בפני:
כבוד השופט י' אנגלרד
נגד
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 25.12.01 בתיק ב"ש 5306/01 שניתנה
על ידי כבוד השופט י' דר
תאריך הישיבה: ט"ו בשבט תשס"ב (28.1.2002)
בשם העורר: עו"ד זאב אלוני
בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל
החלטה
לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.12.01 לפיה הורה בית משפט על
מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בת.פ 5602/01.
1. נגד העורר הוגש ביום 13.9.2001 כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה, המייחס
לו עבירות שעניינן פגיעה בפרטיות, הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. על פי
הנטען בכתב האישום, החל בחודש יוני 2000 ועד למועד הגשת כתב האישום נהג העורר
להטריד את המתלוננת הטרדות מאיימות כשהוא חודר לפרטיותה ומשבש את יכולתה לנהל
חיים תקינים. על פי המתואר בכתב האישום הנאשם ביצע מאות שיחות טלפון מטרידות
אל המתלוננת, בני ביתה וחברותיה. כמו כן איים הנאשם על המתלוננת ועל משפחתה
מספר פעמים. כן ניהל העורר מעקב אחרי המתלוננת ואף הציע לחברתה תשלום עבור
פגישה עימו ומסירת פרטים על המתלוננת.
2. בד בבד הוגשה אף בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. הבקשה התייחסה אף
לעברו הפלילי של העורר. העורר הורשע בעבירות הדחה בחקירה, איומים והטרדה
באמצעות מתקן בזק שבוצעו ביום 26.12.92. כן הורשע המערער בעבירות הטרדה
באמצעות מתקן בזק שבוצעו ביום 28.9.94 וביום 16.4.95. בית המשפט גזר עליו,
ביום 12.5.96 קנס, ערבות שלא יטריד באמצעות מתקן בזק במשך שנתיים, 10 חודשים
מאסר על תנאי למשך 3 שנים ו - 6 חודשי פיקוח קצין מבחן.
3. בית משפט השלום בחיפה, מפי סגן הנשיא א' רקם, קבע בהחלטתו מיום 16.9.01 כי
קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר להטרדות והאיומים כנגד המתלוננת. לצורך
בחינת מסוכנותו של העורר הורה בית המשפט על בדיקה פסיכיאטרית על ידי הפסיכיאטר
המחוזי. על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 20.9.01, העורר כשיר לעמוד לדין,
מבחין בין טוב ורע ובין מותר לאסור. בתסקיר המבחן מיום 29.10.01 מציינת קצינת
המבחן כי "אין אנו יכולים לבוא בהמלצה לגבי שחרורו ממעצר". בית המשפט קבע כי,
בהעדר חוות דעת מקצועית המצביעה על מסוכנות או אי מסוכנות על בית המשפט לבחון
את מידת המסוכנות על פי התנהגותו של העורר. לפי מבחן זה, לא ניתן לקבוע כי
סיכן פיסית את המתלוננת. לכן הורה בית המשפט על חלופת מעצר בתנאים מגבילים. על
העורר נאסר לשהות בעיר חיפה. כן נדרש לחתום על ערבות עצמית וערבות צד ג'
ולהפקיד סך של 20,000 ש"ח. בנוסף עוכבה יציאתו מן הארץ עד לתום ההליכים
המתנהלים נגדו.
4. בית המשפט המחוזי, מפי השופט י' דר, קיבל את עררה של המדינה והורה לעצור את
העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. בית המשפט התייחס לחומרת ההטרדה מבחינת
היקפה ולאמצעים המעידים על מסוכנותו של העורר. עוד עמד בית משפט על כך שהעורר
לא טרח לקיים קשר עם שירות המבחן. בית המשפט מוסיף כי אין בעובדה שהעורר לא
יצר קשר עם המתלוננת מיום 31.7.01 כדי להעיד על כך שיחדל מלהטריד את המתלוננת
כפי שלא חדל מהטרדותיו לאחר הרשעתו הקודמת. בית המשפט מציין כי "גם אם אין
ראיות לחשד לפגיעה פיסית, ואינני בטוח שלא צריך להתייחס ברצינות לאיומים
שהושמעו, הרי עצם האפשרות שהמשיב ימשיך להטריד את המתלוננת, את חברותיה ואת
בני משפחתה, מספיקה לי כדי לקבוע שיש לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפט".
בית המשפט קבע כי כשיקול משני עומד גם החשש מהתחמקות מהליכי משפט.
5. בהודעת הערר טען בא כוח העורר כי העורר איננו מסוכן שכן פעולותיו המטרידות
מוגבלות לטלפון. עוד מצויין בערר כי העורר לא יצר קשר עם המתלוננת קרוב לחצי
שנה, דהיינו, מיום 31.7.01 ועד היום הזה. כן טוען בא כוח העורר כי בית משפט
טעה בכך שלא שקל את הזמן הרב בו מצוי העורר במעצר. כן נטען כי ניתן להשיג את
מטרת המעצר בחלופת מעצר, מאחר והעורר אינו מסכן פיסית את המתלוננת.
6. בפניי חזר בא כוח העורר על טיעוניו. יצויין, כי המשפט טרם התחיל. תזכורת
נקבעה ליום 7.2.02 ורק אז יקבעו מועדי המשפט לשמיעת ההוכחות. על רקע זה, ביקש
בא כוח העורר לשחרר את העורר ל"מעצר בית" בבית אמו. לעומת זה, טענה באת כוח
המדינה כי התמשכות המשפט נגרמה בחלקה על ידי הסנגוריה. כך נתבקשה על ידה דחיית
הדיון בבית משפט השלום בחיפה מיום 17.1.02 ליום 7.2.02 במטרה להגיע להסדר עם
התביעה.
7. המקרה העומד לפניי הוא מקרה גבול, כפי שעולה גם מן המחלוקת לגבי חלופת
המעצר בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי. מן הצד האחד, אין להמעיט בחומרת
המעשים של העורר אשר הטריד את המתלוננת, על פי המיוחס לו בכתב האישום, הטרדה
אובססיבית במשך זמן רב ובתחכום ניכר. ההטרדה הטלפונית הייתה מלווית בניבול פה
ובאיומים. כן יש לציין לחובתו של העורר כי אין זו הפעם הראשונה שהוא מואשם
במעשי הטרדה: לחובתו הרשעה קודמת, אם כי נגזר עליו עונש קל יחסית. מן הצד
האחר, מצווים אנו, על פי גזירת הכתוב, לבחון הבחן היטב אם לא ניתן להשיג את
מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה.
יצויין כי באיזון בין השיקול של מסוכנותו של נאשם לשלומו של אדם או של הציבור
לבין זכותו לחירות הנובעת מחזקת החפות, יש השפעה רבה לחלוף הזמן שבו נמצא
הנאשם במעצר. על פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, עם חלוף הזמן נעות כפות
המאזניים לצד חירותו של אדם.
8. העורר שלפניי מצוי כבר קרוב לחמישה חודשים במעצר, ומשפטו טרם החל. נסיבה זו
מביאה אותי לבחינה מחודשת של מאזן הערכים. לטעמי, ניתן למצוא חלופת מעצר אשר
תבטיח את מטרות המעצר. עובדה היא כי העורר נמנע מליצור קשר עם המתלוננת זה
מספר חודשים. לכן, יש לשחררו לחלופת מעצר אשר תבטיח את הימנעותו המוחלטת
מליצור קשר כלשהו, במישרין או בעקיפין, עם המתלוננת, וכן את התייצבותו
למשפט.
אי לכך, הערר מתקבל והתיק יוחזר לבית משפט השלום בחיפה אשר יורה לשחרר את העורר
ל"מעצר בית" מוחלט בתנאים מגבילים ובפיקוח אשר יבטיחו, לשביעות רצונו של בית
המשפט, את מטרות המעצר, ביניהן המטרות הנזכרות. כן ישקול בית משפט השלום את
האפשרות לקבל תסקיר מעצר מעודכן אשר יבחן גם דרכי טיפול ופיקוח ביחס לעורר.
העורר יישאר במעצר עד לשחרורו לחלופת מעצר על ידי בית משפט השלום.
ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ב ׁ(30.1.2002).
_________________
העתק מתאים למקור 02004800.Q02 /שב
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il