השופטת א' פרוקצ'יה:

 

1.        המערער הורשע בביצוע שני מעשי אינוס בשתי מתלוננות ובמעשה מגונה באחת מהן. הפרשה הראשונה נוגעת למתלוננת ע.ד., ילידת 1981, שהיא בתה של בת זוגו לשעבר של המערער. המערער הורשע בכך שבשנת 1995, בשעות הבוקר, העיר את המתלוננת משנתה, נכנס למיטתה, וביצע בה מעשה אינוס. הפרשה השניה ארעה מספר שנים קודם לכן, בשנת 1991, כאשר המתלוננת ל.ס., ילידת 1982, בקרה בבית חברתה, המתלוננת ע.ד. אותה מתלוננת והמערער נסעו לים, ובמהלך שהותם במים נגע בה המערער בביטנה ובחזה. למחרת, כאשר נותרה עם המערער ביחידות, הוא נגע בכל גופה והשכיבה מעליו, למרות התנגדותה. בין השנים 1992-93, במהלך ביקור נוסף בבית חברתה, נסעה המתלוננת ל.ס. עם המערער במכוניתו, ובמהלך הנסיעה הוא סטה מהדרך והחל לנגוע בה בניגוד לרצונה. הוא התפשט והפשיט את המתלוננת למרות התנגדותה, ונגע עם איבר מינו באיבר מינה. בקיץ 1995, בעת שמתלוננת זו שהתה בבית סבה וסבתה, התקשר אליה המערער וביקש לראותה. המתלוננת נסעה עמו לבילוי בראשון לציון, שם חיבק אותה ונגע בחלק גופה העליון ובחזה. בדרכם בחזרה, סטה המערער עם רכבו, והחל מחבק ומנשק את המתלוננת למרות רצונה. בהמשך לכך, הכניס את ידיו למכנסיה של המתלוננת, נגע באיבר מינה, ולאחר מכן החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה וגרם לה לדימום. המערער והמתלוננת נסעו לים, שם המערער התפשט והפשיט את המתלוננת בניגוד לרצונה, ולקח את ידה ועיסה באמצעותה את איבר מינו עד שבא לידי סיפוק.

 

2.        בית המשפט המחוזי מצא את המערער אשם בשתי הפרשות הנדונות. הוא ניתח בפירוט את מסכת הראיות שהובאה לפניו. הוא קיבל את גרסות המתלוננות כגרסות אמת, ומצא להן ביסוס בראיות שהובאו.

 

           בגזר הדין, בית המשפט הדגיש את העובדה כי מעשי האינוס במתלוננות נעשו בעת היותן כבנות 13-14 שנים. הוא הצביע על החומרה המיוחדת במעשה האינוס של המתלוננת ע.ד. שנעשה חרף התנגדותה, תוך שימוש בכוח, ובעת שהיה בן זוגה של אימה והתגורר עימן באותה דירה. המערער, אשר היה אחראי על המתלוננת שהיתה נתונה לפיקוחו ולמרותו, אף השפיע עליה בשלב מסוים לחזור בה מתלונתה. עוד צויין כי המערער נמלט לחוץ לארץ לתקופה ארוכה של כשנה וחצי במהלך ההליכים המשפטיים נגדו ולא הסגיר את עצמו. לחובתו שורה של הרשעות קודמות.

 

לאור כל השיקולים האמורים, גזר בית המשפט על המערער עונש של 13 שנות מאסר בפועל, במצטבר לעונש המאסר שהוא מרצה כיום, וכן מאסר על תנאי.

 

3.        המערער השתית את ערעורו, בתחילה, הן על הכרעת הדין והן על העונש. במהלך הדיון הסכים להצטמצם לשאלת העונש בלבד. הוא טוען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבות לקולא הפועלות בענין זה, ובהן הטענה כי הוא נפל קרבן להתעללות מינית מצד דודו בהיותו בן 6 שנים. כן יש לתת משקל לעובדה כי המערער נותר בחוסר כל - בלא משפחה, ובלא בסיס כלכלי. יש לתת משקל גם לעובדה כי חלף זמן ניכר מאז מועד ביצוע העבירות ועד עתה, וכן למאמצי השיקום שהמערער נתון בהם כיום.

 

           המדינה טוענת כי העבירות שהמערער ביצע מחייבות החמרה בדין. למערער גליון הרשעות קודמות הכוללות 13 הרשעות קודמות בעבירות שונות ובהן עבירת מין אחת. מאמצי השיקום שהמערער מצביע עליהם החלו לאחר ביצוע העבירות ולכן אין לייחס להם משקל רב. הקרבנות הן נערות בגיל התבגרות שהשפעת מעשיו הנפשעים של המערער עליהן קשה ביותר. עוד הצביעה התביעה על העובדה כי המערער הדיח את המתלוננת הראשונה שתחזור בה מתלונתה וכי עקב כך נאלצה לעזוב את ביתה.

 

4.        בתום הטיעונים לעונש, בקשנו תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. בתסקיר מפורט מיום 23.3.06 הובא ניתוח מפורט הנוגע לנסיבותיו האישיות של המערער. כן עולה ממנו כי המערער החל בהליך טיפול שיקומי ומוכן להמשיך בו, ומקבל אחריות למעשיו. עקב בריחתו לחוץ לארץ במהלך ההליכים המשפטיים הוא אינו יוצא לחופשות. כן נזכר בתסקיר שהמתלוננת הראשונה מצויה במצב פוסט טראומטי קשה שטרם חלף, והיא מהווה גורם סיכון ליציאותיו של המערער לחופשות. מהתסקיר עולה תמונה המצביעה על מסוכנות המערער לביצוע עבירות מין כלפי ילדים, ועל חשש כי מדובר בבעיה מובנית. התסקיר מצביע על סיכון להישנות עבירות מין אצל המערער אם לא יהיה נתון לטיפול מתאים לרבות טיפול תרופתי, לאור הסלמה והידרדרות בהתנהגותו. הערכת שירות המבחן היא כי לאור נכונות המערער לשתף פעולה בהליך הטיפולי, ישנו סיכוי כי ניתן יהיה להפחית את רמת הסיכון בעתיד בנתון לטיפול מתאים.

 

5.        בעקבות תסקיר המבחן, ביקש ב"כ המערער כי מתן פסק הדין על ידנו ידחה לתקופה של חצי שנה כדי לאפשר למערער להעמיק את השתלבותו בקבוצה הטיפולית ולעקוב בכך אחר התקדמות שיקומו, מתוך תקווה כי יהא בכך כדי להשליך גם על היקף העונש הראוי.

          

           המדינה מתנגדת לדחיית המשפט. לעמדתה, האינדיקציות לגבי מסוכנותו המינית של המערער ונסיבותיו האישיות כפי שמצאו את ביטויין בתסקיר אינם מצדיקים את דחיית מועד מתן פסק הדין. שאלת קיצור אפשרי של מאסרו של המערער על רקע הצלחת ההליך הטיפולי בעניינו תוכל להידון בפני ועדת השחרורים לקראת תום ריצוי שני שליש מתקופת המאסר, ואין  מקום להתחשב בהיבט זה לענין גזירת הדין בשלב הנוכחי.

 

6.        שקלנו את מכלול טיעוני הצדדים על רקע נסיבותיו של הענין שבפנינו, ומצאנו, בראש וראשונה, כי אין מקום לדחייה נוספת של מתן פסק הדין במטרה לאפשר למערער להשתלב בהליך טיפולי. איננו רואים הצדקה לעכב עיכוב נוסף את הכרעתנו, ואנו נכונים להניח לצורך הענין כי המערער יתמיד בנכונותו להתקדם בהליך השיקום גם לאחר מתן פסק הדין בעניינו.

 

           לא ראינו להתערב בעונש שנגזר על המערער בערכאה קמא. נסיבותיו של המקרה הן קשות וחמורות. המערער ביצע עבירות מין בשתי קטינות בעת היותן בנות 13 ו-14. עבירות אלה, כשלעצמן, נושאות חומרה מיוחדת על שום פגיעתן בגופן וברגשותיהן של המתלוננות - פגיעות שנזקיהן עמוקים ומתמשכים. לגבי המתלוננת הראשונה, נושאים המעשים חומרה מיוחדת בהיות המערער אחראי ובעל מרות עליה, כבן זוגה של אימה, שהתגורר עם שתיהן באותו בית, וניצל את תחושת הבטחון והאימון שהנערה חשה כלפיו.

 

           שיקול נוסף לחומרה קשור במסוכנותו של המערער לביצוע עבירות מין נוספות כלפי ילדים, המתבטאת הן בעובדה כי העבירות שביצע כוונו כנגד שתי קטינות והן נוכח האמור בתסקיר המבחן, המצביע על מסוכנות מובנית לעבריינות מין פוטנציאלית כלפי ילדים. ראוי כי החברה תנקוט באמצעים ראויים על מנת להגן על קרבנות עבירות מין פוטנציאליים לבל ייפגעו. למערער הרשעות קודמות בשיעור נכבד, ובהן גם עבירת מין קודמת, ופרשת הימלטותו הממושכת בעת מאסרו הקודם גם היא אינה תורמת לשיקולי הקלה בעונש. נסיבות לקולא בעניינו של המערער אינן בעלות משקל סגולי של ממש. התערערות חיי המשפחה שלו עקב מעשיו והפגיעה הכלכלית שחווה בעקבות ההליכים המשפטיים והרשעתו הם פועל יוצא מהסתבכותו במעשים פליליים קשים והם תוצר לוואי מכך. מטבע הדברים, משקלן של נסיבות אלה אינן גדול.

 

           העונש שנגזר על המערער אינו קל, אך הוא מצוי במיתחם מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מין חמורות המכוונות כלפי קטינים. העונש הוא מידתי, בין היתר, בשים לב לעובדה כי מדובר בשתי קטינות שנפגעו קשות ממעשי מין בעלי חומרה מופלגת.

          

           הערעור נדחה.

 

           ניתן היום, י"ט באייר תשס"ו (17.5.06).

 

ש ו פ ט ת                                          ש ו פ ט                                            ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   02035000_R11.doc

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il