בעניין:	מדינת ישראל
	ע"י ב"כ	מר סלומון - פמת"א	המאשימה
	נגד
	סעד אמנון - התייצב
	ע"י ב"כ עו"ד	קיש	הנאשם

פרוטוקול 

גב' גבר משירות המבחן .

ב"כ המדינה:

אנו לא מסכימים להמלצות שירות המבחן.

הנאשם הודה והורשע על פי סעיף 361 , השאיר ילד ללא השגחה, הוא סיכן את חייו של הילד במקרה הנדון לא מדובר בנאשם שטעה או שכח או לא שם לב, מדובר בנאשם שהשאיר את ילד מתוך רצונו החופשי לדוגמא חופשית לרשלנות.

הנאשם הותיראת הילד ברכב פתוח, על הכביש, תוך חשיפתולכל הסכנות הכרוכות בכך ובתוך שטח בית חולים פסיכיאטרי.

מדובר בילד בן 4.5 קשה לתאר איזה נזק ואיזה מזל היה לילד באותו יום

האירוע החל בשעה 14:00 , באותו זמן הנאשם נטש את הילד ברחבת בית החולים במשך 25 דקות לפחות הסתובב הילד עד שנאסף במקרה על ידי אחות בית חולים כל אותו זמן הסתובב פעוט בן 4.5 במסדרונות ובחצרות בית חולים פסיכיאטרי שחשוף לסכנות הכביש ובטח שזה לא סביבתו הטבעית.

הנאשם טען שהוא חלפו 5, 6 דקות עד שהוא חזר הדבר אינו נכון על פי הודעתה של אחת העובדות שאספה את הילד לקח שעה עד שהוא חזר. למרות שהתסקיר חיובי אך מדובר במקרה של חוסר אחריות, קלות דעת  בלתי נסבלת ובלתי נסלחת על ידי משפחתו של הפעוט כלפי מי שהותי רתינוק ללא השגחה במשך שעה חשוף לכל תחלואי החברה וחוזר לאוספו כאילו כלום.

בתיק זה יש עוד שני פרמטרים שאני מבקש לקחת בחשבון, האחד הורה הילד והורים האחרים שהפקירואלת ילדם.

על דעתו הצלולה נטש את הילד.

הפרמטר השני הפעוט שנמצא במצב של בכי קורע לב.

אין הדעת צלקות נפשיות אחרי מקרה כזה.

חומרת המעשה מדברת בעד עצמה.

לשיטתנו מדובר בתיקשבמקרה רגיל היינו מבקשים מאסר בפועל והחמרה עם הנאשם  אולם לאור עברו הנקי של הנאשם והתסקיר של שירות המבחן אנו מבקשים שבית המשפט ישית על הנאשם מאסר בפועל ועבודות שירות , מאסר על תנאי וקנס למתלוננת.

הסניגורית:

הנאשם שנים רבות בהסעת אנשים וילדים מכל גילאים. למעט פרשה אחת מעולם לא נתקל הנאשם בשום אירוע שבו הפגיין חוסר אחריות או איזה פגיעה באנשים שהוא מסיע אותם.

הוא הפנים היטב את חומרת המעשה.

באותו יום יכול להסביר מה פגם בשיקול דעתו וגרם לו להשאיר את הילד ללא השגחה.

האירוע הזה לא נועד למחול  על הנאשם .

הוא מבקש להתנצל בפני המשפחה.

לפני שהוא החזיר את הילד למשפחתו קיבל טלפון שאחיו משתחרר באותו רגע מבית החולים , לאחר התאבדות , אחיו הוא חייל, הוא קיווה שהוא יספיק לאסוף גם את אחיו, הילד היה ישן.

כשחזר לא מצא את הילד, פרק הזמן עד שהוא מצא אותו לקח זמן.

הרכב חנה בחניהסמוך למדרכה.

כפי הנראה הילד נכנס למשרדים סמוכים בבית החולים.

האירוע קרה באוקטובר 2001.

הנאשם הוא אב לשני ילדים.

אשתו סייעת בגן הילדים.

יחד עם זאת, אני לא חושבת שצריך לשפוט את הנאשם בחומרה, לאחר שנים של מסירות ללא תלונות מאחרים, לא נגרם נזק ממשי, אין ספק שהילד נבהל ופחד.

אני לא חושבת שיגרם נזק לכל חיים.

מדובר באדם נורמיטיבי, חיובי, שירת בצבא, במילואים, אב לילד שסובל , הוא מסור, ודואג למשפחה .

ראוי לאמץ את המלצות התסקיר.

יש שני מכתבים של שתי אמהות שהנאשם הסיע את ילדיהם ותומכות בנאשם.

מוגשים בהסכמה נ/1, נ/2.

הנאשם:

אני מתנצל מה שקרה למשפחה, וטראומה לילד.

אני מאוד מצטער.

גזר דין

בפני נאשם יליד 1963 נשוי ואב לילדים, ללא הרשעות קודמות המנהל אורח חיים נורמטיבי כאשר הוא ואשתו מפרנסים את המשפחה היא כסייעת לגננת והוא כמסיע ילדים קטנים ברכב הסעה.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 361 רישא לחוק העונשין התשל"ז 1977, השארת ילד ללא השגחה.

הרקע העובדתי הצריך לענייננו הוא כדלקמן:

הנאשם ב - 21.10.01, במהלך עבודתו הסיע הנאשם ברכבו ילדים מגן הילדים לביתם.

בין הילדים שהסיע נמנה המתלונן קטין בן 4.5 .

לאחר שהוריד הנאשם את כל הילדים בביתם נותר ברכבו הקטין במקום להסיעו לביתו , הישר לביתו כמתחייב וכעולה מעבודתו שכן על פי כל הגיון סביר מחוייב זה המקבל עליו להסיע ילדים לביתם בין אם בתמורה ובין אם לאו להסיעם הישר מהגן הביתה ללא עשיית קפנדריות וסטיות מהדרך .

לענייננו , הנאשם לא נהג כמצופה ממנו וכמתחייב ובמקום להסיע את הקטין נסע עמו מטעמים השמורים עמו, עם הנאשם, לבית חולים  תל השומר לאגף הפסיכיאטרי משם היה אמור, כך מוסכם על הצדדים, לאסוף את אחיו שהשתחרר באותו יום מהמחלקה הפסיכיאטרית בגין ניסיון להתאבדות.

הנאשם החנה את הרכב בחצר בית החולים במקום המיועד לחניה שהילד, המתלונן, (קטין בן 4.5) נם ברכב.

הנאשם יצא לעשות את סידוריו ושהה במקום כאשר הילד הושאר תחילה ברכב ללא השגחה.

בפרק הזמן בו עסק הנאשם בסידוריו במקום התעורר הקטין יצא מהרכב ושוטט לבדו עד שנאסף על ידי עובדי המחלקה, עובדי הסגל הרפואי שהוא בוכה ואפשר שגם מפוחד וסעור כלשהו.

לית מאן דפליג וכל מילה נוספת מיותרת לענין זה כי מחלקה סגורה ו/או בית חולים פסיכיאטרי אינם מן המקומות הבטוחים בעולם לקטין בן 4.5 שישוטט שם לבדו או יושאר שם לבדו.

שכן במקומות אלה מאושפזים אנשים שלא בטובתם לקו בנפשם אנשים שכושר השיפוט שלהם אפשר שבאופן זמני לוקה בחסר וגם מטעמים כאלה או אחרים רפואיים בעיקרם לא יודעים להבחין בין טוב לרע או לשלוט בדחפיהם .

אנשים שאשפר שהם מגיבים, בגין מחלתם או מצבם באופן לא צפוי ולא מקובל ולא פרופציוני ולא מרוסן לגירויים שאדם סביר חלים לא היה מגיב או מגיב בצורה סבירה ונורמטיבית.

לשון אחרת, מחלקה סגורה ובית חולים פסיכיאטרי בכלל הינם סביבה מסוכנת למי שלא מיומן ולא יודע איך לתפקד שם על אחת וכמה לקטין בן 4.5 ללא השגחה .

לא בכדי נחקקה הוראת החיקוק בגינה הורשע הנאשם , הוראת חיקוק זו, מגינה על נורמה חשובה ביותר בחברתנו והיא שמירת שלומם ובטחונם של קטינים בפרט וחסרי ישע וחסר יכולת להגן על עצמם בכלל.

מוצא אני כי אחריות מיוחדת נוטל על עצמו זה המקבל עליו לטפל בילדים ולהשגיח על שלומם חובה מיוחדת , חובת זהירות מיוחדת, מוטלת עליו לפקח באופן מתמיד בכל רגע בו הקטין נתון להשגחתו כי שלומו ובטחונו של הקטין נשמר .

על דרך האנלוגיה ניתן לראות במסיע ילדים מעין אפוטרופוס זמני לאותו קטין המופקד אצלו למשמרת לפרק הזמן הקצר שצריך להיות קצר ככל שניתן בהסעתו מהגן אל הבית ומהבית אל הגן.

בפרק הזמן הזה הינו אחראי על שלומו ובטחונו של הקטין ואל לא לסטות מדרכו ואל לא להשאיר את הקטין ללא השגחה הולמת .

חומרה נוספת מוצא אני לצעריבעובדה כי הקטין הושאר לבד ברכב שהוא ישן , שכן לצערנו לא אחת קופחו חיי קטינים לאחרונה כאשר אלו הושארו זמנית ברכב סגור , כאשר לחומרה זו מתווספת עצימת העין, הזלזול, וקלות הדעת בהשארת קטין לבד בשטח של מחלקה סגורה, או של בית חולים לחולי נפש ללא השגחה .אינני יכול להקל ראש בכך שכן בענישה ובגזירת הדין בנוסף לנסיבות הפרטניות של הנאשם שהן מצערות ואין בהן חומרה שכן הנאשם איננו עבריין ומנהל אורח חיים נורמטיבי.

מוצא אני הנורמה המוגנת המונחת בבסיס הוראת החיקוק בגינה הורשע הנאשם בנסיבות בהן הופרה מחייבת שהנסיבות לקולא יסוגו מעט לאחור בגין טובת החברה. ובגין המסר שחיוני להעביר כאן ועכשיו באופן חד וצלול שיש להגן בכל מחיר ולהעדיף שמירת שלומם ובטחונם של חסרי ישע בכלל ושל קטינים בפרט על ידי אלה המקבלים על עצמם לטפל ולהשגיח בהם כי אין לאלה, לקטינים וחסרי הישע, פה ו/או קבוצת לחץ שתעמוד תמיד על משמר זכויותיהם וכבודם. גם אלא, החלשים והקטינים הינם בני אנוש הזכאים ראויים ואין כל דרך אחרת להגנת החוק והחברה מפני אלה המקלים ראש בזכיותיהם ומעדיפים את טובתם האישית הזמנית אפילו על פני בטחונם וזכיותיהם של חסרי הישע והקטינים.

לכן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.      18 חודשי מאסר מתוכם 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעובדות שירות על פי חוות דעת הממונה.

          אני מוצא לנכון להדגיש כאן ועכשיו כי לא הייתי מהסס להטיל על הנאשם עונש חמור הרבה יותר אם לא היה תסקיר חיובי של שירות המבחן והנאשם לא היה בעל אישיות נורמטיבית ושומרת חוק למעט מעידה זו כפי שמעד כאן.

          היתרה 14 חודש עונש מאסר מותנה למשך 24 חודש החל מהיום על העבירה בה הורשע.

ב.       הנאשם ישלם פיצוי כספי למתלונן שיופקד בקרן מיוחדת , בפיקוח אפוטרופוס הכללי ובפיצוי יעשה שימוש אך ורק לטובת המתלונן עצמו אישית אם וכאשר יזקק לטיפול נפשי או טיפול מסייע בעקבות החוויה הקשה אותה חווה לאחר שננטש שלא בטובתו בשטח בית חולים לחולי נפש או לכל מטרה אחרת , לטובת הקטין בלבד הכל על פי שיקול דעת האפוטורופוס הכללי.

סכום הפיצוי 5,000 ₪ שיופקד ב - 20 תשלומים שווים בקופת בית המשפט החל מיום 1.7.03 מדי ראשון לכל חודש לאחר מכן.

ניתנה היום, י' סיון תשס"ג (10 יוני 2003), במעמד הצדדים.

חנן אפרתי, שופט

החלטה

נדחה לדיון לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות ליום 14.7.03 בשעה 10:00.

הממונה על עבודות שירות בנציבות בתי הסוהר יזמן את הנאשם על פי כתובתו רחוב העצמאות 10/3 אור יהודה טלפון 6340759 - 03 או

 732626 - 054

ניתנה היום, י' סיון תשס"ג (10 יוני 2003), במעמד הצדדים.

חנן אפרתי, שופט