|
בשירות ברוני הסמים
גוף ממלכתי מקדם תוכניות של חברת תרופות פסיכיאטריות
גדי גרויט
פורסם
ב'כפיה' מס. 9, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר),
אוקטובר 03
הכפיה הפסיכיאטרית
מסתתרת מאחורי רטוריקה כוזבת של 'טיפול', 'עזרה' ו'דאגה' (ל"חולה")..
מילים המחייבות פעולות שמטרתן רווחת וטובת הכלל. בפועל, כמובן, פועלת
המערכת הפסיכיאטרית ללא הסתר כשליחה מקדמת מכירות של חברות הענק יצרניות
הסמים הפסיכיאטריים. אך כיצד לפעול כשגוף סטטוטורי (גוף שהוקם מתוקף חוק).
מאמץ שיטות אלו? ולמי בישראל איכפת?
זה סיפור ההחלטות הפסולות של ה'מועצה הארצית לשיקום נכי נפש
בקהילה': קידום תוכניות הממומנות בידי ברוני הסמים הפסיכיאטריים ושלילת
זכותה החוקית של 'העמותה' לשבת ב'מועצה', לייצג את עצמה ולהשפיע על
תוכניותיה. זהו סיפור מאבק ה'עמותה' שבמסגרתו עתרנו לבג"צ (מס. 4593/03.
ב-25/5/03). מאמר זה מבוסס על תקציר הטיעונים שהעלינו בעתירה. המועצה
הוקמה מתוקפו של 'חוק שיקום נכי נפש בקהילה התש"ס ׀ 2000' שיזמה תמר
גוז'נסקי. בכוונת המחוקק היה להעצים ציבור מסוים שנתפס במידה רבה כפסיבי,
כקורבן, באמצעות שיתופו בהליך קבלת החלטות הנוגעות לשיקומו. עצם תהליך
השיקום בקהילה מטרתו היא הוצאת "נכי הנפש", כפי שמוגדרים בכותרת החוק,
ממצב של מטופלים פסיביים למצב של אזרחים שווי זכויות.
החוק מאפשר הגשת תכנית שיקום בידי מי שאינו חלק ממערכת
הכפייה הפסיכיאטרית ובתנאי שעלותה לא תעלה על %5 מתקציב החוק (כלומר 1/5
מיליון ש"ח מתוך תקציב שנתי של 30 מליון). ולכן בתאריך 20.8.00, מיד
כשנחקק החוק, פנינו למשרדי הבריאות והאוצר עם תכנית שיקום המקדמת את
זכויות האדם כחופש מפחד, חופש המחשבה, הזכות להגדרה עצמית, לחירות ולכבוד
האדם.
בדברי ההסבר לתכנית המוצעת על ידנו קבענו כי היא מבטיחה לנו
"דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים" (הקריטריונים שנקבעו
ל"שיקום" בחוק). הסברנו כי אנו, חברי העמותה, הדוגמה הניצחת, מעין "פרסומת
מהלכת", להוכחת ערכו, תועלתו וחשיבותו של שיקום זה. וכי ע"י פעולותינו
הפוליטיות העקביות במאבק על זכויות האדם אנו מציגים בפני הציבור שיקום
המפריך את כל טיעוני הכזב הפסיכיאטריים והנלחם בסטיגמה המכוונת על ידי
הפסיכיאטרים נגדנו ומצביע על האינטרס הפוליטי כלכלי אותו הם מקדמים.
השיקום של ה'עמותה' מציע לכלוא הפסיכיאטרי דרך בדוקה ומוכחת להשבת חירותו
וכבוד האדם שלו.
מהו שיקום?
השיקום המוצע ע"י ה'עמותה' יעשה ע"י קבוצות לימוד, שיהיו
פתוחות בפני כל החפץ בכך, במת"נסים וכו' (ע"י פתיחת הלימוד לכל החפץ יוכלו
הכלואים הפסיכיאטריים להתערבב בקהל ובכך נסכל את בידודם של הכלואים
הפסיכיאטריים וזיהויים כקבוצה נבדלת מקרב הציבור בו הם חיים). דרך קבוצות
לימוד אלו התכנית תסייע ליישם ולהנחיל את עקרונות זכויות האדם. במסגרת
השיקום יילמדו החוק הקיים והפסיקה, מהם שלבי ההליך החוקי לכליאה
הפסיכיאטרית, כיצד לערור עליה, באיזה נימוקים יש להשתמש בערר. התכנית
תעביר הסברים כיצד להגיש תלונות נזיקין זאת במקרה הצורך, כמובן. החוק
אינו מפרט ומסביר לאדם את זכויותיו ככלוא פסיכיאטרי ואינו מחייב כל גוף
ליידע את האדם בזכויותיו אלו. אי ידיעה זו מנציחה את האפשרות שהאדם יכלא
בידי הפסיכיאטריה שוב ושוב מאחר ואדם שאינו יודע כי החוק מעניק לו זכויות
הוא אדם שאינו יכול לדרוש את קיומן ו/או להתלונן על שלילתן. לימוד החוק
יביא לשיקום האדם ע"י שינוי תודעתו בדרך של עידודו לסרב להזדהות עם הגדרתו
הרשמית כ"חולה הנפש" ואימוץ זהות פוליטית כמי שעבר "תקיפה פסיכיאטרית".
מטרת תכנית ה'עמותה' בעידוד הכלוא הפסיכיאטרי לדרוש מהמערכת את זכויותיו
החוקיות היא כפולה: לגרום לו ליטול אחריות על חייו וע"י כך להזדהות איתם,
פעולה שיקומית בונה עבורו. אדם שנכלא ביוזמת המעגל החברתי הקרוב לו
ואשר התנגד וניצח בדרך משפטית יחזור כאדם שונה לדינאמיקה המשפחתית. הוא לא
יחיה יותר תחת האיום המתמיד באשפוז כפוי המשמש ככלי נשק במאבקי הכוח שבתוך
המשפחה. הוא גם ידע להסתדר טוב יותר ולדאוג לעצמו ברגע שימצא עצמו בחברה
הרגילה הלא מוגנת לעומת האדם שיחיה בחברה הסגורה של המוסד הפסיכיאטרי. הוא
יהיה תקיף ואסרטיבי בהמשך מגעיו עם רשויות.
'תרגיל
ללימוד יחסי צוות לסכיזופרנים'
מתוך "תכנית השיקום" בנוסח ברוני הסמים
של
נעמי הדס לידור
בנוסף, מסבירה תכנית ה'עמותה' על זכות האדם לחופש המחשבה:
ההנחה המובלעת בצורת ה"טיפול" הפסיכיאטרי ובנקודות ההתייחסות של הצוות
הפסיכיאטרי היא כי הכלוא הפסיכיאטרי עצמו בשל אורח חייו, מחשבותיו,
העדפותיו המיניות וכד' הוא האשם בכליאתו ומכאן ההתכחשות העצמית לחייו
ולזהותו שאליה נדחף הכלוא הפסיכיאטרי ברצותו להשתחרר הן מהכליאה והן
מהדימוי העצמי השלילי שנכפה עליו. זוהי תגובה אופיינית לכלוא שאינו יודע
את עילת כליאתו החוקית ואת ההליך המשפטי הנכון לשחרורו והוא צריך לנחש את
העילה לכליאתו מתוך שאלות הכולאים. ע"י היצמדות הכלוא הפסיכיאטרי להליך
החוקי בלבד והימנעותו מדיון על חייו הפרטיים הוא ילמד כי מכלול הדעות
הקדומות המרכיבות את המודל הפסיכיאטרי של "מחלת הנפש" זו או אחרת אינן
צריכות להוות שיקול בחייו אלה יראה בהן מכשיר דיכוי. הוא ילמד לכבד
ולהעריך את המאפיינים הייחודיים המרכיבים את חייו וזהותו ויבין שכדי
להתנגד בהצלחה לכליאתו הפסיכיאטרית הוא אינו צריך להתכחש ולהתנכר לעצמו.
כיצד אדם אמור להתגונן בפני האשמתו בכך שהוא "סכיזופרן", "פרנואיד",
"הומוסקסואל" או כל סיווג פסיכיאטרי אחר?. מאבקו של הכלוא הפסיכיאטרי כנגד
כליאתו בדרך של ניסיון לסתור או לערור על הסיווג הפסיכיאטרי משול למאבק
בצללים. מאחר והפסיכיאטרים הם שהמציאו את המודל של ה"מחלה" הפסיכיאטרית
הרי שהניסיון לסתור אותו ולטעון נגדו על תקפותו, כלומר ניסיון הכלוא
הפסיכיאטרי להוכיח כי הוא "בריא" נידון מראש לכישלון.
מובן מאליו ששיקום זה אינו מה שתומכי הכפייה והפיקוח החברתי
הקונפורמי רואים בחזונם. הם פועלים לקידום תוכניות בהן יהיה צורך בהם
ובמוצריהם כלומר פועלים להבטחת מקורות פרנסתם. למותר לציין כי שר
הבריאות לא טרח לענות לנו עד יום זה.
"ייצוג" כוזב
עפ"י דברי ההסבר לחוק (הצעות חוק 2782, ¸28.12.98.) ה'מועצה
לשיקום נכי נפש בקהילה' תורכב מאנשי מקצוע, מנציגים של משרדי הממשלה,
מאנשי אקדמיה, וכן מנציגי "נכי הנפש" ומשפחותיהם. סעיף 7 לחוק אומר
כי למועצה המחליטה על תוכניות השיקום ימונו "שני נציגים של ארגונים
המייצגים, לדעת השר, את נכי הנפש". ח"כ גוז'נסקי, יוזמת החוק, פנתה לשר
הבריאות ב-11.3.02 בעניין איוש אחד משני המקומות השמורים לארגוני נכי נפש
ב'מועצה' והציעה את ה'עמותה'. רק לאחר שנכתב מכתב ליו"ר המועצה נעמי הדס
לידור אשר הועבר על ידיה לשר הבריאות, בחר שר הבריאות להגיב, ובמכתב שכתב
ל'עמותה' ב- 4.2.03 ציין בנוגע לאיוש 2 מקומות נציגים המייצגים את
נכי הנפש כי בחר בעמותת 'התמודדות' ובארגון 'בזכות האגודה לזכויות
האזרח בישראל'.
'התמודדות' היא "עמותה של פגועי הנפש בישראל למען עצמם. כל
אדם רשאי להיות חבר בעמותה ולהתנדב לפעולותיו. רק פגועי נפש רשאים להיבחר
לדרג מקבלי ההחלטות בעמותה". ארגון 'בזכות' פועל במסגרת 'האגודה לזכויות
האזרח בישראל'. הארגון מורכב מאנשי מקצוע, עו"ד ובעלי תפקידים נוספים
והוא פועל למען אנשים עם כל סוגי המגבלות מגבלות פיסית, שכלית
נפשית, חושית ואנשים עם לקויות למידה, ללא כל קשר לסיבת המוגבלות (הדברים
לקוחים מאתר האינטרנט של הארגון). אומנם, כחלק מקבוצה זו מצויים אוכלוסיית
"נכי הנפש", אולם אין הם הקבוצה היחידה שעומדת לעיני הארגון.
נציגת ארגון זה, עובדת סוציאלית בשם סלביה לזוביק טסלר,
מאיישת מושב השמור לנציגי ארגונים המייצגים את "נכי הנפש". המדובר ב"איש
מקצוע", אליו ייחס המחוקק את המקומות השמורים במועצה מתוקף סעיפים 4 ו-6.
בכך נחסם ייצוג אמיתי מאוכלוסיית "נכי הנפש".
השר עוד מציין כי: "הבחירה בארגון 'בזכות' התבססה על הכרה
בתרומתם הרבה לקידום זכויותיהם של נכי הנפש כחלק מפעילותם הכוללת לקידום
זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות. ..אנו רואים בפעילות של ארגון זה לקידום
אנשים עם מוגבלויות מכל הסוגים ייצוג לכל עניין ודבר".
אין ל'עמותה' עוררין באשר לפעילותו הברוכה של ארגון 'בזכות
האגודה לזכויות האזרח בישראל' אולם פעילות זו יכולה להתבצע במסגרות
אחרות ולאו דווקא במסגרת 'המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה'.
בחינת המונח "מייצג" במילון ההווה, מילון שמושי לעברית
תקנית, מעלה כי פירוש המונח הינו "מובא כדוגמא לסוג שלם". לפיכך על
הנציגים מטעם הארגונים המייצגים את "נכי הנפש" (סעיף 4 (7.). להוות דוגמא,
חלק מאוכלוסיית "נכי הנפש".
סעיף 2 לחוק מגדיר "עובד מקצועי" כזהות נפרדת מ"נכה נפש".
נראה כי כוונת המחוקק הייתה כי לכל אחת מהקבוצות יהיו נציגים במועצה. קרי,
בנוסף לאנשי מקצוע קבע המחוקק כי "נכי הנפש" ייוצגו גם הם. המחוקק קבע כי
במועצה יהיו חברים אנשי מקצוע וכן נציגים לאוכלוסיית "נכי הנפש". בכך שבחר
שר הבריאות נציג מטעם ארגון 'בזכות', למעשה הוסיף להרכב איש מקצוע על
חשבון נשוא החוק, "נכי הנפש". בעוד כוונת המחוקק הייתה ברורה כי גם
לאוכלוסיית נשוא החוק תהא נציגות במועצה וזאת ע"מ שיוכלו להישמע מגוון
דעות.
השר בחר להתעלם מהשונות הרלוונטית בין הארגונים. השוני הינו
בהרכב החברים. מזה ארגון 'בזכות אגודה לזכויות האזרח בישראל', ארגון אנשי
מקצוע העובדים תמורת שכר שיש בו שיתוף פעולה ניכר עם הממסד ואשר בפירוש לא
קיבל לידו כל ייפוי כוח לייצג צבור זה או אחר, ומזה נציגים אוטנטיים של
הציבור אוכלוסיית "נכי הנפש" כפי שמוגדרים בכותרת החוק אשר את
זכויותיו להשתתף בקביעת גורלו מנסה החוק לקדם.
כמו כן, קיימת שונות רלוונטית בין אוכלוסיית "נכי הנפש",
כפי שמוגדרים בכותרת החוק, לאוכלוסיית אנשים עם מוגבלויות. בהתאם לכך נראה
כי חוקק חוק זה הדן בשיקום "נכי הנפש", זאת להבדיל מחוק אנשים עם
מוגבלויות. לפיכך ראוי כי קולם של "נכי הנפש", כפי שמוגדרים בכותרת החוק,
יישמע.
התוצאה הברורה מהחלטתו של שר הבריאות למנות את ארגון
'בזכות-האגודה לזכויות האזרח בישראל' למועצה היא שמקבוצת "נכי הנפש",
הנמצאת מלכתחילה בשוליים נשללת הזכות לייצוג ובכך מונצח מעגל של בידוד
והרחקה. בהחלטה כי ארגון 'בזכות' יאייש אחד ממקומות אלה נהג שר הבריאות
בחוסר סבירות בכך שנתן משקל נמוך מדי לזכות הייצוג של "נכי הנפש" עצמם,
ו"נכי הנפש" דווקא ולא ארגון העוסק באופן כללי בהגנה על אנשים עם
מוגבלויות. בפנייתנו לבג"צ הדגשנו גם את הפרת עקרון השוויון ואת החשיבות
שבשמירתו כדי למנוע פגיעה בפרט
ובמאחד את החברה כולה. ציטטנו מבג"ץ פורז נ' עיריית תלאביביפו, פ"ד מב
(2.) 309,332,) בו נכתב ע"י השופט ברק: "אכן השוויון הוא ערך יסודי לכל
חברה דמוקרטיתֹ. הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים
של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה
דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא
בנויה. השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר
לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר
השוויון היא הקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת
בזהותו העצמית של האדם".
באי נתינת ייצוג הולם וספציפי לאוכלוסיית "נכי הנפש" נפגע
עקרון השוויון. אוכלוסייה זו מופלית לרעה ע"י חסימת קולם וזאת בניגוד
לכוונת המחוקק. שר הבריאות וארגון 'בזכות' גוזלים את "כבשת הרש": זכות
היסוד של קבוצה לייצוג עצמי, בהעדפה פסולה של ארגון 'בזכות-אגודה לזכויות
האזרח בישראל'.
בעתירה לבג"צ ביקשנו את אכיפת לשון החוק ותכליתו בנושא איוש
המקומות השמורים לנציגי ארגונים המייצגים נכי נפש במועצה הארצית לשיקום
נכי נפש בקהילה לפי סעיף 4 (7.) לחוק. בג"צ התבקש לפסול את בחירת ארגון
'בזכות' לאייש מושב במועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה לפי סעיף זה. או
לחילופין, לקיים רוטציה וזאת ע"מ לקיים דיון אמיתי בו נשמעות מגוון דעות.
לפיכך, על אף האפשרות למנות אותו נציג לתקופה נוספת רצופה, יש להנחות את
שר הבריאות למנות נציג אמיתי של "נכי הנפש" בכלל ואת ה'עמותה' בפרט.
הסברנו כי תכלית החוק הינו ייצוג אוכלוסיית "נכי הנפש",
כמוגדר בכותרת החוק. ייצוג צריך להיות אמיתי, בידי אותו ציבור עליו מדבר
החוק ואמור להיעשות בידי שליחיו של אותו ציבור. מטרת הייצוג היא חיזוק
ציבור מסוים באוכלוסייה, "נכי נפש" כמוגדר בכותרת החוק, בדרך של שיתוף
והכללה, ולכן הייצוג צריך להיות כמה שיותר ישיר לציבור זה. מכיוון שהגורם
מולו צריך להתמודד הוא משרדי הממשלה (בריאות ואוצר.) מן הראוי שיהיה ייצוג
למי שאינם שייכים ו/או קשורים לממסד בכל דרך שהיא.
"שיקום" לשיתוף פעולה עם המדכא
ואלו תוכניות "שיקום" מקדמת המרפאה בעיסוק נעמי הדס לידור
(ומי מממן אותן...)?. 'ידיעות אחרונות' מ-11.5.03 מדווח לנו על "פרויקט
קש"ת (קידום, שיתוף ותקשורת.)". מטרתו של "הפרויקט הייחודי"? "להכשיר בני
משפחה כמטפלים לפי עקרונות הלמידה המתווכת ובכך לסייע להם בהתמודדות עם
בני משפחה בעלי לקויות שונות." לדברי לידור "הלקות היא עצם המחלה, היעד
שלנו להחזיר את הסובל מהמחלה לתפקוד". 'ידיעות' מביא את דיווחה של מלי, אם
לששי, "חולה בסכיזופרניה", שכמו אמהות נוספות השתתפו בקורס: "באחד
האשפוזים אפשרו לששי לצאת מהמחלקה לחופשה בת שעתיים בקפיטריה של בית
החולים", מספרת מלי, "ויצאתי אתו בידיעה שהוא עלול לברוח, כפי שעשה לא
פעם בעבר. בנסיבות אחרות הייתי אולי תופסת אותו וקוראת לשומר שיסייע לי
למנוע את מנוסתו. כיום בעקבות הלימודים נקטתי גישה אחרת: חזרתי ואמרתי לו
שאם יברח אני איאלץ לפנות לפסיכיאטר המחוזי שיקבע שהוא חייב להיות מאושפז
וישלח אנשים שייקחו אותו בכוח מהבית ויאשפזו אותו. ששי התלבט וחזר איתי
למחלקה". האם זה יפתיע מישהו לגלות שקורס שיתוף פעולה זה הזוכה לתמיכה
מלאה של מערכת הכליאה הפסיכיאטרית ממומן ע"י חברת הענק יצרנית הסמים
הפסיכיאטריים 'אלי לילי'?
היבט נוסף של ה'שיקום' מבית מדרשה של נעמי הדס לידור הוא
"קורס עיקרון ההעברה", לפיו "יש לחבר את החולה תמיד לחיי היומיום". למשל,
"לקחת צעירה חולה לסופרמרקט ולהמחיש לה מה המשמעות של לבחור את הקורנפלקס
שרצתה, במיוחד בשל הנטייה של אנשים פגועים לחשוב שהם מסוגלים יותר ממה
שבאמת ואז לחוות כישלונות או לחיות בתחושה שהם אינם מסוגלים כלל." או
"מבקשים מנער לעזור בסידור השולחן כיוון שבואם הצפוי של אורחים דורש
התארגנות, ולהסביר לו כי מאחר ויום אחד הוא בוודאי יגור לבד, כדאי לו
לרכוש את המיומנות הזאת".
במילים אחרות: "תפתח את הפה רק כדי לבלוע סמים מזיקים, כל
ניסיון לעמוד על זכותך לחירות ייענה באלימות, העיקר שתמשיך להיות חומר גלם
אנושי כנוע וצייתן, בשר תותחים למערכת הפסיכיאטרית".
|
 |
|
נעמי
הדס לידור יו"ר ה'מועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה'
|
|
בטעינה...
