השאלה הראשונה
שהפסיכיאטר ניקולאי קוסוב שואל אותי היא את יודעת למה את כאן? אני עונה
שאיני יכולה לענות בדיוק מכיוון שבקשתי לקבלת מסמכים מהתיק הפסיכיאטרי שלי
סורבה, ללא כל נימוק, ולכן איני יכולה לענות מה היו הנימוקים עליהם התבססה
הוראת הטיפול הפסיכיאטרי הכפוי שהוצאה נגדי. פרשנות הפסיכיאטר, בדיאגנוזה
שלו שנכתבה בתום ישיבת הוועדה, צפויה: "מבקשת מסמכים בלי לדעת למה". כך
מתחילה הבדיקה "הרפואית" של הוועדה הפסיכיאטרית (שכללה בנוסף לקוסוב את
הפסיכיאטר אליהו פלר) ב'אברבנאל' שדנה בתאריך 14.11.02 בערעור שהגשתי על
הוראת הטיפול המרפאתי הכפוי שהוצאה נגדי.
השאלה הבאה היא למה אני רוצה לראות את המסמכים? אני מסבירה כי חשוב לי
לדעת מי פנה במהלך 10 השנים האחרונות מספר פעמים לפסיכיאטר המחוזי ולמשטרה
בטענות נגדי על "אובדן שליטה", "חוסר משמעת", "אלימות", ו"התנהגות לא
נורמטיבית עבור מסגרת
משפחתית", פניות שהובילו ל-4 כליאות פסיכיאטריות, להרס חיי ולפגיעה
בעבודתי. כמובן שאני יודעת שיוזמי הפניה הם בני משפחתי, ליתר דיוק אחותי
הצעירה ואבי בעל הקשרים המתאימים [הידועה בציבור של אבי היא אלמנת שוטר
ובן דודו הוא שופט תעבורה], אבל חשוב לי להבין מה הסיבה שהמערכת
הפסיכיאטרית מוכנה להתערב נגדי במאבקי הכוח שבתוך משפחתי, וזאת בשעה שאין
כל הצדקה לפי החוק להתערבות זו. תגובת הפסיכיאטר כצפוי: "מגלה תכנים
פרנואידים בחשיבה".
אני נשאלת האם אני מסוגלת "להבין" מסמכים מתיק פסיכיאטרי ועונה כי במקצועי
אני מזכירה רפואית, עבדתי בכך 13 שנים, למדתי ב'מכון ישראלי למנהל' ורפואה
משלימה וכן, אני מסוגלת "להבין". פרשנות הפסיכיאטר: "מגלומנית"!.
את החלק "המשפטי" בערעורי כלומר בדיקת טענותי בערר שהגשתי כי הוראת
הטיפול הפסיכיאטרי הכפוי סותרת את דרישות החוק, תמצתה יו"ר הועדה עו"ד
דינה להמן ישר בפתיחת הישיבה במשפט אחד:"אין לנו כל ראיה שהתנהגותך אלימה
ושאת מסרבת להתראות עם פסיכיאטר" [שתי העילות הקבועות בחוק כנימוק לכפיה
הפסיכיאטרית]. שוחררתי מהכפיה הפסיכיאטרית! אם כך, למה הוצאה נגדי הוראת
הטיפול הפסיכיאטרי הכפוי מלכתחילה? כי משפחתי רוצה בכך.
משפחתי יוצאת תימן באה מרקע תרבותי זר להווי הישראלי וזו הסיבה לחיכוכים
ביני לבין המשפחה. אבי נהג במשך שנים ביד קשה ואלימה בבנות המשפחה, גם אמא
שלי אויימה על ידו בפנייה למערכת הפסיכיאטרית אך היא נלחמה נגד כך בדרכה
הפשוטה: היא יצאה לעבודה. 10 שנים מחיי הנחתי למשפחה לפגוע בי, כעונש על
התנהגותי הלא מקובלת לפי קני המידה השמרניים של יוצאי תימן. אויימתי
בכליאה פסיכיאטרית על כל צעד ושעל שנראה למשפחתי חריג, וגם נכלאתי 4
פעמים, מבלי שאבין איזה חוק מאפשר כליאת אשה חפה מפשע שכל חטאה הוא
"התנהגות לא ראויה" בעיני משפחתה. ב-10 שנים אלו גופי ונפשי נהרסו על ידי
המגוון הלא נפסק של הסמים הפסיכיאטריים שנוסו עלי: איבדתי את היכולת
להתרכז למעלה מחצי שעה אני, שעבדתי כמזכירה רפואית , הסיכויים שלי ללדת
ילד בריא הם קלושים בגלל הסימום הפסיכיאטרי שפגע בגופי. והמשפיל מכל,
האפשרות כי אוכל להתחתן בהתאם לאורח חיי (אני מסורתית) ולזכות במעמד חברתי
נופצו ע"י הקיטלוג הפסיכיאטרי "20F", הדיבה הרפואית של "חולת נפש
סכיזופרנית פרנואידית". שלוש בחורות צעירות מבנות משפחתי, כולן בשנות
העשרים לחייהן נכלאו בשנים האחרונות במערכת הפסיכיאטרית. הפסיכיאטרים
יזקפו אצבע גזענית ויאמרו: תורשה גנטית, הוכחה שה"סכיזופרניה" עוברת אצל
בנות המשפחה בתורשה. ואני אומרת לאו דווקא. בנות משפחה אלו שגדלו כמוני
בסביבה שמרנית, חונקת ואלימה לא ידעו לשלב בין ערכי משפחה אלו ומצוקותיהן,
להתמודד עם קשיים ומכשולים שונים בחייהן: אחת התמוטטה בעקבות אהבה נכזבת,
ו2 האחרות בגלל חיכוכים במשפחה. תגובת המשפחה? פניה למערכת הפסיכיאטרית
כדי לכלוא את האשה הפוגעת בדימוי ובסטאטוס של המשפחה.
מעולם לא חשבתי להתגונן בפני התקיפה הפסיכיאטרית ולהשיב מלחמה, תמיד
נכנעתי. עד שהצטרפתי ל'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית'. כשיצאתי
מחדר ישיבת הוועדה, חופשיה מהכפיה הפסיכיאטרית, קבעתי שאני בטח אדיוטית
לגמרי שלא התנגדתי כבר לפני 10 שנים. יכלתי להציל את חיי...
אין לי כל אשליות: שחרורי מהסיוט של הכפיה הפסיכיאטרית אינו קשור כלל
ל"נימוקים משפטיים"
כלשהם. ברור לי שיו"ר הועדה עו"ד דינה להמן היתה מעוותת את/ומתעלמת
לחלוטין הן מהכתוב בחוק והן מטיעוני בערר להפרת החוק בעניני, לו משפחתי
היתה טורחת ומתייצבת לדיון בועדה כדי להבטיח את המשך הדיכוי הפסיכיאטרי
שלי. הסיבה היחידה בגללה משפחתי לא טרחה לבוא היתה כניעותי והשלמתי במשך
10 שנים תמימות עם עינויים וכליאות אלו. משפחתי פשוט לא צפתה שיום אחד
אנסה להתנגד ולהגן על עצמי.
האם חריגה מנורמה חברתית משפחתית מחייבת התערבות פסיכיאטרית כפויה?
בטעינה...
