפולי הבטן ועד
הגרון. כשסוגרים את זה על הבנאדם זה מאוד מאוד מחניק וגורם לו לא לתפקד
למה הוא לא מצליח לזוז"
-האלימות של הבחור הזה
היתה כי רציתם לקחת אותו והוא התנגד או שלדעתך כחלק מהמחלה שלו הוא אלים?
"ההתנגדות שלו היתה כי לקחנו אותו, אבל אני תמיד דגלתי בשיטה שקודם כל
לדבר איתו בצורה שקטה אחרי זה אם הוא באמת אלים ואין ברירה אז אין ברירה,
אין מה לעשות. למשל היה מישהו שהיה חזק מאוד והיינו צריכים להשתמש בכוח
מסיבי, תפסנו אותו ודחפנו אותו על הרצפה, גם היה מקרה שפעם בעטנו במישהו
כי הוא התנגד בצורה כזו, הוא היה יותר חזק פיזית, קשה היה לנו מאוד לתפוס
אותו כי הוא כל הזמן השתולל אז אחד הסניטרים נתן בעיטה בשביל להרגיע אותו
ואחרי הבעיטה פשוט קשרנו אותו".
-האלימות הזו נובעת
מכך שאנשים לא רצו לבוא איתכם?
"היו הרבה מקרים שאנשים היו אלימים כי לא רצו לבוא אבל לפי דעתי חלק
מהאלימות היה בגלל העניין של המחלה. היה למשל מקרה שמשפחה הזמינה אשפוז כי
אותו בן אדם היה אלים ולא רצה לצאת מהבית היה זורק חפצים ושובר דברים אז
מה המשפחה יכולה לעשות"
-יכול להיות שדווקא
העובדה שאתם באתם לקחת אותם בכוח היא הגורם להתנגדות האלימה?
"בחלק מהמקרים כן
ובחלק לא. תראה, אני למשל לא הייתי מסכים שייקחו אותי בכוח וזה היה נגמר
לא טוב בשבילי. הם היו מביאים 4,3 אנשים וקורעים אותי. לא רוצה לחשוב על
זה"
-האנשים שהבאת לבית
החולים, מישהו מהם ניסה להתנגד לפי החוק, לומר יש לי זכות להתקשר לעורך
דין תראו לי את הצו?
"רוב האנשים לא
יודעים את הזכויות שלהם, היה רק מקרה אחד שבו אדם אמר אני רוצה להרים
טלפון לעורך דין ונתנו לו. בדרך כלל הם לא מבקשים להתקשר, חוץ מזה לאן הם
יתקשרו, אני יודע שיש לשכה של סטודנטים באוניברסיטת ת"א של סיוע משפטי אבל
אני יודע שזה בלוף. אין עזרה. מי שאין לו כסף אין לו עזרה. לרוב אלא שלא
יודעים לאן לפנות לעזרה אין להם כסף, הם מסכנים מעבר לקטע שבאים לקחת
אותם. אלא שאושפזו ביוזמת המשפחה, המשפחה היתה מבוססת כלכלית, בדרך כלל
מאזורים של רמת גן ופעם אחת הלכנו לצפון תל אביב. אלא שבאו עם רקע פלילי
עוד לפני כן, היו מסכנים, רקע סוציו אקונומי נמוך משכונות מצוקה כמו פרדס
כץ, רמת עמידר, כאלה מקומות"
-אתם מדווחים על
האלימות הזאת, אתם ממלאים דו"ח?
"מי שממלא את הדו"ח הרפואי זה האח הראשי לאחר שהאדם מגיע לבית החולים.
אנחנו מכניסים את האדם לאותו חדר יחד עם האח, כי צריך למלא דו"ח, לשאול
אותו כל מיני פרטים, לרשום את סיבות ההגעה לבית החולים וכו'. אחרי זה רשום
איך הוא התנהג כשהגיע, אם התנגד, מה הבעיה, אחרי זה רשום איך האח מגדיר
אותו, אלים או לא אלים. חוות הדעת הזו מועברת לרופא".
-יכול להיות שהאח אומר
שהאדם היה מאוד אלים ושכח לציין שהאדם היה אלים כי הוא לא רצה לבוא איתכם?
"זה יכול להיות.
מביאים את האדם למיון ו"משכנעים" אותו בכל מיני "אמצעים" שיסכים לחתום על
הסכמה להתאשפז. את "האמצעים" עצמם אני לא ראיתי כי לא הייתי עם האנשים
בתוך המיון, רק הבאתי אותם לשם.הסניטרים עצמם לא "משכנעים" את האדם לחתום,
זה רק הדרג הבכיר יותר, האחים. הם לא נותנים לסניטרים להיכנס עם האדם
למיון כי הם מפחדים שהסניטרים, שהם לא עובדים קבועים של 'אברבנאל' ימסרו
עדות על האלימות בתוך המחלקה. בתוך 'אברבנאל' יש קשר של שתיקה, כל אחד
מחלפה על השני. זה מה שנראה לי, יש לי הרבה פרטים להעיד בקטעים של אלימות,
יש הרבה מאוד פעמים שהשתמשו באלימות, הביאו בנאדם והרביצו לו, לפעמים עד
זוב דם. ככה שמעבר לטיפול הפסיכיאטרי לקחו אותו גם לחובש"
-זה מדווח?
"אם האדם לא מדווח אז זה לא מדווח. כמו במשטרה הם אומרים "העציר הרביץ
קודם". היה מקרה שהם התנהגו באלימות והאדם לא עשה דבר. רק עמד, בבית שלו,
ולא רצה ללכת. הם ממש באו אליו בקריזה. זה היה האח הערבי שיזם את האלימות.
הוא באופן מיוחד הרבה יותר אלים מהאחרים. גם האתיופים הרבה יותר אלימים".
במהלך השיחה א. חוזר ומזכיר את הפרסומים בעיתונות על כליאתם של שושנה גליקסמן וירון קנר ב'אברבנאל'. למרות שא. עצמו
מדגיש שהוא לא היה מעורב בשתי כליאות אלו הם גרמו לו לפקפק בעבודתו. "יש
מקרים, למשל, אם יש לי שכן שהוא מתנהג בצורה מוזרה והוא מסכן את התושבים
אני יכול לשלוח מכתב יחד עם עוד אנשים לפסיכיאטר המחוזי בשביל לאשפז אותו.
אני יודע שפעם עשו תחקיר ב'ידיעות אחרונות' מישהו שלח מכתבים מפוברקים
לפסיכיאטר המחוזי כנגד עצמו ואשפזו אותו".
-אתה חושב שגם אתה
לקחת חלק ב'מילוי צווים' שהיו תוצר של פברוק?
"היה איזה מקרה אחד, כן, 5, 6 חברים שלי, בני גילי 23, 24 מקרית אונו רצו
להתנכל לבוס שלי בעבודה הקודמת ולאשפז אותו כי הוא פיטר אותם אחד אחר השני
והם פנו אלי כדי לקבל פרטים איך לעשות את זה. באותה תקופה עבדתי
ב'אברבנאל' והם שאלו אותי איך אפשר לאשפז אדם. אמרתי להם שאפשר לשלוח
מכתבים פיקטיביים לדר' מרגולין. הם אמרו שהם רוצים לעשות את זה ואמרתי להם
לא לעשות את זה אבל מה שאני יודע זה שיכול לקרות כזה מצב. אחרי שראיתי מה
קורה שם ואיך זה מתנהל התחלתי להתייחס לידיעות בעיתון בנושא הזה. זה אחד
הדברים שגרמו לי לעזוב את העבודה הזאת. לי היה נראה אישית שחלק מהאנשים
מאושפזים סתם שלא לצורך".
-אתה חושב שפסיכיאטרים
עוזרים לאנשים?
"בחלק מהמקרים כן ובחלק לא, אבל הרגשתי שאני לא מהאנשים שהולך לכלוא בני
אדם סתם בכוח אז אמרתי אין לי כוח לזה. מה שעוד תרם להחלטה שלי לעזוב היה
שהייתי במחלקות ב'אברבנאל' וידעתי לתוך מה אני מביא את האנשים. הרגיז אותי
בייחוד שלוקחים אנשים בכפיה מאלצים אותם לחתום על טופס הסכמה לאשפוז והם
עדיין כלואים. אתה לא יכול לקחת מישהו בכוח לומר לו לחתום על משהו שאתה
יודע שהוא לא רוצה לחתום. חשבתי שזה לא בסדר שהם חתמו על אשפוז מרצון והם
עדיין כלואים. זה נתן לי כמה מחשבות למה אני עושה את העבודה הזו".
-נראה לך שהעבודה שלך,
להביא אנשים בכפיה ל'אברבנאל' הזיקה להם"?
"כן, לפחי דעתי כן. לרוב האנשים זה הזיק. למי שנכנס קשה מאוד לצאת, אפילו
אם זו פעם ראשונה. היה מקרה של אדם שהיתה לו בעיה בצבא ודרך המשפחה והרופא
הכריחו אותו ללכת ל'אברבנאל'. אני יודע את זה דרך הסיפורים של החבר'ה
הסניטרים. אמרו לנו שזה מה שהאלח הראשי אמר להם, האח יודע את המקרה כי הוא
רואה את התיק הרפואי ומספר לנו פרטים. לפעמים אנו שואלים אותו למה צריך
להביא את הבנאדם. לאותו אדם היו בעיות שינה ובעיות אחרות של עצבים, הוא
היה עצבני מאוד וצעק כל הזמן. אז לקחו אותו. לפי דעתי לא היו צריכים לקחת
אותו, היו צריכים לעזור לו, אולי מבחינה פסיכולוגית. ממה שראיתי את המקרה
לפי דעתי הוא היה צריך רק ייעוץ. ראיתי אותו בתוך המחלקה וגם דיברתי איתו.
הוא היה מאוד מדוכא וראיתי שזה אדם מסכן שלא צריך כדורים. לפי דעתי אסור
לכלוא בנאדם שלא מרצונו בבית חולים אלא אם כן הוא באמת מסוכן לציבור חלק
מהאנשים שכלאנו היו באמת מסוכנים וחלק לא".
-איך אתה יודע שהם
מסוכנים?
"ראית שמשהו לא בסדר ראית איך הם מדברים ומתנהגים"
-מה הכוונה במסוכן
לציבור לדעתך?
"כמו הבנאדם ההוא שמאונן ליד בחורות, מפריע את השלווה של הציבור"
-וזה מסוכן?
"יש גם מקרים שזורקים חפצים בבית ומאיימים על ההורים"
-אולי זה סתם מריבה?
"לא זה מאיזו בעיה"
-איך אתה יודע שזו לא
מריבה משפחתית?
"אותו בנאדם שהיה
זורק את החפצים היה לו כבר עבר כזה, אתה מבין. תראה, יש כאלה שכן צריך
לקחת אבל לפי דעתי רוב המקרים לא צריך לכלוא. רוב המקרים, אני עוד פעם
אומר, צריך לקחת לבדיקה"
-אבל זה מה שעשיתם!
"כן, אבל מה זה לקחת, זה כמו שאומרים לקחת בכוח, מה זה בדיקה? צריך ללכת
לרופא והרופא יפתור את הבעיה ואם הוא לא רוצה שלא ילך. אבל אם הוא לא
מסוכן לציבור וזה פשוט הטירוף שלו אז שימשיך ויעשה מה שהוא רוצה. אני לא
חושב שצריך לכלוא בגלל כזה דבר בני אדם. כל זה הצטרף לכך שנפצעתי במהלך
השירות הצבאי. הייתי בגולני ונפצעתי קשה בראש ובגב. היו לי התקפי נפילה
והצבא לא עזר לי, התנהג אלי כמו לזבל. טיפולים רפואיים עלו לי 2000 שקל
בחודש במשך שנתיים והם מימנו אולי 500 שקל. עשיתי חשבון נפש ואמרתי לעצמי
שצריך גם לעזור בתחום החברתי לאנשים שאין להם כסף. נכנסתי לתסבוכת כספית
די גדולה בעקבות הטיפולים ובקושי היה לי כסף לקרמבו וגם ראיתי איך שהמדינה
מתייחסת לאנשים, גם במערכת הפסיכיאטרית, נגיד, חבר אישי שלי שעבר משבר
בצבא, רצה להיות קרבי, השתחרר על פרופיל נפשי, רצה לחזור, לא נתנו לו.
הצבא התייחס אליו כמו אל זין. דופקים אותו עד היום בקטע של רישיון נהיגה
ועוד קטעים. איך שהמדינה מתייחסת לאנשים זה פשוט מאוד גועל נפש. הקטע
הפסיכיאטרי גרם לי להבין שאני לא מהסוג של האנשים שרוצה להזיק לאנשים אלא
רוצה לעזור להם".
|
 |
|
למעלה
העיתונאי ירון קנר נחטף
בידי חבריו לעבודה של א. ל'אברבנאל'. 'ידיעות
אחרונות' 16.8.1996
|
|
למטה
פסק הדין בענין שושנה גליקסמן
נ' הפסיכיאטר המחוזי של ת"א משה זוהר, מסמך PDF
|
 |
|
|
| | | | |
