|
שנוי במחלוקת
מטרת רשימה זה היא לדון בקיומה השנוי במחלוקת של שיטת
ה"רפואה" הקרויה פסיכיאטריה. כידוע ניתן לפסיכיאטריה מראשיתה השימוש
להפעלת מתקני כליאה היכן שחפים מפשע יכולים להיכלא שרירותית, ובנוסף
היכולת לקשור אדם למיטתו, לפלוש לגופו עם סמים משני תודעה, ולתת מכות
חשמל.
לכן 'שאלות נשאלות בתכיפות'(FAQ) אלו: כך שלקורא/ת תינתן תשובות
לשאלות אלו מנוסחות מנקודת הראות של אלו שחוו את עינויי
הפסיכיאטריה. הפסיכיאטריה, ע"י שיטת הכפייה שתמיד נחווית כאונס והיא תמיד
בגדר איום (גם כשהפסיכיאטריה לא משתמשת בה! שהרי השיטה הפסיכיאטרית
מבוססת כולה על האופציה לכפיה שנתן בידיה החוק) מחלקת במעשיה את
האוכלוסייה לקורבנות ולמבצעי פשע. אך למרות עובדה זאת הפסיכיאטרים
אינם מכירים במעשיהם כפשע.
הרבה פעמים אנו רואים כי כלואים פסיכיאטריים מכלים את זמנם ומרצם בנסיונות
לשכנע את הפסיכיאטרים כי הם "טעו" בדרך טיפולם והתייחסותם להם. זו טפשות.
רק חזית
רחבה הדורשת בצורה מוצלחת פיצויים על הפשעים שהפסיכיאטריה ביצעה תביא את
הפסיכיאטרים לתובנה לפשעיהם. פסיכיאטרים לעולם לא ישנו את אורח פעולותיהם
אך ורק מרצונם הם.
חשבו על הגרמנים: הם "הבינו" את משמעות מעשיהם אך ורק בשעה שאולצו לשלם על
פשעיהם. הרופאים, ואלו המשתפים איתם פעולה המחפשים שיטות רפואה טובות
יותר מהפסיכיאטריה, יכולים לחסוך לעצמם את המשך הקריאה: לנסות ללמד אותם
יהיה דבר מטופש ומיותר.
האם קיימת "מחלת
נפש"? לאאאא!
ישנה הוכחה פשוטה המודגמת בשלושה שלבים מדוע, רציונאלית והכרחית, מוכחש
קיומה של "מחלת נפש".
השלב הראשון:
אפיון מהו מחלה.
כדי לדון בצורה בעלת משמעות במובן הרפואי על מחלה, על שני התנאים הבאים
להתקיים ביחד: א) חייב להתקיים שינוי אובייקטיבי
ברקמות הגוף או בנוזליו, כפי שמוכח, למשל, בבדיקה פתולוגית לחקר
המוות.
ב) האדם
החולה חייב לסבול ממנה סובייקטיבית ו/או להאמין שהוא יסבול. במילים אחרות,
הוא חייב לפחות להעריך את מצבו הנוכחי כבלתי רצוי ולהביע רצון לשנותו. יתר
על כן, זוהי הנחת בסיס לכך שכל סוג של "ריפוי" יתקיים.
השלב השני:
אין מחלה, אלא אם שני הקריטריונים א) ו- ב) מתקיימים יחדיו.
זאת משום: אם אף לא אחד משני הקריטריונים מתקיים, הרי שהמילה "מחלה"
משמשת אך רק כדימוי, למשל "בדיחה חולנית" או "כלכלה חולה".
אם א) מתקיים אך לא ב), הרי שהרופאים איבדו אבחון ותחום פעולה: למשל אנשים
מתחת לגובה מסוים אובחנו כ"חולים" ותוארו רפואית כ'achondroplasia'. אך
אבחון זה איבד מהרלוונטיות שלו ברגע בו גמדים קבעו שהם חלק רגיל מהאנושות
ואינם סובלים בשל מידותיהם. דוגמא נוספת היא חרשים: ברגע שהם התארגנו תחת
הכותרת 'אנשים המדברים אחרת' ה"סבל" נעלם ואיתו האפשרות לכנות חירשות
כ"מחלה".
אם ב) מתקיים אך א) לא, הרי שההכרעה בדבר קביעת קיומה או אי קיומה של מחלה
תישאר לתחושה הסובייקטיבית. כמובן שאף חברה לא מוכנה לקבל את ההשלכות
מרחיקות הלכת של גישה זו, משום שפירושו של דבר מצד אחד שכל אדם יוכל
לאשר את חופשת המחלה שלו עצמו, ו-מצד שני הפונקציה הבסיסית של רופאים
תקרוס, משום ש-להבדיל מהרפואה האורתודוקסית של ימינו - מחקרים רפואיים
ואבחנות רפואיות לא יהיו נחוצים יותר, והעדיפות תינתן לכל סוג של שרלטניות
רוחנית.
השלב השלישי:
קיומה הנטען של "מחלת נפש" אינו מתקיים בתנאי א) או ב) למרות
שאף היעדרותו של רק אחד משני תנאים אלו לקיומה הנטען של "האבחנה"
היה מספיק כדי לפסול אותה כ"מחלה" (ראו שלב-ב) משום ש: אין כל שינויים
אובייקטיביים ברקמות גוף ובנוזליו. כפי שכל איש יודע אין כל בדיקת דם, או
סריקת מוח, או בדיקה מיקרוסקופית, קרני רנטגן, בדיקה אולטרסונית, ובוודאי
שלא "בדיקה גנטית", המבססת את עצם קיום הדיבה הרפואית של אבחנה
פסיכיאטרית. פסיכיאטרים כידוע פועלים בכיוון ההפוך לרופאים: הם אומרים:
"את/ה סכיזופרן/ית ולכן נעשה לך בדיקות לאשש קביעה זו". זה בניגוד לרופאים
שאליהם את/ה פונה בתלונה שאת/ה חולה ואז הם בודקים את רקמות הגוף ו/או
נוזליו ומוצאים מהי מחלתך (כך למשל מאבחנים סכרת).
לא יכול להתקיים "סבל" המלווה ברצון לשנוי אם אנשים נכלאים באופן קבוע
במתקני כליאה
פסיכיאטריים. ההיגיון אומר שהם נכלאים שם משום שהם לא נמצאים שם מרצונם
ובאופן אחר יעזבו את מתקני הכליאה הפסיכיאטריים ובכך יחלצו עצמם משיטות
העינויים הפסיכיאטריות כקשירה למיטה, זריקות כפויות, מכות חשמל וכו' וממגע
עם שיטות פשיסטיות אלו. למעשה, אלו הם הכלואים ההופכים לסובלים מידי
הפסיכיאטריה בביזויים ובהשפלתם, בניסיון לשבור את כוח רצונם, ובשימוש
בשיטות עינויים כדי לחלץ וידוי שבו הם לבסוף מודים בקיומה של "מחלתם", כך
שלאחר מכן הפסיכיאטרים יוכלו לתאר את העינוי כ"טיפול רפואי".
לסיכום:
השימוש במונח "מחלת נפש" הוא דימוי בלבד, כלומר מילים בלבד, ללא כל עובדות
או ממצאים ממשיים.
מהי "סכיזופרניה"?
תומאס סאס, הפסיכיאטר הידוע ביותר בעולם החי כיום, כבר נתן לכך תשובה ממצה
ב-1969: "סכיזופרניה היא מינוח אסטרטגי כפי ש"יהודי" היה בגרמניה הנאצית.
אם ברצונך להרחיק אנשים מהסדר החברתי הקיים, עליך להצדיק זאת בפני
אחרים, אך בעיקר לעצמך. כך שאתה ממציא רטוריקה מצדיקה. זו כל מהותן
האמיתית של המילים הפסיכיאטריות הנבזיות: הן רטוריקה מצדיקה, המגדירה
"זבל" שמשמעותו: "סלק זאת מכאן! קח את זה מכאן! סלק את זה מלפני עיני!"
וכו'. זו מה שהיתה משמעותה של המילה "יהודי" בגרמניה הנאצית, פירושה לא
היה אדם עם אמונה דתית מסוימת. פירושה היה "שרץ", "הרוג אותו בגז!"
חוששתני ש"סכיזופרניה" ו"אישיות סוציופאטית" ומינוחים ואבחנות פסיכיאטריות
רבות אחרות משמעותם בדיוק אותו דבר. הם אומרים: "זבל אנושי", "קח אותו
מכאן!" "סלק אותו מלפני עיני"."
מתוך ראיון עם תומאס סאס שבהתפרסם ב'The New Physician' ב-1969.
דרך אגב המונח 'סכיזופרניה' הוטבע בידי אויגן בלולר, פסיכיאטר שביצע את
הפשע הנאצי האופייני של עיקורים בכפיה
.פורסם
ב'כפיה' מס. 8, עיתון עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר), ינואר
03'
|
|
בטעינה...
