בתי-המשפט
|
|
|
|
בפני כב' השופט חאלד כבוב |
|
|
ב"ש 90286/04 ב-תפ"ח 1021/04 |
|
|
מ ד י נ ת י ש ר א ל על-ידי באת-כוחה - הפרקליטה גב'
סיגל אורבך |
המבקשת: |
|
נ ג ד |
|
|
יונתן בן יחיא חוברה, יליד 1968, ת.ז. 024230146, מרח' אחווה 110, פתח-תקווה על-ידי בא-כוחו - עו"ד משה
מרוז |
המשיב: |
ה ח
ל ט ה
|
|
זוהי בקשה
למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, כאשר בד בבד הוגש כנגדו כתב אישום בתפ"ח
1021/04, (ביהמ"ש- מחוזי) נשוא שניים עשר אישומים המייחס לו עבירות של;
מעשה סדום בנסיבות אינוס ומעשים מגונים.
1. ע"פ
המפורט בכתב האישום, המשיב שימש כמורה ללשון וחיבור, ורכז שכבה בביה"ס תיכון
"פרקוף". המשיב פיתח מערכת יחסים עם חלק מתלמידיו, ובכך שיכנעם להגיע
לביתו לשם סיפוק גירויו וסיפוקו המיני. המשיב היה מזמין את התלמידים לביתו באמתלות
שונות, כגון מתן שיעורי עזר ותגבור. המשיב היה משתמש בכדורי שינה מסוג
"בונדרמין" היה משכנע את תלמידיו להתקלח, וכן היה מציע להם מאכל ומשקה,
כאשר בתוך המשקה היה ממיס את כדורי השינה. בשעה שהתלמידים היו ישנים כתוצאה
מסימומם ע"י כדורי השינה, היה משכיב אותם במיטתו ומבצע בהם מעשי סדום ומעשים
מגונים, תוך שהוא מתעד ומצלם את מעשיו במצלמת סטילס.
כאמור המשיב ביצע את הנ"ל בשתיים עשרה הזדמנויות, כאשר
בכל פעם הפעיל את אותה השיטה על תלמידים שונים, ואף במקרים מספר המשיך וביצע את
המעשים כאמור באותו תלמיד בהזדמנויות שונות, ובמועדים שונים.
בכל פעם שהמשיב היה מסמם את אחד התלמידים, והאחרון היה נרדם,
ביצע בו מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של התלמיד באותו מקרה, כל
זאת ללא הסכמתו ותוך ניצול היותו במצב של חוסר הכרה בהשפעת כדורי השינה.
2. ב"כ
המבקשת, עו"ד אורבך, ציינה בטיעוניה כי המדובר בתיק מזעזע ביותר, כאשר
ברור שאין המדובר בתיק שניתן להסתפק בו בחלופת מעצר. המשיב הודה בכל המיוחס לו
בכתב האישום. לעניין האלימות במעשיו, שהרי לא היה צורך שהמשיב ישתמש באלימות בשל
העובדה כי סימם את התלמידים עוד בטרם ביצע בהם את המעשים המגונים ומעשי הסדום,
וזאת ניתן לראות באלבום התמונות שהוגש לביהמ"ש המתעד את כל המקרים שביצע.
כאמור
לא הייתה שום הסכמה מאת התלמידים הקטינים, המשיב עצמו הודה במשטרה כי לא הייתה
הסכמה, הוא ביצע בהם את המעשים בזמן שישנו לכן הם לא ידעו מה הוא עשה להם. הקטינים
היו המומים במשטרה שעה שראו את אלבום התמונות וראו מה עשה להם המשיב. מפנה להודעותיו מיום 15.1.04, בה הוא
ציין כי הילדים לא ידעו כי הוא צילם אותם ומבצע בהם מעשים.
הקטינים
הגיעו לביתו של המשיב בהיותו המורה החביב על ליבם, העריצו אותו, היגעו ללמוד אצלו,
ואף כדי להסתפר, והמשיב ניצל את הערצת הקטינים וביצע בהם את אשר ביצע. עוד כדי
לחזק אי הסכמת הקטינים, שהרי מהודעותיהם עלה כי בזמן שהיו ערים הם התנגדו, המשיב
ידע שהם לא רצו בכך.
חוות
דעת הפסיכולוג איבחנה את המשיב כפדופיל, למשיב אין הסבר מדוע ביצע את אשר ביצע
בקטינים. ברור כי בתיק שכזה אין מקום לחלופה, המדובר בפדופיל שאינו שולט ביצריו,
לא יכולה להיות חלופה שתאיין את מסוכנותו. התלמידים הקטינים מושפעים עד מאד ממעשיו
של המשיב. מבקשים לעוצרו עד תום ההליכים.
ב"כ
המשיב, עו"ד מרוז, ציין בטיעוניו כי עבור חלק מהתלמידים מדובר במקרים חד פעמיים, הייתה הסכמה
לחלק מהמעשים. המדובר במשיב שהוא מורה מוערץ מאד ע"י תלמידיו, עזר להם הרבה.
בביה"ס היו מודעים לחריגות של היחסים שלו עם התלמידים, היה ישן בחלק מהמקרים
אצל התלמידים בביתם, וההורים אף הכירו אותו. המשיב היה חבר של התלמידים, היה נוסע
עמם לחו"ל, עישן עמם "נרגילה" בילו יחידו. מאוחר יותר החלו יחסים
אינטימיים בין המשיב לבין התלמידים, היה נוגע בהם ולא היו מתנגדים, מלבד כמה
תלמידים, כאשר ברב המקרים הייתה הסכמה. התלמידים הגיעו למשיב בהסכמתם, מדובר
בתלמידים בוגרים, אף אחד לא הכריח אותם , הם נהנו מהמעשים שביצע בהם ועבורם.
המדובר
ב –14 תלמידים שהסכימו למעשי המשיב. היו יחיסם אינטימיים בהסכמה שלא הגיעו לכלל
מימוש.
לעניין
סימום התלמידים ע"י כדורי שינה, כאמור צויין כבר כי המדובר בתלמידים שהגיעו
מרצונם מדי יום לביתו של המשיב. המשיב סימם את התלמידים, ע"פ חוו"ד
הפסיכולוג והפסיכיאר, המשיב ידע כי יכל להגיע לאותה תוצאה כאשר התלמידים ערים, אלא
שהוא חשש מדחייה, והוא לא רצה לעמוד פנים מול פנים בפני מצב בו היה מישהו דוחה
אותו, על אף שלא היה דוחים אותו, וזו הפרעה שיש למשיב.
הפסיכיאטר
והפסיכולוג הציעו טיפול מפורט בכמה משורים. לא מדובר באדם מסוכן שיש לנעול אותו
במעצר בתקופת ביניים, כאשר כולם כבר יודעים הוא לא יחשוף עצמו עוד יותר. לעניין חלופת המעצר, מציעים לשחררו
לחלופת מעצר בבית אחותו בקרית ארבע. המדובר במשיב שאין לו עבר פלילי, מורה מצטיין
במשך 15 שנים, עבר מקרה אונס בילדותו, אין חשש שהוא יחזור על מעשיו שוב, משכך
מבקשים לשחררו למעצר בית מוחלט בבית אחותו.
3. חוק
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-
מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן:"חוק המעצרים") מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של
נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של
"ראיות לכאורה להוכחת האשמה".
המבחן
לקיומן של "ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע ב- פרשת זאדה, בש"פ 8087/95
,פ"ד נ'(2)133, ע"י כב' השופט ברק, כדלקמן:
"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח
"לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה
שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת
הנאשם כנדרש במשפט פלילי."
שאלת
המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כירסום משמעותי העולה מתוך חומר
החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.
4.
לאחר עיון בתיק החקירה, ומששמעתי את טענות ב"כ
הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי המדינה יצאה ידי חובתה באשר לקיומן של ראיות לכאורה,
הגם שהמשיב לא הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום.
כאמור
אין מחלוקת בעניין העובדה כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישם, אלא
שב"כ הצדדים חלוקים בדעת באשר לנסיבות ביצוע המעשים, שכן ב"כ המבקשת טען
לאי הסכמה של התלמידים, וב"כ המשיב טען להסכמה מלאה בכל מערכת היחסים
האינטימיים בין המשיב לתלמידים, ומשכך מצאתי מקום להתייחס לראיות שבתיק בכדי
להכריע בשאלת ההסכמה או חוסר ההסכמה של התלמידים, וזאת כמפורט להלן:
הודעתו
של ח.י - באשר לאישום ראשון: המשיב ביצע במתלונן זה 15 מקרים של מעשי סדום ומעשים מגונים
בהזדמנויות ובמועדים שונים. בין היתר ציין המתלונן כי המשיב נגע בו במספר
הזדמנויות, ובאחד המקרים זה היה בשעה שהמשיב היה עירום, לקח את ידו של זה והניחה
על איבר מינו, אולם הוא התנגד לכך. להוסיף כי הצילומים שתיעדו את מעשי
המשיב נעשו בלא הסכמה, ובשעה שהמתלונן היה מסומם.
הודעת
א.א - באשר לאישום שני:
מדובר במעשה אחד , בו ביצע המשיב מעשה סדום בפי טבעת המתלונן. המתלונן ציין כי
לפני שנה כשישן אצל יוני, באמצע הלילה הוא חש שיוני נצמד אליו מאחורה אז הוא
הדף אותו עם היד.
הודעתו
של מ.ח - באשר לאישום החמישי: מדובר במעשה אחד, בו ביצע המשיב מעשה סדום בפי הטבעת. כאמור, המתלונן
לא ידע כי המשיב ביצע בו מעשה סדום אלא רק לאחר שהוצגו לו התמונות במשטרה.
הודעתו
של מ.ש. - באשר לאישום השביעי: מדובר במעשה סדום אחד אותו ביצע המשיב במתלונן, "החדרת
אצבע". המתלונן חש שהמשיב נוגע בישבנו ובאיבר מינו שעה שישן בביתו.
המתלונן
הוסיף וציין "כשהתעוררתי בבוקר הרגשתי שהמורה משחק עם איבר המין שלי, לא
ידעתי מה לעשות... הוא המשיך לגעת באיבר מיני, אחר כך עבר לאיזור הישבן שלי
ודחף לי אצבע לפי הטבעת".
הודעתו
של א.ט. - באשר לאישום השמיני: המשיב ביצע מעשה מגונה במתלונן. המתלונן ציין בהודעתו מקרים
רבים בהם נגע המשיב באיבר מינו. המשיב גרם למתלונן להרגיש שהוא חייב לו בשל העובדה
שעזר לו לא מעט בבעיות רבות שהיו לו בבית, אף ציין כי פעם אחת כשהיה בביתו של
המשיב, המשיב ניסה לגעת בו באיבר המין אולם הוא התנגד וברח מהמקום.
הודעתו
של א.ג. - באשר לאישום התשיעי: המשיב ביצע מעשה מגונה במתלונן. כאמור, המתלונן לא ידע על
המעשים שביצע בו המשיב, בפעם הראשונה בה יתוודה למעשי המשיב בו היה בתחנת
המשטרה שעה שהציג לו החוקר את התמונות שצילם המשיב בעת מעשיו.
הודעתו
של ס.ד. - באשר לאישום העשירי: המשיב ביצע מעשים מגונים במתלונן. המתלונן והמשיב ניהלו יחסי
חברות.
באחת
הפעמים שהמתלונן ישן אצל המשיב, הרגיש המתלונן כי המשיב מנסה להחדיר את איבר
מין לפי הטבעת שלו, המתלונן התעורר בבהלה, קם נסער וברח לביתו.
5. לאחר
שסקרתי את הודעות המתלוננים כמפורט לעיל, מצאתי ובלי כל ספק כי חלקם הגדול של
המעשים המגונים שביצע המשיב במתלוננים היו ללא הסכמתם ובהבעת התנגדותם לכך אימתי
שיכלו להתנגד משום העובדה כי ברב מקרי המעשים המגונים ומעשי הסדום המשיב דאג לסמם
את המתלוננים ע"י המסת כדורי שינה בתוך משקה שכיבד להם – ובכך שלל מהם את
האפשרות להתנגד למעשיו הקשים בגופם, ותוך מעילה באמון הרב ולעיתים המוחלט במשיב
כמי שהיווה עבורם דמות מופת ודוגמא, נשוא הערצתם.
גם
אם היו מקרים בהם בוצעו היחיסם כאמור לאחר הסכמה לכאורה של מתלונן מסוים, שהרי
מקרים אלה הם מעטים ביותר ביחס לאותם מקרים בהם ביצע המשיב את מעשיו כאמור מבלי
הסכמת המתלוננים. להוסיף על כך העובדה כי גם במקרים בהם נתגלו סממנים להסכמה מאת
מתלונן זה או אחר,שהרי ההסכמה יכול והייתה ליחסים אינטימיים, אולם לא הייתה הסכמה
כלל לתיעוד אלה, שכן כל המתלוננים נדהמו לגלות בתחנת המשטרה משעיינו באלבום
התמונות המצורף לתיק זה, כי המשיב צילם אותם באקטים ובתנוחות שונים, תוך פגיעה
קשה וגסה בפרטיותם, תוך הצגתם
בתנוחות פולשניות.
לאור
הנ"ל, אינני מקבל את טענת ב"כ המשיב כי היחיסם בין המשיב למתלוננים
בוצעו בהסכמה מלאה. רב רבם של המקרים, המשיב היה מסם את המתלוננים ומבצע בהם את
מעשיו כאמור, ואין מחלוקת על כך כי התמונות צולמו שלא בהסכמת המתלוננים.
העובדה
שהמשיב סימם את המתלוננים בעת שביצע בהם את מעשיו, יש בה כדי להעיד על כך שהמשיב
ידע או העריך התנגדות המתלוננים ליחסים אינטימיים שכאלה מבעוד מועד, ומשכך סימם.
כאמור לא קיבלתי את טענת המשיב כי היה מגיע לאותה תוצאה גם אם לא היה עושה זאת,
בטענה כי גם דאז המתלוננים לא היו מתנגדים כלל.
6. משקבעתי
שקיימות ראיות לכאורה הרי שקיימת גם עילת מעצר ע"פ דין, שכן חזקה היא שהמבצע
עבירות מסוג זה מסוכן לציבור.
ע"פ
הוראות סע' 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים),
התשנ"ו-1996 שוב אין רואים במעצרו של המשיב "אמצעי הרתעתי", אלא
נושא הוא אופי מניעתי (פרשת קורמן: "... על רקע זה התבססה והלכה התפיסה
המניעתית. לפי תפיסה זו , אין הצדקה למעצר אלא אם ניתן להשיג תכלית המעצר או
השחרור כרוך בסכנה לציבור...").
על
ביהמ"ש לבחון בכל מקרה בו מתקיימת עילת מעצר, אם ניתן להשיג את תכלית המעצר
באמצעות שחרור בערובה בתנאים מגבילים ויש לנקוט באמצעים שפגיעתם בחירות המשיב
פחותה.
בבואי לשקול
חלופת מעצר באשר למשיב זה התייחסתי
להתנהגותו החמורה כלפי המתלוננים, שעה שביצע בהם את המעשים הבאים; מעשה סדום בנסיבות אינוס ומעשים מגונים.
התנהגותו של המשיב, ניצול היותו מורה בבית ספרם, הערצת
המתלוננים לו, הזמנתם לביתו באמתלות שונות, סימומם שלא מרצונם ע"י המסת כדורי
שינה במשקה שכיבד להם, ביצע בהם מעשים מגונים ומעשי סדום שלא בהסכמתם שעה שאלה
מסוממים ואין ביכולתם להגן על עצמם או להתנגד למעשי המשיב, יתר על זאת; צילום
המתלוננים בתנוחות ואקטים שונים בעת שזה ביצע בהם את מעשיו כאמור, יש בכל אלה כדי
ללמד על מסוכנות מדרגה ראשונה.
באשר לטענת העדר כל עבר פלילי למשיב, כפי שכבר נקבע לא אחת על
ידי ביהמ"ש העליון, בענין כמו זה שלפנינו העדר עבר פלילי אינו מעלה ואינו
מוריד. הקורבנות הם ילדים חסרי הגנה שהמעשים נעשו בהם לאורך זמן.
באשר
לעובדה כי בבחינה פסיכיאטרית שנעשתה
למשיב, המשיב אובחן כפדופיל עם רמת קיבוע גבוהה לצעירים ומתבגרים, כאמור גם משהוכח
כי המשיב לוקה בבעיות של הפרעה נפשית, וכי עבר מקרה אינוס בילדותו, סובל מבעיות
נפשיות, אין בכך כדי להצדיק שחרורו, שכן לא אחת נקבע ע"י ביהמ"ש העליון
במקרים דומים, שיש להורות על מעצרם של משיבים שכאלה.
ראה לעניין זה החלטת בכ' השופט י' זמיר בבש"פ 2178/99 -
פלוני נ' מדינת ישראל .תק-על 99(2), 274 ,עמ' 275:
"העבירות, מן הסוג המיוחס
לעורר, מצביעות על בעיה נפשית. העורר עצמו, בהודעותיו למשטרה, רואה עצמו כמי שנגוע
ב"מחלה", שהוא לא היה מסוגל להשתלט עליה. גם בית המשפט המחוזי הדגיש
זאת: "הוא עצמו [העורר] מסביר בהודעתו שככל שנוגע הדבר לקטין הרגיש שהוא עושה
מעשה שאיננו נכון אך לא יכול היה להתגבר על עצמו". המסקנה היא, שהעורר לא
הפריך את חזקת המסוכנות".
אשר על כן; לא מצאתי כי יש בחלופת המעצר כדי להשיג את
תכלית המעצר, ומשכך אני מורה על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים
המשפטיים נגדו.
ניתנה והודעה בפומבי היום, כ"ו
בסיוון התשס"ד, 15 יוני 2004.
חאלד כבוב, שופט
|