ערר על הארכת אישפוז
פסיכיאטרי כפוי מ – 13.2.03
תיק עש 1046/03 (לא קויים דיון בשל שחרור העותר) מוגשת
בזה בקשה לבית המשפט הנכבד לערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית בראשות
המשפטנית פנינה גיא מפרקליטות מחוז ת"א מתאריך 13.2.03 להאריך את הוראת
האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי ולקיים דיון בעניינו של מר XXX על
מנת להורות לשחררו לאלתר מהאשפוז הפסיכיאטרי הכפוי. נימוקים
שבפרוצדורה: 1.
מר XXX שיגר בפקס בתאריך 9.2.03 ללשכת הפסיכיאטר
המחוזי תל אביב ולמחלקת רשומות רפואיות במוסד הפסיכיאטרי 'אברבנאל' בקשה
לקבלת העתקים צילומים של מסמכים מתיקו הרפואי. רצ"ב העתק צילומי של
טופס הבקשה , אישורי שיגור פקס (מסומן נספח 1). 1א. בקשתו של מר XXX
לא נענתה כלל ולכן סורבה ללא כל נימוק. סירוב זה פוגע בזכות השימוע
והטיעון של מר XXX, שולל ממנו את היכולת לבחון את
חוקיות הוראת האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי, לברר האם הראיות לכאורה עליהן היא
מושתת עולים בקנה אחד עם ההגדרות הקבועות בחוק המדברות על קיום "סיכון
ממשי מיידי" מצד המערער לעצמו או לזולתו, ולטעון כנגדה. בשל סיבה זו לבדה
על בית המשפט להורות על ביטולה לאלתר של הוראת אשפוז פסיכיאטרי כפוי
בעניינו של מר XXX 2.
רק במהלך הוועדה הפסיכיאטרית בתאריך 13.3.03 ניתנה למר XXX
האפשרות לשמוע בלבד, אך לא לראות ולעיין, משפטים מסוימים בלבד מדו"ח
המשטרה, שהוקראו למר XXX בידי הפסיכיאטר. דו"ח זה הינו
הראיה היחידה עליה מתבססת הוראת האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי מתאריך 5.3.03.
שעל כן אנו מתייחסים בערר זה לראשונה לאותם משפטים ספורים מחומר ראיות זה
כאמור דו"ח המשטרה שהפסיכיאטר הואיל להשמיע באוזניו של מר XXX.
ברור שבכך נפגעה קשות זכות השימוע והטיעון בפני הוועדה הפסיכיאטרית של מר XX.
עובדה זו לבדה מהווה סיבה לבית המשפט להורות על ביטולה לאלתר של הוראת
אשפוז פסיכיאטרי כפוי בעניינו של מר XXX. 2א.
בנוסף לאמור לעיל, גם
בקשתו המפורשת של מר XX לקבלת העתק מפרוטוקול הוועדה
הנ"ל סורבה ללא כל נימוק. דבר המקשה ביותר על הגשת כתב ערר זה. ברור שבכך
נפגעת קשות זכות השימוע והטיעון של מר XXX. גם עובדה זו
לבדה מהווה סיבה לבית המשפט להורות על ביטולה לאלתר של הוראת אשפוז
פסיכיאטרי כפוי בעניינו של מר XXX. נימוקים
שבתוכן: להלן פירוט הנסיבות והרקע הכללי שקדמו להוצאת
הוראת אשפוז פסיכיאטרי כפוי של מר XXX: 3.
מר XXX
בן ה33 הנו אמן הגר לסירוגין ב-XXX וב-XXX,
היכן שדירתו הנ"ל בדרך XXX משמשת לו כסטודיו.
מר XXX חזר מ-XXX בתאריך XXX
לקראת פתיחת תערוכתו
העתידה להתקיים סימולטאנית בגלריה XXX ב-XXX
ובדירתו ב-XXX. לדבריו "התערוכה העתידה היא
אינטראקטיבית, עוסקת באקטואליה, באסון מעבורת החלל 'קולומביה' ובמסע
חוץפנים של גיבור אל עבר עברו, מעין אודיסיאה מודרנית". 4.
בתאריך 5.2.03 יצא מר
XXX מ-XXX
והלך לכיוון משרדי 'ערוץ 10' הטלוויזיוני הממוקמים כ-XXX
בדרך מנחם בגין 53. קודם לצאתו מ-XX שיגר מר XXX
בפקס הודעה למשרדי 'ערוץ 10' על תערוכתו העתידה. בנוסף ל'ערוץ 10' שיגר מר
XXX בפקס
הודעות לגופים רבים ושונים. רצ"ב הודעת הפקס של מר XXX
לערוץ 10 (מסומן נספח 2.). הגורמים ב'ערוץ 10' שקיבלו את שיגור הפקס של
מר XXX ביקשו ליצור עמו קשר ועל כן מר XXX
יצא כאמור מ-XXX ל'ערוץ 10'. מר XXX
יצא לרחוב חבוש במסכת גז על פניו תוך שהוא צועק לעוברים ושבים, לדבריו,
"חיזבללה", "תתעוררו", "סאדם חוסיין רוצה לחסל אתכם", "פצצה כימית".
כמו כן החזיק מר XXX ספר בידיו בו הוא דפק על חלונות
מכוניות ברחוב. מר XXX מסביר כי זהו חלק מאמנות
'פרפורמנס' שמטרתה, לדבריו, "מחאה נגד המלחמה העתידית עם עירק", וכי
כוונתו במחאה זו הייתה, לדבריו, "לעורר את העוברים ושבים מהאדישות שלהם
לאפשרות שיפציצו אותם כצאן לטבח". מר XXX מסביר כי הוא
אמן העושה, לדבריו, "הרבה דברים חריגים" וכי עשיית דברים חריגים כמתואר
לעיל היא "חלק ממסגרת של אמנות מודרנית כדוגמת גילברט וג'ורג', אמני
רחוב כטוני אוכסלר,מייק קלי, קיט' הרינג, ומישל באסקייה", וכי הוא רואה את
התנהגותו המפורטת לעיל כ"חלק מתיאטרון רחוב של אמני פלורנטין, ממשיך דרכם
של אמנים כמרסל דישאן, ווילד, דיבופה, סיי טוומבלי, אנדי וורהול וגם אביב
גפן". לדבריו זו "אמנות שחותרת לחופש ועצמאות, לבדיקת גבולות, לאכסטזה
רוחנית ופיזית". 5.
מר XXX
ניסה להיכנס למשרדי ערוץ 10 אך נעצר בכניסה בידי שוטרים ונלקח לתחנת
משטרה, היכן שהשוטרים מלאו טופס מעצר עבורו. מר XXX
טוען כי במהלך מעצרו שוטר בשם מיכאל נייאזוב בעט בו, וכי אותו שוטר בשיתוף
פעולה עם שוטרת נוספת איים על מר XXX כי יכו אותו
וישברו את שיניו. 6.
לדברי מר XXX
השוטרים התייעצו טלפונית עם הפסיכיאטר עמירם סראל העובד ברמת חן בתל אביב,
ולאחר שיחה טלפונית זו לקחו אותו על דעת עצמם, וללא הוראה כתובה לבדיקה
פסיכיאטרית מידי הפסיכיאטר המחוזי כנדרש לפי סעיף 6 לחוק טיפול בחולי נפש
1991, למוסד הפסיכיאטרי 'אברבנאל' למחלקה 3א'. 6א.
מכאן, שאין בידי
הפסיכיאטר המחוזי כל ראיה לכאורה המעידה כי מר XXX סיכן
את עצמו או זולתו "סיכון פיזי מיידי" לפני הוצאת הוראת האשפוז הפסיכיאטרי
הכפוי בעניינו. 6ב. בנוסף, דרך הבאתו של מר XXX למוסד
הפסיכיאטר 'אברבנאל', דהיינו בידי שוטרים שעצרו אותו ופעלו על דעת עצמם
ללא הוראת בדיקה כפויה, הנה בלתי חוקית.
6ג.
בתאריך 9.2.03 שוגרה בפקס ללשכת הפסיכיאטר המחוזי תל אביב ולמחלקת רשומות
רפואיות במוסד הפסיכיאטרי 'אברבנאל' בקשה מאת מר XXX
לקבלת העתקים צילומים של מסמכים מתיקו הרפואי. בקשתו של מר XXX
לא נענתה כלל ולכן סורבה ללא כל נימוק. סירוב זה פוגע בזכות השימוע
והטיעון של מר XXX, שולל ממנו את היכולת לבחון את
חוקיות הוראת האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי, לברר האם הראיות לכאורה עליהן היא
מושתת עולים בקנה אחד עם ההגדרות הקבועות בחוק המדברות על קיום "סיכון
ממשי מיידי" מצד המערער לעצמו או לזולתו, ולטעון כנגדה.
6ד.
בתאריך 10.2.03 שוגר בפקס ללשכת הפסיכיאטר המחוזי ת"א ערר על הוראת האשפוז
הפסיכיאטרי הכפוי של מר XXX מטעם 'עמותה ישראלית למאבק
בתקיפה פסיכיאטרית'. רצ"ב ערר לוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של מר XXX
(מסומן נספח 3.)
6ה.
הוועדה התעלמה ללא כל נימוק מטיעוני הערר. עובדה זו לבדה מהווה סיבה לבית
המשפט להורות על ביטולה לאלתר של הוראת אשפוז פסיכיאטרי כפוי בעניינו של
מר XXX.
7. רק
במהלך ישיבת הוועדה הפסיכיאטרית בתאריך 13.2.03 ניתנה למר XXX
האפשרות לשמוע בלבד, אך נמנע ממנו לראות ולעיין, משפטים מסוימים בלבד
מדו"ח המשטרה, שהוקראו למר XXX בידי הפסיכיאטר. דו"ח זה
הנו הראיה היחידה עליה כנראה מתבססת הוראת האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי מתאריך
5.2.03. שעל כן אנו מתייחסים בערר זה לראשונה לאותם משפטים ספורים מחומר
ראיות זה.
כאמור
דו"ח המשטרה שהפסיכיאטר הואיל להשמיע באוזניו של מר XXX.
לדברי הפסיכיאטר כפי שהוא הקריא מדו"ח המשטרה הרי שמר XXX
"התפרע במקום", "סרב למסור את פרטיו", "מלמל כל מיני מילים", "קילל את
כולם בסביבה בקללות כגון כוס אמק וכו'", ו"מחזיק במסכת אב"כ". לדברי אשת
הצוות הפסיכיאטרי שנכחה בוועדה הרי שמר XXX "אמר
לשוטרים שהוא בשיחות עם השגריר הבריטי". יו"ר הועדה עו"ד פנינה גיא הקריאה
ממסמך מסוים, תוך שהיא אינה מאפשרת למר XXX לראות
ולעיין במסמך זה, כי נטען שמר XXX "השליך חפצים מחלון
דירתו". מר XXX הגיב בוועדה לכל אחת מטענות אלו: לגבי
הטענה כי "התפרע במקום" מר XXX הבהיר ופירט לוועדה כיצד
השוטר פנה אליו בברוטאליות מילולית (ציטוט מפניית השוטר: "תביא לי את
הפרטים שלך"). ופיזית וכי כבלו את ידיו ורגליו בכוח רב וכי הוא התנגד
לכבילה. לגבי הטענה כי "סרב למסור את פרטיו" מר XXX
הבהיר ופירט לוועדה שבשהותו בלונדון נגנב ממנו ארנקו עם, בין היתר, כל
תעודותיו, ולכן עד לרגע זה אין בידו תעודות מזהות. בנוסף הסביר מר XXX
לוועדה כי צורת הפנייה הברוטאלית של השוטר אליו, כמפורט לעיל, גרמה למר XXX
לסרב למסור את פרטיו. לגבי הטענה כי "מלמל כל מיני מילים" מר XXX
הבהיר ופירט לוועדה את מהות מחאת עבודתו האומנותית שבאמצעותה הוא מקווה,
לדבריו, "למנוע מלחמה ע"י יצירת הד תקשורתי לכך שישנם כאלו שאינם
מעוניינים במלחמה". מר XXX גילה לוועדה על קיומה של,
לדבריו, "תנועת מחאה נגד המלחמה בלונדון" והוסיף שפעולתו "נעשית בהקשר של
אמנות טוטאלית סביבתית" כדוגמת האמן קית' הרינג. על הטענה כי "קילל את
כולם בסביבה בקללות כגון כוס אמק וכו'" מר XXX לא טרח
להגיב. לגבי הטענה כי הוא "מחזיק במסכת אב"כ" מר XXX
הבהיר לוועדה כי בשל הדיווחים היומיומיים בכל אמצעי התקשורת, כמו גם
בהודעות הצבא והממשלה, על אפשרות התקפה כימית ביולוגית נגד אזרחי ישראל
העומדת להתרחש מדי רגע, הוא מפחד ולכן הוא לוקח עמו את מסיכת האב"כ
שלו. לגבי הטענה כי הוא "אמר לשוטרים שהוא בשיחות עם השגריר הבריטי"
מר XXX הבהיר לוועדה כי ביקש "לדבר עם השגריר הבריטי",
זאת מאחר והוא "נמצא בקשרים עם המועצה הבריטית". לגבי הטענה כי הוא "השליך
חפצים מחלון דירתו" מר XXX הכחיש זאת. יש להדגיש כי
יו"ר הוועדה
המשפטנית פנינה גיא לא ראתה צורך כלל מחובתה לציין בפני מר XXX
את זהות מוסר עדות זו, מתי הועלתה, האם מדובר בעדות ראייה, כיצד יודע(ת).
מוסר העדות האלמוני(ת.) כי החפצים הושלכו מחלון דירתו של מר XXX
דווקא. כמו כן לא מצאה המשפטנית פנינה גיא לנחוץ לציין באילו "חפצים"
מדובר ולאן "הושלכו".
7א.
יצוין כי במהלך כל ישיבת הוועדה הפסיכיאטרית מר XXX חזר
והדגיש כי הוא מכיר בעובדה כי פעולותיו האומנותיות הן, לפי החוק, בגדר
"הפרעה לסדר הציבורי" ו"השחתת רכוש ציבורי" וחזר והביע נכונות לתת דין
וחשבון על מעשיו לחברה.
8.
בנוסף לטענות לעיל, המתייחסות לאירועים הקודמים להוצאת הוראת האשפוז
הפסיכיאטרי הכפוי נגד מר XXX, העלתה בפני הוועדה אשת
הצוות הפסיכיאטרי טענות מטענות שונות על התנהגותו של מר XXX
במהלך אשפוזו במחלקה 3א' ב'אברבנאל'. כמובן שטענות אלו אינן עילת האשפוז
הפסיכיאטרי הכפוי של מר XXX ולכן אינן יכולות להוות
בסיס להחלטה על הארכתה.
8א.
נטען נגד מר XXX כי "מתחצף לצוות", "זרק הליכון"
ו"ביצע מעשה מגונה כמעט מעשה סדום במאושפז אחר". מר XXX
הגיב לכל אחת מטענות אלו. הוא "לא התחצף" ו"לא זרק הליכון". באשר ל"מעשה
המגונה" הרי שלדברי מר XXX היה זה בהסכמת הפרטנר. מר XXX
הציע לאשת הצוות הפסיכיאטרי כי "תשאל את הפרטנר אם הדבר נעשה בניגוד
לרצונו". לאמירת אשת הצוות הפסיכיאטרי כי הדבר נבצר ממנה היות והפרטנר
"אינו מדבר" השיב מר XXX "אתך הוא לא מדבר, איתי כן".
9. כמו
כן נגרם למר XXX נזק גופני ונפשי מוכח וודאי מהתרופות
הפסיכיאטריות אותן הוא מקבל ב'אברבנאל': מר XXX לדבריו
מקבל בכפייה תרופות 'זיפרקסה' ו'קלונקס' בנוסף לזריקות שאינו יודע את שמן.
זה הופך אותו, לדבריו, "לזומבי, רדום, בעל מחשבה לא צלולה". תרופות אלו
"מדרדרות את מצבו הנפשי הופכות אותו לדיכאוני ומיזנטרופ". ופיזית תרופות
אלו "גורמות לו להרגיש כי הוא עומד להתעלף". לדבריו, בשל ההשפעה המזיקה
והפוגעת של התרופות הפסיכיאטריות אותן הוא מקבל הוא "זקוק לראות רופא
בדחיפות".
10.
שעל כן אנו פונים לבית המשפט הנכבד בבקשה לערעור על החלטת הוועדה
הפסיכיאטרית בראשות המשפטנית פנינה גיא מפרקליטות מחוז ת"א מתאריך
13.2.03להאריך את הוראת האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי ולקיים דיון בעניינו של
מר XXXעל מנת להורות לשחררו לאלתר מהאשפוז הפסיכיאטרי
הכפוי.
בטעינה...
