|
"החולה מוטרדת
במחשבות כפייתיות כתוצאה מניצול מיני בידי אביה"
דיכוי פוליטי של נשים
בידי המערכת הפסיכיאטרית הישראלית
השימוש לרעה בז'רגון ובטיפול הפסיכיאטרי ושיתוף הפעולה של הפסיכיאטריה עם
ניצול ואפליה מינית
אירית יער
פורסם
ב'כפיה' מס. 7, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), יולי
02'
בהתבסס על ניסיוני
בעבודתי אעיד שקורבנות ניצול מיני וגילוי עריות אושפזו בכפיה וקיבלו טיפול
כחולות פסיכוטיות. בכך שיתפה המערכת
הפסיכיאטרית הישראלית פעולה עם מבצעי העבירות להשתקת הקורבן ולהעלמת
הראיות, בהגדרתן כלא שפויות ובכך בערעור אמינותן. המערכת לא  התייחסה למהות הנושא, כלומר הדיכוי והניצול לרעה של הקורבן
בידי מבצע העבירה.
לפי החוק והתקנות בישראל החל משנת 1990 בתי חולים מחוייבים לדווח על
אלימות בתוך המשפחה. רק בשנת 1999 החלו בתי חולים להיענות לדרישות כלל זה
חוץ מבתי חולים פסיכיאטריים. ברצוני להציג קטעים מתיקים רפואיים כדי
להדגים את השימוש הרב לרעה בלשון הרפואית, כדרך לטיוח מציאות של התעללות
פלילית בקורבנות. הז'רגון הפסיכיאטרי מופעל לטשטוש הפשעים המזוויעים
שבוצעו כנגד ה"חולות" ולהתמקדות בתגובת הקורבן לטראומה, ובכך הופכים אותה
ל"בעיה". הפסיכיאטרים לא הציגו בפני הקורבן את האפשרות של הגשת תלונה
פלילית כנגד מבצע העבירה ונקיטת צעדים מעשיים כדי להגן על עצמה מפני
ההתעללות. לעומת זאת, פסיכיאטרים שיתפו פעולה באופן פעיל עם מבצעי העבירה
בעידוד הקורבנות להתאים עצמן לפשע על ידי שיגוע עצמי שימנע מהן מודעות
למציאות שלהן. (על פי רוב במתן תרופות והטמעת רגשות אשם בקורבנות בשל
היותן מוטרדות ע"י הפשע וע"י הקורבניות המתמשכת שלהן ופחדן. פסיכיאטרים
יצרו רגשות אשם ע"י הטבעת "שמות" מקצועיים שונים לדאגתן המובנת של
הקורבנות לביטחונן האישי ולחוסר הצדק שנעשה להן).
דוגמא א:
במקרה של א.ב. קורבן לגילוי עריות ממושך שבוצע בשנים 1980/86 בידי אביה
החורג, מדען בכיר במתקן הגרעיני בדימונה. לאחר שא.ב.
התעמתה עם משפחתה ונתקלה בהכחשות ובהאשמות, היא ניסתה להתאבד ואושפזה בשנת
1997 במוסד הפסיכיאטרי 'טלביה' בירושלים. בסיכום
דוגמא:
ראו
כאן את פסק
הדין הבא בו מדווח כי "מאז פרשיית
גילוי עריות אושפזה הקטינה פעמיים בנס ציונה בשל
ניסיונות אובדניים" |
|
המחלה נכתב כך*: "אושפזה
לאחר שאובחנה כלא פסיכוטית או דכאונית, למרות שמוטרדת במחשבות כפיתיות.
ההמלצה באשפוז התבססה על הצורך להגן ולשמור עליה. במשך ימים ספורים
היתה עסוקה במחשבות אובדניות אך כשהחלה בטיפול בריספרידול 2 מ"ג מצבה
השתפר בהתמדה ושוחררה כדי להמשיך בטיפול מרפאתי. אנו רואים צורך להמליץ
שהחולה תשמור מרחק באופן גיאוגרפי למשך תקופה מסוימת של זמן ממשפחתה משום
שקרבה למשפחה עלולה לגרום להדרדרות במצבה כתוצאה מחיכוכים ביניהן." בשום
מקום בדו"ח זה אין אנו מוצאים המלצה הנוגעת למבצע העבירה או למשפחה. זאת
אף על פי שעובדת ניצולה המיני מוזכרת בתוספת אישור בהתחלת תאור תולדות
מחלתה. "באשר לנעורייה, החולה תיארה מחשבות אובדניות ודיכאון כתוצאה
מניצול מיני שהיא עברה." הדו"ח מתאר ביובשנות את העובדה שהחולה אינה
משלימה עם העובדה שאימה ממשיכה לחיות עם אביה החורג "שניצל אותה מינית".
האשה הצעירה ממשיכה להתמודד עם העובדה שמערכת אכיפת החוק ממשיכה לספק
חסינות לאביה החורג**. המערכת הפסיכיאטרית
במקרה זה הטביעה סטיגמה בקורבן ("מחשבות כפייתיות") וגם כלאה את הקורבן,
הרחיקה את מגוריה ממגורי מבצע העבירהוהשתיקה אותה בעזרת תרופות. למרות
המטרה המוצהרת של הגנת ושמירת הקורבן, הרי שמבצע העבירה הוא זה המוגן
למעשה.
**
המקרה
פורסם בהרחבה ב'כל העיר' (מאי 2002) לרבות תיאור הסחבת המשפטית בתיק זה.
דוגמא ב:
במקרה קודם, של מ.ל. החולה אושפזה לראשונה בשנת 1976, הוחזקה בבתי חולים
לתקופות זמן ארוכות מאוד, אובחנה כסובלת מסכיזופרניה,
וקיבלה מספר מכות חשמל. דו"ח מאישפוזה הראשון מזכיר בקצרה שהחולה התלוננה
שאביה החורג ניצל אותה מינית. למרות זאת, עובדה זו לא זוכה לכל אזכור נוסף
או להרחבה או לכל הסבר המקשר פשע זה למצבה הנפשי. אישפוזיה הנוספים
מתעלמים לחלוטין מהעובדה שהחולה נאנסה, החל מגיל 6 ועד לאחר שנישאה
והיתה לאם, בידי אביה החורג. רק 20 שנה לאחר שהחולה אושפזה לראשונה במחלקה
פסיכיאטרית (ומכך שהיתה במשך רוב שנות בגרותה במוסדות פסיכיאטריים וטופלה
בכמעט כל תרופה אפשרית) נאסר מבצע העבירה בשל ניצול מיני של שתי בנות
חורגות אחרות (קטינות), בנותיה של אשתו השניה שהוא נשא לאחר שנפרד מאמה של
מ.ל. במקרה זה נמצא האב החורג חייב בכל האישומים ונידון ל- 8 שנים בכלא
ממ.ל. נמנע מלהשתתף בהליכים על בסיס הטענה של חוק ההתיישנות והעתירה אותה
הגישה, כדי לאפשר לה להיות נוכחת בדיון, נדחתה. למרות זאת לאחר המשפט
השתפר "מצבה הנפשי" של מ.ל. באופן דרמטי והאיבחון שלה השתנה. בהתייחס
לתפקיד המערכת הפסיכיאטרית במקרה זה, אנו רואים בבירור מגמה להפיכת
המתלוננת לחולה, ל"אשה משוגעת" במקום לקורבן של פשע "לסבית", "שקרנית"
ו"פסיכופטית" אלה מקצת מן המונחים שמופיעים בסיכומי המחלה שלה. דו"ח
המחלה מפגין אכזריות וחוסר רגישות מצד הרופאים לתנאי חייה ולמחלת הסכרת
החמורה ובהחלט אמיתית שלה. הרופא התעלם לחלוטין מהעובדה שהחולה עדיין
חשופה לנסיונות למגע מיני מצד אביה החורג, דבר שיכול להסביר את נסיונותיה
הנואשים למצוא מקום מבטחים בבית החולים, אך הרחק מהפסיכיאטרים שהתעללו בה
והדביקו לה כינויי גנאי של חולה. עלינו לציין כאן שקרוב לוודאי שהתערבות
מוקדמת יותר במשפחה היתה מונעת את הניצול המיני של שתי הבנות האחרות.
למרות שקביעה זו יכולה להתאים לכל המקרים של התנהגות חריגה שמקורה בטראומה
הרי שחוסר התערבות זה הופך להיות מרושע יותר במקרי ניצול מיני של ילדים.
מבצעי פשע ידועים בכך שהם מנצלים לרעה את הכוח שיש להם בנוגע ל"מציאות" של
ההתעללות ובהכחשתה המוחלטת של ההתעללות בפני קורבנותיהם. פגיעה מוכרת
בילדים שעברו התעללות מינית בילדות היא הניסיון של מבצע העבירה לשכנע את
הקורבן שההתעללות מעולם לא התרחשה, ועל ידי כך להפוך את הקורבן ל"לא
שפוי". ילדים שנחשפו לסוג משני זה של התעללות מינית סבלו מפגיעה ביכולת
לסמוך על חושיהם, ומקורבנות משנית ממושכת לנוכח פגיעה חמורה זו ביכולת
להתגונן מהתעללות נוספת. משום כך, המשך ההתעללות בידי המערכת הפסיכיאטרית
גורמת נזק נוסף ולעיתים תכופות קטלני יותר לקורבנות. הפסיכיאטריה נוטלת על
עצמה תפקיד של מסייע לדבר עבירה, וממשיכה את ההתעללות של מבצע העבירה.
בהקשר פוליטי נרחב יותר, הפסיכיאטריה משרתת ככלי דיכוי להשתקת הקורבנות
ולטיוח המציאות בדבר שכיחות ניצולן המיני של נשים צעירות בידי זכרים
בוגרים יותר במשפחותיהן. העובדה שרוב הפסיכיאטרים הבולטים בישראל הם עדיין
זכרים מדגישה את האפליה המינית ואת נושא הכוח.
לסיכום: הפסיכיאטריה משמשת כלחץ נוסף בחייהן של נשים שנפלו קורבן לניצול
מיני ואלימות במשפחה. הפסיכיאטריה השיגה יעד זה בהפיכת הקורבנות ל"חולות"
ובהתעלמות ממציאות חייהן ומתפקיד מבצע העבירה. במסווה של הגנה וריפוי,
מענישה השיטה למעשה את הקורבן בהשתמשה באמצעי כפייה כנגדה ובהפיכתה לחסרת
תועלת וחלשה ובכך חוסמת כל אמצעי פעולה יעיל כנגד מבצע העבירה.
נזקי המערכת
הפסיכיאטרית גרועים הרבה יותר מהנזקים הנגרמים כתוצאה מההתעללות
המקורית
תקיפות מיניות נגד
חולות המערכת הפסיכיאטרית נכשלה בהגנת חולות ובחשיפתן לתקיפות
מיניות בידי עבריינים. במקרים מסוימים מוקמו מיטות של חולות במחלקות
באותו חדר עם עברייני מין מורשעים, דבר שהסתיים באלימות מינית חמורה כנגד
הקורבנות. לקוחה שלי ב.כ. נשלחה בידי הצבא בשירותה הסדיר, בזמן מלחמת
המפרץ בשנת 1990, לבית חולים 'איתנים' בירושלים להסתכלות (הלקוחה גויסה
למרות דו"ח המעיד על בעיותיה הפסיכולוגיות הקודמות כתוצאה מהתנהגותו
המתעללת של אביה). לבחורה בת ה19 ניתנה מיטה בבית החולים בחדר סמוך
לעבריין מין מורשע והיא נאנסה בלילה הראשון לאשפוזה. 10 שנים לאחר אירוע
זה, ההליכים נגד בית החולים עדיין לא הסתיימו. בית החולים מסרב להודות
באחריותו ומתקשה לשתף פעולה עם המשטרה בחקירה. דבר שגרם למשטרה ולבית
המשפט להוציא נגדו צווי אזהרה. במטרה להתחמק מאחריות טוען בית החולים
שהחולה "הוזה" או שאולי היא "פיתתה" את האנס.
אשפוז ומניעת זכויות
הורים במהלך דיוני החזקת ילדים וגירושין
המערכת הפסיכיאטרית
בישראל משתפת פעולה עם בעלים המבקשים לזכות בחזקה על ילדיהם ע"י הפיכת
נשותיהן ל"חולות נפש". במקרים רבים נמנעו מאמהות זכויות הורה רק על בסיס
העובדה שהן ביקשו טיפול פסיכיאטרי (בכמה מקרים, כתוצאה מתלונותפניות
הבעלים למערכת
הפסיכיאטרית). פקידות הסעד ובית המשפט מכריזים על אמהות כבלתי כשירות לטפל
בילדיהן רק על בסיס ה"הפרעה הפסיכיאטרית" מבלי לערוך בדיקה עצמאית של
מסוגלות הורית, ומבלי לבדוק את מקורה של "מחלת הנפש", אשר במקרים רבים היא
תגובה לטראומה. ייצגתי 5 מקרים כאלו, ב-2 מהם הצלחתי להפוך את הקערה על
פיה לטובת האשה לאחר עריכת בדיקה פסיכיאטרית עצמאית שלה.
עיוות דין כתוצאה
מהטיה על יסוד מגדר בדיונים פליליים בעבירות מין ואלימות במשפחה
המערכת הפסיכיאטרית
בישראל משתפת פעולה עם זכרים אלימים שהואשמו בעבירות פליליות. במקרים רבים
המערכת הפסיכיאטרית מעניקה חסינות מהליכים משפטיים לגברים שביצעו עבירות
מין אלימות. במקרים רבים העבירות מבוצעות שוב עם תוצאות טרגיות לנשים
שנפלו קורבן.
העבריינים הוכרזו בינתיים מניה ובי כ"בלתי כשירים לעמוד לדין" וזמן קצר
לאחר מכן שוחררו מטיפול פסיכיאטרי, רק כדי לשוב ולתקוף את
הנשים. לאחרונה, ובעקבות מחאה ציבורית, פנה בית המשפט למשרד המשפטים,
בפרשת גד כרמי, בתביעה לשנות את החוק בנידון. דוגמא מצוינת היא המקרה של
מ.ל. שעניינה צוטט בפסקה הראשונה. כפי שצוין קודם אביה החורג נתפס לבסוף
כשהוא מנצל מינית את בנותיוהוא והועמד לדין.
הבה נבחן בזהירות את חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו בתיק הפלילי כפי
שהוצגה לפני בית המשפט. חוות דעת רפואית בנוגע לד.כ. נשוי, מנהל מחלקת
תחזוקה המנהל העירייה. אב ל-6 בנות. בעברו: לנבדק ילדות קשה וטראומטית.
במטרה לא להיות לבד התחתן ב1950 עם אלמנה אם ל-2. בשנים הראשונות הוא לא
עבד וקיבל קצבת סעד. רק ב1953 שוכנע לעבור תכנית גמילה מסמים ואושפז.
הצליח להיגמל ומעולם לא שב לסמים. החל לעבוד. קודם ונעשה ראש האגוד ופעיל
בועדות ציבוריות רבות. כלפי חוץ מאורגן, שקט, ומנומס. בבית נעשה תוקפני,
תובעני וחסר סבלנות, למרות שתמיד פרנס את משפחתו. נפגע מכך שנולדו לו רק
בנות. היה תמיד חרוץ. היחסים עם בת זוגו היו תמיד מתוחים ורעים. לפני 19
שנים פגש אשה, עולה חדשה, אמא ל-2 שעברה לגור איתו. נולדו להם 2 ילדות.
גם במשפחתו החדשה היה לעיתים תוקפני, דרש סיפוק מיידי של צרכים, אך גם
העניק חום, דאג לחינוך בנותיו, לקח אותן לטיולים. הנבדק אומר שלמשך 76
שנים היה חסר כוח גברא ביחס לבת זוגו. גם לפני כן, בשל הפרעות בשינה
ובעיית השיהוק שלה, עבר לישון בחדר אחר ולבסוף ישן במיטה הזוגית עם בתו
החורגת, כעת בת 14, והאם נשארה עם הבנות. אומר שבהדרגה פיתח "קרבה" עם
הבת. אומר שאולי הוא חולה וזקוק לטיפול רפואי. אומר שלאחרונה נטה לשכוח
הרבה דברים וסובל מכאבי ראש. בסיכום, יש לנו כאן אישיות לא מפותחת,
דיסהרמונית עם הפרעות רגשיות, בעיות שליטה, ארגון לא בשל של דחפים,
אימפולסיבי, זהות מינית מופרעת, חסך רגשי עמוק וצרכים לחום ותשומת לב
שגרמו לו לקשיים בהסתגלות רגשית, ולאגוצנטריות בשיפוט ובקביעת גבולות.
אגוצנטריות זו גרמה לטשטוש בקבלת נורמות חברתיות ומוסריות. ללא ספק תנאי
בית סוהר ירעו לאישיות חלשה ולא בשלה זו ועלולים לגרום לו להתמוטטות
כללית. למרות זאת, הוא מוכן לקבל תרופות ופסיכוטרפיה בקהילה, וטיפול להשגת
שליטה בדחפים מיניים.
השוואת התעודות של הקורבן ומבצע העבירה מדגימה הטיה ברורה לטובת מבצע
העבירה הזכר שהרס את חייהן של לפחות 3 מבנותיו ושתי בנות זוג.
סיכום מקרים אלו ורבים אחרים כמותם, מדגים שהמערכת הפסיכיאטרית בישראל
פועלת להנצחת אפליה קיימת נגד נשים. יותר מכך, המערכת
הפסיכיאטרית משרתת כסוכן מבצע מדכא כנגד זכויותיהן הפוליטיות והאישיות
וכבודן של הנשים. המערכת הפסיכיאטרית אינה מציעה טיפול מרפא או רפואי אלא
מתפקדת כזרוע מענישה לקיום הסדר החברתי והיררכיות הכוח הקיימות. מערכת זו
מנוצלת כאמצעי עונשין פוליטי לדיכוי נשים והשתקת מחאתן כנגד אלימות,
התעללות מינית וניצול. ראוי לציון שאמצעי הענישה המיושמים בידי פסיכיאטרים
חמורים הרבה יותר מאלו של מערכת המשפט. כליאה פסיכיאטרית אינה מוגבלת בזמן
ואינה תחת פיקוח. לכלואה אין כל כלי הגנה חוקתיים ותנאי הכליאה קשים יותר
מאשר בבתיהכלא הרגילים. המערכת הפסיכיאטרית משתמשת בסימום ובטיפול כפוי
החודר לגופו ולנפשו של הכלוא ושולל את כבוד האדם שלו. במקרים של נשים,
שהבסיס היחיד למחלתן נובע מהעובדה שהיו קורבנות של אלימות זכרית, הרי
שהמערכת הפסיכיאטרית גורמת להן לטראומות בהנציחה את הפשע (חדירה גופנית
לשלמות הגוף) והכחשה חברתית (בתמיכה בהכחשות ובהשלכות שנוצרו בידי מבצע
הפשע במהלך העבירה). בשום קנה מידה סביר לא ניתן לכנות התנהגות זו
כ"רפואית" או "מרפאה". פסיכיאטרים נותרים חסרי ישע ופייסנים כלפי התוקפים,
ותוקפים את הקורבן שוב ושוב בייחוס כל ההיבטים הממאירים של פושע לקורבן,
סימומה עד לשגעון מוחלט וכליאתה, במקום את התוקף, במסווה של שיקולים
רפואיים.
הערה לסיום:
אבחון מוטעה של אלו
המפגינים התנהגות חריגה בשל הטראומה שחוו ושיתוף הפעולה של פסיכיאטרים עם
ההכחשה החברתית קיימת לגבי קורבנותגברים כפי שהיא קיימת לגבי קורבנות
נשים. למרות זאת ראוי לציין את האפיון המיוחד של קורבנות נשים, לאור
המודעות הגוברת לדפוסי דיכוי מיני דרך אלימות ועבירות מין.
אירית יער, LLM במשפט בינלאומי, ניהלה פרוייקט לסיוע משפטי בפקולטה
למשפטים של האוניברסיטה העברי׳ 1995/99 . סקירת הפרוייקט
נמצאת ב"שיחות" 1998, כולל סטטיסטיקה ותיאור תיקים. הפרוייקט העניק סיוע
בהגנה על זכויות אדם במערכת הפסיכיאטרית, ונסגר בשנת 1998, עקב הפסקת
המימון על ידי ועדת העזבונות, בראשות השופט טל. ייחודו של פרוייקט זה
בשיתוף הלקוחות בתהליך קבלת ההחלטות ובניהול ההליכים המשפטיים.
|
בטעינה...
