|
1 |
בתי
המשפט
|
בש 090554/05 |
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו |
||
|
בתיק עיקרי: פח
001201/04 |
|||
|
16/03/2005 |
תאריך: |
כב' השופט דר' עודד מודריק |
בפני: |
ביום 17.11.04 הוגש לבית משפט זה כתב אישום המייחס
למבקש מעשי אינוס ומעשים מגונים בקטינה שהיא בת אחיו. הדברים התרחשו בין השנים
2000 - 2004. הקטינה הייתה אז בת 13-16 שנים. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה
התביעה כי המבקש ייעצר עד תום הדיון במשפט. באת כוח המבקש, לעת ההיא, הסכימה כי
מצויות בחומר החקירה "ראיות לכאורה" וכי יש מקום להורות על מעצרו של
המבקש. עם זה הסניגורית ציינה כי מן הראוי לערוך בירור קליני של מצבו המנטלי
והשכלי של המבקש. היא ביקשה שתינתן
לה אפשרות לחזור ולעורר את סוגיית המעצר כשימצאו בידה נתוני הבדיקה. בא כוח המדינה
הודיע, כי לא יתנגד לקיום הליך של עיון חוזר בסוגיית המעצר בכל עת שיעלה רצון
מלפני המבקש ופרקליטיו. החלטת בית המשפט שהורתה על מעצר המבקש כללה הערה שניתן
יהיה לחדש את הדיון בעניין המעצר בכל עת בהליך של "עיון חוזר".
הבקשה שלפני, לדיון מחודש בסוגיית המעצר, מייסדת עצמה
על שלושה טעמים: האחד הוא שהמבקש בנסיבותיו לא דימה לעצמו שהוא פועל כמבצע עבירה;
השני הוא שאין לראות במבקש גורם מסוכן לבריות והשלישי הוא שננקט כלפי המבקש יחס
שאינו עולה בקנה אחד עם גישת בתי המשפט במקרים דומים ומפלה אותו לעומת אחיו.
שלושת הנימוקים הללו חוסים בצילה של חוות דעת של
הפסיכולוג הקליני אריק שפירא שנשכר בידי המבקש. הפסיכולוג מצא שהמבקש, שהוא כבן
45, מתפקד "...ברמה של פיגור בינוני.... רמת התפתחות אינטלקטואלית מאד נמוכה
וקושי מאד משמעותי של הבנה של מצבים ותהליכים מורכבים ומופשטים ושל יכולת לאיזשהו
עיבוד חשיבתי מתוחכם או של תכנון...
אדם מאד ילדותי, דל כוחות ותלותי עם דימוי וביטחון עצמיים נמוכים ביותר ועם תפיסה
עצמית בסיסית של חוסר מסוגלות וחוסר יכולת. לא נמצאו סימנים לדחפים תוקפניים או
מיניים חזקים ולא סימנים לרצון או ליכולת ליוזמה ולפגיעה באחרים... אדם 'רפה שכל'
התפתחותו הקוגניטיבית מתאימה לילד בגיל 8-10 חלש ודל מאד מבחינה אישיותית רגשית,
פסיבי, תלותי וילדותי ביותר. ללא כלים אינטלקטואליים רגשיים ואישיותיים להתמודד עם
קונפקליקטים ועם מצבים מורכבים. הוא מתקשה בלקיחת אחריות אך...לא מדובר באדם אלים
ומסוכן". עם זה המבקש אינו לוקה בבוחן המציאות או בתפיסה היכולים להעיד על
תהליך פסיכוטי.
לטיעון הנוגע להיקף אחריותו של המבקש. בא כוח המבקש
אינו חולק על כך שיש ראיות לכאורה
לכך שהמבקש ביצע מעשים מגונים ומעשי
בעילה בבת אחיו הקטינה; מספר
מעשים (חמישה לכל היותר) שהשתרעו על פני מספר שנים (ברווחי זמן ניכרים בין מעשה
אחד למשנהו) ובוצעו בעיקר בבית הקטינה שעה שהיא הייתה שם לבדה. הוא גורס כי הקטינה
הייתה היוזמת של מעשי דודה. היא פיתתה אותו וגירתה את יצרו שכן היא הייתה זקוקה
לתמיכתו הכספית ולרוך האבהי שהוא גילה כלפיה. המבקש סבר שהוא מיטיב עם הקטינה
וממלא את רצונה. רפיון שכלו לא אפשר לו להבין כי נפל פסול בהתנהגותו.
אינני מקבל את הטענה. רוב המעשים המגונים ופעולות
הבעילה בוצעו כלפי הקטינה בהיותה בת פחות מ-14 שנים. לכן שאלת שיתוף הפעולה שלה
כלל אינה שייכת לעניין. יתר על כן, בהודעות הקטינה כלולות אמרות המעידות שבעילתה
בידי המבקש נכפתה עליה נגד רצונה.
כאמור רוב המעשים נעשו בבית הקטינה. המבקש נהג לבוא שמה כשהקטינה מצויה בבית בגפה.
הוא ידע לקראת מה הוא הולך. נוסף
לכך גם חוות הדעת של הפסיכולוג שפירא אינה גורסת בוחן מציאות או שיפוט לקוי של
המבקש. הווה אומר שעל אף רפיונו השכלי הוא יודע להבחין בין מותר לאסור. ואף זו
עובדה שבאמרתו שניתנה לפני חוקר משטרתי הביע המבקש, אגב בכי, צער וחרטה על מעשיו. קשה להבין איך מתיישב הטיעון להעדר אשמה עם הבעת
חרטה וצער.
הטיעון השני הוא
שבמבקש אינה גלומה מסוכנות. הנחת אי המסוכנות מבוססת על חוות דעת הפסיכולוג
האומר: "לא מדובר איפה באדם מסוכן אלא באדם הזקוק למשענת ולהנחיה בגלל היכולת
המאוד מוגבלת שלו להתנהל באופן עצמאי. הוא תופס עצמו מוגבל וחסר ישע כאשר יש אצלו
קול פנימי שמורה לו לא לפגוע באחרים. הוא לא בהכרח מסוגל להבחין במצבים מסוימים
מתי פעולה שלו עלולה לפגוע... הוא מתקשה בלקיחת אחריות אך על פי ממצאי המבחנים לא
מדובר באדם אלים ומסוכן. ניתן גם
להעריך במידה רבה של ודאות שבמידה והוא יהיה בקשר ובפיקוח עם דמות מכוונת ותומכת
הוא לא יבצע מעשים מסוג אלה שבהם נאשם. נראה שפיקוח והכוונה מסוג זה יכולים מצד אחד לתת מענה לצרכיו ומצד שני
למזער כל סיכון שעלול להיווצר מתוך חוסר שיקול דעת".
הפסיכולוג סומך יתדותיו בשורת מבחנים שערך למבקש
ובראיון שערך עמו. הסניגור הוסיף לכך הצבעה על דפוס ההתנהגות של המבקש שלא כלל
(לפי אמרות המבקש) כפיית מעשי המין ואין עמו פעולות אלימות (אף על פי שמיוחסת
למבקש גם עבירת תקיפה אחת) ובמיוחד כיון שמתקיימים פערי זמן ניכרים בין התרחשות
אחת למשניה, אין לומר שהמבקש הוא אדם המוּנַע מכוחם של יצרים ודחפים מיניים בלתי
מרוסנים.
באת כוח המדינה גורסת שמעשי המבקש מעידים מכוח עצמם על
המסוכנות הרבה הטמונה בו. היא התנגדה להגשת חוות דעת המומחה בלי שתיערך חקירה נגדית וכיון שלא שעיתי
להתנגדותה, היא מבקשת שיינתן לחוות הדעת משקל מועט. לדעתה צריך היה שיכולתו
השכלית של המבקש ומשמעויותיה ייבחנו בידי ועדת האבחון האמונה אלי אבחנות כאלה. מכל
מקום, סברת התובעת היא שדווקא המורכבות של מבנה האישיות של המבקש וקשייו
ליטול אחריות לפעולות בלתי חוקיות מאמירים את הסיכונים שבשחרורו, גם אם השחרור
יהיה בתנאים מגבילים. לכך יש להוסיף את דברי התובעת שהמבקש זוכה לגיבוי חזק של
אחיו, הוא אבי המתלוננת וכי הנערה נתונה ללחץ משפחתי חזק. שחרור המבקש עלול להגביר את הלחץ על
הנערה ולסכן אותה יותר.
השקפת התובעת נראית לי נכונה. כאמור ישנן ראיות לכאורה
לכך שהמבקש כפה על הקטינה את בעילתה. אדם שביצע מספר מעשי אונס, גם
בפערי זמן בין מעשה למעשה,
מעשיו מעידים עליו שקווי הגבול שלו מטושטשים ביותר והוא אינו יכול לרסן את יצרו ודחפיו המיניים.
בנסיבות של המבקש – שאינו מוכן ליטול אחריות למעשיו – עלול שחרורו להוות עבורו אות
וסימן ללגיטימיות של מעשיו וממילא להעמיד
בסיכון נפגעות בכוח. הדברים
ניכרים גם בחוות דעת המומחה. מן
השיטין ומביניהן ניתן לראות כי התנהגות המבקש נובעת ממבנה האישיות שלו וכי הוא מתקשה להכיר באחריות. אכן המומחה גורס שניתן
"למזער" את ה"סיכון שעלול להיווצר מתוך חוסר שיקול דעת"
(ההדגשה שלי) אולם הדבר תלוי בכך
שהוא יהיה נתון לפיקוח של דמות מכוונת ותומכת. בלי זה, ככל הנראה, גם המומחה חושש להתממשותם של סיכונים טבועים.
אינני שולל כל משקל מחוות דעת המומחה (עלי להעיר שנמסר
לי עותק שאינו חתום). אלא שאני סבור שתכלית הוראת סעיף 21א של חוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996 היא שההבחנה בין מי שראוי לנקוט עמו
בחלופת מעצר לבין שאין לנקוט עמו בחלופה כזאת צריכה להיעשות על יסוד תסקיר מעצר
שייערך בידי שירות המבחן. אכן נתונה בידי הרשות לקבל או לדחות את המלצת שירות
המבחן ואף להורות בניגוד לה, אולם
תסקיר השירות צריך לשמש כתשתית מקצועית-מומחית בסיסית לשם קבלת ההחלטה השיפוטית.
בהיעדר תסקיר עשויה , בעיקרון, חוות דעת מומחה פרטי לשמש לכל היותר הכוונה לכך שראוי לבקש את תסקיר השירות.
דעתו של בא כוח המבקש אינה נוחה מהפניית סוגיית
המסוכנות לבחינה בידי שירות המבחן. הוא מסכים לכך רק אם הבחינה תיעשה בידי
פסיכולוג קליני מומחה של השירות. "העמדת תנאי" זו אינה מקובלת עלי. החוק הניח בידי השירות סמכות לבחון את ה"מסוכנות" של נאשם ואת
היכולת לאיין אותה באמצעות חלופות מעצר הולמות. הנחת היסוד היא שהשירות מסוגל לבצע
את משימתו ובידו הכלים הראויים לכך.
כישלון בבחינת עניין קונקרטי עשוי להתברר בבדיקה בדיעבד ואין להניחו מראש.
בעניין דנן, אלמלא המסקנה שהגעתי אליה בבדיקת הטיעון
השלישי, לא הייתי סבור שיש לפנות אל שירות המבחן לערוך תסקיר מעצר, שכן, כאמור, חוות דעת הפסיכולוג,
כשהיא לעצמה רחוקה מלשכנע שאין
במבקש מסוכנות או כי ניתן להסירה
באמצעות פיקוח של אדם מהימן רגיל.
הגישה שננקטה כלפי אחיו של המבקש משכנעת אותי שיש מקום
לבקש משירות המבחן לערוך תסקיר מעצר גם בעניינו של המבקש. אחיו של המבקש עומד אף
הוא לדין בשל שורת מעשים מגונים שביצע, לכאורה באותה קטינה. מיוחסות לו עבירות
רבות יותר מאשר למבקש אך ההבחנה ביניהם היא שמעשי האח לא הגיעו לכלל בעילת הקטינה ולפיכך
אין מייחסים לו עבירת אינוס. התביעה ביקשה לעצור גם את האח עד תום המשפט אולם
השופטת נגה אוהד מבית משפט זה הורתה על שחרור האח בתנאים מגבילים (הכוללים, אפילו,
היתר יציאה לעבודה בתנאי פיקוח מסוימים). השופטת ציינה כי גיבשה החלטה זו נוכח
העובדה שמדובר במעשים מגונים ולא בעבירות אינוס וכן נוכח ההערה הכלולה בתסקיר
שירות המבחן בדבר הערכת השירות שניתן במסגרת חלופת מעצר להפחית במידה מסוימת את
המסוכנות הגלומה באותו אח. השופטת לא התייחסה לטענה שהקטינה נתונה ללחצים (לא ברור
לי שהדבר נטען לפניה).
אין לומר שהגישה הננקטת בעניינו של המבקש מפלה. ראשית
ועיקר המבקש מואשם בעבירות אינוס אחדות ולא "רק" בעבירות של מעשים
מגונים. אין זו הבחנה של מה בכך. העובדה שהאח לא בעל את הקטינה עשויה להראות שהוא
מסוגל, יותר מן המבקש, להניח גבולות וסייגים לעצמו. שנית, אין לפני כל תשתית להנחה
של בא כוח המבקש שניתן לשים מחסום למסוכנותו באמצעות פיקוח בידי מפקחים רגילים (גם
אם מי מן המפקחים המוצעים אושר להיות מפקח על האח ויש נכונות "לנייד" אותו לפיקוח על המבקש). הטענה
היא שמפקח סמכותי ובעל יכולת הכוונה עשוי
לעמוד במשימה ואין לדעת אם המפקחים המוצעים עונים לדרישות הללו.
למרות ההבחנות שבין מעשי המבקש לבין מעשי אחיו אני סבור שיש מקום לבחינת עניינו של המבקש בידי שירות המבחן. תסקיר המעצר
שייערך יבחן את שאלת המסוכנות ואת אפשרויות הסרתה. במידת האפשר יתייחס השירות גם לנסיבות הלחץ שהקטינה נתונה בהן,
למשמעות הנודעת, בהקשר לנסיבות הלחץ,
לשחרור האח והאם יש הבחנה בין האחים לעניין זה.
אולי לא למותר לציין שהעברת העניין לבחינת שירות המבחן
אינה מרמזת על נכונות מצדי לשחרר את המבקש בתנאים
מגבילים. אדרבה הראיתי לעיל כי הנסיבות שהוצגו לפני מעוררות חשש כבד בדבר מסוכנותו
וספיקות ביחס ליעילותו של שחרור בתנאי פיקוח בידי המפקחים המוצעים. אולם ברור שאם גישת שירות המבחן תהיה
שונה אשוב ואשקול את הדברים.
אני מורה
אם כן לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר ולהביאו לעיוני עד לישיבת בית המשפט
הבאה שתקבע במועד הדיון.
ניתנה היום ה' ב אדר ב,
תשס"ה (16 במרץ 2005) במעמד הצדדים
|
דר' עודד מודריק, שופט |
חכ