תאריך הישיבה:                     כ"ח בכסלו התשס"ד (23.12.2003)

בשם המערער:                       עו"ד אלבייר מני

בשם המשיבה:                       עו"ד דניאלה ביניש

 

 

 

           ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת ל' יונג-גפר) מיום 26.11.2003 שלא לפסול עצמו מלישב בדינו של המערער בת.פ. 1804/02.

 

1.        נגד המערער הוגש (ביום 3.3.2002) כתב אישום בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, שביצע כלפי אשתו (ת.פ. 1804/02). האישום נדון בפני בית משפט השלום בנצרת (השופטת ל' יונג-גפר). בית המשפט הרשיע את הנאשם. ההרשעה התבססה, רובה ככולה, על עדותה של המתלוננת, היא אשת המערער. בהכרעת הדין קבע בית המשפט, כי המתלוננת דיברה אמת, וכי המעשים שתיארה אמנם התרחשו. בית המשפט התרשם כי המתלוננת היא "אישה יציבה ובריאה". הוא דחה את טענות המערער ועדיו, לפיהן המתלוננת לוקה בנפשה, ומכאן שמהימנותה מוטלת בספק. בית המשפט קבע, שהמערער עשה עצה אחת עם העדים מטעמו להשחרת פניה של המתלוננת ולהצגתו כנקי-כפיים. משכך, הורשע המערער. לצורך גזירת עונשו, קיבל בית משפט השלום את גיליון ההרשעות של המערער ותסקיר מבחן שנעשה עליו. מאלה למד בית המשפט, שלמערער הרשעות קודמות בעבירות אלימות חמורות (הגם שלא אלימות במשפחה), ושמדובר באדם "אלים, מניפולטיבי, המטיל את כל האשמה על המתלוננת" ואינו נוטל אחריות למעשים בהם הורשע. נוכח מכלול הנתונים הללו, גזר בית המשפט על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל (מתוכם 15 בהפעלת עונש על תנאי שנגזר עליו בעבר), בתוספת מאסר על תנאי.

 

2.        המערער ערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין בעניינו לבית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 1043/03). במסגרת הערעור, ביקש המערער להגיש שתי ראיות נוספות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו רק ביחס לאחת הראיות – תיקה של המתלוננת במוסד לביטוח לאומי, אשר לפי הנטען הוגשה בו תביעה לקבלת קצבת נכות בגין מצבה הנפשי של המתלוננת. בית המשפט המחוזי קבע, כי מדובר בראיה משמעותית לכאורה, שעשויה להשפיע על הערכת מהימנות עדותה של המתלוננת, וכתוצאה מכך אף על תוצאת המשפט כולו. נוכח זאת, ביטל (ביום 9.9.2003) בית המשפט המחוזי את הרשעת המערער, הורה על שחרורו מהמאסר, והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך בחינת הראיה הנוספת והכרעה מחדש של הדין בהתחשב בה.

 

3.        הדיון בעניינו של המערער חודש בבית משפט השלום בנצרת (ביום 19.10.2003) בפני אותו מותב שישב בדינו קודם לכן (השופטת ל' יונג-גפר). בפתח הדיון, הודיע המערער שבכוונתו לבקש כי בית המשפט יפסול עצמו מלישב בדין, נוכח קביעותיו הפסקניות של בית המשפט נגד המערער בהכרעת הדין ובגזר הדין. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות (ביום 26.11.2003). הוא קבע כי דעתו אינה נעולה, ולא מתעורר חשש ממשי כי ינהג במערער במשוא פנים. צוין, כי הכרעת הדין שניתנה בעניינו של המערער התבססה על חומר הראיות שעמד באותה עת בפני בית המשפט, ואין הוא רואה כל קושי בשקילה מחדש של עמדתו, בהתחשב בחומר הנוסף שיוצג בפניו. בית המשפט חזר על ההלכה, ולפיה החזרת תיק לערכאת הדיון אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות, וכך גם היחשפות קודמת לעברו הפלילי של נאשם. בנוסף צוינה העובדה, שהתיק הוחזר לבית משפט השלום מבלי שבית המשפט המחוזי יורה על העברתו למותב אחר. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

 

4.        המערער טוען, כי נחרצות קביעותיו של בית משפט השלום בהכרעת הדין ובגזר הדין מעידה על כך שדעתו של בית המשפט ננעלה, וכי קם חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער משהוחזר התיק לבירור בפני אותו מותב. המערער מדגיש את האמרות הרבות בהכרעת הדין השוללות את מהימנות המערער ועדיו, תוך איפיון המתלוננת כ"אישה יציבה ובריאה". זאת, בעוד הראיה הנוספת שלשם שמיעתה הוחזר התיק לערכאת הדיון עוסקת דווקא בשאלת בריאותה הנפשית של המתלוננת. כן מצוינות התייחסויות בית המשפט בגזר הדין לאופיו של המערער ולחומרת מעשיו. כל אלה, כך נטען, מקימות את אותו חשש המצדיק פסילה. המשיבה מתנגדת לערעור. לטענתה, לא קמה עילת פסלות במקרה זה. המשיבה חוזרת על קביעות בית המשפט בהחלטה מושא ערעור זה, ובפרט על הצהרתו כי אין בעיניו קושי לשקול מחדש את עמדתו לנוכח ראיה חדשה. כן הודגשו ההשלכות העגומות – לצדדים ולמערכת – שנושאת פסילה בשלב זה של ההליך. הדבר יחייב ניהול ההליך המלא מיסודו, בין היתר תוך העדה מחדש של המתלוננת.

 

5.        משעיינתי בחומר שהונח בפניי ובטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור. הלכה היא, שהחזרת תיק לערכאת הדיון לצורך גביית ראיה נוספת אינה מקימה עילת פסלות. זאת, אף אם הנאשם הורשע ודינו נגזר בידי אותו מותב (ע"פ 7724/02 צבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 8507/02 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חזקה היא כי בית המשפט יעיין בלב פתוח בראיה החדשה, וייתן לה את המשקל הראוי. חזקה זו לא נסתרה בענייננו. בית המשפט קבע מפורשות כי בכוחו לשקול מחדש את עמדתו ככל שתצדיק זאת הראיה החדשה. ואמנם, משהוגש בפניו תיק הביטוח הלאומי של המתלוננת ציין בית המשפט, כי הוא מתרשם ש"קיים בתיק חומר שייתכן ויש בו נגיעה לנושא שבדיון" (פרוטוקול הדיון מיום 16.11.2003). לא זו אף זו. בית המשפט לא קבע ממצאים עובדתיים נחרצים בעניין מהימנותה של המתלוננת, שיקשה עליו לחזור בו מהם. ניכר, שהאמירה שמדובר באישה יציבה ובריאה ביטאה אך התרשמות של בית המשפט מהתנהגות המתלוננת במהלך העדות. ודאי, שאין בה כדי לנעול את הדעת מפני התחשבות בראיות מקצועיות שיובאו בפני בית המשפט, אם אלה ילמדו אחרת. גם העובדה שבית המשפט נחשף לעברו הפלילי של הנאשם אינה מהווה עילה לפסול. הלכה היא כי אין בחשיפה כזו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 3963/00 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אין בנסיבות המקרה פרט מיוחד כלשהו, שיצדיק סטייה מהלכה זו.

 

           הערעור נדחה.

 

           ניתן היום, ד' בטבת התשס"ד (29.12.2003).

                                                                                      ה נ ש י א

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   03105920_A02.doc/דז/

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il