1.        המבקש, כבן 29, נפצע ביום 9.5.95 בזרועו הימנית כתוצאה מתאונת עבודה. בעקבות הפציעה, הנחשבת קלה יחסית, התלונן המבקש על כאבים עזים בידו. המבקש אובחן כסובל מ-R.S.D, דיסטורפיה סימפטטית רפלקסיבית. משלא הועילו הטיפולים התרופתיים, נעשו ניסיונות לבצע בו פרוצדורות ניתוחיות. בדצמבר 1996 עבר המבקש ניתוח בעמוד השדרה הצווארי, שלאחריו הופיעה חולשה ברגלו הימנית והוא הועבר להמשך טיפול במרכז השיקום "בית לוינשטיין". כיום מרותק המבקש לכסא גלגלים ומתלונן על-כך שאינו שולט על סוגרים. לצד הסימפטומים הפיזיים, פיתח המבקש סימפטומים נפשיים, המתבטאים בעיקר במצב רוח-ירוד ובעצבנות יתר. המבקש אף אושפז במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים תל-השומר לאחר ניסיון אובדני.

 

2.        ביום 9.6.98 הגיש המבקש כתב תביעה לבית המשפט המחוזי. סמוך לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לפטור אותו מהגשת חוות דעת פסיכיאטרית וביקש מבית המשפט למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בנימוק שמצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו לממן את עלות חוות הדעת מטעמו. סמוך לאחר-מכן הגיעו הצדדים להסכמה דיונית בדבר מינוי מומחית בתחום הפסיכיאטרי על-ידי בית המשפט.

 

           באשר לנזק הפיזי, הגיש כל צד חוות דעת של מומחה מטעמו בתחום האורטופדי; המבקש צירף לכתב התביעה חוות דעת, אשר קבעה לו נכות אורטופדית לצמיתות בשיעור של 100%, ואילו המשיבות הגישו חוות דעת, אשר קבעה למבקש נכות אורטופדית לצמיתות בשיעור של 50%. מאוחר יותר מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקומי, אשר הגיע למסקנה כי נכותו הפיזית של המבקש הנּה על רקע נפשי.

 

           לאחר שהמומחה בתחום השיקומי הגיש את ממצאיו, הגישה המומחית המוסכמת בתחום הפסיכיאטרי את חוות דעתה, לפיה "עיקר נכותו של המבקש הינה נכות פיזית"; המומחית בתחום הפסיכיאטרי העמידה את שיעור נכותו הנפשית של המבקש על 10% "מאחר ומדובר בתגובה רגשית לנכות פיזית צמיתה... ". הנה כי כן, כל אחד מן המומחים שנתמנו על-ידי בית המשפט תלה את נכות המבקש בסיבה שאינה בתחום מומחיותו: המומחה בתחום השיקומי - בסיבה נפשית-פסיכיאטרית, ואילו המומחית בתחום הפסיכיאטרי - בסיבה אורגנית-פיזית.

 

           בעקבות קביעת המומחה המוסכם בתחום השיקומי, כי הנכות הפיזית מקורה בבעיה נפשית, שלח המבקש שאלות הבהרה בעניין זה למומחית בתחום הפסיכיאטרי וצירף להן את חוות דעת המומחה בתחום השיקומי. המומחית הציעה, כי המבקש יאושפז בבית החולים אברבנאל לצורך אבחון פסיכיאטרי. האבחון הפסיכיאטרי לא שלל אפשרות כי הנכות הנּה על רקע נפשי, אם כי ציין גם מספר אינדיקציות המצביעות על התחזות המבקש. המומחית הודיעה כי היא מאמצת את אבחון בית החולים אברבנאל, תוך שהוסיפה כי האבחנה לגבי התחזות המבקשת נראית לה כבעלת סבירות גבוהה יותר.

 

           המבקש הגיש בקשה לבית המשפט קמא להתיר לו להגיש חוות דעת מטעמו בתחום הפסיכיאטרי-נוירולוגי, הקובעת כי מקור נכותו הפיזית בבעיה נפשית. המשיבות התנגדו לבקשה, שכן, לדידן, ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בדבר מינוי מומחה מוסכם בתחום הפסיכיאטרי שוללת אפשרות זו. לטענתן, המבקש בחר להגיש את חוות הדעת מטעמו לאחר שנתמנה מומחה מוסכם ותוצאה זו פוגעת ביעילות הדיון וברציונאל שעומד בבסיס מינויו של מומחה מוסכם. כמו כן, לטענתן, בקשת המבקש הוגשה באיחור ניכר, ימים ספורים לפני מועד ההוכחות.

 

           בית המשפט המחוזי פּסק, כי אין להתיר למבקש להגיש חווות דעת בשל היותה נוגדת את ההסכמה הדיונית כאמור. בנוסף לכך קבע, בית המשפט, כי יש בהגשת הבקשה משום שימוש לרעה בהליכים משפטיים, באשר רק משראה המבקש כי מסקנות המומחה המוסכם בתחום הפסיכיאטרי אינן נוחות לו, החליט להגיש חוות דעת מטעמו בתחום זה. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשה זו לרשות ערעור.

 

3.        לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ובתגובת המשיבות על נספחיהן, באתי לכלל דעה שאין החלטת בית המשפט המחוזי מצדיקה התערבות. לאחר שמונתה מומחית מוסכמת בתחום הפסיכיאטרי מטעם בית המשפט על-פי הסכמת הצדדים, הרי שגם בהמשך הדרך יהא עליה ליתן את חוות דעתה בסכסוך שבין בעלי הדין בעניינים הקשורים בתחום מומחיותה, בפרט שעל פי ההסכמה בית הצדדים, כפי שקבע בית המשפט, ויתרו בעלי הדין על הגשת חוות דעת רפואיות מטעמם. לשון אחר, גם אם השתנו הנחות היסוד מיום שמונתה המומחית ועלתה אפשרות כי המקור לנכות הפיזית של המבקש הנּו נפשי (ולא כי הנזק הנפשי הוא הטפל לנזק הפיזי-העיקרי), הרי שהמומחית היא זו שצריכה להתייחס גם לעניין זה. מה גם, שעד לקבלת חוות דעתה של המומחית לא חלק המבקש על כך שעליה להתייחס גם לעניין זה.

 

           יתרה מזאת, למבקש תעמוד הזכות לחקור את המומחית בשלב ההוכחות גם בעניין זה. מובן שבמקרה שבית המשפט ימצא, לאחר חקירת המומחית, כי השאלה האם לנכותו הפיזית של המבקש מקור נפשי, לא זכתה למענה הולם ומניח את הדעת - יוכל הוא, אם על פי בקשה שתוגש אליו או מיוזמתו, להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי.

 

           הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, כה' בניסן תשס"ג (27.4.2003).

ש ו פ ט

 

 

 

 

 

_________________________

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   03001560_E03.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il