לאחרונה למדנו על הניסיונות הכושלים להעמיד לדין את הפסיכיאטר הווינאי היינריך גרוס באשמת רציחת מאות ילדים שהיו תחת פיקוחו בזמן השואה, כמו על התכנית לקבור סוף סוף את אוסף מוחות הילדים הנרצחים שהיה ברשותו לצורך מחקריו. המקרה של דר' גרוס מצביע על הקשר ההדוק בין רציחות הפסיכיאטרים הגרמניים בחסות ההגדרה הרפואית של "המתת חסד של אלו שחייהם אינם ראויים לחיות" לבין הרציחות במחנות ההשמדה במזרח אירופה בחסות ההגדרה "פתרון סופי לבעיית היהודים".
הלוגיקה הפסיכיאטרית אשר שימשה את הרופאים הגרמניים חיה וקיימת כיום במוסדות הפסיכיאטרים. עדויות רבות על כך נשמעו בטריבונל ראסל הבינלאומי החמישי על זכויות האדם בפסיכיאטריה אשר אורגן בין היתר על ידי 'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית'. אחת העדויות הראשונות בטריבונל הייתה של מר פרידריך צאוורל מוינה, שתיאר את כליאתו בגיל 12 בבית החולים שפיגלגרונד, בביתן 15 מחלקתו של דר' גרוס בשל הגדרתו כסוטה מיני ("הומוסקסואל"). זאת משום שנאנס ע"י המטפל שלו בבית ילדים ממשלתי אליו נלקח מחסות הוריו. דר' גרוס כלא אותו לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, עינה אותו בזריקות שונות ובשלל טיפולים פסיכיאטריים אחרים, הכה אותו והתעלל בו.
את עדותו המלאה של צאוורל בטריבונל ניתן לשמוע (בתרגום לאנגלית) בכתובת: http://www.freedom-of-thought.de/audio_files/g_rt_eng_sa.rm
דר' גרוס, מומחה בעל שם בינלאומי לנוירולוגיה תורשתית, הוא הנציג הטיפוסי לפסיכיאטריה הגנטית. הפסיכיאטריה הגנטית מאמצת את הנחות היסוד של תורת הגזע לפיה ההבדלים הביולוגים בין בני אדם מצדיקים טיפול שונה בבני אדם ושלילת זכויות אדם בסיסיות
מקבוצות של "תתי אדם". קבורת המוחות המתוכננת איננה קוברת את הפרקטיקה הפסיכיאטרית. מוחות הנרצחים יכולים להיקבר ואולם הלוגיקה שאפשרה את רציחתם ממשיכה להתקיים במוסדות הפסיכיאטריים. טקס הקבורה צריך לפיכך להידחות ליום בו הפסיכיאטריה תחדל ממעשי התוקפנות שלה כלפי אלו שמוגדרים על ידה כ"חולי נפש".
פסק הדין של טריבונל ראסל החמישי מבטא נכונה את העיוות בפסיכיאטריה הגנטית. פסק הדין קובע כי הקונצפט של "מחלת נפש" וה"מודל הרפואי" של פסיכיאטריה להסברת התנהגות אנושית מסוכן ומוטעה משום שהוא מניח שלבני אדם אין יכולת בחירה או אחריות על מעשיהם. עצם קיומה של קטגוריה משפטית מוכרת של "חולה נפש" מאפשרת שלילה מוחלטת של זכויות אדם וזכויות אזרח. http://freedom-of-thought.de
השואה היא המסקנה הטבעית והמתבקשת מן הפרקטיקה של המוסדות שהוקמו ברחבי הרייך השלישי. אי אפשר להתעלם מההקבלה בין העיקור בכפיה לפי חוק בית הדין לבריאות גנטית משנת 1933 והאפליה הנאצית נגד היהודים בחוקי נירנברג משנת 1935 שאסרו, בין השאר על נישואין ביו יהודים ללא יהודים. הפסיכיאטריה הגנטית היא החוליה המקשרת בין אידיאולוגיה ביולוגיתרפואית מתחום המדע שעליה התבססו חוקי גזע לבין ההשמדה ההמונית של יהודים בשואה.
בשנים האחרונות אנו עדים לתוקפנות העולה והמתגברת של זן זה של הפסיכיאטריה. בשנת 1999 נערך בהמבורג הקונגרס העולמי ה11 של הסתדרות הפסיכיאטריה העולמית. זה היה הקונגרס הבינלאומי הראשון שההסתדרות ערכה בגרמניה מאז תום מלחמת העולם השנייה.
מטרתו המפורשת כפי שפורסם ב'פרנקפורטר רונדשאו' מתאריך 4.8.1999 הייתה להצהיר, בעצם מקום עריכתו, כי למרות תפקידה של הפסיכיאטריה בהשמדת העם בתקופה הנאצית, הפסיכיאטריה הגנטית היא דיסציפלינה מדעית לגיטימית. בשנת 2001 נערך, לראשונה
בברלין, קונגרס הפסיכיאטריה הביולוגית.
לבסוף בשנת 2004 מתוכנן קונגרס עולמי של הפסיכיאטריה הגנטית דווקא בירושלים. ישראל, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, צריכה להתקומם על עריכתו של קונגרס זה בירושלים. לאור האסונות אותם המיטה הפסיכיאטריה על ועדת האתיקה של הסתדרות הרופאים לדרוש להימנע מלערוך את קונגרס הפסיכיאטריה הגנטית בירושלים. ח.א.
ב-4.1.02 פרסם 'הארץ' כתבה של בני לנדאו ("פנטום המחלקה למתמטיקה") על הסרט 'נפלאות התבונה'. בהתאם למדיניות 'הארץ' התומכת בתורת הפסיכיאטריה והמקדמת אינטרסים כלכליים של יצרני תרופות פסיכיאטריות, הכתבה הקפידה לתאר את מאבקו של ג'ון נאש בדיבה הרפואית של "מחלת נפש" פסיכיאטרית באופן שבעת ובעונה אחת ביזה אותו והשפילו, כלומר הצגתו כ"חולה נפש שאושפז בכפיה בשל מחלתו והחלים ממנה".
שיטת 'הארץ' להשגת מטרה זו הייתה השמטת פרט ביוגראפי מסוים שיש בו כדי לצייר תמונה אחרת מזו שבעלי העיתון מבקשים להציג: ההומוסקסואליות של נאש שאפשרה לאשתו ליזום את כליאתו הפסיכיאטרית בשנת 1959, כליאה המבטיחה את הדבקת הסטיגמה של "חולה נפש". שלחנו מכתב מחאה מפורט למערכת העיתון נגד הכתבה המגמתית המקדמת אינטרסים כלכליים והפוגעת במאבקו של נאש לטיהור שמו מהדיבה הרפואית של המחלה הפסיכיאטרית. חבר מערכת 'הארץ' דוד רפ שהתקשר טלפונית הודיע לנו ש'הארץ' לא יפרסם מכתב זה בנימוק ש"מאיפה אתם יודעים שנאש הוא הומו". תהינו האם רק מידע מגוף ראשון יספק אותו? הפנינו את מכתב המחאה לשבועון 'העיר', ולירחון 'הזמן הורוד' ביטאון אגודת ההומואים בישראל שסברנו כי יהיה לו עניין מיוחד בנושא. שניהם לא פרסמו את המכתב, שניהם שייכים כידוע לרשת 'שוקן'.
רק בעקבות פרסום המכתב שלנו ב'מעריב' הופיעה כתבת מוסף נרחבת ב'ידיעות אחרונות' ששברה את השתיקה. נ.ל.
בטעינה...
