בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת ד' ביניש
נגד
ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.5.01 בת"פ 140/00 שניתן
על-ידי כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס והשופטים ס' ג'ובראן ומ' נאמן
תאריך הישיבה: ט"ז בטבת תשס"ב (31.12.01)
בשם המערערת: עו"ד אורנה אליגון דר
בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין
החלטה
השופטת ד' דורנר:
בתאריך 11.1.00 נכנס אילן, בעלה של המערערת, לתחנת משטרת זבולון בחיפה, וביקש
להגיש תלונה כנגד אשתו, המערערת. אילן סיפר לשוטרים בהתרגשות, כי לאחרונה
התגברו באופן משמעותי המריבות בינו לבין המערערת, שהיא חולת סכיזופרניה, וכי
המערערת מתנהגת באופן מוזר, צועקת, ומאיימת להתאבד ולפגוע בסובבים אותה, ועל
כן חושש הוא כי תפגע בשני ילדיהם, שהאחד מהם הוא תינוק כבן ארבעה וחצי חודשים.
אילן סיפר עוד, כי המריבות בינו לבין המערערת פרצו בעיקר על רקע כוונתו להתגרש
מן המערערת. השוטרים הנחו את אילן לפנות לפסיכיאטר המטפל דרך קבע במערערת, ד"ר
עמיקם טל, והלה הציע כי אילן יתרחק לזמן-מה מן המערערת, תוך שציין, לאחר שפגש
במערערת, כי המערערת לא נראית כשרויה במצב פסיכוטי, הגם שאפשר שהיא מפתחת מצב
כזה.
או אז הזעיק אילן שניים מאֶחיו, והשלושה ביקשו את עזרת דודיה של המערערת,
שהסכימו לקחת את המערערת לביתם בראשון-לציון. כעבור שלושה ימים חזרה המערערת
לביתה בקרית-מוצקין. אילן, שמצא במכוניתם המשותפת תצלומים שלו כשהם קרועים
לגזרים, הבחין כי המערערת הגיעה לבית רגועה, ואולם זמן-מה לאחר מכן שבה להתנהג
באופן מוזר, ובין היתר סיפרה כי בכוונת הפסיכיאטר המטפל בה להתגרש מאשתו
ולשאתה לאישה. למחרת, במהלך טיול עם ילדיה, השליכה המערערת את הכלב שגידלה
המשפחה בבית, אל מעבר לגדר של גן סמוך, ובשיחה עם קרובתה סיפרה כי עשתה כן
בניסיון להיפטר מן הכלב. המערערת ציינה, כי המעשה שעשתה לכלב, שחזר לבית,
מעורר בה חשש כי היא מסוכנת גם לילדיה.
על רקע זה, ולאחר שהתקשר חמש פעמים לבקש את עזרת ד"ר טל, שהסתפק בשיחה עם
המערערת, הגיע אילן פעם נוספת לתחנת המשטרה, וביקש בשנית את התערבות השוטרים,
בהסבירו כי מצבה של המערערת קשה. שוטרי התחנה הגיעו לביתם של בני הזוג, שמעו
מפי המערערת כי אילן איים עליה וזרק עליה כסאות, ושוחחו עם ד"ר טל, שהודיע להם
כי לדעתו המערערת אינה מסוכנת. השוטרים הציעו איפוא לאילן לעזוב את הבית למספר
ימים.
למחרת היום, בשעות הבוקר, בעודה שוהה בבית עם התינוק, התקשרה המערערת מספר
פעמים לבית הוריו של אילן, תוך שהיא מאיימת כי תנקום במשפחה, וכן לד"ר טל. או
אז הציע ד"ר טל למערערת לאשפז את עצמה בבית-חולים לחולי-נפש, והודיע לה כי יחל
מייד לטפל בפרוצדורת האשפוז.
המערערת הוסיפה והתקשרה לבני-משפחתה, תוך שהיא מאיימת להתאבד, וכן לגיסותיה מצד
בעלה, באיימה לנקום בהן. כעבור זמן-מה, כשהיא נתונה בהתקף של זעם, ניסתה
המערערת לחנוק את תינוקהּ, בעזרת כרית. משלא הצליחה בכך, השליכה את התינוק
מבעד לסורגי החלון של דירתה שבקומה השלישית בבניין מגוריה, ולאחריו את כלבהּ,
תרופותיה וחפצים שונים. בהמשך גנבה המערערת סכין בסופרמרקט סמוך, ורצה עירומה
לאורך כביש עכו-חיפה ובידה הסכין, וזאת במטרה להרוג את בנה השני, שבאותה עת
שהה בבית-חמותה.
כתוצאה מנפילתו מחלון הקומה השלישית, נפטר התינוק. אזרחים שנתקלו במערערת
הזמינו את המשטרה, שעצרה את המערערת והביאה אותה לבית-החולים רמב"ם בחיפה.
המערערת נבדקה על-ידי מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית-החולים, פרופ' אהוד קליין,
שרשם כי בעת הבדיקה נתגלו "סימנים המחשידים במצב פסיכוטי". המערערת אושפזה
איפוא למשך חודש וחצי במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, שם נבדקה על-ידי ד"ר
אמיר בן-אפרים.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, שבפניו הועמדה המערערת לדין בעבירה של רצח, הרשיע אותה
בעבירה זו. עם זאת קבע בית-המשפט המחוזי, כי הונחה בפניו תשתית ראייתית לקיומם
של יסודות המאפשרים את הפחתת העונש בעבירה של רצח על-פי סעיף 300א(א) לחוק
העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין).
על פסק-דין זה הוגש הערעור שבפנינו.
השאלה המרכזית המתעוררת בערעור זה היא, אם מכלול הראיות שבא בפני בית-המשפט
המחוזי מעלה ספק סביר ביחס לקביעה, כי מחלת הנפש שבה חולה המערערת לא שללה את
יכולתה לגבש כוונה פלילית, כאמור בסעיף 34ח לחוק העונשין.
חוות-הדעת היחידה בעניין זה, מפי ד"ר בן-אפרים, הוגשה על-ידי התביעה. ד"ר
בן-אפרים - אשר על עדותו וחוות-דעתו הסתמך בית-המשפט המחוזי - קבע, כמפורט
בהכרעת-הדין, כי:
מהתנהגות [המערערת] מיד לאחר המעשה והדברים שאמרה כאשר נחקרה בתכוף לביצועו
כולל השחזור, עולה ש[המערערת] הבינה בכל שלב, החל מהשלב בו הלכה לחדר השינה
לקחת את הכרית ועד לשלב בו השליכה את התינוק את שהיא עושה ואת תוצאות מעשיה
... כמו כן אין לומר שהיתה חסרת יכולת להימנע מעשיית המעשה. היא כלל לא ניסתה
להפסיק את המעשה ובעברה אין עדות להתנהגות עם איבוד שליטה בדחפיה. בעת מריבות
אומנם הייתה כעוסה מאוד אך לא איבדה שליטה.
[שם, בע' 12]
ד"ר בן אפרים הוסיף, כי מחלת המערערת גרמה לה לאי-יציבות רגשית ולהפרעה בכושר
הפשטה, ומצבה בעת המעשה על-כן "גובל למצב של אי שפיות הדעת אך אינו עונה
עליו".
לעומתו, אבחנתו של פרופ' קליין, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית-החולים רמב"ם,
שבדק את המערערת בשעות הערב ביום שבו המיתה את בנה, הייתה חשד למצב פסיכוטי.
בעדותו הסביר פרופ' קליין, כי מצא במערערת סימנים פסיכוטיים, אך משום הבדיקה
הקצרה סייג את אבחנתו בהוסיפו כי מדובר בחשד. בעדותו בפני בית-המשפט המחוזי
הביע פרופ' קליין את דעתו, כי רצף התנהגותה של המערערת מחזק את האפשרות שהיא
הייתה במצב פסיכוטי.
שאלות ישירות של הסניגוריה בדבר מצבה הנפשי של המערערת בשעת המעשה נפסלו על-ידי
בית-המשפט המחוזי, לאור התנגדות התביעה, שטענה כי פרופ' קליין לא נתן חוות-דעת
רפואית על מצבה הרפואי של המערערת בעת המתת התינוק. בהכרעת-הדין צוין, כי דברי
פרופ' קליין התייחסו למצבה של המערערת בעת הבדיקה, היינו בערבו של היום שבו
בוצע המעשה, וסביר הוא כי המצב הפסיכוטי התפתח כתוצאה מן המעשה הנורא. כמו כן
סבר בית-המשפט המחוזי, כי אין לתת משקל של ממש להערכת פרופ' קליין בדבר מצבה
הנפשי של המערערת שניתנה ללא ידיעת הרקע העובדתי, על-יסוד בדיקה קצרה, וכי יש
להעדיף על-פניו את חוות-דעתו של ד"ר בן-אפרים, שניתנה לאחר בדיקה יסודית שכללה
גם תקופת הסתכלות ממושכת.
דא עקא, שעל-פני הדברים, לפרופ' קליין היה יתרון על-פני ד"ר בן-אפרים, בשל
בדיקת פרופ' קליין את המערערת ביום שבו בוצע המעשה. ואילו לסברת בית-המשפט
המחוזי בעניין התקף פסיכוזה כתוצאה מן המעשה, אין בסיס בחומר הראיות, אף לא
בחוות-דעתו של ד"ר בן-אפרים.
עם זאת, ברי, כי לפרופ' קליין לא הייתה הזדמנות לבדיקה יסודית של המערערת.
בנסיבות אלה, הגענו לכלל דעה, כי ראוי הוא להטיל על פרופ' קליין להשלים את
הבדיקות הדרושות - לרבות הסתכלות במחלקה פסיכיאטרית סגורה, אם ימצא לנכון -
ולהגיש חוות-דעת פסיכיאטרית.
התיק יוחזר איפוא לבית-המשפט המחוזי, שבפניו תוגש חוות-הדעת, וזאת לשם קביעת
משקלה. לצורך כך ישמע בית-המשפט את פרופ' קליין ורופאים נוספים ככל שימצא
לנכון. עם קבלת החלטת בית-המשפט המחוזי, נמשיך לדון בערעור.
ניתנה היום, כ' באייר תשס"ב (2.5.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור 01050310.L05
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il