פסק דין: ע"ש 1468/01 בימ"ש מחוזי ת"א,
ה. ב. נ' הוועדה הפסיכיאטרית מחוז תל אביב
ה. ב. כותבת לנשיא ברק 31.12.01
לכ' נשיא בית המשפט העליון
הנדון: עו"ד _ _/הלשכה לסיוע משפטי ת"א
שמי ה.ב., אני גרה בבת ים בדירתה של סבתי (עם הסבתא) אצלה התגלתה מחלת סרטן השד ובנפרד מהורי. אמי ואני מסוכסכות בשל חששה של אמי כי אקבל זכויות דייר מוגן בדירה אחרי מות סבתי. ביום 11.11.01 במהלך ביקור של אמי במגורי התגלע ויכוח בנושא הנ"ל ואמי אמרה לי כי היא "תוציא אותי מהבית של הסבתא כדי שלא יהיו לי זכויות דייר מוגן בדירה לאחר מות הסבתא" וזאת על מנת לאפשר את מכירת הדירה וחלוקת הירושה בין בני המשפחה. בויכוח איימה עלי אמי כי "תזרוק אותי לרחוב מחוץ לדירת הסבתא, ותשאיר אותי ללא שום דירה הרשומה על שמי בטאבו". כוחותיי לא עמדו לי באיום שכזה והגבתי לפרובוקציה זו של אמי בכך שלקחתי דלי, מלאתי אותו במים באמבטיה, ושפכתי את המים על אמי.
עוזי שי, הפסיכיאטר המחוזי של תל-אביב, הוציא הוראת אשפוז כפוי - לא דחוף ב- 12.11.2001 בה נכתב כך:
החולה חסרת שיפוט עם התנהגות אלימה כלפי אימה - בעטה בה, שפכה עליה דלי מים, חסרת כל תובנה למחלתה, דיסימולטיבית ומצהירה שלא תקבל כל טיפול. במצבה הנפשי הנוכחי, בו היא מסרבת להגיע לטיפול מרפאתי כפוי ולאור התנהגותה כלפי סביבתה בהווה ולאור עברה האלים, היא עלולה לסכן את סביבתה סיכון פיזי שאינו מיידי.''
בתגובה מיהרה אמי לנצל לעזרתה את מערכת הכפייה הפסיכיאטרית ופנתה במכתב לד"ר שי הפסיכיאטר המחוזי של תל-אביב וזה, לאחר שזומנתי לבדיקה פסיכיאטרית, הוציא הוראת אשפוז כפוי - לא דחוף ב- 12.11.2001 בה נכתב כך: "מאובחנת כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית שחייבה מס' אשפוזים, חלקם בכפייה עקב מצבים פסיכוטיים מלווים במסוכנות. מאשפוזה האחרון, שוחררה לטיפול מרפאתי כפוי אותו אינה ממלאת, למרות פניות חוזרות ונשנות ממטפליה. מפנייתו של ד"ר פישר עולה, כי חלה החרפה במצבה הנפשי. מבדיקתה - החולה חסרת שיפוט עם התנהגות אלימה כלפי אימה - בעטה בה, שפכה עליה דלי מים, חסרת כל תובנה למחלתה, דיסימולטיבית ומצהירה שלא תקבל כל טיפול. במצבה הנפשי הנוכחי, בו היא מסרבת להגיע לטיפול מרפאתי כפוי ולאור התנהגותה כלפי סביבתה בהווה ולאור עברה האלים, היא עלולה לסכן את סביבתה סיכון פיזי שאינו מיידי.''
בתאריך 23.11.01, כלומר שבועיים אחרי שפיכת המים, נכלאתי במוסד הפסיכיאטרי 'אברבנאל' במחלקה 6ב' בהתבסס אך ורק על התקרית לעיל. בתאריך 3.12.01 התנהל דיון בוועדה הפסיכיאטרית בערר שהגשתי, וכך נכתב בפרוטוקול: "בתחילה שקטה ומנומסת, בשיחה עימה מתקבל הרושם של מצב פסיכוטי פרנואידי פעיל, עם מחשבות שווא של רדיפה כלפי אימה, הרבה כעס כלפיה ("הלוואי שתמותי"), על-ידי מחשבות שווא אחרות (לגבי שוטר מסוים או מקרה אונס, שנמסרו ע"י המטפל), מכחישה בתוקף ואומרת בכעס שהרופא שקרן. אין לה כל תובנה למחלתה ולצורך בטיפול. הטיפול זה גיהינום בשבילה, היא מאמינה שרק דת יכולה לעזור להֹ שיפוט המציאות פגום ביותר... מדובר בחולת-נפש, המוכרת למערכת הפסיכיאטרית מזה זמן מה, חסרת מודעות ותובנה למצבה הנפשי, אי לכך גם מסרבת לכל טיפול תרופתי, במצבה העכשווי -שרויה במצב פסיכוטי פעיל מלווה במחשבות שווא, רוגזנות וכעס (במיוחד כלפי הוריה), החולה מתגוררת עם סבתה (החולה בסרטן) ומונעת ממנה את הטיפול שנדרש לה (כגון - לא אפשרה לאימה לתקשר עם הסבתא לצורך הטיפול הרפואי לו נזקקה), זאת בנוסף לכך שהתפרצה כלפיה ושפכה עליה דלי מים," ובתאריך 4.12.01 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ערר מטעם 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית', בה אני חברה, על הארכת הוראת האשפוז הכפוי בידי הוועדה הפסיכיאטרית.
מאחר ואני ענייה ומתקיימת אך ורק מקצבת נכות של ביטוח לאומי פניתי לאגודה לזכויות האזרח בישראל בבקשת סיוע בייצוגי ע"י עו"ד בבית המשפט. עו"ד _ _, הודיעה לי כי מונה לייצג אותי. דרך פעולתה של עו"ד _ _ הייתה בניגוד לעמדותיי ואמונותיי המפורשות ופגעה בי ובכבודי ועל כך אני כותבת לך ומבקשת להתלונן:
עו"ד _ _ העלתה מיוזמתה בבית המשפט את הטיעון כי אני "חולת נפש" פסיכיאטרית למרות התנגדותי הנחרצת לכך, וזאת למרות שבערר לבית המשפט שהוגש מטעם 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' לא הוזכרה כלל הדיבה הרפואית של "מחלת נפש" פסיכיאטרית. הדבר פגע ופוגע בי קשות מכמה בחינות. ראשית, הביזוי וההשפלה שאני חשה בשל הדיבה הרפואית של "מחלת נפש" פסיכיאטרית המודבקת לי ולפעולותיי. דיבה רפואית זו שוללת ממני את אפיוני כאדם בעל שם, זהות והיסטוריה משלו. לדוגמא: במהלך ישיבת הועדה הפסיכיאטרית מתאריך 3.12.01 תיאר אותי הפסיכיאטר דר' מ. משיח ממחלקה 6ב' במוסד הפסיכיאטרי 'אברבנאל' כ"החולה 20F". כלומר, בעיני הפסיכיאטר משיח אני לא אדם כלל אלא רק מספר מהלך מקטלוג של מחלות. דיבה רפואית זו מעקרת את כל חיי ומעשיי מתוכן ומשמעות ומציגה אותם כפעולות גופניות-לא רצוניות שאינן בשליטתי ושאין ביכולתי לשנותן מבחירתי ע"י הבנה, תובנה, אהבה, חזרה בתשובה, ובקשת סליחה.
פעולתה זו של עו"ד _ _ היא חמורה ומהותית מאחר ופסק הדין בענייני מתבסס כולו אך ורק על קביעת השופט אברהם טל כי יש הסכמה בין שני הצדדים כי אני "חולת נפש". הדבר מוזכר בפסק הדין לא פחות מ-3 פעמים ובכתיב מודגש. לדוגמא: "בפתח הדיון בפגמים המהותיים הנטענים על-ידי המערערת, יצוין שוב, כי אין מחלוקת שהמערערת חולה במחלת-נפש (סכיזופרניה פרנואידית - א,ט,)," [עמ' 9 שורה 1-2] . מאחר ולשופט אברהם טל לא היו כלל עובדות המעידות על קיום סכנה פיזית מיידית מצידי לאחרים לבד משפיכת המים על אימי, הוא טרח בפסק הדין לשבץ ולצטט בפסק דינו את דברי הבלע הפסיכיאטריים כדי להצדיק את כליאתי בדרך של דמוניזציה ודה-הומניזציה לי, לפעולותיי ולחיי. וכך הוא כותב: "במקרה זה, המערערת לא רק כעסה או איימה על אימה, אלא מימשה את כעסה ואת איומיה בכך ששפכה על אימה דלי מים, אינני מקבל טענת בא-כוח המערערת לפיה מדובר בתגובה שבאה מתוך כעס של המערערת על אימה, שאינה מהווה "סיכון פיזי מיידי". שפיכת דלי המים ומניעת כניסתה של האם לבית הסבתא על-מנת לקחת אותה לטיפול הנדרש בגין מחלת הסרטן, איננה התנהגות נורמטיבית הנובעת אך מתוך כעס, אלא מדובר במימוש מחשבות הרדיפה של המערערת כלפי אימה, ומכאן נובעת מסוכנותה. אם החלה המערערת בשפיכת דלי מים קרים על אימה, מי ערב לכך שבפעם הבאה לא יהיו אלה מים רותחים, או אף גרוע מכך". [עמ' 9 שורה 7-14].
כמו כן, בתאריך 28.11.01 פקססתי, הן להנהלת בי"ח 'אברבנאל' והן ללשכת הפסיכיאטר המחוזי ת"א, בקשה לקבלת העתקים צילומיים של מסמכים מתיקה הרפואי. בקשתי כמובן סורבה ללא כל נימוק. בפנייתי לבית המשפט טענתי כי סירוב זה פוגע בזכות השימוע והטיעון שלי ושולל ממני את היכולת לבחון את חוקיות האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי ולטעון כנגדו. בפסק הדין השופט אברהם טל לא ראה בכך סיבה להיות מוטרד יתר על המידה מאחר והדמוניזציה שלי כ"חולת נפש" מצדיקה לטעמו הטיית דין: "במקרה נשוא הערעור שבפניי אמנם נפל פגם דיוני רציני בהליך האישפוז, שאין להקל בו ראש, היות ונפגעה זכות השימוע של המערערת, עם זאת, ועל-אף שיש ביכולתו של פגם כזה לבטל את החלטת המשיבה, יש לראות מול עינינו תמיד את הצורך להגן על שלומה של המערערת ועל שלום הציבור מפני התנהגותה המסוכנת, שנובעת ממחלת-הנפש בה היא לוקה. לאור האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי חרף הפגם הפרוצדוראלי בהליך האישפוז, קבעה המשיגה כדין כי המערערת אכן מהווה סיכון פיזי ומיידי לסביבתה, וכי ללא השגחה וטיפול,- היא מהווה סכנה גם לעצמה" [עמ' 11 שורה 7-23].
יחד עם זאת, למרות שבשעת הופעתה בבית המשפט היו בידי עו"ד _ _ המסמכים שהועלמו מידיעתי הרי שעו"ד _ _ בחרה שלא להתעמת ולהפריך את השקרים המוצגים כטענות עובדתיות-לכאורה המנמקות את כליאתי הפסיכיאטרית: - הטענה כי מנעתי את כניסתה של אימי לבית סבתי בו אני מתגוררת כדי לקחת אותה לטיפול רפואי והטענה כי בעטתי באימי במהלך
הויכוח בינינו. עו"ד _ _ כלל לא פנתה אלי כדי לברר איתי את אמיתותן של טענות אלו. לו היתה עושה כן היתה שומעת ממני כי הן שקריות, נטולות כל בסיס ומופרכות: כיצד ניתן לטעון כי בעת ובעונה אחת מנעתי מאמי להיכנס לדירה ושפכתי עליה מים בתוך הדירה?. במהלך ישיבת בית המשפט לא ניתנה לי כלל האפשרות לסתור טענות שקר אלו שהועלו ע"י נציג הפרקליטות. כשניסיתי מיזמתי לדבר נגדן נאמר לי ע"י השופט אברהם טל ועו"ד _ _ לשתוק! כנראה כדי שלא אקלקל לשופט אברהם טל את נימוקיו לביסוס נוסף לכליאתי, שהרי כך הוא כותב: "...המקרה שבפניי, שבו היה בפני המשיבה תיאור של מעשה אלימות ספציפי ולא רק של איומים. המערערת שפכה על אימה דלי מים, ובכך נקטה במעשה אלימות פיזית כלפי אימה. כן מנעה המערערת מהאם להיכנס לבית סבתה, ובכך מנעה מהסבתא לקבל את הטיפול הרפואי לו נזקקה באותו יום."[עמ' 9 שורה 29-31]
כמו כן, בחרה עו"ד _ _ במשפט שלא להשתמש בעדויות האופי שניתנו לטובתי במהלך ישיבת הועדה הפסיכיאטרית מתאריך 3.12.01. עדויות אופי מטעם שכנתי גב' שרה בן עזרא, מטעם מר רפאל ברנז, יושב ראש המועצה הדתית של בת ים ומזכירתו גב' עליזה. גב' בן עזרא מכירה אותי היטב קרוב ל - 4 שנים. בדבריה היא העידה כי "אני בחורה מאוד טובה, מאוד אמינה, ישרה, לא בעייתית, לא חורגת בהתנהגותי מהנורמה, לא אלימה ולא מסוכנת. וכי אמי נוהגת להאשים אותי בטענות שונות על אלימות - למשל ש"ה.ב. הרביצה לה". אך כשאמי נתבקשה ע"י גב' בן עזרא להמציא פרטים מדויקים יותר על האלימות לא היה בידה". אלו עדויות של אנשים שבאו מיוזמתם לעזרתי ללא כל שיקול זר. אנשים המכירים אותי היטב ובאופן יומיומי במהלך שנים, היכרות המבוססת על רצון טוב ובחירה מצד שני הצדדים, והיכולים להעיד על אופיי ודרך התנהלות חיי. עדי אופי אלו מכירים אותי טוב יותר ועדותם אמינה ומהמנה יותר מאשר עדותם המגמתית של אנשי המערכת הפסיכיאטרית שהיכרותי אתם היא באונס ובכפיה, בניגוד מוחלט לרוחי, ולזמן קצר ביותר, ואשר בנוסף הם בבירור ובמוצהר בעלי אינטרס (כלכלי ומקצועי) בכליאתי הפסיכיאטרית. עו"ד _ _ לא השתמשה כלל בעדויות אלו ובכך איפשר את הצגת הדיבה הרפואית הפסיכיאטרית כעדות יחידה במשפט.
כמו כן, למרות שעו"ד _ _ אמורה לייצג אותי ואת דעותיי במשפט, הרי שהיא בחרה להתעלם לחלוטין מטענתי אותה העליתי מיוזמתי הן בערר שהוגש לבית המשפט והן במהלך המשפט עצמו שאני מסרבת בפירוש לקבלתם מאונס של סמים פסיכיאטריים הגורמים לי ייסורי תופת ונזק רב. טענתי כי התרופות הפסיכיאטריות משפיעות עלי בצורה גרועה ביותר וכי התחננתי פעמים רבות שלא לקבל את התרופות הפסיכיאטריות הגורמות לי נזק רב, סבל רב ופגיעה קשה. אני מקבלת בזריקה בניגוד לרצוני תרופה פסיכיאטרית בשם 'קלופיקסול' שגורמת לי לשיתוק בראש ולהפרעות בשינה ולעיני להתגלגל באופן לא רצוני כלפי מעלה. התוצאות הנוראות וההרסניות של התרופה הפסיכיאטרית 'קלופיקסול' מתבטאות אצלי גם ברעד בכל הגוף דבר שבנוסף מאלץ אותי לקחת תרופות נגד פרקינסון. העדתי כי נזקי התרופות הפסיכיאטריות גזלו ממני פיזית את היכולת לעבוד לפרנסתי ולשכור דירה לעצמי, ניסיתי לעבוד אך מעסיקי הבחינו בתופעות שנגרמו לי מהתרופות הפסיכיאטריות ופיטרו אותי מיידית, כתוך שעה מתחילת העבודה. טענתי כי כלל יסוד בפרקטיקה הרפואית הוא שרופאים לא צריכים לפגוע בחולים וכי הטיפול בתרופות הפסיכיאטריות מזיק לי ופוגע בי בצורה מוכחת ובלתי הפיכה וזכותי, כאמור, לקבל טיפול שייטיב עימדי.
כמו כן, בחרה עו"ד _ _ שלא לעזור לי להציג את עמדתי המפורשת כי אני מבקשת להיות מטופלת לפי אמונתי היהודית וכי שיטת הטיפול הפסיכיאטרי נוגדת אותה ושוללת ממני צלם אנוש ופוגעת בכבודי כאדם. בקשתי לקבל טיפול לפי עקרונות הגמרא ולא לפי עקרונות הפסיכיאטריה. לפי אמונתי אבינו שבשמים הורה לנו להתרחק מדברים המזיקים לגוף, כאמור בפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" והתרופות הפסיכיאטריות בוודאי שמזיקות לגופי. ציינתי כי הן הגמרא והן התניא של האדמו"ר הזקן מלאות בהדרכות לכל סוגי צרכי האדם ולשמירת בריאותו וכי לתרופות הפסיכיאטריות אין כל כשרות יהודית של רב אחראי כלשהו. טיעון ממנו התעלם השופט אברהם טל לחלוטין היות והוא קבע כי הוא יודע יותר טוב ממני מה טוב לי ולמה אני זקוקה. "אינני רואה מקום לדון בטענות המערערת על כך שהטיפול הפסיכיאטרי, הכולל טיפול תרופתי אותו היא מקבלת, נוגד את הדת היהודית שכן הדת היהודית שמה כנר לרגליה את קדושת החיים, וזו היא אף מטרתו של הטיפול הפסיכיאטרי, בדומה לכל טיפול רפואי אחר." [עמ' 11 שורות1-3]. יוצא אם כך שהבסיס לכליאתי הפסיכיאטרית בידי השופט אברהם טל אינו נימוק עובדתי כלשהו הרי גם השופט אברהם טל טורח לקשט ולהעצים את שפיכת המים ("אם החלה המערערת בשפיכת דלי מים קרים על אימה, מי ערב לכך שבפעם הבאה לא יהיו אלה מים רותחים, או אף גרוע מכך") מאחר וברור לו כי קשה להצדיק כליאת אדם בשל עילה זו בלבד אלא נימוק ביולוגי, דהיינו קיומה של "מחלה" הזקוקה לדברי השופט אברהם טל ל"ריפוי". מאחר ולדעתי קיומה של ה"מחלה" הפסיכיאטרית הוא המצאה שרירותית לחלוטין יוצא שמכיוון שאני מסרבת להודות בקיומה מביא השופט אברהם טל עובדה זו כנימוק נחרץ להוכחת "מחלתי".
במטרה להצדיק בדרך של דמוניזציה ודה-הומניזציה את כליאתי השופט אברהם טל טרח לשבץ בפסק דינו דיאגנוזות פסיכיאטריות שונות, ומתאריכים שונים, שכלל אינן רלוונטיות לעילת כליאתי הפסיכיאטרית הנוכחית. לדוגמא: "באת כוח המשיבה צירפה במהלך הדיון בפניי חומר נוסף, שגם אם לא היה בפני המשיבה בעת מתן החלטתה ביום 3.12.01 הרי הוא שופך אור על מסוכנותה של המערערת, בעיקר לעצמה, ולכן אביא אף חלק קטן ממנו. בפרטיכל הוועדה הפסיכיאטרית, שדנה בהארכת אשפוזה הכפוי הקודם של המערערת ביום 10.4.00 מתואר מצבה של המערערת כדלקמן: "החולה במצב פסיכוטי חריף, לא מגלה תובנה מינימאלית למצבה, מסרבת לקבל כל טיפול עבורה, כי יש בטיפולים כדי להזיק לה... איננה מוצאת לה דרך והיא חוזרת ומסתובבת במקומות שונים, במדרשות ובמקומות אחרים, ללא כיוון ומחשבה מוגדרים, דבר הגורם לה להרגיש רע, להביע רצון להתאבדות, ביטויי מיאוס בחייםֹ החולה במצבה הנוכחי עקב חוסר המודעות, עלולה לעשות מעשים חסרי שיפוט שבעיקר עלולים לפגוע בה ואשר יש בתקופת האישפוז כדי להביא את החולה למודעות, ולו מינימאלית, בצורך לטיפול."" [עמ' 10 שורה 19-32]. ושימו לב לציטוט הבא מפסק הדין: "לא סירובה של המערערת לקבלת טיפול הוא זה המצדיק את המשך אשפוזה, אלא ההתדרדרות המשמעותית שחלה במצבה הנפשי בגלל הפסקת אותו טיפול, שגורמת לה להיות מסוכנת לה ולסביבתה, החשש שעולה מהפסקת הטיפול הנפשי במערערת, עולה גם מתוך הכתוב בעמ' ´ לגיליון הרפואי של המערערת במחלקה 6ב' בביתהחולים "אברבנאל" מיום 2.12.01 לפיו: "אומרת (המערערת-א.ט,) כי אינה לוקה בסכיזופרניה פרנואידית כפי שאובחנה וכי נפלה קורבן למערכת הפסיכיאטרית ומסבירה זאת ברצונו של האל, ממשיכה לפעול נגד החלטות המערכת הפסיכיאטרית ומצליחה לגייס כוחות לשם כך, מעברה על רקע חוסר שיפוט, תקפה את הסובבים ועשתה מעשים חסרי שיפוט (ניתצה את מכונית השכן התפרצה לתחנת המשטרה ושברה שם כוסות זכוכית), יש חשש שכל עוד אינה מטופלת תרופתית, עלולה לסכן את סביבתה,"" [עמ' 10 שורה 3-17].
בדיאגנוזות פסיכיאטריות אלו מוצגים חיי ופעולותיי, סכסוכי עם אמי, אמונתי בדת היהודית, מאבקי לכבודי כאדם ולסטאטוס שלי כאדם ועצם סירובי לקבלת הדיבה הרפואית הפסיכיאטרית המוטבעת בי - כהוכחה ל "מחלת נפש", מכאן יוצא שהשופט אברהם טל גוזר עלי כליאה שרירותית לכל ימי חיי שהרי איני מוכנה להודות בקיומה של הדיבה הרפואית של "מחלת נפש" פסיכיאטרית.
אופן התנהלותה של עו"ד _ _ בענייני משליך על העתירה לבג"צ (2463/01) שהוגשה ע"י המרכז לסיוע בזכויות אזרח של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וארגון 'בזכות' שעתידה להידון בתאריך 17.01.02. עתירה זו דורשת לחייב את המדינה להעניק ייצוג חובה לאזרחים בהליך של כליאה פסיכיאטרית. ברור, לפי אופן הייצוג שקבלתי מעו"ד _ _, שעורכי דין הממונים וממומנים בידי המדינה יעניקו ייצוג לכאורה, ייצוג למראית עין בלבד, ייצוג של "בלוף", לכלוא הפסיכיאטרי. בדיוק כפי שקרה לי. מאחר ומשכורת עו"ד זה משולמת לו אוטומטית מידי המדינה הרי שמלבד נוכחותו הסמלית בישיבת בית המשפט הוא אינו חייב דבר לכלוא הפסיכיאטרי שכאמור אינו משלם לו את שכרו. זהו אינו הליך הוגן וזהו אינו ייצוג נאות.
ה.ב.
(תשובת בית המשפט העליון הסתכמה באישור קבלת המכתב)
ה.ב.
עו"ד _ _
אברהם טל, בית משפט מחוזי ת"א
ואת מי משחרר השופט אברהם טל?
ציטוט מכתבתו של ראובן וייס ב'ידיעות אחרונות' מ-27.01.02 (עמ'13 במוסף 24 שעות) בחודש מרץ 2001 הודיעה סמדר (22) לאורן (22) מלוד (השמות בדויים) על רצונה לבטל את נישואיהם המתוכננים ולסיים את הקשר עמו. בתגובה חנק אותה אורן ונגח בראשה, עד שהתעלפה.
בהמשך הוא הטריד את סמדר, ואף הגיע למקום עבודתה ואיים עליה כי אם לא תחזור אליו ישלח אנשים שירצחו את אביה ואת אחיה. ב-17 במרץ הגיע אורן למקום עבודתה של סמדר. בנסיעה לבית הוריו בלוד התפתח ויכוח ביניהם שבמהלכו סטר אורן לסמדר ועיקם בכוח את ידה. כשהגיעו לבית הוריו אמרה סמדר כי היא רוצה לנתק עמו כל קשר. אורן שזעם על הדברים לקח את סמדר במכוניתו, קנה בקבוק דלק ונסע ליער בן שמן, תוך שהוא מאיים על סמדר כי הוא מתכוון לשרוף אותה. כשהגיעו למקום, הורה אורן לסמדר לצאת מן המכונית, שפך דלק על העשב סביבה ועל רגליה, הצית גפרורים והשליך אותם לעברה. האש אחזה במכנסיה של סמדר ורגליה החלו להישרף.
אורן הואשם בתקיפה, באיומים, ובגרימת חבלה חמורה, עבירה שהעונש עליה בלבד מגיע לשבע שנות מאסר. שופטת בית משפט שלום ברמלה ליאורה פרנקל קבעה "כי יש להורות על מעצרו של החשוד עד לתום ההליכים המשפטיים כדי להגן על המתלוננת מפניו". סנגורו של אורן, עורך דין גיורא זילברשטיין ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
ב-1 במאי קיבל השופט המחוזי אברהם טל את הערעור ושיחרר את אורן בערבות כספית למעצר בית מלא בבית הוריו בלוד עם השגחה צמודה של אחד מהם לפחות.
בטעינה...
