1

בתי-המשפט

בפני כב' השופט חאלד כבוב
ב"ש 91146/04 ב-ת"פ 40103/04
עדרי משה על-ידי בא-כוחו - עו"ד שמאי.	המבקש:
נ ג ד
תביעות ת"א שלוחת איילון על-ידי בא-כוחו - עו"ד שמרלינג.	המשיבה:
ה ח ל ט ה

1. זהו ערר על החלטתו של בית משפט שלום בראשון לציון (כב' השופטת ויינברג-נוטוביץ') מיום 16/3/04, בה הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר וכנגד שניים אחרים הוגש לבית המשפט קמא כתב אישום המייחס לעורר עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, אשר לפי המפורט בכתב האישום החזיק העורר ביום 23/2/04 סמוך לשעה 18:20 סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל של 16.320 קילוגרם מחולק ל-16 אריזות.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא חלק הסניגור על קיומן של ראיות לכאורה, אך בית המשפט קמא לאחר בחינה ובדיקה של חומר החקירה, הגיע לכלל מסקנה בדבר קיום תשתית ראייתית מספקת לצורך שלב זה של הדיון.

2. בטיעון שבפניי העלה הסניגור טענות ראויות כנגד אותה תשתית ראייתית, הפנה בראש ובראשונה לעובדה שעדי התביעה העיקריים בתיק זה הם שני שותפים לכאורה אשר הפלילו העורר על מנת להרחיק עצמם במידת האפשר, הוסיף כי מדובר שני עדי תביעה שסובלים מבעיות או מחלות נפש, מקבלים טיפול פסיכיאטרי, ועל כן על בית המשפט לשקול במשנה זהירות את דבריהם, ולהתייחס בספקנות רבה לנסיונם להפליל את העורר.

לאור טיעוניו אלה של הסניגור, קיבלתי את תיקי החקירה לעיוני, וחייב אני לציין שמסקנתו של בית המשפט קמא מתחזק מאוד לאחר עיון ובדיקה של תיקי החקירה.

מדובר בגרסאות של שני עדים אשר נכחו במקום, אמנם בשתי הודעות הראשונות של העד שרון רמז הוא הכחיש כל מעורבות בין שלו ובין של העורר, ורק בהודעה השלישית קשר את העורר וטען שהגיע למקום כדי לקנות סמים מהעורר, ושמע את המשיב אומר לעד הנוסף בשם בועז, שירד למטה ויפתח את תא המטען.

גם העד בועז מן, מסר מספר גרסאות שלא תמיד עולות בקנה אחד אחת עם השנייה, ולבטח לא עם גרסתו השלישית שמסר העד שרון רמז, אך מדובר באי התאמות בנקודות שוליות ביותר שאינן משפיעות ואינן משנות את התמונה בכלולותה.

גם הפניית הסניגור למזכר של שוטר שהגיע למקום וראה את רכבו של העורר בסמוך למקום שבו הוחבא הסם, גרסה שלכאורה סותרת גרסה של שוטר אחר שראה את רכבו של העורר נוסע אחרי הרכב של בועז מן, הרי אין בחוסר התאמה זו כדי לשלול את מעורבותו של העורר בעבירה של החזקת סם, כפי שהדבר עולה מעדותם של שני המעורבים האחרים.

זאת יש לזכור, כי בית משפט בשלב זה של הדיון אינו נדרש לבחינת מהימנותם של העדים ומשקלן של הראיות, אלא לקיומן של ראיות לכאורה, ראיות גורמיות אשר לגביהן קיים ספק סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות אשר מבססות את אשמת הנאשם.

אמנם מדובר בעדויות של מי שסובלים ממחלות נפש לטענת הסניגור, אך גם עדותו של עד שכזה יכול ותהיה קבילה אם בית המשפט יתרשם בבוא העת מאותו עד, כך שעובדת מחלתו הנפשית של עד מסויים, אין בה לגרוע מקיום תשתית ראייתית כאשר להודעה זו מצטרפת הודעה נוספת של עד נוסף, ולכל אלה יש חיזוקים רבים בתיק החקירה, לרבות נוכחותו של העורר במקום, לרבות הודעתו של העורר שהגיע למקום על מנת לבצע עסקת סם (אם כי טען שהגיע למקום כדי לקנות כמות קטנה של סמים), העובדה שהוא נצפה במקום על ידי איש משטרה וכיוצא באלה.

3. מדובר בעבירה של החזקת סם מסוכן בכמות גדולה ביותר העולה מאות מונים על הכמות הקבועה בחוק, ובהכרח מקימה לא רק עילת מעצר אלא חזקת מסוכנות, ובעניינם של מי שעוסקים בסחר בסמים ובהחזקת כמויות גדולות של סם, נקבע כבר לא אחת שבהעדר נסיבות חריגות ויוצאות דופן על בית המשפט להורות על מעצרם של אלה עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם, משום שחלופת מעצר אין בכוחה למנוע ולקטוע את שרשרת הפצת הסם.

העורר שבפניי הוא בעל ידע ונסיון בעולם הסמים, העיד על עצמו כמי שהגיע למקום על מנת לבצע עסקת סם, לחובתו הרשעות קודמות גם כן לפקודת הסמים המסוכנים (ראה הרשעות מס' 2, 3, 4, 6, 7), כמו גם בעבירות אחרות.

אין זו אף זו, אין מדובר בנאשם שנסיבותיו האישיות הן כה חריגות המצדיקות חריגה מהכלל הנוהג, כפי שראוי לעשות במקרים כמו בפרשת קבועה.

4. הנקודה היחידה שסברתי שראוי להתערב בה היא בשאלת קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

סבורני שעם החלטת בית המשפט קמא לגבי שני המעורבים הנוספים, שעה שבית המשפט קמא הורה על קבלת תסקירי מעצר בנוגע לאותם שניים, ראוי היה גם להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

אך במחשבה נוספת הגעתי לכלל מסקנה שאין בעצם עובדה זו כדי להצדיק ביטול החלטתו של בית המשפט קמא, או התערבות בה.

מדובר בעורר שחלקו, כפי שנטען בכתב האישום וכפי שעולה מחומר הראיות, עולה על חלקם של האחרים לכאורה, במובן זה שהעורר הוא היה בעל השליטה בסם, הוא זה שהנחה את האחרים לקחת את הסם ולהניחו בתא המטען של רכבם, הכל מתוך כוונה להקטין את הסכנה הנשקפת לו להחשף ולהתפס.

אם אוסיף להעדר הזהות בין חלקו של העורר שהוא משמעותי יותר לבין חלקם של האחרים, כל זאת לכאורה כמובן, את העובדה שלעורר עבר פלילי לא מבוטל בעבירות סמים, הרי אינני רואה כל מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

5. על כן, מצאתי לדחות את הערר.

ניתנה והוּדעה בפומבי היום, כ"ט בניסן התשס"ד, 20 אפריל 2004.

חאלד כבוב, שופט