בתי המשפט
|
|
||
|
ב"ש 7225/04 |
בית
המשפט המחוזי בירושלים |
|
|
|
||
|
29/12/2004 |
|
לפני כבוד השופט יעקב צבן |
|
|
מדינת
ישראל
ע"י פרקליטות מחוז
ירושלים |
בעניין: |
|
|
|
|
|
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
ע"י ב"כ עוה"ד לובושיץ
|
|
|
|
|
|
|
|
1. המשיב
הורשע בבית משפט השלום (כב' השופט א' רומנוב) ודינו נגזר למאסר של ארבע וחצי
חודשים, המסתיים ביום 2.1.2005. המבקשת הגישה ערעור, והיא מבקשת, על פי הוראת סעיף
22(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), להורות על מעצר המשיב עד
תום הליכי הערעור.
2. בהכרעת
דין מפורטת הרשיע בית משפט השלום את המשיב בשמונה אישומים בעבירות הבאות: שתי
עבירות של מעשה מגונה, שלוש עבירות של הטרדה לפי חוק הבזק, שתי עבירות של הפרת
הוראה חוקית ועבירת תקיפה סתם. המשיב זוכה מחמישה אישומים נוספים בעבירות דומות
שיוחסו לו בכתב האישום.
ביום
23.12.2004 נגזר דינו של המשיב למאסר בפועל של ארבע וחצי חודשים מיום מעצרו
19.8.2004, וכן מאסר על תנאי של שישה חודשים לתקופה של שנתיים.
3. המבקשת
הגישה ערעור הן על זיכוי המערער מחמישה אישומים והן על קולת העונש, אף ביחס
לאישומים בהם הורשע. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה זו להאריך מעצרו של המשיב
עד תום הליכי הערעור. המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור על שני חלקיו טובים, וכי
מהנתונים הכלולים בגזר דינו של בית משפט קמא עולה כי המשיב מסוכן לציבור.
ב"כ
המשיב טענה כי יש
לדחות הבקשה כיוון שסיכויי הערעור נמוכים הן בשל הכרעת הדין המפורטת, המנומקת
והמבוססת על ממצאים עובדתיים, והן כיוון שהעונש שנגזר הוא עונש הולם התואם פסיקה שהוגשה.
עוד הוסיפה כי המשיב הוא אדם נבון ומשכיל, ללא עבר פלילי ובוודאי למד לקח ממאסרו.
דין
הבקשה להתקבל מהטעמים הבאים:
4. המשיב
ביצע את העבירות הן הורשע במשך מספר חודשים, בין אפריל לאוגוסט 2004; שלוש פעמים,
בשלושה ימים שונים, נטפל למתלוננת מ.ש.ש. ונעץ בה מבטים, עד שנאלצה שלוש פעמים
להתלונן במשטרה; ביום נוסף בעט הנאשם בישבנה; בתאריך 11.5.04 נגע הנאשם בישבנה של
קטינה שדיברה בטלפון ציבורי; ביום 24.5.04 נגע הנאשם בישבנה של צעירה אחרת; בחודש
יוני, במשך מספר שבועות, עקב הנאשם אחר מ.ש.ש., הטרידה ברחוב ובאמצעות הטלפון;
בתאריך 28.6.04 המשיך המשיב להטריד את מ.ש.ש., שנאלצה לרסס פניו בגז מדמיע, ובימים
הבאים הטרידה בטלפון פעמיים; בימים 15.8.04, 16.8.04 הפר המשיב צו של בית משפט,
שאסר עליו להתקרב או להתקשר עם מ.ש.ש. במקרה השני היא נאלצה להתיז על המשיב גז
מדמיע.
5. מגזר
דינו של בית משפט השלום עולים הנתונים הבאים:
המשיב
יליד אוקראינה, בן 46, מהנדס מחשבים. בשנים 1991-2003 גר בארה"ב, ואז עלה
לישראל. גרוש, ללא ילדים, ללא מקום מגורים קבוע או מקום עבודה. אין למשיב רישום
פלילי בארץ או בארה"ב. מדובר באדם בודד, ערירי. הפסיכיאטר המחוזי הציע לאשפזו
לבדיקות ולאבחון, אך המשיב סרב, שכן, לטעמו, אין הוא זקוק לכך. בית משפט השלום ציין כי המשיב אינו סבור
שהוא זקוק לטיפול, ולפיכך, יש "מקום לדאגה מכך שנראה, כי הנאשם אינו מכיר
בבעייתיות הטמונה בהתנהגותו. אם אין הכרה בבעייתיות, לא יעשה נסיון לתקן את הטעון
תיקון" (סעיף 10 לגזר הדין). בגזר הדין פרט בית המשפט אחד לאחד את
השיקולים לחומרה ולקולא, ואף התייחס לפסיקה שהוגשה ע"י ב"כ הצדדים.
6. במסגרת
זו, אין צורך לדיון מפורט בסיכויי הערעור. אציין כי הערעור נסוב הן על הכרעת הדין
והן על גזר הדין. מכל מקום, אין לומר כי טענות המבקשת משוללות סיכוי.
7. בנוסף,
כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא, יש במשיב פוטנציאל של מסוכנות מיידית. המשיב
אינו מודה בביצוע העבירות, אינו מבין כי התנהגותו אסורה ופוגענית, וכי לקורבנות
נגרם נזק של ממש, כפי שהעידה אחת מהן. מעשיו לכאורה "רכים" ואינם בנדבך
העליון של עבירות המין או ההטרדה, אולם יש בהם יסוד כפייתיות מובהק, אשר יתכן
שאינו בשליטתו. בהקשר זה יש לציין, כי המשיב הינו בגיל 46 והוא נטפל ומבצע עבירות
בקטינות או בבחורות צעירות. מדובר בשרשרת עבירות, ומסתבר כי גם התזת גז מדמיע,
תלונות במשטרה וצווי בית משפט אינם מרתיעים את המשיב. מסוכנותו של המשיב נעוצה
בחוסר מודעותו או חוסר יכולתו ורצונו להבין ולהפנים כי התנהגותו פסולה ומזיקה
מאוד. הפסיכיאטר המחוזי בדק את המשיב בדיקה ראשונית בספטמבר 2004, וציין כי אף
שמצבו אינו מצריך אשפוז, נצפו אצלו מוזרויות, אלא שהמשיב סרב לאשפוז.
מצב
זה בו המשיב אינו מודע למצבו, מבצע עבירות במשך חודשים, מציק, נטפל ומטריד את
קורבנותיו, מראה על מסוכנות תכופה. חלופת מעצר לא הוצגה בשל מצבו האישי והמשפחתי
של המשיב. לפיכך, יש מקום להורות על מעצרו עד תום הדיון בערעור.
ניתנה
היום י"ז בטבת, תשס"ה (29 בדצמבר 2004), במעמד ב"כ הצדדים.
|
יעקב
צבן, שופט |