1

בתי המשפט

ת"א 2287/00	בית המשפט המחוזי בירושלים
25/02/2004	כב' השופט יוסף שפירא	בפני:

	1. סופי צ'סר 2. אנה שניידר (חסויה) ע"י אפוטרופסתה החוקית סונדרה קליינמן שתיהן ע"י ב"כ עוה"ד ניצנה דרשן-לייטנר	בעניין:
התובעות
	נ ג ד
	1. הארגון לשחרור פלסטין (נתבע 2) 2. יאסר ערפאת (נתבע 3) שניהם ע"י ב"כ עוה"ד ג'מאל אבו טועמא
הנתבעים

ה ח ל ט ה

בפני בקשה ליתן פסק דין, בהעדר הגנה, כנגד הארגון לשחרור פלסטין, מר יאסר ערפאת ואחרים, בתביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעים בגין נזקים שנגרמו להלן בעת חטיפת האניה "אקילה-לאורו" בלב ים בשנת 1985 (להלן: "האניה").

רקע כללי

1. התובעת עם קבוצת תיירים אמריקאים היו על סיפון האניה "אקילה-לאורו" ב-7.10.85, בעת שהשתלטו עליה חוטפים שהיו שליחי הנתבעים, והחזיקו את הקבוצה על הסיפון במשך 3 ימים ללא אוכל ושתיה, תחת איומים בנשק ובכך שישפכו עליהם דלק ויציתו אותם או יוציאו להורג אחד אחד מהם עד שדרישותיהם לשחרור אסירים תתמלאנה. אכן החוטפים החלו לממש את איומיהם וירו ברקתו של ליאון קלינגהופר ז"ל, שהיה מרותק לכסא גלגלים, והשליכוהו למצולות הים לעיני הקבוצה והתובעת בתוכה.

לאחר שלושה ימים הגיעה האניה לנמל פורט סעיד ולאחר מכן שוחררו החטופים.

2. התובעות מייחסות לנתבעים אחריות בגין תקיפה, כליאת שווא, הפרת חובה חקוקה, ורשלנות, ומעריכות את נזקיהן בסך של 20,000,000 ש"ח.

המצאת כתבי התביעה

3. כתבי התביעה הומצאו בשנת 2000 באמצעות הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים לעו"ד ג'מאל אבו-טועמה, אשר ייצג את מי מהנתבעים בענינים אחרים אותה עת. ביום 28.6.00 הודיע עו"ד אבו-טועמה כי אינו מייצג את הנתבעים ואין בידו יפוי כח, ואינו מוסמך לקבל עבורם מסמכי בי-דין. לאחר שב"כ התובעות הגישה תגובה ומסרה נתונים לגבי הייצוג של עו"ד אבו-טועמה, הגיב האחרון וטען כי אכן קיבל על עצמו לייצג את הרשות הפלשתינית בלבד בפעילותה כיישות בינלאומית.

או אז נשלחה לתובעות הודעה עפ"י תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") בגין חוסר מעש.

ב-14.11.01 ביקשה ב"כ התובעות ליתן פסק דין כנגד הנתבעים בצרפן תצהיר חתום בידי אביאל לייטנר, לפיו המציא את כתבי התביעה לנתבעים בבנין ששימש כארכיב הלאומי של הארגון לשחרור פלסטין בהנהלת סברי ג'יריס, והידוע כבנין "מד"ע", עלרף אל-עורף, ברח' הנביאים בירושלים, ולאחר שלושה ביקורים הדביק את כתבי התביעה על דלת הכניסה, וצירף את אישורי המסירה המאושרים על ידו.

4. כב' הרשמת (כתוארה אז) מ' מזרחי בהחלטתה מיום 18.11.01 לגבי הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, ביקשה פרטים על דרך ההמצאה, ובהעדר תגובה נשלחה הודעה נוספת בגין חוסר מעש, ובעקבות אי מענה מחקה ביום 25.9.02 את התביעה.

ביום 13.10.02 הוגשה בקשה לביטול המחיקה ולמתן פס"ד כנגד נתבעים 2,3. ביום 20.10.02 בוטלה המחיקה, ונדרשה שוב התגובה כנזכר לעיל. ב-5.12.02 שוב התבקשה ב"כ התובעות לברר את אפשרות ההמצאה באמצעות משרד המשפטים.

על החלטה זו הוגש ערעור שנדון בפני כב' השופט י. עדיאל אשר קבע בהחלטתו מיום 28.7.03 כדלקמן:

"לפיכך אני מורה על החזרת התיק לרשמת (או לרשם) לשם מתן החלטה בדבר חוקיות המצאת ההזמנה וכתב התביעה למשיבים, ובאם יוחלט שההמצאה בוצעה כדין – לשם מתן החלטה או פסק דין, בבקשה למתן פסק דין". (ע"א 3518/02 סופי צ'סר נ. עבאס מחמוד זיידאן ואח' (לא פורסם)).

ביום 30.7.03 קבעתי דיון בבקשה. לדיון זה התייצב אף מר רוני שקד, מומחה בחקר ארגונים איסלמיים קיצוניים, ארגוני טרור, אישים ומוסדות פלשתינים, שהגיש, קודם לכן, חוות דעת הנוגעת למהותו של בנין מד"ע, שנקרא בזמנו "מרכז דוריסאת ערבייה בירושלים", והקשר שלו לאש"ף. לדבריו הבנין שימש בראשיתו את מערכת העתון אלפג'ר שהיה העתון הרשמי של אש"ף. הבנין הינו בבעלות חנא סניורה, שלדבריו הינו ממנהיגי אש"ף ופול עג'נוני שהינו איש עסקים פלשתיני המתגורר בארה"ב. הבנין שימש בשנים האחרונות את המרכז למחקרים פלשתיניים, שהנו מהמוסדות העיקריים והחשובים ביותר של אש"ף, ופעל תחת חסותו הישירה של יאסר ערפאת.

מסקנתו של המומחה הינה:

"10. בתקופה הרלוונטית להחלטת בית המשפט, 2 אוגוסט 2001, שימש בנין מד"ע כתובת רשמית של אש"ף בירושלים, כאשר הופעל מתוכו אחד המוסדות הרשמיים החשובים ביותר של אש"ף, מרכז המחקרים הפלשתיניים".

הבניין נסגר בחודש ספטמבר 2001 מאחר והמסירה בוצעה ב-2.8.01, בזמן היות הבנין פעיל, נראה כי בוצעה מסירה כדין.

5. הואיל והדיון ביום 14.9.03 נערך במעמד צד אחד, הקשיתי מספר קושיות הן למומחה והן לב"כ התובעות, ואף ביקשתי אסמכתאות לטיעוניה, ואלה הוגשו אכן ביום 4.12.03. או אז החלטתי כי לאור העובדה שמבוקש פס"ד כנגד יאסר ערפת ואחמד קריע (אבו-עלא), יש להעביר העתק מכתב התביעה ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שישקול עמדתו בהליך זה בהתאם לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה ) [נוסח חדש].

ביום 4.1.04 הודיעה הגב' ליאורה חביליו, ממונה בכירה בפרקליטות מחוז ירושלים כדלקמן:

"בהמשך להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 10.12.03, ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מתכבדת להודיע בזאת לבית המשפט הנכבד, כי לעת הזאת, אין בכוונת היועץ המשפטי לממשלה להתייצב להליך הנדון או להביע עמדתו".

משהועבר העתק לב"כ התובעות, הוגשה הבקשה החוזרת למתן החלטה בנושא מתן פסק דין כנגד נתבעים 2, 3.

ד י ו ן

הארגון לשחרור פלסטין כאישיות משפטית

6. תקנה 484 לתקנות קובעת את דרך ההמצאה לתאגיד ומאפשרת הנחת כתב תביעה במשרדו של מנהל התאגיד או במקום עסקו הראשי של תאגיד שהוא שותפות שאין לה מען רשום. עו"ד נ' דרשן-לייטנר מבקשת ללמד מסעיף ההגדרות שבחוק הפרשנות התשמ"א-1981 לפיו מוגדר 'תאגיד' כגוף משפטי, כשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות, וממשילה את נתבע 2 לנציגות בית משותף (ע"א 98/80 נציבות הבית המשותף רבי עקיבא 77 לוד נ' קדמת לוד בע"מ, פ"ד ל"ו(2) 21).

7. הואיל ואש"ף קיבל הכרה עפ"י ההסכמים עם מדינת ישראל, ניתן לראות בו תאגיד הכשיר לחיובים ופעולות משפטיות.

כב' הנשיא א' ברק ניתח בע"א 46/94 אילה זקס אברמוב נ' הממונה על מרשם המקרקעין, פ"ד נ(2) 202, את נושא התופעה וההכרה באישיות משפטית:

"הדין מכיר בתופעה כאישיות משפטית במפורש או במשתמע. ההכרה היא מפורשת, כאשר הוראת חוק קובעת כי תופעה פלונית היא אישיות משפטית. כך, למשל, קובעת פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, כי מיום שצוין בתעודת ההאגד 'תהיה החברה תאגיד, כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית' (סעיף 22). בדומה קובע חוק רשות שדות התעופה, תשל"ז-1977, כי 'הרשות היא תאגיד, כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית' (סעיף 3). ההכרה בתופעה כאישיות משפטית היא משתמעת שעה שפירושן של מכלול ההוראות החקוקות על-פי תכליתן מוביל למסקנה כי אותה תופעה הוכרה (מכללא, במשתמע) כאישיות משפטית. כך, למשל, מדינת ישראל היא אישיות משפטית במשפט הפרטי, וזאת חרף היעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה (ראה: בג"צ 311/60 י' מילר, מהנדס (סוכנות ויבוא) בע"מ נ' שר התחבורה ואח' (3); בג"צ 193/56 מירופ נ' מנהל אגף השיכון, פ"ד יא 659". (שם, 205).

הנשיא ברק מציין, כי ההכרה יכולה להתבטא בדרכים שונות:

"אכן, אין זה נדרש כי ההכרה באישיותה המשפטית של תופעה במשפט תיעשה בדרך מפורשת. ההכרה יכולה להיות משתמעת. עמד על כך הנשיא י' כהן בציינו:

'הכרתו של המחוקק, שגוף מסוים יכול להיות נושא לזכויות ולחובות, אינה חייבת להינתן במפורש, אלא היא יכולה להינתן גם במשתמע בדרכים שונות וביניהן הוראות בחיקוקים, שמהן נראה מכללא, שהכרה כזו ניתנה על-ידי המחוקק' (ע"א 272/81, בר"ע 97/81 הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים נ' עיריית רמלה, פ"ד לז (3) 670, 675)". (שם, 205).

לדברי הנשיא ברק, הואיל והאישיות המשפטית אינה אדם ואינה יציר הטבע, אלא יציר הדין, לכן ההכרה בה מחייבת קיומה של הוראת חוק, המכירה בתופעה בין במפורש ובין במשתמע.

הכרה שכזו, מוצאת ב"כ התובעת בחוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלשתינית [תיקוני חקיקה והוראות שונות], התשנ"ה-1995, וכן בחקיקה בדבר יישום ההסכם לענין הגדה המערבית, רצועת עזה, ואזור יריחו, וכן התקנות מכח חוקים אלה.

כמו כן הפסיקה דנה בהוראות חיקוקים אלה, ובענין סמכויותיהם של בתי המשפט בארץ ובתחום הרשות, ובאזורי A, B, C כהגדרתם בהסכמי הביניים.

(ראו בג"צ 6317/95 פדסקו (מוצרי נפט בע"מ) נ' שר הבטחון, פ"ד נב(4), 170; בג"צ 9290/99 מ.מ.ט. מטה מותקפי הטרור נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(1), 8; תפ"ח 1158/02, מדינת ישראל נ' מרואן ברגותי (לא פורסם), בג"צ 469/96, עז' המנוחה סמוח נאהד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (5) 577).

8. יתרה מכך, ב"כ התובעת טוענת כי כבר בשנת 1948 ראתה מדינת ישראל באש"פ ארגון טירור באופן ישיר בהכרזה (י"פ תשמ"ו 1434) מכח הפקודה למניעת טרור תש"ח-1948 הקובעת בסעיף 1:

"'ארגון טרוריסטי' פירושו חבר אנשים המשתמש בפעולותיו במעשי-אלימות העלולים לגרום למותו של אדם או לחבלתו, או באיומים במעשי אלימות כאלה".

על-פי סעיף 8 לפקודה, ההוכחה על קיום ארגון טרוריסטי, הינה, בין היתר -

"אם תכריז הממשלה בהודעה ברשומות שחבר אנשים מסוימים הינו ארגון טרוריסטי, תשמש ההודעה הוכחה בכל דיון משפטי, כי אותו חבר אנשים הוא ארגון טרוריסטי אלא אם יוכח ההפך".

לדברי ב"כ התובעים הוכרז אש"ף כנכלל כארגון טרור, וכך פורסם ברשומות, כאמור לעיל.

"(1) ארגון השחרור הפלסטיני – אש"פ (מנטומת א-תחריר אל-פלסטיניה);"

פועל יוצא מן האמור, כי המדינה הכירה באש"ף כארגון טרור וכיישות משפטית, ואף הפסיקה יישמה הכרה זו (ראו: ע"א 1751/93 מאיר ליפשיץ נ' אייבי נתן, פ"ד נה(3) 133).

9. אישור המצאה

כאמור, המומחה מר רוני שקד מסיק שבנין מד"ע שימש את אש"ף ככתובת לאור פעילותו בה.

הואיל ומן המפורסמות כי מר יאסר ערפאת עמד בראש הארגון, ולאור המיוחס לו בכתב התביעה בנוגע לקשר בינו לבין הארגון, ובהעדר הכחשה, הרי שאישורי המסירה גם כלפיו הינם אישורים כדין שנעשו לאחר שקידה סבירה, דהיינו 3 ביקורים בבנין, כאמור בתצהיר מר לייטנר.

10. המסקנה

אני רואה באישורי המסירה לנתבעים 2 ו-3 אישורים כדין לצורך הבקשה למתן פסק-דין.

11. התוצאה

הואיל ומדובר בתביעת נזיקין, שעיקרה בגין כאב וסבל ונזק נפשי, אני מתנה קבלת פסק דין כנגד הנתבעים 2 ו-3 בתנאים הבאים:

(א) קבלת תצהיר מכל אחת מן התובעות כעדות ראשית על המאורעות נשוא התביעה.

(ב) תחשיב נזק מפורט.

(ג) חוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטריה לעניין הנזק הנפשי שנגרם לתובעות.

(ד) הפעולות ה"ל תבוצענה בתוך 60 יום מהיום.

12. אני קובע את המשך הדיון לצורך מתן פסק הדין בשאלת הנזק, ליום 29.4.04 שעה 08:30.

ניתנה היום, א' באדר תשס"ד (23 בפברואר 2004), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_______________

יוסף שפירא - שופט