12יוני  2010     סאס בן 90, לונדון תומאס סאס (במרכז), מירה דה וריס. אנטוני סטדלן עם הגב למצלמה. קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

25מרץ 2009   עדותה של אלווירה מאנטיי הנהלת המוזיאון היהודי בברלין כנראה החליטה שיש לטפל בצורה המקובלת על גרמנים כשהם מעומתים עם דיעות וראיות המביאות אותם במבוכה שאנו גורמים להם בקמפיין 'כל האמת bitte' (-מבוכה משום שאינם יכולים לסתור את טענותינו ואינם יכולים לעמוד מאחורי הסילוף שבתערוכת 'רפואה קטלנית') ומהיום הם "הורידו את הכפפפות". עד עכשיו נאמר לנו שמותר לנו לעמוד רק מאחורי העמודונים שבחזית המוזיאון – ניתן להבחין בהם בצילום הזה, מאחורינו כמובן, שימו לב...), היום התייצבנו למשמרת ההסברה שלנו עם 2 השלטים ששימשו אותנו כשבלונה ליצירת החולצות. קשרתי את אחד השלטים לעמודון, כשהשלט שעון על הקרקע ופונה החוצה, כלומר באיזור המותר, ומיד זינק אלי אחד מאנשי הבטחון של המוזיאון וצעק בהתרגשות ניכרת שאסור לי לקשור דבר לעמודון מאחר והחוט המקיף אותו נמצא בחלקו גם ב"שטח האסור". כשסרבתי להתיר את הקשר עשה זאת איש הבטחון בעצמו ואני תליתי את השלט על צווארי, מיקום שמשך הרבה יותר תשומת לב -מהמבקרים וסתם עוברי אורח שעצרו לצלם- מאשר לו היה נשאר מונח על הקרקע שעון על העמודון. אך בכך לא היה די להנהלת המוזיאון ולאחר דקות מספר הופיעה ניידת... זו חנתה כ-20 דקות ברחוב ו-2 השוטרים בתוכה עקבו אחר כל צעדי, כנראה בציפיה שאכנס ל"תחום האסור" ואז תהיה עילה להתערבות משטרתית. לאחר בזבוז הזמן הזה ניגש אלי אדם שהזדהה כממונה על המבקרים במוזיאון, והסביר לי שאסור לי לעמוד ב"תחום האסור", הצבעתי על מיקומי ב"תחום המותר" ואמרתי לו יפה ללכת לכל הרוחות. מאחר וקשה להאמין שהמוזיאון מוטרד יותר מהמיקום בו אנו מחלקים פליירים ונושאים את   אלווירה מאנטיי מעידה ב'טריבונל פוקו' 1998 חלק א' - לקריאת הטקסט לחצו כאן   אלווירה מאנטיי מעידה חלק ב' youtube - לקריאת הטקסט לחצו כאן  אלווירה מאנטיי מעידה חלק ג' youtube - לקריאת הטקסט לחצו כאן  הססמאות על גופנו מאשר מהתוכן של הקמפיין שלנו לא נותר אלא רק לברר מה –ולמה- המוזיאון היהודי בברלין מנסה להשתיק ולהסתיר. בין השאר מדובר בהתעלמות מוחלטת מעדותה של אלווירה מאנטיי, כפי שנתנה בטריבונל פוקו ב-1998 ומעדותו של פרידריך צאוורל כפי שנתנה בטריבונל ברטרנד ראסל ב-2001. שתי עדויות אלו נתנו בברלין ע"י הניצולים הכמעט בודדים מהרציחות שאותן מתיימרת לתעד התערוכה האמריקנית, וההתעלמות של המוזיאון היהודי בברלין מעדות שנתנה במרחק רחובות מספר ממיקומו ומעדים היכולים להעיד מגוף ראשון על נושא התערוכה מעידה שמטרתה הנה 'הנצחה לשם השתקה'. כמובן שיש כאן גם האלמנט הכוחני והאטום של אנשי אקדמיה (זו תערוכה על נושא היסטורי שנאצרה ע"י אנשי אקדמיה) שאינם מוכנים לאפשר כל נקודת מבט שונה הסותרת את עמדתם, אבל ברור שמדובר בשיקולים פוליטיים של מוזיאון השייך למדינת ברלין-ברנדנבורג ומחוייב אך ורק לקידום האינטרסים שלה.  היבט נוסף של שתי עדויות אלו נעוץ בזוית המגדרית שלהן. מאנטיי התחילה את עדותה - קטע זה לא נכלל בסרט 'The Verdict of the Foucault Tribunal' ממנו לקוח הקליפ - בתיאור העוני הכמעט גרוטסקי בו גדלה בברלין של המשטר הנאצי וכיצד עוני זה הביא אותה ואת אחותה בת השלוש למתקן הכליאה הפסיכיאטרי בו "אובחנו" פסיכיאטרית כיצורים אשר תורשתית לקויים ביולוגית ומיועדות להשמדה. אך את שני אחיה הבוגרים המשפחה שלחה לחלק אחר של הרייך לגדול אצל קרובי משפחה, והם (-בהגיעם לגיל המתאים) הצטרפו ל-ss שכזכור, לפי חוקי השבחת הגזע והפסיכיאטריה ששלטו, קיבל לשורותיו רק את אלו שעברו בדיקה ביולוגית/פסיכיאטרית שקבעה את טוהרו וכשרותו הביולוגיים של המגוייס. וכמובן שזה מעיד שאצטלת המדע של השבחת הגזע והפסיכיאטריה היא רק מסווה עלוב לרדיפת החלש המסורתית. גם פרידריך צאוורל בא ממשפחה עניה אך הצרות שלו החלו לאחר שנאנס ע"י מדריך בפנימיה, וכתוצאה מכך הוא נשלח למחלקה הפסיכיאטרית של דר' גרוס בבית חולים הוינאי 'שטיינהוף'.  קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

20מרץ 2009    בדרך לוילה של יוזף גבלס... באופן מוזר, אולי מטאפורי, הוילה של משפחת גבלס -Bogensee- נמצאת בביצה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

12מרץ 2009   כל האמת, bitte... לאחר שמכתב העמותה למיכאל בלומנטל, מנהל המוזיאון היהודי בברלין, בו בקשנו לדעת אם המוזיאון מתעתד להציג את התערוכה 'רפואה קטלנית', המתעדת את תפקיד האאוגניקה -השבחת הגזע- והפסיכיאטריה בשואה, כפי שנוצרה במוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון (דהיינו לתחום את הרציחות בין 39' ל-45') לא נענה כלל, לא נותרה לנו ברירה אלא להפגין נגד המוזיאון היהודי. כמובן שהדבר עלול היה להפיל אותנו במהמורות רבות. מטבע הדברים הפגנה נתפסת כהתנגדות, וכל התנגדות למוסד יהודי מתויגת אוטומטית כאנטישמיות (או אנטי ישראליות), דבר שכמובן רצינו להימנע ממנו בכל מחיר, ולכן כשבוע לפני הפתיחה יזמנו פגישה עם מרגרט קמפמאייר כל כך הקפדנו שמחאתנו לא תתיתפס כהפגנה נגד המוזיאון היהודי בברלין, כדי שהדיון לא יוסט לעניני אנטישמיות /ישראלי שהחלטנו שלא להסתובב עם שלטים, דבר שיעורר אנטגוניזם, ובמקום זאת כתבנו את תוכנם המיועד על חולצות במידה XXL - כך שנוכל ללבוש אותן על המעילים. הטקסט אומר: "כל האמת/ רפואה קטלנית עד 1949/ מעל 20,000 קורבנות רצח מושתקים למוות כאן/ אנו תומכים במוזיאון היהודי המציג את תערוכת רפואה קטלנית ואנו מבקשים שיציג את כל האמת".  אוצרת התערוכה. אמנם הסתבר שהיא ידעה היטב על כל פעולותינו, מפרסום שמות הנרצחים באינטרנט, דרך הפסלים של תומרקין וכמובן ההפגנה נגד אותה תערוכה במוזיאון ההגיינה בדרזדן, ובנוסף לא הכחישה אף אחת מטענותינו לגגבי ה-אי-דיוק ההיסטורי (-שלא לומר סילוף), אבל היא עמדה מאחורי הנימוק הפורמלי של "קבלנו את התערוכה יחד הוראות חוזה נוקשות שאינן מאפשרות לנו לשנות אותה". כפי שכבר כתבנו רבות אנו מסתמכים על ספרו של הפסיכיאטר היינץ פאולשטיך "מוות בהרעבה בפסיכיאטריה 1914-1949" (נכתב רק לאחר שהפסיכיאטר יצא לגמלאות, מסיבות מובנות...) לפיו במבט כולל על גרמניה שלאחר 1945 באיזור הסובייטי היה אחוז הרצח הגבוה ביותר של כלואים פסיכיאטריים. בהשוואת אחוזי המוות של כלל האוכלוסיה לבין אלו שבתוך מתקני הכליאה הפסיכיאטריים עולה שבשנת 1946-7 אומדן המוות בהם עמד על 24%, היכן שבשאר האוכלוסייה הוא עומד על 2,1% ו-1,9%, ובשנת 1949 האומדן היה עדיין 9% בניגוד ל-1,3%. גם באזור שהוחזק בידי ארה"ב 9,9% מהכלואים הפסיכיאטריים מתו ב-1946, 8% ב-1947, ו- 6,8% ב-1948. בכל ארבעת האזורים המוחזקים האומדן הנוכחי (המחקר עדיין נמשך) של הרציחות שנעשו בידי הצוותים הרפואיים הסתכם ב-20,000 בתקופה שבין 1946 ל-1948/9. כלומר הרציחות נמשכו שנים לאחר סילוק המשטר הנאציונל סוציאליסטי. מה הטעם בהכחשת המשך הרציחות? כמובן שבראש ובראשונה הגנה על הרופאים הפושעים: לשם כך המוזיאון גם שינה את תת כותרת ההסבר המקורית האמריקנית של התערוכה מ"יצירת גזע האדונים" ל"הזיות גזע (-Rassenwahn) בנאציונל סוציאליזם". לא רק שתפקידה של מכונת המוות המדעית-רפואית (דהיינו 'השבחת גזע' ו'פסיכיאטריה') בשואה נמחק ע"י הגדרת רצח ההמונים כ"הזיות גזע" דבר ההופך את ההשמדה למעין "מחלת נפש", אלא גם שהתערוכה הנוכחית משמשת בסיס לביצור עמדה אתית-רפואית רוויזיוניסטית. בתאריך 23 ו-24 באפריל יקיים המוזיאון היהודי בברלין כינוס על משמעות הפשעים הנאציים לזמננו בנושא ביו-רפואה ואתיקה ומיכאל וונדר, פסיכולוג המייצג קבוצת עבודה בנושא "אותנזיה נאצית" משתמש במינוח 'אותנזיה' כדי להתנגד לכל הוראה מקדימה רפואית (Advance Directive) שבה האדם מורה שלא לתת לו טיפול, כמו למשל  'התאבדות בסיוע רופא'  (-Physician Assisted Suicide) כפי שנהוג כיום בהולנד, למשל, בטיעון שהדבר שהדבר זהה לפשע הנאצי. כל זה נועד לביסוס ראייה רוויזיוניסטית (-רוויזיוניזם הנה שיטת מחקר שניתן לאפיינה כ'חקירת העבר על מנת להבטיח אי שינוי בהווה') בה הרוויזיוניסטים למעשה טוענים שהרציחות בין 1939 ל-1949 נעשו כביכול לפי בקשתם המפורשת בכתב של הנרצחים. בנוסף יש כאן נסיון להתחמק מנגיעה בשאלה כיצד נמשכה הפסיכיאטריה ה"מדעית" לאחר מלחמת העולם השניה, פיתוח הלובוטומיה, החישמול במכות חשמל, יצירת שוק אינסולין והתופת של רעל העצבים המכונה תרופות פסיכיאטריות. קונטקסט זה הכל, ולכן במוזיאון ההגיינה בדרזדן (שהיה כלי חשוב בפיתוח תורת השבחת הגזע מ- 1913 בגרמניה) הפגנו נגד הצגת התערוכה ובמוזיאון היהודי בברלין הפגנו *בעד*, כשכל מה שאנו מבקשים הוא שהמוזיאון יספר את "כל האמת, בבקשה"...(נימוס גרמני, לאוו דווקא אירוניה!). מאותה סיבה החלטנו שלא להציב פלקטים המעוררים אנטגוניזם ואת הטקסט כתבנו על חולצות טי גדולות מאוד אותן אנו לובשים מעל למעילים (-9 מעלות צלזיוס בממוצע בחודש מרץ בברלין). להפגנת ערב הפתיחה הצטרף אלינו, דרך העיתונאי שכתב על ההפגנה שלנו בכותרת 'שתיקה על הקורבנות לאחר 1945' לעיתון הקומוניסטי -לשעבר- neues deutschland, אדם שהציג עצמו בשם הפרטי אלוהים -Elohim- ספרינג-בורן (כששאלתי אותו אם הדבר אינו מסבך את חייו הוא הודה שלשם פשטות הוא לפעמים גם משתמש בשמו הפרטי השני – סבסטיאן) שהוא בנו החורג של עברי גיטליס, והוא זה שצילם אותנו עומדים בגשם הברלינאי ומחלקים פליירים. לפי דברי מלני פון פלוקי אשת העיתונות של המוזיאון היהודי התערוכה מתמקדת הן ברציחות בתקופה הנאצית והן בתקופת רפובליקת ווימאר ו"הנושא חשוב עבורנו כמוזיאון יהודי משום ש-Aktion T4 היה מעין פרליוד להשמדה התעשייתית של היהודים". כמובן שהמשמעות החשובה של קיום התערוכה במוזיאון היהודי בברלין הוא בחילחול להכרה שהמפתח להבנת השואה אינו שנאת יהודים. פוליטית, מדינת ישראל יכולה רק "להרוויח" מהדגשת הבנה זו. במצב הנוכחי בו לא רק הכחשת השואה נעשית באופן קולני וגלוי אלא גם שהטינה כלפי ישראל (-גם על ידי קבוצות בתוך המדינה) משתמשת בשואה, מאחר והיהודים נתפסים כבעלי "מונופול" על השואה, כטיעון גרפי להכפשת מדיניותה, על ישראל להכיר בשיתוף הגורל ולקדם שיתוף פעולה בין הקבוצה היהודית – הקבוצה הגדולה ביותר של קורבנות ההשמדה – לבין הקבוצות האחרות: כולן נרדפו והושמדו ע"י אותה מערכת מדעית-רפואית בשל אותם נימוקי  'בריאות העם'. כזכור העמותה כבר פנתה בזמנו למוסד 'יד ושם' בנושא זה אך נדחנו. יכול להיות שמברלין תצמח ההבנה בנחיצות שבשיתוף פעולה שכזה דיווח ביזארי של עיתון 'הארץ'  ובאנגלית קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

6פברואר 2009   אסא לא כשר אחד מהספיחים של המלחמה האחרונה בעזה שנראה כי ישאר איתנו עוד זמן רב הוא הספין האתי של שמירה על חוקי מלחמה. 'הארץ' מפרסם היום מאמר על אסא כשר, הפילוסוף מאוניברסיטת ת"א שהכשיר בשנים האחרונות את התיאוריה "אם זה השכן או החייל, העדיפות היא לחייל" שעל פיה פעלו קצינים ומפקדים במבצע "עופרת יצוקה". מדובר בקוד לחימה בטרור שגובש כבר לפני כחמש שנים ולפיו אין הצדקה לסכן חיי לוחמים כדי למנוע הרג אזרחים המתגוררים בשכנות לטרוריסט. לדברי העיתון הטיעון של כשר, בקיצור ובהפשטה, גורס שבאזורים שבהם אין לצבא שליטה חולה הנפש כטרוריסט לפי, למעלה, הפילוסוף מאוניברסיטת ת"א אסא כשר. וחולה הנפש כילד לא ממושמע בן 5 לפי, למטה, נועם חומסקי (-צ'ומסקי) הבלשן ממחלקת הפילוסופיה של MIT  אפקטיווית (כמו ברצועת עזה), הערך העליון העומד בפני המפקדים הוא השגת המטרה. אחריו, עומדת מניעת סיכון לחיי חיילים ולבסוף, הימנעות מפגיעה באזרחי האויב. עם זאת, בשטח שבו יש לישראל שליטה אפקטיווית, כמו מזרח ירושלים, אין שום הצדקה ל"סיכול ממוקד" שבו ייפגעו אזרחים משום שניתן לבחור בפעולת שיטור רגילה (כמו מעצר) שלא תסכן חפים מפשע. כשר מצוטט כאומר "...בתקופתנו כל סיפור תורת הלחימה הצודקת נדחק. יש מאמץ בינלאומי לנסחה מחדש כדי שתתאים למלחמה בטרור. לפי הניסוח המחודש, יש עדיין מקום להבחין בין מי שמותר ואסור לפגוע בו, אבל לא בצורה הגסה שהיתה קיימת בעבר...". הדרך הצדקנית בה 'הארץ' מציג את הקוד האתי של כשר כאילו היה מדובר בחשיפה ראשונית עוזרת לטשטוש הכשל המוסרי. כמובן שהטריק הלוגי אותו מפעיל כאן כשר היא מילת המפתח "טרוריסט" המגדירה את הערבי ובכך שוללת את הגדרתו כ"לוחם" או אף כ"אויב" ומכשירה את כללי הלחימה של צה"ל נגדו. ואכן ברגע שמתאפשר לחתן פרס ישראל לפילוסופיה (-תוארו של כשר) לשלול את הגדרתו של האחר כאדם נפתחת הדרך להתייחס אליו כמי שהחוק הרגיל והצדק אינם חלים עליו, זאת בשעה שחוקי המלחמה המקובלים בהחלט מכילים בתוכם את ההתרחשויות בעזה ויריות הרקטות נגד האוכלוסייה הישראלית. כיצד הפילוסוף מחבר הקוד האתי של צה"ל היה מגיב לו המצב היה –חס וחלילה- הפוך ולערבים היתה עליונות עלינו המאפשרת לצבא שלהם להכנס לערינו? וכיצד היה מגדיר את פעולות ה'פרטיזנים' נגד הצבא הגרמני במלחמת העולם השניה? זכורה לי פגישה עם כשר ביוני 97' בבית הנשיא (-וויצמן) שערך כנס בנושא 'נפגעי נפש ובני משפחותיהם', באותם זמנים היה נראה שיש טעם לבוא לכנסים ומפגשים הנושאים כותרות מבזות שכאלו כדי להכיר בהיכרות אישית את המדברים ולשמוע את עמדותיהם אותן הם בדרך כלל לא חושפים. אסא כשר דיבר בכנס על "האדם חולה הנפש כאדם וכאזרח" ובהפסקה נגשתי אליו (יחד עם שולה אלפרוביץ) ושאלתי אותו –מאחר ודבריו בנושא היו מעורפלים עד עמומים- האם הוא תומך בכפיה הפסיכיאטרית. זו לא תהיה הפתעה גדולה לגלות כאן כי עמדת הפילוסוף היתה כי כשמדובר ב"חולה נפש" כל הכללים החלים על "אדם" מתבטלים והכפיה מוצדקת. אין זו הפעם הראשונה בה אנו בעמותה נפגשים בשיטת המיתוג של אנשי "האתיקה המוסר והמצפון", וכמובן שזה אינו המקרה היחיד של אחד מאותם אנשי רוח המדברים על זכויות אדם,    הכפיה הפסיכיאטרית מוצדקת כשם שמוצדק להפעיל כפיה על ילד לא ממושמע בן 5 המנסה בפתאומיות לעבור את הכביש, במכתב של חומסקי מ-21 לאוגוסט 1997  כשההחלטה מיהו האדם היא סלקטיבית ביותר ונתונה לשרירות דעתם. באוגוסט 97' התכתבתי עם נועם חומסקי (-צ'ומסקי), הבלשן ממחלקת הפילוסופיה של MIT בנושא הכפיה הפסיכיאטרית בעקבות כנס שערכה בתל אביב הפסיכיאטרית רוחמה מרטון, מייסדת עמותת רופאים ישראלים פלסטיניים לזכויות אדם, בו השתתף. הסיבה הראשונית לפנייתי אליו היתה בקורת (-ממרחק של זמן היא נראית ילדותית משהו) על כך שהוא משתתף בכנס זכויות אדם המאורגן בידי פסיכיאטרית המתעלמת מכך שמקצועה הוא הכלי העיקרי השולל אותן. לאחר חלופת כמה מכתבים ביקשתי לשמוע את עמדתו בנושא הכפיה הפסיכיאטרית כדי שאוכל לפרסמה ב'כפיה', עיתון העמותה שלנו. חומסקי אכן ענה לי, אך אסר עלי לפרסם את דעותיו (-מאחר ש"אינו נמצא בעמדה להעיר על הנושאים הספציפיים שאני מעלה משום שהוא יודע כמעט ולא כלום עליהם ואלו הן הערותיו הפרטיות שאינן intended for publication"). אך הנושא נראה לי כחשוב שעל כן אני מציג כאן בהקטנה את מכתבו -מימין- ומציין כי בנושא של כפיה פסיכיאטרית חומסקי אינו חושב "כאפשרית כל הערה כללית" וכי "הכל תלוי בפרטים". חומסקי טוען שכמובן שנטל כבד של הוכחה מוטל על אלו המקדמים את הכפיה הפסיכיאטרית אך "ישנם מקרים" בהם הנטל הזה מורם. כהדגמה להרמת הנטל משווה חומסקי את הכפיה הפסיכיאטרית לטיול עם נכדו בן ה-5 והצורך למנוע ממנו לחצות בפתאומיות במהירות את הכביש. חומסקי "אינו מהסס" להפעיל כפיה כדי למנוע זאת מנכדו, למרות שזה "אולי לא יאהב זאת". לחומסקי, לדבריו, "היו כמה התנסויות בסיטואציות דומות עם בוגרים". העברתי את התכתובת ביני לבין חומסקי לתומאס סאס אשר כתב לי באוקטובר 97': "התענינתי לקרוא את מכתביו של חומסקי אבל לא הופתעתי. אני חושש שאתה אופטימיסטי מדי אם אתה מאמין שבנוגע לעבדות פסיכיאטרית [-סאס כותב PS]  ישנו הבדל כלשהו בין "אינטלקטואלים" של השמאל או הימין. (אני לא צריך לספר לך על פסיכיאטריה סובייטית). אבל הופתעתי שחומסקי כותב מה שכתב, בייחוד שהוא חזר על השורה הגרמנית "לא ידעתי/איני יודע דבר...". ישנן כמיליון אשפוזים בכפיה בארה"ב. לא חולף יום מבלי סיפור בעיתונים על מעורבות החוק עם פסיכיאטרית הכפיה (למשל, המלחמה בסמים). האם חומסקי אומר שאינו יודע על מצבו הפסיכיאטרי של עזרא פאונד? של ארנסט המינגווי, של מרלין מונרו, של ג'ון הינקלי, וכו' וכו'? הוא סותר עצמו באומרו ש"היו לו התנסויות עם כמה (חולי נפש?)". והוא מסגיר את תמיכתו בפטרנליזם הפסיכיאטרי הכפוי בעשותו אנלוגיה בין אנשים הנקראים "חולי נפש" – שאינם מוגדרים חסרי כושר [mentally incompetent] – לילד בן חמש לא ממושמע." רנטה באואר, אחת ממארגנות 'טריבונל פוקו' על מצב הפסיכיאטריה שהתקיים בברלין ב-98' כבר תמצתה את הנוסחה: "The power to define is the power to confine". קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

27ינואר 2009     פאולו קואליו ב-Urania Haus ברלין, טריבונל ראסל החמישי. ברקע, יושבת -שניה משמאל- ליד שולחן חבר המושבעים ניתן לזהות את אסתר הרצוג קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

26נובמבר 2008   התנועה האנטי-פסיכיאטרית העולמית קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

20אוקטובר 2008   שומו שמיים אחד הדפים בספריה הפרטית של העמותה (צד שמאל למטה בדף הבית) נושא את הכותרת "כפירה בעיקרי האמונה הפסיכיאטרית" המבטא את עמדת מאבקנו כי הפסיכיאטריה היא חלק מדת המדע - האינקוויזיציה שלה, אם לדייק - ומאבקנו מתבסס על כפירה בעיקר אמונה זו, דהיינו קיומה של "מחלת נפש". מבלי אמונה זו אין כל צידוק ותוקף להמשך קיום הפסיכיאטריה.  הוכחה נוספת לכך שאנו הגוף היחיד בישראל המביע דעות אלו מצאנו בתיאור המשעשע של הצנזורה המוטלת על דעות העמותה באנציקלופדיה האינטרנטית ויקיפדיה, זו שכותביה בוודאי מחמיאים לעצמם כלפרויקט המאפשר למשתתפיו מחשבה חופשית נקיה מאילוצים ומכפיה. מסתבר שפלוני/ת אלמוני/ת החליט/ה ב-2007 ליצור ערך של 'אנטי פסיכיאטריה'. אחד המשתתפים/ות קישר/ה את הערך המוצע לאתרנו, אולי בעקבות המאמר שתום סאס נתן לנו רשות לתרגם ולפרסם באתר, מאמר בו סאס, המוגדר תמיד כאחד מראשי וחשובי האנטי פסיכיאטריה יוצא נגד המונח. אלא שעורכיה/משתתפיה של האנציקלופדיה לא יניחו לדעה כופרת להיכנס להיכל האורתודוקסיה שלהם, הקישור הבודד נמחק והנה ההנמקה, לא שינינו דבר:  "הקישורים ששבים וחוזרים לאתרי עמותות שונות ובעיקר משונות למלחמה בפסיכיאטרים ובעוזריהם הם בעיני, הממממ, קצת בעייתיים. הקישור הנוכחי ל- www.iaapa.de/il, (שלמרבה הפתעתי קשה למצוא קשר ישיר בינה לבין כת הסיינטלוגיה) הוא לעמותה ששוללת מכל וכל את קיומה של הפסיכיאטריה (בניגוד לעמדתם של רוב רובם של הדוברים הרציניים והמכובדים של האנטי-פסיכיאטריה). ממה שקראתי מהחומרים שלהם הם טוענים שלא קיים דבר כזה מחלת נפש ושפסיכיאטריה אינה רפואה. אמירות כאלו סותרות הרי הרים של מאמרים רפואיים על ההשפעות המדידות של טיפולים תרופתיים פסיכיאטריים ואינם מציגים את העמותה הזו כגורם רציני שיש להפנות אליו בערך אנציקלופדי. לצערי, תש כוחי מלנקות שוב ושוב את הערכים העוסקים בפסיכיאטריה מעריכות של גורמים אינטרסנטיים שבוחשים לתוכם את אג'נדות השוליים שלהם ולהתחיל להתווכח על כך עם חצי עולם. המשך הטיפול לשיקול דעתכם. --Ishpuz - שיחה 16:57, 17 באוגוסט 2008 (IDT)" בוודאי שמתם לב שהכותב/ת מזדהה כ"אישפוז"? לא נותר אלא לקרוע את הבגדים, לזרות אפר על הראש ולבקש רחמי שמיים על חילול השם בדברי הכפירה הנוראים שלנו. הנחמה היחידה היא שטפשות הצנזורים של טיפשיפדיה אינה יכולה למנוע ממי שרוצה לקרוא את המידע הכופר שלנו. ולסוג אחר של צנזורה, דהיינו שקר, שהכותבים האלמונים של הטיפשיפדיה העברית מפעילים נגד אלו הפונים אליה בבקשת מידע. ראו את הכתוב בערך 'פסיכיאטריה', תת כותרת 'נושאים שנויים במחלוקת בפסיכיאטריה/פסיכיאטריה במשטרים טוטליטריים': "בגרמניה הנאצית, הוצאו להורג בשיטתיות חוסים במוסדות פסיכיאטריים במסגרת תוכנית T4 - אותנסיה. ברוב המקרים לא בוצע אבחון ממשי של החולה על פי כללי הפסיכיאטריה המקובלים דאז והאבחנה הסתמכה על רשימות שהוכנו בביקורים חפוזים של רופאים או סטודנטים לרפואה נאציים." שימו לב ל"ביקורים החפוזים", שהרי ברור שאם היה לרופאים יותר זמן הם לא היו רוצחים, מה עוד שחלקם היו "סטודנטים"...    קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

8 אוקטובר 2008   רציחות הדיפלומטים הגרמניים בשנות ה-30' ותפקיד הפסיכיאטריה  כשהעלנו לרשת, באפריל 2003, את רשימת הנרצחים בידי הממסד הרפואי-פסיכיאטרי הגרמני החל משנת 1939 חוללנו כמה שינויים: בין השאר 'יד ושם' הלך בעקבותנו והעלה לרשת את רשימת הנרצחים שברשותו, ודוקומנטריסטית צפון אמריקנית מתעתדת לעשות סרט בשנה הבאה על מה שהיא מכנה "psychiatric holocaust" בעזרתנו וכו'. אבל העיקר היו תגובות המשפחות שסוף סוף קבלו מידע על גורל בני משפחתם. אך הדו"אל שקבלנו השבוע היה יוצא דופן משום שהוא העלה לפני השטח את סוגיית הרצח הפוליטי והכפפתו המיידית לתיוג הפסיכיאטרי. כתב לנו אדם מאנגליה שמצא ברשימה את שמו של מי שהוא סבור שהוא בן משפחתו פרנץ פיכובסקי (Piechowski), מאחר ויש להם שם משפחה פרנץ פיכובסקי, צילום מ-1918 ומוצא (-פולני) זהה. פיכובסקי האנגלי כתב לנו שהוא פנה לבונדסארכיב (-ארכיון המדינה הגרמני) וזה העביר לו במלואו את התיק הפסיכיאטרי שברשותו וכך התברר לו כי פיכובסקי הנרצח היה איש חיל הים הפולני, שב-1930 התנקש באלברט פון באליגאנד, שגריר גרמניה בפורטוגל והוסגר בשנת 1934 לרשויות הגרמניות מליסבון (-הוא הוסגר למרות שלא היה גרמני אלא תושב העיר החופשית גדנסק, מה שהיום היינו קוראים פולני). השבועון TIME שדיווח על ההתנקשות תיאר מיידית את פרנץ כמטורף שליהג "אני מדנציג, רציתי להרוג דיפלומט מאמריקה, אנגליה או גרמניה. אומות אלו רדפו אותי כל חיי." לדברי פיכובסקי הבריטי שכתב לנו הרי שלפי התיעוד שקיבל הוכרז פרנץ כסכיזופרן עם תסביך רדיפה פרנואידי ונכלא במוסד פסיכיאטרי בגטינגן עד 1938 כשמילאו עבורו את השאלון הפסיכיאטרי הידוע לשמצה שקבע מי מהכלואים הפסיכיאטריים ראוי או שאינו ראוי לחיות. הוא הועבר לטאפיאו שבצפון פרוסיה ושם נעלמו עקבותיו... המאבק המטלטל של העיר החופשית גדנסק-דנציג להכרה במעמדה הייחודי מוכר לרבים דרך "תוף הפח" של גינטר גראס. אך בשנות ה-30 מאבק זה לא קיבל הכרה בינלאומית, להבדיל מייסורי היהודים שהחלו עם עליית המשטר הנאצי. ואכן מעניין להשוות את גורלו ה"פסיכיאטרי" של פיכובסקי עם גורלם של שני מתנקשים יהודים שרצחו דיפלומטים גרמנים באותו עשור: דוד למעלה דוד פרנקפורטר,  (מתוך ספרו 'נקם') למטה גוסטלוף. פרנקפורטר והרשל גרינספן / גרינשפן. פרנקפורטר, יליד יוגוסלביה, רצח ב-1935 בדאבוס, שוויץ את וילהלם גוסטלוף ה"גאולייטר" (-נציב גליל) של המפלגה הנאצית בשוויץ. לפי עדותו של פרנקפורטר באוטוביוגרפיה "נקם" (עם עובד 1948): "במהלך הדיונים המשפטיים –ב-1936- נכללה חות-דעת פסיכיאטרית שנועדה להוכיח את מידת יישוב דעתי. כמומחה הוזמן מנהל בית המרפא לחולי עצבים ואלדהאוז אשר בחור (Chur)". עמ' 99. "מנהל בית החולים לחולי הרוח של קנטון גראובינדן גיבש את חות דעתו בשלושה סעיפים שאני מביאם בזה הלשון: א) בדיקותינו ותצפיותינו לא גילו כל סימוכים לקיומה של מחלת רוח, שיש בה כדי לחוור את מעשה ההתנקשות בדאבוס. ב) דויד פרנקפורטר הוא בעל מערכת עצבים רפוית מבנה שחלאי הגוף המרובים השפיעו עליה בהכרח. מאין ביכולתו, מפני עכבות גופניות ונפשיות, להשיג את תכלית חייו, נתפס דויד פרנקפורטר לדפרסיה ריאקטיבית. הכוחות, שדחפוהו בסוף 1935 לידי איבוד עצמו לדעת, הוסחו על ידי שאלת היהודים, וזו הדרך נתכלכלו הדברים לידי רצח משני פוליטי, תחת איבוד עצמו לדעת. ג) המערך הנפשי של השתשלשלות דברים זו שקדמה לרצח גוסטלוף, בנוסף לרפיפות יסוד מערכת עצביו של פרנקפורטר, יש לראות בהם טעם להמעטה מסוימת של האחריות למעשה". עמ' 101. והוא כותב: "כפי שכבר ניסיתי בעצמי להסביר, סייעתי במידה מסוימת לגלות פנים אלו במעשה, אך בשום פנים לא נתכוונתי להביא לידי המעטה מסוימת של האחריות כאמור בחוות הדעת של האכספרטיזה, כדי לתת סמך להמתקת העונש". עמ' 102 התסבוכת הפוליטית של שוויץ, הן מבחינת פנים והן ביחס לשכנתה הנאצית ולאירופה כולה, לתוכה נקלעה עקב ההתנקשות מתוארת בדייקנות ובפירוט בספרו של פרנקפורטר. מסתבר שלשום איש/גוף לא היה אינטרס לפטור משפט זה בההכתמת המתנקש בדיבה הרפואית למעלה הרשל גרינספן / גרינשפן, למטה פום ראת  של "חולה נפש". לגרמנים שביקשו תחילה את הסגרתו (למרות שהיה יוגוסלבי) היה אינטרס ברור להציגו כשליח היהדות הבינלאומית שמטרתה מאבק בגרמניה. העיתונאי הנאצי דיברגה פרסם מייד בתום המשפט ספר תחת הכותרת "יהודי שירה" ובו הוא מביא קריקטורה (מימין) הלועגת לממצאי חוות הדעת הפסיכיאטרית: כדור האקדח שפרנקפורטר, המכונה כאן "דוד טל TELL", מייעד להתאבדותו מחטיא את ראשו, עובר ליד סניגורו קורטי (מימינו) ופוגע בפסיכיאטר ירגר, נותן חוות הדעת, שעל ראשו התפוח המפורסם. גם פרנקפורטר עצמו ביקש להציג את מעשהו כתגובה על רדיפות היהודים ולכן הפרט המעניין כאן הוא שיתוף הפעולה של פרנקפורטר עצמו עם חוות דעת זו, וכן שיתוף הפעולה שלו עם חוות דעת פסיכיאטרית נוספת בענינו בשנת 1944 כשהוצע לו לבקש חנינה (-היה ברור שגרמניה עומדת לפני תבוסה) שבמהלכה נשאל אם הוא מתחרט על פעולתו... בשנת 1938 כשהתנקש הרשל גרינספן / גרינשפן בדיפלומט הגרמני בפריז כבר לא חיכו הגרמנים למשפט או לחוות דעת פסיכיאטרית. התגובה היתה הפוגרום הידוע בתור ליל הבדולח.  קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

26ספטמבר 2008   חנוך לוין והשבחת הגזע בנווה שאנן                תל-אביב, כותרת הנראית גדולה בכמה מספרים על           ,                 (-ש                    ) לחנוך לוין. אחד           , בשלב מצומצם זה, יעסוק בשכונת נווה שאנן, מקום הולדתו וגידולו של לוין, כנקודת מוצא להבנת עולמו. הופתענו כשהתברר לנו שנקודת ההתייחסות היחידה לשכונה תעסוק בתכנון המבני המקורי שלה – צורת חנוכיה שרחוב לוינסקי מהווה "השמש" וממנו יוצאים "קנים": רחובות צרים, אשר מתעגלים בהגיעם לציר שדרות הר-ציון, אך המאמר יעבור בשתיקה על פרט מהותי יותר להבנת עולמו של חנוך לוין – תורת השבחת הגזע שהשכונה היתה אחת מהמוקדים הידועים בהם ניסו ליישם אותה הרופאים בשנות השלושים. למעלה חנוך לוין, המחזאי שעולם ההשפלה והדריכה-על הנחות-ממך-בדירוג-החברתי של דמויותיו שאוב מתוך שכונת ילדותו נווה שאנן.  למטה שחלב סטולר-ליס תיעדה את תחנת השבחת הגזע בנווה שאנן כפי שכבר דיווחנו ב'כפיה' מס. 8 מינואר 2003, התורה, שמוצאה מארצות האמונה הלותרנית (אנגליה, ארה"ב וכמובן גרמניה), "עשתה עליה" לישראל המנדטורית בשעה שיהודי גרמניה ו- Mittel Europa אולצו לעזוב אותה לאחר חוקי נירנברג. היהודים שהרעישו עולמות נגד הכללתם בקריטריונים המבזים והמפלים של תורה זו לא ראו כל פסול בתמיכתם בה וביישומה כאן בישראל, כנגד "החשודים הרגילים", דהיינו כל מי שנכלל בקבוצה חסרת כוח פוליטי. דבר המלמד אותנו כי כל קבוצה, מושפלת רדופה ומבוזה ככל שתהיה, דורכת בהזדמנות הראשונה הנקרית לה על קבוצה אחרת הנתפסת כנחותה עוד יותר. על פי עבודת דוקטורט של שחלב סטולר-ליס על ההיסטוריה של שירותי הבריאות בשנות החמישים הרי ש"למרות שבכל מקום בעולם קיבלה התורה פנים מקומיות, ייחודיות, מעניין לציין שגם בגרמניה וגם בישראל נעשה חיבור בין אאוגניקה לבריאות וללאומיות. ביישוב העברי פעלו בשנות שלושים "תחנות עצה", שהוקמו לפי מודל וינאי של מרכזי ייעוץ לזוגות המבקשים להינשא ולהורים. באוסטריה הן שימשו, עם עליית הנאצים לשלטון, לטיפול בכפייה. בישראל לא עשו שום דבר שלילי בכוח, והתחנות נועדו ל"מתן עצות בשאלות מין ונישואין בעיקר, ובעניין מניעת הריון במקרים מסוימים". חילקו שם אמצעי מניעה בחינם למחוסרי אמצעים, ובמחירים מוזלים למעוטי היכולת. בתל אביב נפתחו תחנות העצה במרכזי אוכלוסיות של מהגרים: עג'מי ביפו, שכונת התקווה ונווה שאנן, אבל לאו דווקא ל"מזרחיים", אלא דווקא בקרב מזרח אירופאים." חנוך לוין נולד ב-18 בדצמבר 1943 בתל אביב למלכה וישראל לוין, שעלו לארץ בשנת 1935 מלודז' בפולין. הוא גדל בבית מסורתי בשכונת נוה-שאנן שבדרום תל אביב, ולמד בבית הספר הממלכתי-דתי "יעבץ". מכאן ניתן להבין שמשפחתו של לוין, בשל מקום מגוריה ומוצא 2 ההורים ("מזרח אירופאים") היתה שרויה מתחילתה באטמוספירה של השבחת הגזע. יש לנו כאן פתח הבנה, שעד כה איש לא התייחס אליו, לא רק למיזנטרופיות ושיטת ההשפלה והדריכה-על הנחות-ממך-בדירוג-החברתי המאפיינים כידוע את המחזות המשפחתיים של לוין, אלא גם למחזות הזוועה בהם הוא מדגים את אכזריות האדם לאחר. לוין עצמו, בראיון העיתונאי היחיד כנראה שנתן אי פעם (-למיכאל אוהד במוסף 'הארץ' משנות השבעים) הבהיר שהמודל וההסבר להתנהגות דמויותיו נמצא בשכונת הולדתו. במקרה של נווה שאנן הגסות והאוטומטיות של שיטת ההשפלה של "השבחת הגזע" הזו בולטות ביותר: לא רק אנשי מקצועות הרפואה שברחו מגרמניה החל מ-1933 שלא היססו לרגע להגדיר יהודים ממזרח אירופה שהגיעו לישראל ב-1935 כ:"מהגרים"!, אלא גם אשת האקדמיה, כותבת המאמר הנ"ל.   ההיבט המאלף בסיפור של לוין הוא בעובדה שעד כה כל הכותבים -כולל כמובן הישראליים בני זמננו- על תורת השבחת הגזע וישומיה בעולם מאמצים את הגישה המזלזלת אטומת הלב הא-אנושית שהיא אבן היסוד לכוח המשיכה של התורה מראשיתה, באנגליה של המאה ה-19, ועד ליום זה. איש מהכותבים, מלבדנו כמובן, לא טרח אף לנסות לתאר או להבין את השפעותיה על חיי אלו בקבוצות חסרות הכוח הפוליטי שאיתרא מזלם והם נכללו בקריטריונים המבזים והמפלים של תורה זו בהתאם למקריות השרירותית של מקום מגוריהם - מלבד כמובן הכלואים הפסיכיאטריים שבענינם קיימת עד היום הסכמה כלל עולמית לגבי הכללתם בה. כך למשל כל המנוולים (והמנוולות, אין סיבה לצנזר את עובדת השתתפות הנשים...) הכותבים למשל על "עיקור כפוי של חולי נפש" אף אינם מנסים לתאר מה משמעות האקט עבור האדם. כך תיארנו זאת בכתבה "החוליה החסרה בברלין" על פועלו של אחד מהפסיכיאטרים הידועים ביותר בגרמניה שהיה אב בית דין לבריאות גנטית ובתוקף תפקידו החליט על עינויי זה: האידיאולוגיה הביולוגית ...הייתה ... כלי לעונש מבזה ונידוי חברתי. הוא אמנם פעל בחסות גלימת המדע אבל הדוגמא הבאה תמחיש שמניעים שונים לחלוטין היו חשובים לו יותר. זהו ציטוט מתוך ספרו של הנרי פרידלנדר: 'הדרך להשמדת העם הנאצית, מהמתת חסד לפתרון הסופי', 1955, עמוד 125 במהדורה האנגלית: "למשל, בונהופר המכובד ביותר, התנגד לנישואיה מחדש של אישה שהוא קבע כי הסכיזופרניה שלה גנטית, וזאת למרות ש ­6  שנים קודם לכן היא עוקרה בכפיה. קביעתו זו נעשתה לאחר 1938 כשפרש לגמלאות מתפקידו המכובד ביותר כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת ברלין". כלומר, אישה זו נפגעה גופנית ע"י עיקורה הכפוי ובנוסף לכך, למרות שכבר לא יכלה יותר ללדת (-ובכך "להוריש לצאצאיה את הסכיזופרניה הגנטית שלה"-) כעת נשללו ממנה שלושת הדברים המאפיינים נישואין: זוגיות, מעמד וכבוד חברתי, ואושר".  נסו עכשיו להתאים את הדמויות החנוך לויניות שכל קיומן מתמצה בהשפלת זה את זה לתורה שהונחלה למהגרים בנווה שאנן ב"תחנות עצה". קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

19 יוני 2008   המוזיאון היהודי בברלין יציג ב-2009 את תערוכת רפואה קטלנית נודע לנו כי המוזיאון היהודי בברלין מתכוון להציג ב-2009, מ-12.3 עד ל-19.7 את תערוכת רפואה קטלנית Deadly Medicine. התערוכה נוצרה ע"י המוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון (ushmm) ומתעדת בדרך פורנוגרפית משהו את רציחות הפסיכיאטרים בגרמניה החל משנת 1939 ועד, לדברי התערוכה, 1945. אחד המוצגים הזכורים לי בתערוכה הוא מעין שחזור (עשוי דיקט וקרטון) של חדר במוסד פסיכיאטרי - עם חלון, וילון, מיטה ואפילו עגלת ילדים, כנראה כדי להדגים שנרצחו תינוקות, כשב"חלון" מוקרנים חומרי צילום המתארים אוטובוסים הפגנת העמותה בפתיחת התערוכה רפואה קטלנית במוזיאון ההיגיינה בדרזדן בשנת 2006 כנגד סילוף ההיסטריה הטבוע בתערוכה התוחמת את מועד תום הרציחות שבוצעו בידי הממסד הרפואי-פסיכיאטרי בגרמניה לשנת 1945 למעלה  מראה כללי של המוזיאון ביום פתיחת התערוכה כשהשלט שלנו מכסה לחלוטין את החזית, בראש הטבלה למעלה השלט במבט מקרוב אומר: הפסיקו את השקר/ רפואה הורגת עד 1949/ יותר מ-20,000 קורבנות רצח מוסתרים כאן. למטה שוטר גרמני מסלק את אחד השלטים שלנו מהתקופה. כשנודע לנו בראשית שנות ה-2000 על הרעיון ליצירת התערוכה פנינו לאוצרת במוזיאון האמריקני וביקשנו כי התערוכה תשקף את האמת בכל הנוגע לרציחות, בעיקר את העובדה שהן נמשכו ללא הפרעה עד לשנת 1948/9 (עד שכוחות הכיבוש נכנסו למוסדות הפסיכיאטריים בחלק המערבי של גרמניה והפסיקו את ההשמדה, שמאז 1941 בוצעה בעיקר בהרעבה ובזריקות מוות), כמובן שגם הצגנו לאוצרת את פעילותנו בתחום אלא שזו דחתה את רעיונותינו ומאחר ומדובר בתערוכה המתקיימת בארה"ב לא יכולנו לעשות הרבה. אך בשנת 2006 התערוכה הוצגה גם במוזיאון ההיגיינה בדרזדן והעמותה בשיתוף עם ארגונים גרמניים ארגנה הפגנת 3 ימים, מיום הפתיחה, נגד הסילוף ההיסטורי של תיחום מועד תום הרציחות ל-1945. כשארגנו את ההפגנה פנינו לשיתוף פעולה עם ארגוני השמאל בדרזדן - אחרי הכל העיר היתה כ-5 עשורים תחת משטר קומוניסטי - אלא שהם סרבו להשתתף בהפגנה נגד מה שהם הגדירו "המוזיאון האהוב שלנו להיגיינה" וכך יצא שרק האנרכיסטים של דרזדן באו לתמוך בהפגנה שלנו. אחד הדברים היותר ביזאריים בהפגנה שלנו היה חוסר הפרופורציה בין כמות השוטרים שהועמדו לרשות המוזיאון להיגיינה בדרזדן מיד לאחר שקיבלנו את הרשות להפגין ואמצעי הבדיקה המאסיביים שהם הפעילו, ולעומת זאת המספר המזערי שלנו, המפגינים. בגרמניה כל הפגנה המזכירה את השואה ושאינה מאורגנת בידי גופים יהודיים נחשדת אוטומטית כהפגנת ניאו נאציים. אנו מצידנו עשינו טעות טקטית בכך שבחרנו בסיסמה stopt die lüge, דהיינו "הפסיקו את השקר". כוונתנו היתה כמובן לשקר המסווה את אחריות הממסד הרפואי פסיכיאטרי ברציחות מאחורי המשטר הנאצי (שלמעשה רק נתן לרופאים אור ירוק להפעיל את תוכניות ה"טיהור הביולוגי" שלהם) ומעלים כ-20,000 קורבנות שהמשיכו להירצח לאחר שינוי המשטר ב-1945, אלא שבגרמניה כיום המילה lüge היא למעשה מעין מונופול של הניאו נאצים ומכחישי שואה. כך יצא שחלק מהמוזמנים (חלקם יהודים כפי שהם אמרו לנו כשהתחילו לדבר איתנו) לפתיחת התערוכה שראו את השלט הגדול שלנו שאלו אותנו אם חוסר הפרופורציה בין כמות השוטרים למעלה שהועמדו לרשות המוזיאון להיגיינה בדרזדן מיד לאחר שקיבלנו את הרשות להפגין ואמצעי הבדיקה המאסיביים שהם הפעילו, ולעומת זאת המספר המזערי שלנו, המפגינים, למטה. אנו ניאו-נאצים... מוזיאון ההיגיינה הזה הוקם בראשית המאה ה-20 והיה אחד מאותם כלים בשירות תורת השבחת הגזע ולכן זכה למעמד מכובד ביותר תחת שלטון הנאצים, ומעניין לראות את הקו המשותף בין הקומוניזם לנאציזם בשימוש בהיגיינה לצרכי שיפוט מוסרי ("היגיינה ציבורית-חברתית-מוסרית", you name it). כך שהצגת התערוכה במוזיאון הספציפי הזה נתפסה כנסיון לכפר על אשמה. אלא שכמובן הגישה הרשמית של המדינה הגרמנית קובעת כי ברצח ההמונים אשם המשטר הנאצי בלבד ולכן היה נוח מאוד למוזיאון בדרזדן לאמץ ללא היסוס את התפיסה השקרית של המוזיאון בוושינגטון התוחמת את רצח ההמונים של הממסד הרפואי-פסיכיאטרי הגרמני בין 1939 ל-1945. זהו לא רק סילוף ביודעין של כל העדויות ההיסטוריות כפי שנקבע במחקריהם של ארנסט קליי והיינץ פאולשטיך בנושא זה, אלא גם פגיעה בזכרם של קרוב ל-20,000 הקורבנות שהמשיכו להרצח ללא קשר לעובדה שהמשטר התחלף. וראו כיצד תקשורת האווילים הישראלית מדווחת על התערוכה מעניין להעלות ספקולציות בנוגע לרקע לתמימות הדעים הזו בין ארה"ב לגרמניה בהשלטת גרסה שקרית של רצח ההמונים. התעוררות המחאה נגד המלחמה בוייטנאם בשלהי שנות ה-60 באה יחד עם הענין וההתלהבות שהצפון אמריקנים החלו לגלות בשנים אלו לנושא השואה - הקורבניות האולטמטיבית (-זוהי המלחמה האחרונה בה הצפון אמריקנים נראו כמי שנלחמו בצד "הטובים" והצילו קבוצה חסרת ישע מהשמדה, ולכן כיום ארה"ב כולה מלאה במוזיאוני שואה, הרבה יותר מאשר בישראל, למשל...), ולזה חברה הגרסה הצפון-אמריקנית של הפמיניזם המתבססת על 'אידיאולוגית הזהות' - הפמיניסטיות הצפון-אמריקניות נטלו לעצמן החל מראשית שנות ה-70 כקו פעולה את זהות ה"קורבן", שלא לדבר על התמיכה המסורתית בישראל. לגרמנים כמובן נוח מאוד להאשים ברצח ההמונים השיטתי "נאצים" שכביכול נחתו במרכז אירופה יום אחד בינואר 1933 ונעלמו חזרה לכוכב שלהם ב-1945. פנינו היום למנהל המוזיאון היהודי בברלין ובקשנו לדעת האם גם המוזיאון מתכוון לחזור על הסילוף ההיסטורי שבתערוכת 'הרפואה הקטלנית' ולקבוע כי הרציחות הסתיימו בשנת 1945, ושלחנו העתק ל'יד ושם' שללא ספק יודע על התערוכה. מוזר להיווכח שגם התקשורת הישראלית מתחילה להזכיר בזמן האחרון את הרציחות האלו, כמובן שתחת הכותרת "רציחות של חולים בידי נאצים", וכמובן שזה נעשה כדי לנגח את השימוש הממלכתי/תקשורתי בשואה, וזה יותר מחשוד כשאלו שנזכרו ברציחות הממסד הרפואי הגרמני הם תום שגב, עיתונאי 'הארץ', שבדיווח שלו על תערוכת החוליה החסרה של פסלי תומרקין שהעמותה ארגנה בברלין, ציטט את שאול פרידלנדר כמי שאומר על ההליך הרפואי-משפטי שהוביל לרציחות: "קרל בונהופר היה בתחילת המאה אחד הפסיכיאטרים הגרמנים החשובים ביותר. עם עליית הנאצים לשלטון חתם בונהופר על כמה עשרות חוות דעת רפואית שאפשרו לשלטונות לעקר ולסרס בכפיה חולי נפש, גברים ונשים. הכל היה חוקי", ויאיר לפיד -שבעבר התייחס לחרדים בטרמינולוגיה הנאצית של "פרזיטים"- אבל במוסף 7 ימים של 'ידיעות אחרונות' מ-13.6.08 (עמ' 15) כותב: "נזכרתי בוועד הפעולה שהוקם בשכונת אליעזר בכפר סבא נגד בניית הוסטל לילדים הסובלים מפיגור ואוטיזם...אחד ממקימי הוועד אפילו צילצל אלי כדי להסביר לי שההוסטל עלול לפגוע להם בערך הדירות. מה שעניתי לו אינו ראוי לדפוס אבל רק אחרי שסגרתי את הטלפון נזכרתי בעוד עובדה היסטורית: היחידים שהנאצים דאגו לחסל עוד לפני היהודים היו המוגבלים בשכלם".  כך שכנראה התערוכה המתוכננת במוזיאון היהודי בברלין (וההפגנה, שכנראה אין מנוס ממנה, שלנו נגדה) תזכה להתייחסות כאן בישראל. להתראות בברלין בשנה הבאה.    קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

16 נובמבר 2007   2 צדיקים, וסדום הציטוט הראשון לקוח מטורו של אליקים לבנון, רב היישוב אלון מורה וראש הישיבה, מתוך 'קוממיות' עלון מתנחלים גליון מס. 75, 16.11.2007    "בגליון 'קוממיות' לפרשת וירא, נכתבה הדרכה שהדרכתי בני משפחה כיצד לנהוג עם אביהם שמאז שפרש לפנסיה מתנהג בפחדים, מגיף את התריסים, טוען שעוקבים אחריו ומאשים את ילדיו בשיתוף פעולה. עצתי לילדים היתה, כי נראה שאביהם הגיע לשלב בו הוא זקוק ליחס מילדיו, ולכן עליהם להתעלם מהדברים ולתת לאב יחס של אהבה וגילויי חיבה, בכל פעם שיזכיר את עניין הרדיפות. בין השאר כתבתי כי "אין לאבא שלכם שום בעיה", אמירה זו עוררה תגובות רבות של פסיכולוגים, פסיכיאטרים יועצים ומטפלים. למעלה אליקים לבנון, רב היישוב אלון מורה וראש הישיבה למטה מנחם חיים ברייר סגן המנהל הרפואי של בית החולים 'מעיני הישועה' בבני ברק   מקרה האב, כשאר המקרים המובאים כאן, הינו אמיתי לחלוטין עם שינוי פרטים למניעת זיהוי. אצל בני המשפחה שבאו והתייעצו עימי נחלקו הדעות. חלקם שמעו לעצתי וחלקם המשיכו לטעון כי יש צורך בפניה לטיפול מקצועי. כיום, כאשר מגיעים בני המשפחה שקבלו את עצתי, לביקור אצל ההורים, הם מתקבלים בשמחה ואהבה. לעומתם, כאשר מגיעים בני המשפחה שלא הסכימו ללכת בעצתי חוזרות כל הסצינות למקומן, האב מאשימם בשיתוף פעולה וכו'. ההבדל הברור בין אלה לאלה, הוכיח לי ללא ספק, שאכן אין כאן כל בעיה פסיכיאטרית אלא רצון לתשומת לב. ברור לי שקיימים מקרים בהם לוקים אנשים מבוגרים בהפרעות נפשיות, הקשורות לגילם, למעמדם, ולמצבם הרפואי. את התשובה פרסמתי, לא כדי לשלול אפשרות כזאת, אלא כדי לפתוח פתח לתובנה, שלא תמיד התנהגות חריגה מצביעה על ליקוי נפשי, ולעיתים, מתוך זהירות ובדיקה מתאימה, מתברר שהשורש להתנהגות החריגה היא הרצון לתשומת לב." הציטוט הבא לקוח מדברי הרב מנחם חיים ברייר סגן המנהל הרפואי של בית החולים 'מעיני הישועה' בבני ברק כפי שהופיעו בכתבה ב'משפחה' (-"השבועון לבית היהודי") גליון מס' 846 13.3.08 עמ' 87 "כששימשתי רופא אחראי במערך הגריאטרי של עיריית תל אביב, היו לנו מאתיים מיטות במרחבים הפרושים של תשעים דונם, שעברו בינוי מחדש, והפכו למוסד בעל רמה מלונאית נאה. התברר לי, שאנשים בעלי היסטוריה ורקע של הפרעות נפשיות נדחים מהמקום בידי ועדת קבלה, פתחתי את המוסד גם לכיוון הפסיכיאטרי וקלטנו חוסים בעלי הפרעות באישיות ובהתנהגות, או הפרעות פסיכיאטריות בדרגות שונות. אחד החוסים במקום השתלט על ביתן שלם ומילא אותו בגרוטאות שאסף. כשהביתן עמד להריסה לצורך בינוי, חרב עליו עולמו כי היה קשור לגרוטאות שלו. באותה עת התברר שתפקוד בלוטת התריס שלו לקוי, אך הוא סירב לטיפול. שקלתי להעביר אותו למערך פסיכיאטרי לצורך קבלת טיפול הולם, והפסיכיאטר קבע שנפנה אותו לבית חולים גהה. מצפוני ייסרני, ובאותו ערב, בעת שיעורו השבועי הקבוע של מורי ורבי הגאון רבי יצחק זילברשטיין בבית הכנסת "דברי שיר", הבאתי בפניו את המקרה. הגר"י זילברשטיין התבטא בחדות, שאין לכפות על האיש את הטיפול, כיוון שלא נשקפת לו סכנת חיים. למחרת בבוקר הודעתי לעיריית ת"א ש"היועצים האתיים שלי" אינם מסכימים לאשפוז כפוי ואני נסוג מאשפוזו. למזלי, לאורך עבודתי, עיריית ת"א ידעה לכבד את דעותיי והחלטותיי האתיות, על פי הוראת מוריי ורבותיי. כך האיש העביר אצלנו את המשך חייו הקצרים באושר ושלווה..." ולעומתם רשע אוויל כותב הרב רפי פוירשטין באתר Ynet מתאריך 31.10.2008 "... הרב רפי פוירשטין הבה נודה על האמת, התנהגותו של נוח הייתה באמת מוזרה, לקום ולבנות ספינה ענקית ביותר באמצע היבשה? איך היינו מגיבים לו שכן שלנו, באמצע ירושלים, היה בונה אוניה מפלצתית, כאילו הים יגיע אי פעם לירושלים. אני מעריך שהאיש האומלל היה מאושפז עם צו של בית משפט באחת המחלקות הפסיכיאטריות הסגורות." רפי פוירשטין הקים את מכון פוירשטיין לקידום כושר הלמידה ובשנים האחרונות היה מראשי ומייסדי ארגון הרבנים "עמותת צהר", שם הוא מכהן כיושב ראש הרבנים, ובנוסף פוירשטיין מכהן כרב קהילת בית הכנסת הדתי לאומי בירושלים. והוא מוסיף: "אבל נוח צדק, היה מבול, הוא ניצל והאחרים הוכחדו. אז אולי גם עכשיו מסתובב לו רמז ממש לידינו ואנחנו לא מקשיבים לו?" קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

9 נובמבר 2007   קוד דה-וינצ'י והפרכת תיאורית אי איזון הסרוטנין פתיחת חגיגות מופע ה-compliance הקרוי "שבוע פגועי הנפש" היום מעלה שוב את הביקורת על שיתוף הפעולה של התקשורת עם עוד יום מסכנות שמלטף את האגו ה"פילנטרופי" של יפי נפש ליברלים-בורגנים, ללא כל ביקורת רדיקלית על המסר של "נכי נפש" כהפנמה של מנגנוני בקרה חברתיים דכאניים, ועל שיטות דחיפת הסמים פרי מוחה של תעשית הפרמקולוגיה, שבעשור האחרון, בעיקר, זכתה ל"דחיפה גדולה".  מי עומד מאחורי "דחיפה גדולה" זו? התשובה היא כסף, כוח ושליטה. ב-2002 יסד הנשיא בוש את ועדת חופש חדש (NFC) בנושא בריאות הנפש בארה"ב. בשנה שלאחר מכך  פרסמה NFC דו"ח שקרא לייסוד תכנית שאפתנית, אורווליאינית למיפוי מחלות נפש לכל אמריקני, מטרום–לידה ועד עבור מבקרי הפסיכיאטריה הצפון-אמריקנים (-והישראלים הנשרכים אחריהם) רק נימוק "ביולוגי", המפריך את תיאורית האי-איזון הכימי של המוח כסיבה ל'מחלת נפש', יכול לשכנעם שפסיכיאטריית הכפייה היא פשע והפרת זכויות אדם, באותה מידה שרק הסוד ה"ביולוגי" ב'קוד דה-וינצ'י' בדבר צאצאיו של ישוע הופך עבור הצופה הצפון-אמריקני את רדיפת וציד הנשים כ'מכשפות' בידי הכנסיה הקתולית לפשע...  לזקנה. NFC המליצה שהמיפוי ילווה ב"טיפול" וב"תמיכה", אך אפוימיזם מכוון-בריאות זה הוא מסווה לשיטות פסיכיאטריות ברבריות הכוללות (אך אינן מוגבלות ל-) סמים חזקים משני-תודעה ומכות חשמל. מי מרוויח ממיפוי רחב יריעה? כדי לענות לכך יש רק להסתכל על צמד התוכניות התאומות פרויקט האלגוריתם התרופתי הטקססני (TMAP) ומיפוי-נוער (TeenScreen) של אוניברסיטת קולומביה – על שתיהן הומלץ בדו"ח המסכם של NFC כ"תוכניות לדוגמא". כיצד שתי תוכניות אלו זכו לכך? כדי לענות יש לברר מי עשה לובי להכללתן. מהו מיפוי-נוער? תכנית מיפוי לבריאות נפש שפותחה בידי ד. שאפר, ראש מחלקת פסיכיאטרית הילד באוניברסיטת קולומביה. יעדה הסופי הוא ביסוס הכללת מיפוי בכל בית ספר ברחבי ארה"ב, ואולי בשאר העולם, כך שכל הילדים יעברו מיפוי ויטופלו במחלות נפש. ארגון האמהות המאשפזות האמריקני NAMI משתף פעולה בהשגת יעד זה. NAMI ידוע במימונו הנרחב בידי קרנות תעשיית התרופות ומבקריו טוענים שפעילותו העיקרית היא הפצת אינפורמציה שקרית בנוגע למהי "מחלת נפש" כדי לייצר עוד מועמדים למרשם תרופות פסיכוטרופיות. ישנן גם האשמות מבוססות ש- NAMI עושה לובי מטעם חברות התרופות, מה שמבטיח לו מיליונים של מימון מדי שנה. בכינוס שנערך בשנת 2005, שמומן בחלקו ע"י תעשיין התרופות אסטרא-זנקה, מיפוי-נוער דיווח ש- 80% מבני הנוער שאובחנו באמצעות השימוש במכשיר המיפוי "אינם באמת בסיכון". כיצד מתבצע מיפוי-נוער? 14 שאלות מעורפלות, סוגסטיביות וטעונות כגון: "בשנה האחרונה, האם היה זמן ש... הרגשת שאינך יכול/ה לעשות דבר כהלכה או שלא היית נאה וחכם/ה כשאר האנשים?", שלא יכולת לחשוב בבהירות או במהירות כבעבר?", "האם חשת לעיתים קרובות עצבני/ת ביותר כשנאלצת לעשות דברים לפני אנשים?". התוצאה: 50%-30% מופו "חיובית" כחולי נפש. מיפוי-נוער מופעל ב-461 אתרים ב-43 מדינות בארה"ב. 122,000 מתבגרים מופו בשנת 2005, לעומת 14,000 ב-2003. והשלב המתבקש הבא? דר. אדריאן אנגולד (אוניברסיטת דיוק) מצהיר ב- BBC בנובמבר 2005:לאחד מ-10 ילדים בגילאי 2 עד 5 יש "מחלה פסיכיאטרית קשה ומחלות אלו מתפתחות מאוד מוקדם בחיים, אולי אף ברחם" והוא ממליץ: "מיפוי וטיפול למחלות אלו בתינוקות ובעוללים היא הדרך קדימה". בישראל מקדם תכנית זו מיודענו הפסיכיאטר ס. טיאנו המתואר בכתבה ב'מעריב' מ-2.12.05 כמאבחן תינוקות כ"דיכאוניים" וסימומם בהתאם. גם 'ידיעות אחרונות' החל לשווק את התכנית ב-13.5.2007, אמנם עדיין אין מדובר בהחלטה של משרד ממשלתי אך כשלוקחים בחשבון ש'מיפוי-נוער' הוא תכנית המקדמת אך ורק אינטרסים כלכליים עצומים אפשר להבין שהכללת התכנית ב'ידיעות', הענק הכלכלי, רומזת לנו כי הכנסתה הרשמית לישראל היא בדרך.  מהו TMAP ? פרוטוקול (אלגוריתם=הליך פתירת-בעיות) תרופתי לטיפול במחלות נפש שמקורו בטקסס בזמן שבוש היה מושל המדינה. TMAP קבע קווי הנחיה אחידים לטיפול במה שנתפס כ"הפרעות" פסיכיאטריות כשזה מתממש בתרופות הפסיכיאטריות ה"חדשות" יותר ומסתיים במכות חשמל – כפתרון סופי בשעה שהתרופות נמצאות כבלתי משפיעות. שום תרפיה או טיפול אחרים אינם כלולים. השנאה לממשל בוש איפשרה בשנים האחרונות כמה וכמה מאמרי בקורת מיינסטרימיים המתארים את השיווק המסיבי של סמים תחת חסות החוק, ואת השילוב הקטלני של פוליטיקה קפיטליסטית=ניאו שמרנית=דתית חשוכה ביחד עם התעשרות של תאגידי ענק התומכים בהם, מייצור מכירת סמים, ופוליטיזציה של "תיאוריות נפש" פסאודו מדעיות. ראו למשל את The U.S. Psycho-Pharmaceutical -Industrial Complex: As mental illness has become profitable, we are seeing more  שפורסם רק החודש במגזין האינטרנט Z. הדגש במאמרים אלו הוא על הפרכת הטיעון הביולוגי של זן זה של הפסיכיאטריה הצפון-אמריקנית המתייחס רק ל"מחלות נפש" (כגון ADHD; PTSD; BPD - האמריקנים כידוע חובבי ראשי תיבות) שפוברקו ב-50 השנים האחרונות מאז שהפסיכיאטריה הגרמנית, שהובילה את התחום ואשר ההיסטוריה שלה מייצגת את דרך התפתחות הפסיכיאטריה בכללותה, התמוטטה יחד עם הרייך השלישי. המבוי הסתום אליו נקלעה במחצית השניה של המאה ה-19 הפסיכיאטריה הפורנזית לאחר המצאת כללי מקנוטן - הממסדים את ההזניה ההדדית בין המשפט לפסיכיאטריה בכך שכל אדם שנתפס בביצוע עבירה יכול להתחמק ממשפט ע"י העלאת הטיעון של אי שפיות - הוביל את הגרמנים להמצאת הפסיכיאטריה החברתית, זו הפסיכיאטריה המאבחנת לאו דווקא עבירות אלא התנהגויות והלכי מחשבה סוטים וחריגים. ההמצאות הקליטות של זן זה של הפסיכיאטריה הגרמנית כגון "הומוסקסואליות", "פדופיליה", "מניה-דפרסיה" וכמובן "סכיזופרניה" (-מונחים שהפכו מזמן בעיני הציבור לאבני היסוד באמונה הפסיכיאטרית שעל קיומן לא מערערים כלל) בשילוב תורת השבחת הגזע היו כמובן הבסיס לשואה. רוברט ויטקר בספרו mad in america תיעד בצורה מדויקת את הכיוון הייחודי בו התפתחה הפסיכיאטריה בארה"ב ושיתוף הפעולה עם תעשיית הפרמקולוגיה, הגלגול החדש של ה-Quacks שהיו נודדים מעיר לעיר ומוכרים שיקויי וגלולות פלא המיועדים לכל מחלה אפשרית. כמובן שאין דבר פשוט מכך להפריך את הטיעון הביולוגי – אותה אמונה בקיומה של "מחלת נפש" שמונחת בבסיסה של כל פסיכיאטריה, אבל בבקורת הנכתבת במאמרים המוזכרים לעיל יש תופעה מטרידה שהעלתה בזיכרוני את 'קוד דה וינצ'י'. כזכור בסרט מייגע זה מ-2006 – לא קראתי את הספר – מפענחים טום הנקס ואודרי טוטו סוד "ביולוגי" הטמון בבסיס הכנסייה הקתולית, סוד אותו היא ניסתה (-ומנסה בסרט) באלימות רבה להסתיר במשך כ-2000 שנות קיומה, דהיינו שישוע הוליד ילדה. ומדוע יש להסתיר "סוד" זה גם כיום? ההסבר נפרש לעיני הצופה ע"י איאן מק'קלן במין פנורמה של tableaux vivants מדברי ימי הכנסייה: מסתבר שכל פעולותיה של הכנסייה עד כה מתבססות על ההנחה שישוע היה רווק מתנזר, וגילוי הסוד ה"ביולוגי" הנ"ל ימוטט את ההצדקה לפעולות אלו. חלק נכבד מפנורמה זו של דברי ימי הכנסייה מוקדש למסעי הצלב, ולרדיפת נשים "מכשפות" במאות ה-15, 16, 17 באירופה. אמנם המספרים המוזכרים בסרט נשמעו מוגזמים ומופרכים ("מליוני נשים הועלו על המוקד"... לא בדיוק) אך רדיפתן, כליאתן והוצאתן להורג של נשים "מכשפות" היא כמובן עובדה. כלומר עבור הצופה הצפון-אמריקני רק נימוק "ביולוגי" כלשהו (-במקרה דנן, צאצאיו ה"ביולוגים" של ישוע), יש בכוחו להגדיר רדיפה והריגה זו כדבר שלילי שיש לגנותו כפעולה לא מוסרית המפרה זכויות אדם. מבלי שיהיה בידי הצופה הצפון-אמריקני נימוק "ביולוגי" זה הוא אינו מסוגל להגיע למסקנה זו בכוחות עצמו. התסריט ל'קוד דה וינצ'י' נכתב בידי עקיבא גולדמן שלפי דברי יחצני הסרט הוא בנם של זוג פסיכיאטרים וכמובן שהוא ידוע משיתוף הפעולה הקודם שלו עם רון הווארד בימאי הסרט, דהיינו הסרט a beautiful mind (בעברית-'נפלאות התבונה') שהתיימר להיות מעין ביוגרפיה של ג'ון נאש. אלא שמר גולדמן שינה ב"ביוגרפיה" פרט מהותי וחשוב והוסיף, בסוף הסרט, נאום מכיר-תודה של נאש ל"תרופות הפסיכיאטריות מהזן החדש" שבזכותן כביכול מתאפשר לנאש להתגבר על "מחלתו" (-'סכיזופרניה', כמובן) ולחזור לאוניברסיטה ואף לזכות בפרס הנובל. כמובן שהמצאה זו של עקיבא גולדמן היא שקרית לחלוטין ואנו ב'עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית' אף יצאנו ב-2004 בקמפיין בו הבטחנו פרס של 10,000$ למי שיציג הוכחה חד-משמעית לכך שהסרט ובעיקר טענה זו בדבר ה"תרופות הפסיכיאטריות מהזן החדש", הוא פרופגנדה בלבד מטעמה של התאחדות הפסיכיאטריה העולמית (WPA), מאורגנת ע"י חברת יחסי ציבור המשולמת בידי תעשית הפרמקולוגיה. היו כמה פניות...   ובחזרה לביקורת הפסיכיאטריה פרי השנאה לממשל בוש - שוב אנו רואים שהאמריקנים, וגם כנראה כמה ישראלים הנשרכים אחריהם, רק מסוגלים להבין נימוקים "ביולוגיים" המפריכים את טענות השקר של תעשיית הפסיכיאטריה-פארמקולוגיה בדבר קיומן של מחלות הנפש פרי המצאת הפסיכיאטריה בחמישים השנה האחרונות. האם יכול להיות שטיעונים כגון הפרת זכויות אדם אינם מובנים כלל לכל אותם "מבקרי" הפסיכיאטריה, או שהביקורת שלהם היא מהשפה ולחוץ ובעצם הם מסכימים ומשתפים פעולה עם הדיכוי הפסיכיאטרי ורק מתנגדים לו כשמדובר בסכנה לעצמם...  קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

22אוקטובר 2007   7 שנים למות המייסדת שלנו ביום שני נערכה אזכרה לרונית זוהר נחשון שהיתה המייסדת של העמותה שלנו בבית משפחתה. היינו באזכרה לזכרה בבית הוריה. חברים מהעמותה ועוד ידיד שלה שהכיר אותה באמצעותי. חלפו שבע שנים מאז שחדרה של רונית עלה באש בנסיבות עלומות שטרם נחקרו לעומקן עד היום. המשטרה החליטה שמדובר בהתאבדות, למרות שרונית היתה אדם שניתן לומר עליה שהיא ממש "נדנדה" לרופאים בבקשות שיטפלו בה בכל מני מחושים מוזרים להם טענה. פעם אחת היא אף הזעיקה אותנו בדחיפות לחדר המיון ב'איכילוב', היא באה לשם והתלוננה על כל מיני דברים מוזרים, שמישהו הזיז את אבריה הפנימיים וכו', והיא פחדה שהרופאים ירצו לאשפז אותה לאחר שהיא משמיעה דעות שכאלו ולכן היא הזעיקה אותנו כדי שנהיה יחד איתה במהלך המשך הבדיקה בחדר מיון ונשמור  המייסדת שלנו רונית זוהר  נחשון ז"ל שלא יאשפזו אותה. זהו אינו תאריך מותה האמיתי אלא שמשפחתה בחרה תאריך עברי בו הם יוכלו לעשות אזכרה משותפת לה ולאמה שנפטרה שנה אחריה. רונית התכסחה עם כל העולם. פירסמה מודעות מחאה בעיתונים זרים נגד מדינת ישראל על ניסויים בבני אדם בניגוד להסכמתם. השתלת חיישנים בשיניים. הכתבת מחשבות מרחוק באמצעים טכנולוגיים חדשניים ומתקדמים. זה היה העולם של רונית שחשה מותקפת ומאוימת על ידי כל העולם ואשתו ולכן זה הולם לצטט כאן את מילות הסיום מהמאמר שרונית כתבה על הפרשה של שחף בר ל'כפיה' מס. 3 עיתון העמותה מאפריל 98'. שחף בר היה בחור צעיר ש'ידיעות אחרונות' פרסם כתבת מגזין גדולה עם אמו לאחר התאבדות בנה. בראיון עם האם היא מעירה כבדרך אגב כיצד המשפחה פנתה לפסיכיאטר "בכיר" בבקשת עזרה וזה יעץ לה לשכור שני גברים שיחטפו את בנה לתוך 'אברבנאל' - מה שהמשפחה עשתה [הרשימה באתר צונזרה לאחר שהפסיכיאטר איים עלינו, דרך עורך דין, בתביעת דיבה. והוא גם הכחיש את האמור]. וכך כתבה רונית: "כידוע, אנו מוגדרים ע"י הפסיכיאטרים כפרנואידים. הפסיכיאטריה מוצאת בהגדרה זו סימן למחלה אך באופן אירוני אנו רואים בה מחמאה. זאת משום שאנו מודעים למציאות, אותה חווינו מבשרנו, בה מוצא עצמו האזרח חסר הגנה לחלוטין בפני סילוקו המוחלט מבימת החיים ע"י כליאה שרירותית בבתי חולים פסיכיאטריים. בדיוק כפי שמוכיח סיפורו של שחף בר." הכרנו את רונית דרך כתבה עליה של עינת פישביין במוסף התל אביבי של 'ידיעות אחרונות' ומשם לקוח הצילום היפה הזה שלה. הדבר היה מיד לאחר שדן יקיר והדס תגרי מאגודה לזכויות האזרח שחררו את רונית מכליאה פסיכיאטרית באחד מאותם פסקי דין של סביונה רוטלווי שבשנות ה-90 קבעה תקדימים בכל הנוגע לשחרור כלואים פסיכיאטריים. רונית נכלאה משום שפנתה לרופאי שיניים ובקשה שיורידו את השיניים שלה, שהיו רקובות ובמצב נורא בשל הכתרים שהיו עליהן, וישימו לה במקומן תותבות נשלפות - בתגובה לכך היא אושפזה כשעורכת הדין של פרקליטות ת"א אומרת בהתחסדות בבית המשפט "מעקירת שיניים יכול להגרם נזק שלא צריך להרחיב עליו את הדיבור..." השופטת ציינה שרונית פנתה לרופא שיניים בבקשה שהוא יעקור את השיניים, דבר שהוא מאומן לעשות. בכתבה בעיתון רונית אמרה שיכולות להיות לה הרבה סיבות מדוע היא רצתה שרופא השיניים יעקור את שינייה... הכתבה בעיתון הביאה לכך שהסיפור של רונית זכה לפרסום רב וכך מצאנו באינטרנט מאמר לימודי כלשהו על "חולי נפש" וחוק הכליאה הפסיכיאטרי מתאריך 31.01.08 ובו מובא התיאור השקרי והזדוני הבא : "בתחום האישפוזים האזרחיים, אין עניין של התחזות-אף שם ישנו קושי לגלות פסיכוזה ולכפות אישפוז. הבעיתיות באיזון בין חירויות הפרט לאישפוז כפוי. הפסיכיאטר המחוזי מורה על אישפוז כפוי, חולי הנפש מגיש ערער על אישפוז זה בועדות פסיכאריות ואז נקבעת החלטה עליה ניתן להגיש ערער בביהמ"ש מחוזי על החלטות של ועדות פסיכיאטריות. שופטת בביהמ"ש דוגלת בחירויות הפרט ואומרת שבכדי לכפות אישפוז יש צורך בסיכון פיזי מיידי ולא בנזק כספי (כמו בדוג' של חולת נפש שחשבה שי לה מקרופונים בשיניים עקב מחלת הנפש והשופטת שיחררה אותה מאישפוז כפוי כוון שאינה מהווה סיכון פיזי מיידי. לבסוף אישה זו התאבדה)." -שגיאות ההקלדה והסגנון העילג במקור- בכתובת הבאה: demo.ort.de/il/clickit2/files/forums/359654676/775832664.doc המאמר מדגים לנו היטב את שיטת השקר בה פועלים הפסיכיאטרים ותומכיהם. כליאתה של רונית היתה בשנת 92' והיא מתה בשנת 2000, במאמר הזדוני שתי העובדות מוצגות ללא תיארוך כך שהקורא הסביר יכול לחשוב שיש קשר כרונולוגי כלשהו ביניהן ויתרה מכך, רונית מתה כתוצאה משאיפת עשן רעיל בשריפה שפרצה בלילה בחדרה (-חדרה של רונית היה מרפסת סגורה בתריסי פלסטיק ואלו נשרפו והפיצו עשן רעיל). כשיטת "התאבדות" זוהי דרך מאוד לא יעילה ודורשת שהמתאבד ישאר בחדרו בזמן שעולות להבות וישאף את העשן הרעיל של תריסי הפלסטיק עד שיחנק. אבל חוסר בעובדות ו-common sense מעולם לא הפריעו לפסיכיאטרים ותומכיהם לבנות טיעוני שקר.       הכתבה בעיתון גם הביאה שסטודנטים לקולנוע מאוניברסיטת ת"א פנו אל רונית וקבלו רשותה לעשות סרט עלילתי קצר על ה"סיפור" שלה, דהיינו בחורה המשוכנעת שנעשה בה ניסוי סודי לא חוקי שלא בידיעתה בו הושתלו לה חיישנים או משדרים (-גם בסרט זה לא היה ברור) בשיניים והיא מחליטה לעקור אותן בעצמה ואז מזנקים עליה אנשי השירות החשאי שבאמת ביצעו בה ניסוי. הסטודנטים הזמינו אותנו לצפות בסרט בערב הקרנה בסינמטק ת"א ואני זוכר שלעומת סרטי הסטודנטים האחרים שהוקרנו יחד איתו זה היה סרט מושקע מאוד - גם ארוך ביותר וגם נבנתה תפאורה מיוחדת עבורו. המצחיק הוא שזמן קצר לאחר שהיא ייסדה את העמותה הוצג בארץ סרטו של טרי גיליאם '12 קופים' עם בראד פיט וברוס וויליאמס ובו אחת הדמויות מדברת על כך שעוקבים אחר אנשים באמצעות משדרים - או משהו דומה - המורכבים בשיניים!. כשספרנו על כך לרונית היא התייחסה לכך בביטול -what else is new?- ידיעות על ניסויים מהסוג הזה זוכות ליותר ויותר תשומת לב, ראו למשל את הדיווח שלנו על ספרה של נעמי קליין 'דוקטרינת ההלם'. הייתי ידיד קרוב שלה. היה לה אומץ לב. פעם אחת כשהיינו בצרפת בעיר ניס נכנסנו לפאב או בר כלשהוא. שמעתי מישהוא מדבר בצרפתית בקול רם ואומר ז"וויפ דהיינו יהודים בצרפתית.אמרתי לרונית שנראה לי שהוא אנטישמי. רונית ניגשה אליו ועמדה מולו.הגבר היה רחב גרם ומשופם ונראה כמו מלח. רונית אמרה לו בקול מאיים באנגלית האם אתה אנטישמי? הוא נראה מופתע ואמר לה אני יהודי...אחר כך שתו בירה יחד. היא אהבה את החיים למרות הכל והיתה לה נשמה טובה. קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

19אוקטובר 2007   הורדוס על הספה הכותרת שנתנה העיתונאית אילת נגב לכתבתה במוסף 7 ימים של 'ידיעות' מהיום "אדולף היטלר כרופא האומה הגרמנית" מתוך Volksgesundheitswacht ('צופה בריאות העם'), 1935, מס. 8 עמ' 3. אחד המוצגים בתערוכה 'רפואה קטלנית' במוזיאון ההיגיינה בדרזדן, נגדה הפגנו ב-2006 המדגים כיצד הנאצים שירתו את הרפואה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

3אוקטובר 2007   הודעה לחברי העמותה פעם לפעם נתיר כניסה לעמוד הבלוג רק לחברי העמותה המחזיקים בסיסמה כדי לפרט התרחשויות אחרונות. לאחר מכן ההודעה תמחק והבלוג יהיה פתוח כתמיד קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

28אוגוסט 2007   האירוע התקשרותי הדביק של ציון עשור למותה של ליידי דיאנה נסיכת וויילס, הביא לפחות שפע כתבות תחקיר טלוויזיוניות דקדקניות שאיפשרו מבט כמעט קליני של הבניית הדיבה הרפואית "חולת נפש", במקרה של דיאנה דובר על (BPD-borderline personality disorder) הפרעת אשיות גבולית. יכולנו לקבוע בוודאות את התאריך המדויק בו נוצר הצורך להכפישה, את החיפוש במדריך המחלות הצפון אמריקני אחר הדיבה ההולמת את התנהגות דיאנה (היה צורך למצוא דיבה שלא תטיל צל גנטי על ילדיה הנסיכים יורשי העצר), 2 הביוגרפים של הנסיך צ'רלס הדגימו כיצד תגובותיה של דיאנה לחיי הנישואין בהם מצאה עצמה "תורגמו" למודל רפואי של מחלה. ומצד שני, חסידי מחנה דיאנה - שהכירו אותה מתקופת הלפני נישואין שלה - והמודעים כמובן חברי הקבוצה הברלינאית Irren - Offensive החליפו ב-1998בפעולת גרילה את שם הקליניקה של בונהופר לקליניקת ליידי דיאנה למעלה ולמטה, ואת שם תחנת המטרו בתמונה תחתונה לדיבת המחלה הפליגו בשבחים כה מוגזמים (מסתבר שלא רק ש"בגיל 19 היא היתה נערה שקולה רצינית שניתן היה להפקיד בידיה ללא חשש טיפול בילד" אלא גם ש"כנערה היא התנדבה בשמחה לעזור לנכים ולמוגבלים") שהטקסט שבפיהם נראה כמבסס תביעה להכרה בה כקדושה אנגליקנית בבוא העת.  תוכניות הטלוויזיה הבריטיות התעלמו לחלוטין מהויכוח שהתפתח, בעיקר באירופה אך גם בבריטניה, סביב הצגתה של דיאנה -בימי חייה- כחולת נפש. אני עצמי זוכרת מאמר בירחון הנשים Good Housekeeping שדן, א פרופו דיאנה, בקלות בה הופכים אשה ל"חולת נפש", מאמר שלפני הופעת דיאנה על הבימה קשה לדמיינו בעיתונות תאגידים המשועבדת כולה לקידום מכירות. כמובן שעיקר הענין הציבורי-רכילותי בדיאנה עסק בפרטים "המצטלמים טוב" בעיתונות הצהובה: השמועות על נסיונות ההתאבדות והתקפי הזלילה שלה. הקבוצה הברלינאית 'מתקפת המשוגעים' היתה אחת היחידות שנסתה לרתום את הדיבה הרפואית של דיאנה כחולת נפש למטרה פוליטית. בלילה של חודש דצמבר 1998, בפעולה שנועדה לציין 50 שנה לפרסום הכרזת זכויות האדם הכללית של ארגון האו"ם, החליטו חברי הקבוצה למחות נגד המשך ציון שמו של הפסיכיאטר קרל בונהופר - שהיה בתקופת הרייך השלישי אב בית דין לבריאות גנטית שהחליט על עשרות עיקורי כפיה למוכתמים פסיכיאטריים - על קליניקה פסיכיאטרית ותחנת מטרו, וחדר בבית חולים 'שאריטה', כולם בברלין. את החדר ב'שאריטה' שנשא את שמו של בונהופר שינו חברי העמותה ל'חדר גרט פוסטל' (הדוור הגרמני שהתחזה לפסיכיאטר, התקבל לעבודה במוסד פסיכיאטרי והתקדם עד לתפקיד ראש מחלקה לפני שנחשף במקרה ע"י אדם שהכירו מעבודתו הקודמת) ואת הקליניקה ושם תחנת המטרו -שקבלה שמה מהקליניקה- הם החליפו ל'קליניקת ליידי דיאנה', שם שנבחר כאות כבוד לליידי דיאנה וכדוגמא כיצד מספר ניסיונות התאבדות ודיאטה קיצונית יכולות להתקבל בחברה ללא סטיגמה פסיכיאטרית וכפיה שוללת אנושיות.   קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

25אוגוסט 2007   הוראות מהמפקדה   בשנת 2001 כשעסקנו בהכנות האחרונות לטריבונל ראסל הבינלאומי החמישי בנושא זכויות האדם בפסיכיאטריה התקשרה אלי        -באחד מעניניה-. כשספרתי לה מה אנו מתכננים וכי בחבר המושבעים יישבו שני אקדמאים ישראליים - אסתר הרצוג ואלון הראל - היא התענינה לדעת האם הם יעלו באירוע את מעורבותם של פסיכיאטרים ישראליים ב"חקירות" מודיעין. אמנם ה'טריבונל' הוא במהותו תיאטרון פוליטי בצורה של משפט פומבי אך השבתי שבכל זאת צריך לשמור על מראית עין של משפט בו מושבעים אינם יוזמים ותורמים עדויות (-בסופו   'כפיה', עיתון העמותה מפברואר 2006 שעסק בפסיכיאטריה כשיטת עינויים של דבר, במהלך עדותו של יוסי פרלשטיין ב'טריבונל' כשהוא נתבקש ע"י תום סאס לתאר את תנאי הפסיכיאטריה בישראל, התפרצה אסתר הרצוג, ממקום מושבה בדוכן המושבעים, ונתנה את התיאור המבוקש).         הציעה שהיא תעיד על כך ונסוגה כך שלגבי הנעשה בישראל כנראה שעדיין לא נוכל לקבל עדויות ישירות/דין וחשבון על מעורבותם של אנשי מערכת 'בריאות הנפש' הישראלית ב"חקירות" מודיעין (ישנה כתבת 'מעריב' מ-14.7.2000בה מרואיין חייל צה"ל שנכלא לאחר מלחמת יום כיפור במתקן הכליאה הפסיכיאטרי 'מזרע' ובה הוא מספר שהוא ראה יום אחד שבתור לחדר מכות החשמל נמצאים יחד איתו שבויים סורים מגולחי ראש, ואיך אפשר לשכוח את זהות בעלי מתקן פסיכיאטרי פרטי במרכז הארץ...). בארה"ב לעומת זאת ה'שיק' הפוליטי של אנטי-בוש הוביל את מגזין הרכילות הוותיק 'וואניטי פייר' ב-17 ליולי השנה לפרסם כתבה על מעורבות פסיכולוגים ב"חקירות" עצורי גואנטאנאמו. האגודה האמריקנית הפסיכולוגית (APA כמו ראשי התיבות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית) כבר יצאה ידי חובתה לנושא בכך שהצהירה מספר פעמים על התנגדותה לעינויים, ומה בנוגע לפסיכיאטרים? בנסיון להרחיב את מעגל הנאשמים מגלה לנו הכתוב בבלוג המדווח על "חדשות ומידע המופצים להתאחדות הפסיכולוגים האמריקנית" כי אמנם האגודה האמריקנית הפסיכיאטרית (APA) והאגודה האמריקנית הרפואית "קבלו החלטות האוסרות על חברים להשתתף בחקירות", אך למעשה כשהאגודה הפסיכיאטרית האמריקנית פרסמה את עמדתה זו בנוגע לחקירות נשיאה הצהיר שעמדה זו אינה "קביעה אתית" (ethical rule) וכי פסיכיאטרים צבאיים הממלאים הוראות "לא יקלעו לצרות" עם האגודה הפסיכיאטרית בשל השתתפותם בחקירות. זהו עוד אחד מלקחי קונגרס העינויים בנושא הצדקת ה"טיפול הכפוי" של התאחדות הפסיכיאטרים העולמית שהתקיים ב-6/8 ליוני שנה זו בדרזדן: לתת לגיטימציה לדיבורים על "התנגדות לעינוי" עם המשך השתתפות בעינויים. קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

19אוגוסט 2007   חברת הלווין 'yes' משדרת היום גרסה חדשה, משנת 2007,   של הסרט 'סיביל'. בשנות ה-70, פירסום ספרה של פלורה שרייבר על חולת נפש בעלת "אישיות מרובות" (multiple personalities) - היא סיביל שבכותרת הספר - ועל הבראתה עקב הטיפול המסור אותו קבלה מהפסיכיאטרית הניו יורקית קורנליה ב. וילבור, נתן את אות הזינוק להופעת מקרים רבים אחרים של מחלת הנפש "אישיות מרובות", שמשום מה -לפי הסטטיסטיקה- תקפה רק נשים לבנות מבוססות, במובן של מי שלא עמדו בפני הצורך להתמודד עם תנאי חיים כמו אפליה גזענית או מלחמה, מה שכנראה היה מקשה במקצת על יצירת תנאי המחלה. גם אל ישראל הגיעה ה"מחלה", באיחור המקובל בעידן הפרה-אינטרנטי של כמה שנים, וזכורה לי אשה ירושלמית שהוציאה ספר על מחלתה זו בשנות ה-90 (זו נקודת היכר נוספת ל"מחלה" זו - הלוקות בה מצאו זמן ושוק להוצאת ספרים אוטוביוגרפיים, ככל שהדבר אפשרי כשמדובר בריבוי  סיביל המקורית אישיות).  מאחר והלוקות ב"מחלה" תארו חיים מלאי התעללויות וסבל שגרמו להיווצרות האישיות השונות היה קשה - מוסרית - להעיר הערות מפוכחות על טיבה של "מחלה" מעין זו, כמו למשל שהיא אפשרה למצוא את תירוץ ההתחמקות האידיאלי -תמיד מעשה מסוים אותו בצעה ה"חולה" העלול לסבך אותה תורץ בכך שאחת מהאישיויות האחרות בצעה אותו...- עד שלפני כמה שנים השתתפתי בסמפוזיון שנערך לציון יום-הולדתו ה-80 של תום סאס בעיר מגוריו סירקוז ולציון 40 שנה להוצאת ספרו 'המיתוס של מחלת נפש' (-1960). אחד המרצים בסמפוזיון היה פיטר סוולס, Peter J. Swales, אשר הגדיר עצמו כאנתרופולג תרבותי של ניו יורק אך בצורה פחות מתחכמת ניתן להגדרה כהומו רכלן המעורה היטב במגוון החברות השונות בעיר והמכיר מלפני ומלפנים פרטים אותם בדרך כלל לא מזכירים בתקשורת ו/או בספרות מדעית. נושא ההרצאה שלו, תחת הכותרת GNOSIS VS. DIAGNOSIS: SYBIL’S LAST STAND, היה מכתב שברשותו אותו כתבה סיביל המקורית לפסיכיאטרית וילבור כמה זמן לפני שהיא עזבה את ניו יורק. במכתב כותבת סיביל (אני מצטטת מזכרון שמיעה) "את יודעת שהמצאתי את כל האישיויות השונות בשבילך, כדי שיהיה לי על מה לדבר איתך ושתישארי איתי..." ההמשך - המתבסס לדבריו של סוולס על היכרותו עם הנפשות המדוברות - היה שלמחרת שליחת המכתב הפסיכיאטרית וילבור שכנעה את סיביל כי מכתב זה נכתב למעשה ע"י אחד (-או אחת) מאישיותיה המרובות ואינו מייצג את סיביל האמיתית ושתיהן עזבו את ניו יורק כדי לגור יחד בביתה הכפרי של הפסיכיאטרית וילבור באחת המדינות הקרובות - קונטיקט? - היכן שסיביל היתה למעשה עד יום מותה שפחת המין של הפסיכיאטרית.   קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

17אוגוסט 2007   תחרות הכותרת לתיאור שיתוף הפעולה של הארגון הצפון-אמריקני SCI עם קונגרס העינויים של הפסיכיאטריה, עליה הכרזנו ב-20.6.07  הסתיימה רשמית אתמול. אלו הכותרות שהוצעו, ללא שמות המציעים. שמחנו למצוא משתתפים מישראל, כפי שאפשר להיווכח מהאיזכור של 'אברבנאל'. הזוכים הם ג'ורג' אברט מאיתקה, ניו יורק במקום ראשון, ופרופסור תום סאס מסירקוז, ניו יורק מקום שלישי. מקום שני יתחלק בין 2 מתמודדים, יאן גרות' מברלין, גרמניה וניקולס פצ'ר מבאזל, שוויץ.      the compliance alliance putting a face on this practice 2 In Dresden experts for coercive treatment searched for ways toward user-controlled and humane torture in psychiatry Burying the hatchet Psychiatrists from all over the world and top representatives of international federations of users and victims of psychiatry strove for constructive co-operation and mutual understanding at a congress of the World Psychiatric Association on coercive treatment, in order to produce even more humane psychiatric torture measures in the future. 2 The besmirched and the servile ones Masquerading as critics, they offer themselves to compliance. 1   Cozy, - and worth a thousand other words! Psychiatric thugs welcome power and coercion crazed c/s/x tokens into their coven DONT FORGET YOUR ENEMIES VOICE- NOISE OF YOUR FOE ALWAYS RISING and suddenly among them all a tiny lightning of your hairdress- Earth shining taking a sit on "abarbanel"end-bed All of them so croudy arriving in morning so silently disappear in their vehicles at afternoon. perhaps we were chosen by god to share the stars at nights as they are far from most gallant .healer. dont take revenge from them ( the SS stuff ) - just ignore. we return universities- they will ever growing like coughgrass in margines of their gardens Torturers + accomplices ==> Torture 3.  "Psychiatric training is the ritualized indoctrination of the young physician into the theory and practice of psychiatric violence." Five proud on their cynism Together with the head nurse the patient club has planned an excursionthe compliance alliance   קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

15אוגוסט 2007                         לפנות ערב קבלנו טלפון אדם שבראשית שנות ה-90 היה מעורב באחת מפרשיות הרצח היותר מוזרות שהיו בישראל. אנו כותבים "היה מעורב" היות והאדם התעקש לטעון - בבית המשפט, בתקשורת וגם בכתיבה פרטית שלו- כי עשה מה שעשה תחת השפעה של סם פסיכיאטרי מסוג SSRI (בית המשפט קיבל את טענתו והרשיע אותו בהריגה, לא ברצח). לאחר ייסוד העמותה, כשפנה אלינו באמצע שנות ה-90, הוא העביר לידנו כמות רבה מאוד של כתבות עיתונות בהן חשף את ספורו הטרגי ולהן הצטלם מרצונו, בבקשה כי גם אנו נתמוך בעמדתו זו ע"י פרסומה. לכאורה פרטי המקרה אינם הולמים את תכני העמותה (כארגון זכויות אדם אנו דוגלים בנטילת אחריות, וטענות כגון "סם מסוים גרם לי לפעול" הן רק העתק 'נגטיב' של הטיעון הפסיכיאטרי כי בני אדם מבצעים מעשים בשל סיבות ביולוגיות גרידא ללא כל מחשבה, רצון וכו') אך בכתבה שפרסמנו ב'כפיה' במהלך שנות ה-2000 הזכרנו בחטף גם עיקרי פרשה זו. בשיחת הטלפון הסביר האדם כי כל חיפוש ב-google כיום אחר שמו מוביל ישר לאתר העמותה (אנו מופיעים במקום הראשון בעמוד הראשון) וכי הדבר מפריע לו כיום הן ביצירת קשרים חדשים והן ביחסיו עם ילדיו הבוגרים ששמו "רודף" אחריהם, וביקש כי נוריד את שמו מהאתר. כמובן שהסכמנו. קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

24 יולי 2007   נסיון לסתימת פיות   סימן ההיכר שאנו מקדמים זכויות אדם הוא כמות נסיונות השתקת העמותה בזמן האחרון, החליט לתקוף אותנו אדם בשירות הציבורי בתואנה כי הוצאנו לשון הרע נגדו. חברי העמותה החליטו כי אמנם הדברים האמורים ע"י העמותה הם אמת הרי שמדובר בנסיון מכוון לבזבז את זמננו, ולכן הורדנו את המאמר מהאתר. למי יש כוח לנשים אוויליות? למטה מכתב האיום שקבלנו מעו"ד על טענת הוצאת לשון הרע, תגובת חברי ועד העמותה, החוקים הנוגעים לדבר, ומילות סיכום על מה שהתוקפים השונים שלנו כן מעונינים שיתפרסם.  תגובת העמותה: לכ הנדון: מכתבך לעמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית (ע"ר) מיום מכתבך הנ"ל הנו נסיון לפגוע בזכות חופש הביטוי, אתה יודע זאת היטב ומכתבך נכתב בחוסר תום לב. כל כוונתו לאיים כדי להשתיק דיעות שאינן לטעמך. אנו דוחים לחלוטין את טענותיך על הוצאת דיבה על            וכי זו מטרת פרסום בעיתון העמותה. הפרסום של העמותה, הוא בקורת ענינית לגופו של דבר, בקורת יחודית וקונסטרוקטיבית, על העילות לכליאה הפסיכיאטרית, על הייצוג המשפטי שנתקבל מסניגור הממומן מטעם המדינה -­             -­ ועל פסק הדין של שופט. הנתונים העובדתיים לגבי הדיון המשפטי המתואר בפרסום של העמותה הנם נכונים. בנוגע לתיאור הרגשותיו של חבר העמותה הרי שרק הוא יכול לאשרם או להכחישם. אנו שמחים לקרוא שאתה מכיר את עיתון העמותה, 'כפיה', מאחר והוא הודפס ב-500 עותקים ואינו נמכר בשום מקום. עיתון העמותה יוצא לאור מכוחה של מטרה מס' 7 ברשימת מטרות העמותה כפי שהוכרו ע"י רשם העמותות: "הוצאת עלון שיאפשר לאנשים שעברו/עוברים תקיפה פסיכיאטרית לדווח על המתרחש בבתי חולים פסיכיאטריים ועל דרכי המאבק שלהם לשיקום כבודם וחירותם, ידווח על הפרת זכויות בבתי חולים פסיכיאטריים, ויפרסם את דיעותיהם של אנשים האוהדים את מאבקנו". בשל כך לא בקשנו את תגובת             לכתוב בעיתון העמותה. אתר האינטרנט של העמותה מאפשר בכל אחד מדפיו לקורא/ת להגיב על הכתוב. עד לרגע זה               לא פנו אלינו בכל דרך שהיא עם תגובה. תמונת                  פורסמה במוסף השבועי "סופשבוע" של עיתון 'מעריב', וקשה להבין מה המיוחד שמצאת בה. העמותה ---------------------- חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 1. לשון-הרע מהי לשון-הרע היא דבר שפירסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. בסעיף זה, "אדם" - יחיד או תאגיד. 13. פירסומים מותרים (תיקון: תשכ"ז, תשנ"ה) לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - (1) פירסום המוגן לפי סעיף 28 לחוק-יסוד: הכנסת, או פירסום המוגן לפי סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א1951-; (2) פירסום בישיבת הממשלה; (3) פירסום על ידי הממשלה, או חבר ממשלה בתוקף תפקידו, או פירסום על פי הוראת הממשלה או הוראת חבר ממשלה בתוקף תפקידו; (4) פירסום על ידי מבקר המדינה בתוקף תפקידו או פירסום כאמור מטעמו; (5) פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין ועד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור; 14. הגנת אמת הפירסום (תיקון: תשכ"ז) במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון-הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. 15. הגנת תום לב (תיקון: תשכ"ז, תשל"ט, תשמ"ד) במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון-הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: (1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון-הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3. (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום; (3) הפירסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפירסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו עניין אישי כשר; (4) הפירסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות; (5) הפירסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע - (א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13 (5), ובלבד שהפירסום לא נאסר לפי סעיף 21 או (ב) כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה כאמור בסעיף 13 (6), או על אופיו, עברו מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות; (6) הפירסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת - הבעת דעה על אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה; (7) הפירסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנפגע בעניין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפירסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור; (8) הפירסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על נפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פירסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תוכנה; ואילו דעות כן מותר לפרסם על אופי וטיב ה"ייצוג" של כלואים פסיכיאטריים בידי עורכי/ות דין הממומנים ע"י המדינה? הנה לדוגמא תקציר המאמר "ייצוג מטופלים המאושפזים מכוח צו בית-משפט בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות" שנכתב בידי דורית נחמני וענבל רובינשטיין (שתיהן מהסניגוריה הציבורית, מחוז תל-אביב-מרכז) בשיתוף פעולה עם...אבנר אליצור ויובל מלמד (פסיכיאטרים ממתקן הכליאה הפסיכיאטרי 'אברבנאל') ופורסם ב'הרפואה' - עיתון התאחדות הרופאים הישראלית - בפברואר 2003: "הסניגוריה הציבורית במחוז תל-אביב-מרכז החלה, במסגרת פרוייקט ניסויי, לייצג מטופלים המאושפזים מכוח צו בית-משפט בדיונים הנערכים בעניינם בוועדות פסיכיאטריות מחוזיות, כאמור בסעיף 28 לחוק טיפול בחולי-נפש, תשנא-1991, (להלן חוק טיפול בחולי-נפש). פרוייקט ניסויי זה נערך בבית-החולים אברבנאל החל מיום 1 בינואר 2000. לתחילתו של פרוייקט הייצוג בוועדות קדמו הכנות שכללו בין היתר תצפיות בעבודתן של כעשר ועדות פסיכיאטריות, מיפגשים עם בעלי תפקידים בבית-החולים ובמשרד הבריאות, וכן ימי עיון תיאורטיים ומעשיים שנדונה בהם סוגיית ייצוגם של מטופלים בוועדות. התוצאות המפורטות ונפרשות בדוח זה ממחישות כי סיכוייו של מטופל בצו להשתחרר מאישפוז טובים יותר כשהוא מיוצג. סיכויים אלה אף גבוהים במיוחד כשקיים שיתוף-פעולה בין סניגורו של החולה לבין הרופא המטפל, כשנשקלים בצוותא הן ההיבטים הכרוכים בצורך במתן טיפול רפואי והן ההיבטים המשפטיים - כל זאת תוך שמירה על זכויותיו של המטופל, מהתוצאות מודגשת העובדה, כי שיתופו של הסניגור בהליך משפיע על סדרי עבודתה של הוועדה ועל החלטותיה, לרבות בחינת העובדות, שמיעת עדים, העלאת איכות הבדיקה הפסיכיאטרית, בחינת ההיבט המשפטי, דיון בשאלת המסוכנות ועוד..." עורכי הדין לא ייתנו לאיזו עמותה לקלקל להם את התמונה השקרית אותה הם  מפרסמים, שלא לדבר על הפרנסה המובטחת מ"ייצוג" ישרא-בלוף שכזה. אחת הטענות היותר אוויליות בנסיון סתימת הפיות הנוכחי הזה טוענת כי פרסום תמונתו של                 בעיתון העמותה הנו "פגיעה בפרטיות". התמונה לקוחה ממוסף יום השישי 'סופשבוע' של עיתון 'מעריב'... תרגיל נבזי נוסף בנסיון סתימת הפיות הנ"ל יכול לקבל את הכותרת "השמצת וגם ירשת". האדם שפועל בשירות הציבורי ביזה את חבר העמותה בהגדירו אותו בבית המשפט, בניגוד מוחלט לרצונו של חבר העמותה, כ"חולה נפש". במכתב של עו"ד -אותו אנו מציגים לעיל- תוקף האדם הפועל בשירות הציבורי את העמותה על כי בבקורתה על התנהלותו ציטטה מפרוטוקול הדיון הנ"ל ומהחלטת השופט בנימוק כי... נכון, מדובר בפרוטוקול ערר של "חולה נפש" המתנהל ב"דלתיים סגורות" ולכן אסור לצטט ממנו! תרגיל זה גם הופעל נגדנו בנסיונות לפגוע באתר העמותה. היתה פניה בכתב למנהל השרת בה נטען כי אנו כותבים על "חולות נפש", דבר ש"אסור לפי חוק טיפול בחולי נפש"... קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

7 יולי 2007    ובינתיים, בחזרה בעניני העמותה    תום סאס העביר לנו את המכתב הבא הלקוח מביטאון התאחדות   הפסיכיאטרים האמריקנית (APA): Psychiatr News July 6, 2007 Volume 42, Number 13, page 32  Letters to the Editor  Trust Issues Pamela M. Pittman, M.D. Greensboro, N.C. I read with dismay the article in the March 2 issue headlined "Public Has Trust Issues With Psychiatrists, Says Survey." I am always dismayed at the public perception of our discipline. The notion that we are different from other medical doctors is aggravated by such polls' listing psychiatrists separately from medical doctors. It is no wonder that the public doesn't trust us. We, as psychiatrists, need to work as a group to improve the public's knowledge and perception of us. Here's where we can start: There should be psychiatric units within hospitals that allow for patients to be medically ill. We should always do a review of systems and a medical history on all patients whom we evaluate. We should welcome questions regarding what we do and how we differ from other "therapists." Moreover, we must continually strive to educate our patients. If we are stigmatized as "not real doctors," then they will continue to be stigmatized as not having "real illnesses." מכתב למערכת עניני אמון פמלה מ. פיטמן, רופאה גרינסבורו נ.ק. קראתי בתחושת יאוש את המאמר בגליון 2 במרץ תחת הכותרת "לציבור יש בעיות אמון עם פסיכיאטרים, קובע משאל". אני תמיד מיואשת מתפיסת הציבור את המקצוע שלנו. הרושם שאנו שונים משאר הרופאים מוחמר ע"י סקרים שכאלה הרושמים פסיכיאטרים בנפרד מרופאים. אין כל פלא שהציבור אינו בוטח בנו. אנו, כפסיכיאטרים, צריכים לעבוד כקבוצה לשפר את ידע הציבור ותפיסותיו אותנו. הנה היכן שנוכל להתחיל: צריכות להיות מחלקות פסיכיאטריות בתוך בתי חולים שיאפשרו לפציינטים להיות חולים רפואית. עלינו תמיד לערוך סקירה של מערכות ועבר רפואי על כל הפציינטים אותם אנו מאבחנים. עלינו לברך על שאלות הנוגעות למה אנו עושים ובמה אנו שונים מ"תרפיסטים" אחרים. יותר מזאת, עלינו לחתור בהתמדה לחנך את הפציינטים שלנו. אם אנו מוכתמים בסטיגמה של "לא רופאים אמיתיים" אז הם ימשיכו להיות מוכתמים בסטיגמה של מי שאין להם "מחלות אמיתיות".   מענין מה אנשי קבוצת טרר"מ היו אומרים על הודאה כזו מצד פסיכיאטרית כי היא "לא רופאה אמיתית". קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

7 יולי 2007     המקרה של "  "         סופר נני: מישהי לא מקבלת "צומי" היום   קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה קו הפרדה

15 יוני 2007

  אירוע המחאה נגד קונגרס הפסיכיאטרים בדרזדן
  ספיח
  רק עכשיו ראיתי את הצילום אותו אני משכפלת כאן, באתר ארגון משתפי
  הפעולה הצפון-אמריקני MindFreedom. כמובן שאין איסור אתי או מוסרי 
  להיפגש עם אלו הרודפים, כולאים ומענים אותך בטיעון שאת "תת-אנוש"    
  ביולוגי, אם נניח שהמפגש מתקיים כדי לדון בביטול התורה הנאצית. אלא
  במקרה של קונגרס זה המארגן הכריז בגלוי - מעל דפי עיתונות המיינסטרים - שהעינויים ימשכו כסדרם.
כלומר יש לנו כאן את הקולוניזציה המושלמת של אנשים, שהפנימו לחלוטין את דברי ההסתה ועלילת הדם שבאמצעותם הפסיכיאטריה משסה נגדם את הציבור (ראו את מאמרנו עלילת דם ב'כפיה' 7) וכל זה כדי לומר לנאצים: עשיתם טעות, אנחנו בני אדם, יש לנו פנים וגוף ורגשות כלכל אדם. 
טקסט שמוכר לנו הישראליות ממפגני המיסכנות הפומביים של קבוצות כגון 'מל"מ' - זוכרות את המצעד התל-אביבי שלהם בחסות ה'אמהות המאשפזות' והעובדות הסוציאליות?

 

משמאל: חואן מציך - נשיא התאחדות הפסיכיאטרים העולמית (WPA), דיוויד אוקס וג'ודי צ'מברליין - מארגון משתפי הפעולה הצפון-אמריקני MindFreedom, תומאס קאלרט - מנהל הקונגרס הנאצי על אמצעי הכפייה בפסיכיאטריה, פטר להמן - ארגון משתפי הפעולה הגרמני

7 יוני 2007

     אירוע המחאה נגד קונגרס הפסיכיאטרים בדרזדן
     מסקנות
    1. לא להשתתף יותר בהפגנות או בפעולות כ"קורבנות" אלא
    כ"עבריינים" היוזמים פעולות. פוסטל הוא כמובן "עבריין" ולכן הוא זוכה
    להערכה. מטרת הפסיכיאטרים - ומשתפי הפעולה איתם - היא להציג
    אותנו כ"קורבנות", מה שכמובן לא זוכה לאהדת ותמיכת הקהל.
     2. חשוב לצחוק על הפסיכיאטרים. הומור מראה שיש לנו את הכוח
להגחיך וללעוג, לא רק התמקדות תמידית בסלוגנים של אימה ופחד. בעזרת הומור וכושר המצאה ניתן לחטוף למטרותינו אירוע ממומן היטב הנתמך ע"י ארגונים בינלאומיים ומדינות.
3. גרמניה, מולדת הפסיכיאטריה, היא בעת ובעונה אחת המדינה המתקדמת ביותר ביחסה המשפטי לאפשרות כי הכפיה הפסיכיאטרית תחסם ע"י חתימה על טופס אפוטרופסות המבטל את אפשרותה כמו גם המדינה בה חולשתה האקדמית - אידיאולוגית של פסיכיאטרית הכפיה גלויה לכל.
4. עלינו לקיים דו שיח עם הקהל מאחר והפרת זכויות האדם של הכפייה הפסיכיאטרית היא ענין פוליטי של חוק. לא לנהל משא ומתן עם פסיכיאטרים מאחר וכל קיום קשר עם המפלצות האלו יהיה רק בקשה ל"רופאים טובים יותר" ול"רפורמה בשרותי בריאות הנפש" שתשאיר על כנה את שלילת זכויות האדם.
5. למעשה זאת הפעם הראשונה בה המערכת העינויים הפסיכיאטרית נאלצה, דרך סיפור גרט פוסטל שהתקשורת דחפה בפניה, לדבר איתנו. עד עכשיו למיטב ידיעתי הם ביטלו אותנו מכל וכל וכלל לא התייחסו לטענותינו. רק הסיפור של פוסטל אילץ את הפסיכיאטרים הפושעים לענות לשאלות המדיה על טענתנו שהכפיה הפסיכיאטרית היא עינוי, כהגדרתו בחוק ובאמנות בינלאומיות, וכי הז'רגון הפסיכיטרי ריק מכל תוכן. לכן חשוב לעודד כמה שיותר אנשים לחתום על טופס המכתב המוכן מראש בו אנו מציעות את מועמדתו של פוסטל לפרס נובל לרפואה.
אליס ואווה נשארו בדרזדן כדי להמשיך עוד יומיים את הקרנת הסרטים שלנו שם, אני חוזרת בת ימה
 

6 יוני 2007

  אירוע המחאה נגד קונגרס הפסיכיאטרים בדרזדן
  אנו "חוטפות" את האירוע 

 

אנו מתקינות במקום את כרוז המחאה הראשי, ברקע מפעל הטבק המפורסם yenidze ולמטה ""חסידי פוסטל" (-Postel Fans) כך כינתה אותנו העיתונות הצהובה (MorgenPost) שסיקרה את קמפיין הגימיק שלנו להענקת נובל לרפואה לגרט פוסטל.

משתף הפעולה דיוויד אוקס, מהארגון הצפון אמריקני MindFreedom יצא לפגוש אותנו מתוך בנין הקונגרס, כאן בצילום הוא מנסה לשכנע בצעקות רמות את אליס למה כדאי לשתף פעולה עם הפסיכיאטרים...

לאחר ההקראה מספרו והדיון חלק מהקהל נשאר כדי לדבר עם פוסטל בצורה אינטימית יותר. אולי הם באו להתייעץ איתו בבעיות הפסיכיאטריות שלהם...

5 יוני 2007

במכונית עם גרט פוסטל

הפעם ההתאקלמות בדרזדן היתה נוחה יותר מהשבוע הקודם. כאן אנו ב-GorlitzerStrasse משלימות את חתימת המכתבים לועדת פרס נובל

4 יוני 2007

  אירוע המחאה נגד קונגרס הפסיכיאטרים בדרזדן
  אתנחתא: האנה הוך
 
 

2 יוני 2007

AZConny ב-Neustadt, דרזדן

הדבקת הפוסטר ליד Frauen Kirche למטה Troedel Markt ב-Sachsen Platz

29 מאי 2007

30 אפריל 2007

המגע המטמא של ה"גיי" 'ורוניקה מארס', פרק 20, 26 אפריל 2005