1

בתי המשפט

בדלתיים סגורות

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו תפ"ח 1114/03
כב' השופטת ב. אופיר-תום, אב"ד כב' השופטת מרים סוקולוב כב' השופט ישעיהו שנלר	בפני:
מדינת ישראל	המאשימה:
נ ג ד
שחר בן אורי שרעבי יליד 1982 ת.ז. 060873346 מרחוב נגבה 38 תל-אביב	הנאשם:
מטעם המאשימה - הפרקליטה גב' נועה תבור. הנאשם וסניגורו - עו"ד זאב גורדון.	טענו:
גזר - דין

איסור פרסום

תיק זה דן בעבירות-מין ואחרות, אותן ביצע הנאשם במתלוננת, אליבא דכתב האישום. נאסר בזאת פרסום שמה, וכל פרט שעלול להביא לזיהויה.

השופט ישעיהו שנלר

1. הנאשם, יליד 1982, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה נשוא כתב האישום המתוקן בשנית - עושק, עבירה על סעיף 431(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן כאמור, הינן כדלקמן:

א. המתלוננת, ילידת 1985 לוקה במחלת נפש מסוג סכיזופרניה.

ב. בתאריך 15.7.03 בשעה 22:00, או בסמוך לך, בעת שהמתינה המתלוננת לאוטובוס שיקח אותה לביתה, נגשו אליה הנאשם ואחר והציעו לקחתה לביתה. המתלוננת נכנסה לרכב בו נהג האחר, כשברכב ישב גם הנאשם.

זמן קצר לאחר מכן, הנאשם יצא מהרכב על מנת לקנות שתייה. באותו הזמן, עת ישבה המתלוננת במושב האחורי ברכב, לבקשת האחר, שיפשפה המתלוננת לאחר את איבר מינו עד שהגיע לסיפוקו המיני.

מששב הנאשם לרכב הסיע האחר את הנאשם והמתלוננת לביתו של הנאשם והמשיך בדרכו.

ג. לפי בקשת הנאשם עלו הוא והמתלוננת לביתו. הנאשם התפשט מבגדיו, "תוך ניצול הפרעה נפשית של המתלוננת ומצוקתה" ביקשה להכניס את אבר מינו לפיה. המתלוננת, "אשר רצתה בחברותו של הנאשם" עשתה כן. לאחר מכן בקשה הנאשם להתפשט והמתלוננת עשתה כן. הנאשם נשכב עליה וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אך לא השלים את המעשה.

בהמשך ביקשה לשכב על בטנה, "המתלוננת שרצתה בחברותו של הנאשם ומתוך חולשתה עקב מחלתה", עשתה כן, והנאשם החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה עד שהגיע לסיפוקו. לאחר מכן הוריד הנאשם את הקונדום שהיה על איבר מינו והלביש על איבר מינו קונדום נוסף, והחדיר פעם נוספת את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת.

2. יוער, כי כתב האישום המקורי הוגש הן כנגד הנאשם והן כנגד האחר כשהעבירות שיוחסו לנאשם, כללו עבירה של נסיון אינוס וכן מעשה סדום. בעובדות כתב האישום המקורי צויין כי הנאשם ביצע את אשר ביצע, תוך ניצול מצבה הנפשי של המתלוננת ושלא בהסכמתה החופשית.

בהמשך, הוגש כתב האישום המתוקן, כנגד הנאשם בלבד, כשהעבירות המיוחסות לו הינן, נסיון אינוס וכן שתי עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס.

הנאשם, בתשובה לכתב האישום לא הכחיש את קיום היחסים, אולם טען כי לא ידע שהמתלוננת חולת נפש, במיוחד לא, שמדובר בסכיזופרניה. בהמשך הוסיף, כי היחסים עם המתלוננת, כולם בוצעו מרצונה.

3. לאחר שהתיק נקבע להוכחות הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו תוקן כתב האישום, כמתואר לעיל, והוסכם כי על הנאשם יוטל עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי.

עוד הוסכם, שהנאשם ישלם למתלוננת פיצוי על פי סעיף 77 לחוק העונשין, בסך 30,000 ₪ שישולם ב-5 תשלומים שווים.

לאור גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה עתרו הצדדים לקבלת תסקיר שרות מבחן.

לדברי התובעת נקשר הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, על דעתם של המתלוננת והוריה.

ודוק, בכתב האישום המתוקן בשנית צויין כי הנאשם ביקש מהמתלוננת את אשר ביקש, תוך ניצול מחלת הנפש שלה. ואולם בכתב אישום זה תוקן, לנוסח של ניצול הפרעה נפשית של המתלוננת.

בהתאם, הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן בשנית כולל התיקון הנוסף והורשע כאמור.

הנאשם הופנה לשרות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו וכן לממונה על עבודות השירות.

4. בדיון שנקבע לטעונים לעונש, קיבל בית המשפט את עמדת הצדדים, כי לנוכח האמור בתסקיר המבחן, יש מקום לקבל תסקיר משלים בהתייחס לשאלת הפנמת משמעות המעשה על ידי הנאשם, מידת התובנה שיש לנאשם לגבי המעשה ותוצאותיו וכן שאלת פיקוח על הנאשם לתקופה מהותית, על מנת להבטיח טיפול בדרך הראויה עד תום.

במסגרת דיון זה ציינה התובעת כי מן הראוי שיוטל קנס סימלי תוך קביעת מאסר תמורתו, למקרה שהנאשם יפגר בתשלום מהתשלומים שהוסכמו בהתייחס לפיצויים למתלוננת.

5. התובעת הסבירה בטיעוניה בפנינו, כי שתי סיבות עקריות הביאו את התביעה לעריכת ההסדר ולתיקון כתב האישום באופן כה "דרמטי" כלשונה.

ראשית, הקושי הראייתי להוכחת ידיעת הנאשם אודות המחלה הנפשית ממנה סבלה המתלוננת. שנית, הרצון למנוע עדותה של המתלוננת. עם זאת העבירה בה הורשע הנאשם שדינה מאסר של שנה אחת, יש בה לשקף את הניצול של המתלוננת "כשהנאשם ידע שמשהו אצלה בראש לא בסדר".

התובעת הפנתה לתסקיר המשלים אשר ממנו עולה כי הגם שמלכתחילה הנאשם לא תפס ולא חווה עצמו כפוגע במתלוננת, הרי בהמשך המפגשים שנערכו עמו, במהלך תקופת הדחייה, עלה בידי שרות המבחן להביא למודעותו של הנאשם, אודות אשר קלט אצל המתלוננת תוך הבנה לנזק ולפגיעה שגרם לה. כן הוסף, כי בהתחשב בכניסתו של הנאשם לתהליך של בדיקה עצמית ונכונותו להשתלב בתהליך הטיפולי, לאחר שנמצא מתאים לכך, הומלץ להטיל על הנאשם עונש שיאפשר לו להשתלב בטיפול הקבוצתי במסגרת שרות המבחן ולהעמידו במבחן לתקופה בת שנה.

נוכח האמור בתסקיר המבחן, טענה התובעת כי הנושא הטיפולי והשיקומי, צופה מניעה של מעשים נוספים וכי על-כן יש לקבל את הסדר הטיעון.

6. סניגורו המלומד של הנאשם הסביר, כי לא תמיד ולא בכל עת, באה לידי ביטוי חיצוני מחלת נפש כמו זו ממנה סובלת המתלוננת, כך, שיש מקום לקבל טענתו, כי טעה לחשוב שמדובר בהסכמתה המודעת לקיים יחסים עימו.

מדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות, אשר הביע חרטה כנה על מעשיו. התקופה של 7 חודשים בה היה הנאשם במעצר בית מלא, אף היא הביאה את הנאשם להפיק לקחים ומסקנות בהתאם.

עוד ציין כי לא איתרו אצל הנאשם בעיה של סטייה בתחום המיני, והגם שכך, נכון הנאשם לאשר הומלץ על ידי שרות המבחן. הסניגור מציין את התקופה בה לא עבד הנאשם נוכח מעצר הבית וכי גם עתה, אם בית המשפט יטיל עליו עבודות שירות, לא יוכל לעבוד.

לבסוף ציין כי הנאשם כבר הפקיד את מלוא סכום הפיצוי המוסכם.

7. אכן, כתב האישום אשר הוגש מלכתחילה כנגד הנאשם, חמור הוא. אולם, נוכח הקושי הראייתי להוכיח כי אכן הנאשם ידע כי המתלוננת חולת נפש, פעלה התביעה כראוי וכנדרש בנסיבות אלה [ראו, ע"פ 6563/02 אילנסקי ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)].

במיוחד, יפים הדברים על רקע הרצון להימנע מהעדת המתלוננת, על כל המשתמע מכך, ובמיוחד לאור מחלתה.

עוד יש להוסיף כי הנאשם הודה מלכתחילה בביצוע היחסים המיניים ובעובדות נשוא כתב האישום המקורי, למעט כל הקשור לידיעתו אודות מחלת הנפש של המתלוננת.

הסדר הטעון דנן, עונה על האיזונים הנדרשים כפי שנקבעו בע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577.

גם בהתחשב באמור בתסקירי שרות המבחן ואשר ציין הסניגור, יש מקום לכבד את הסדר הטיעון.

יחד עם זאת, יש להבטיח כי הנאשם אכן ימנע בעתיד מניצול נסיבות שכאלו ל"טרף קל", על כל המשתמע מכך.

לאור הפקדת מלוא סכום הפיצוי שהוסכם, לא מצאנו מקום להידרש להטלת קנס בנוסף.

8. אשר על כן אנו מטילים על הנאשם, העונשים כדלקמן:

א. מאסר של 6 חודשים, אשר ירוצו בעבודות שירות, בכפוף לאישור הממונה, על התאמתו לכך.

ב. מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך שנתיים מהיום, אם יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה, או עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. לרבות נסיון וסיוע לבצע העבירות הללו.

ג. אנו מטילים על הנאשם צו מבחן למשך שנה מהיום.

ד. אנו מחייבים את הנאשם לפצות את המתלוננת בסכום של 30,000 ₪, אשר הופקד בקופת בית המשפט.

התביעה תדאג לכך שהמזכירות תעביר את הכספים שהופקדו, לאפוטרופוס של המתלוננת, ככל שיש לה אפוטרופוס; ואם לאו, יועבר הסכום האמור לידי המתלוננת עצמה.

ניתן והודע בפומבי בנוכחות התובע, הנאשם וסניגורו, היום 26.04.2004.

ישעיהו שנלר, שופט

מרים סוקולוב, שופטת

ברכה אופיר תום, שופטת אב"ד