בבית המשפט העליון בירושלים

בש"פ 6698/01

בפני: כבוד השופט א' ריבלין

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיב: אליהו בבלי

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-

תאריך הישיבה: יד' באלול התשס"א (2.9.2001)

בשם המבקשת: עו"ד אריה פטר

בשם המשיב: עו"ד לורה בר אלון

החלטה

1. כנגד המשיב הוגש ביום 3.12.00, בבית משפט השלום בירושלים, כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. על פי הנטען בכתב האישום, נכנסה אחות המשיב (להלן: המתלוננת) לבית המשפחה בעת שהמשיב אכל. המשיב צעק לעברה "למה את נכנסת בלי לדפוק", ומשענתה לו המתלוננת כי הבית אינו שלו, נטל המשיב סכין, נופף בה לעבר המתלוננת ואמר לה: "שרמוטה, עכשיו אני אעקור לך את הלב, איפה החברים והשוטרים ימצאו אותך". לאחר הדברים האלה פנה המשיב לעזוב את הבית, והיכה את המתלוננת בפניה. כתוצאה מן המכה נגרמו למתלוננת שריטות. לאור האמור הואשם המשיב בעבירות של איומים ושל תקיפה בנסיבות מחמירות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. בקשה זו נסמכה, בין השאר, על חומר הראיות; חזקת המסוכנות, שנלמדה אף משני כתבי אישום נוספים שהוגשו כנגד המשיב לפני הגשת כתב האישום הנדון, ואשר כללו מספר אישומים בעבירות איומים כנגד אימו של המשיב וכנגד המתלוננת; עברו הפלילי של המשיב, לרבות דבר קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה במידה שיורשע בדין; והחשש ששחרור המשיב עלול לסכן את שלום הציבור בכלל ובני משפחתו בפרט.

2. ביום 3.12.00 התקיים בבית משפט השלום הדיון בשאלת מעצרו של המשיב. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס כל האישומים כנגד המשיב, וכי ניתן ללמוד מראיות אלה כי המשיב מטיל את חיתתו על בני משפחתו, מאיים עליהם ומתנהג באלימות. לפיכך, החליט בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בשלושת התיקים הפליליים התלויים נגדו. בית המשפט הוסיף וקבע לענין קיומה של חלופת מעצר כי בטרם תשקל זו, נדרשת עריכת תסקיר מעצר על ידי קצינת מבחן וכן מתבקשת עריכת אחבון פסיכיאטרי למשיב על ידי הפסיכיאטר המחוזי. המשך הדיון נקבע, אפוא, ליום 12.12.00.

3. ביום 12.12.00 התקיימה ישיבה נוספת בבית משפט השלום בירושלים בה הוגשו חוות דעת פסיכיאטרית ותסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בחוות הדעת הפסיכיאטרית נקבע כי המשיב אחראי למעשיו ומסוגל לעמוד לדין, ואילו בתסקיר המעצר הועלה חשש כי שחרור המשיב מן המעצר עלול להוות גורם סיכון למשפחתו, שכן קיים יסוד להניח שהתנהגותו האלימה כלפי בני משפחתו תשנה אם לא ימצא עבור המשיב פתרון טיפולי הולם. נוכח האמור החליט בית משפט השלום להותיר את המשיב במעצר עד תום ההליכים, תוך שהוא מציין כי אם תוצע חלופת מעצר בעתיד, היא תבדק על ידי קצינת המבחן ותובא לעיונו החוזר.

4. כתבי האישום הוקראו ביום 31.12.00, והדיון נדחה ליום 22.1.01, לבקשת המשיב, על מנת שימונה לו סנגור. בדיון ביום 22.1.01 בקשה ב"כ המשיב לקבל חוות דעת פסיכיאטרית נוספת אודותיו. לאור התנגדות ב"כ התביעה, דחה בית המשפט את הבקשה, וקבע את המשך משפטו של המשיב ליום 1.5.01.

במועד שנקבע לשמיעת עדי התביעה, הודיעה המתלוננת, כי אין היא מוכנה להעיד נגד אחיה, המשיב, שכן המשפחה מעונינת בשיקומו. בנסיבות אלה, ובהתחשב במצבו של המשיב, הגיעו ב"כ הצדדים לכלל הסכמה כי המשך המשפט יידחה על מנת שפסיכיאטר מטעם ההגנה יכול להגיש חוות דעת לבית המשפט.

חוות דעת כזו הוגשה לבית המשפט ביום 19.7.00, ובה הביע המומחה את דעתו כי המשיב סובל ממחלת נפש, כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, כי הוא זקוק לטיפול פסיכיאטרי מסודר במסגרת טיפול מרפאתי כפוי וכי "כל עוד [המשיב] אינו בטיפול, הוא מהווה סכנה פוטנציאלית לסביבתו" (ההדגשה במקור). בעקבות חוות דעת זו, בקשה התביעה מבית המשפט להורות לפסיכיאטר המחוזי להמציא חוות דעת מטעמו.

5. ביום 26.08.01 התקיימה ישיבה דחופה בבית משפט השלום, ובה נתבקש בית המשפט על ידי התביעה להורות לפסיכיאטר המחוז להשלים את חוות דעתו בדחיפות. בית המשפט החליט, לאחר שמיעת ב"כ הצדדים ועל אף בקשת ב"כ המשיב לשחרר את המשיב מן המעצר, לדחות את המשך הדיון ביומיים, על מנת לאפשר לפסיכיאטר המחוזי להגיש תגובה מטעמו.

על אף האמור התקיים הדיון בעניין המשיב ביום שלמחרת. הפסיכיאטר המחוזי הציג את עמדתו לפיה יש להורות על אשפוזו של המשיב בבית חולים פסיכיאטרי לשם הסתכלות ואבחון. באת-כוח המשיב התנגדה להצעה, ובקשה לשחרר את המשיב על אתר לטיפול מרפאתי בהתאם להמלצת מומחה ההגנה. אף אימו של המשיב, ואחת מאחיותיו, נשמעו על ידי בית המשפט. בסופו של יום בא בית המשפט לכלל מסקנה כי לא ניתן למצוא חלופה שתבטיח את מטרת המעצר. על אף התארכותה של הבדיקה החוזרת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, כך נקבע, לא ניתן בשלב זה להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה בלבד. לאור האמור הורה בית משפט השלום על אשפוזו של המשיב עד ליום 2.9.01.

6. היום עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב לתקופה של שלושים יום, על מנת לאפשר לפסיכיאטר המחוזי ולשרות המבחן (במידת הצורך) להשלים את מלאכתם. ב"כ המבקשת הביע תקוותו כי אכן תימצא חלופה הולמת למעצרו של המשיב, בה יזכה המשיב לקבל טיפול מקצועי כמו גם לסיוע שיקומי.

באת-כוח המשיב מתנגדת לבקשה. היא טוענת כי לאור התארכות בדיקתו של הפסיכיאטר המחוזי, אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, וכי יש לשחררו לטיפול מרפאתי.

נראה לי כי בשלב זה ראוי להיעתר לבקשת המדינה, שכן אין מנוס מלהשלים את הליכי הבדיקה בדבר הצורך ליתן טיפול למשיב במסגרת שתבטיח גם את שלום הציבור. ראוי רק להניח כי הליכי הבדיקה האלה יסתיימו בתוך תקופה קצרה.

מעצרו של המשיב יוארך במשך 30 ימים או עד לסיום משפטו, הכל לפי המוקדם יותר.

ניתנה היום, יד' באלול התשס"א (2.9.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור 01066980.P02 /אמ

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444