1

בתי המשפט

עפ 071744/05 עפ 071611/05		בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
19/01/2006	תאריך:	הרכב השופטים: כב' השופט יהושע גרוס, סגן נשיא, אב"ד כב' השופטת אסתר קובו כב' השופטת מיכל רובינשטיין	בפני:

	מדינת ישראל פרקליטות מחוז המרכז	בעניין:
המערערת
	נ ג ד
	מאיר בכר
המשיב

פסק דין

1. שני ערעורים: ערעור המדינה על קולת העונש וערעור המשיב על חומרתו.

2. העובדות

בתאריך 22.12.02 הוגש נגד המשיב כתב אישום אשר כלל 30 אישומים. התקיימו מספר ישיבות בהן נשמעה עדותם של חלק מעדי התביעה ובתאריך 02.03.05 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו נמחקו שבעה אישומים מכתב האישום והמשיב הודה והורשע ביתר 23 האישומים שיוחסו לו כדלקמן:

א) שבע עבירות של התחזות לאדם אחר;

ב) שלוש עבירות של התחזות לעורך-דין;

ג) 19 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות;

ד) 20 עבירות של שימוש במסמך מזוייף;

ה) 13 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וניסיון לקבלת דבר במרמה;

ו) שלוש עבירות של גניבה בידי מורשה;

ז) עבירה של שיבוש הליכי משפט;

ח) שתי עבירות של איומים;

ט) עבירה של הדחה בחקירה.

3. בגין עבירות אלו הוטלו על המשיב העונשים הבאים: בגין אישום 19 (זיוף החלטות בית משפט) שנת מאסר לריצוי בפועל, בגין יתר האישומים 2.5 שנות מאסר לריצוי בפועל ובסך הכל 3.5 שנים מאסר בפועל בגין כל האישומים דלעיל; 18 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים על עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (שיבוש הליכי משפט); 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו אם יעבור על אחת העבירות בהם הורשע, למעט זיוף שלגביו מוטלים 12 חודשי מאסר אותם לא ישא המשיב, אלא אם תוך 3 שנים מיום פסק הדין יעבור על עבירה כאמור. כמו כן, הוטלו על המשיב קנסות - קנס בסך 25,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו ופיצוי המתלוננים, 4 במספר, בסך של 6,000 ₪ לכל אחד ולמתלוננת נוספת פיצוי בסך 12,000 ₪.

4. על פי כתב האישום המתוקן הפעיל המשיב בראשון-לציון עסק בשם "מעגלי צדק בע"מ", במסגרתו הציע ללקוחותיו שירותים בענייני הוצאה לפועל. בסמוך לתחילת 1999 פנה המשיב לעו"ד גולדברגר והציע לו לעבוד במשרדו למשך ארבעה חודשים בלבד. לאחר שעזב את המשרד המשיך המשיב לעשות שימוש בשמו של עו"ד גולדברגר, תוך שלעיתים הוא מתחזה לו, חותם בשמו, משתמש בחותמתו ועוד. בשנת 1999 חזר המשיב ופנה לעו"ד ניסנבאום והציע לו לעבוד כעו"ד במשרדו.

המשיב זייף את חותמתו של עו"ד ניסנבאום, השתמש בשמו כלפי לקוחות שונים ללא ידיעתו והסכמתו של עו"ד ניסנבאום. בשנת 2000 זייף המשיב חותמת שמה של עו"ד דאודי, זייף חתימתה, הטביע אותה על מסמכים שונים וטיפל בתיקים שונים ללא ידיעתה והסכמתה. בהמשך, בשנת 2000 סיכם המשיב עם עו"ד אבירם כי הלה יעביר לטיפולו תיקים לצורך ביצוע פעולות טכניות של הוצאה לפועל. המשיב לא הסתפק בכך וזייף את חותמתו וחתימתו של עו"ד אבירם. בשנת 2002 סיכמה עו"ד מזרחי כי תעבוד במשרדו של המשיב כעורכת-דין עצמאית ובתקופה זו עשה המשיב שימוש בחותמתה, זייף חתימתה והתחזה לה. במהלך כל התקופה האמורה הציג עצמו המשיב כמומחה לענייני הוצאה לפועל וטען בפני לקוחות כי הוא מעסיק עורכי-דין שונים במשרדו המטפלים בשבילו בתיקים, זייף מסמכים כדי לקבל באמצעותם דבר בנסיבות מחמירות, קיבל במרמה שכר עבור הטיפול בעניינים שונים ואף גנב מלקוחותיו עשרות אלפי שקלים. בין היתר, הגיש המשיב כתבי בית-דין לתיקי בתי המשפט ולתיקי ההוצאה לפועל, כשהוא מתחזה לעורכי-הדין המוזכרים לעיל, מטביע את חותמתם ומזייף את חתימתם. כן ערך המשיב תצהירים בחתימתם וחותמתם המזוייפות של עורכי-הדין השונים ובמהלך שיחות הציג עצמו בשמם של עורכי-הדין הנ"ל. ועוד רבות ונצורות, הכל כמפורט בכתב האישום.

5. המדינה מערערת על קולת העונש וטוענת כי העונש שהוטל על המשיב בגין כל העבירות החמורות הללו הינו מופלג בקולתו ואין בו כדי לתת ביטוי הולם לחומרת העבירות, היקפן, תחכומן, ריבויין והנזק הרב אשר נגרם למתלוננים בפרט, ולכלל הציבור הרחב. כן נטען שהעונש לא נותן ביטוי הולם לדרך התנהלותו של המשיב ולדפוסי התנהגותו, לרבות בעת ההליכים נגדו. נטען כי מדובר במעשי מרמה מתוחכמים ושיטתיים שנעשו לאורך תקופה ארוכה, על פני 3-4 שנים, במהלכה בנה המשיב תשתית עניפה של מרמה, שקרים וכזב, והכל על מנת לקדם את ענייניו. אין מדובר במעידה חד-פעמית אלא במצגי כזב, אשר דרשו תכנון מוקדם ובניית שיטה והכנת תכנון מורכב. מדובר בעבירות שהיקפי מימדי המרמה בהם היו גדולים ביותר. מעשיו של המשיב היו מופנים כלפי מספר רב של לקוחות, גורמים אחרים, מוסדות ציבור, לשכת עורכי-הדין, בתי משפט ועוד. המשיב ביצע את העבירות הנ"ל תוך שהוא לא בוחל בכל אמצעי או שיטה להשגת מטרותיו הפסולות.

מוסיפה המדינה וטוענת כי בכל מקרה שנחשפו מעשיו על ידי עו"ד מסויים מצא לו המשיב עורך-דין אחר לעשות שימוש בפרטיו ובשמו. המשיב ניצל את אמונם של עורכי-הדין, התייצב בשמם, זייף חתימותיהם ופגע בשמם הטוב, בפרנסתם ובכבודם ואף הגדיל לעשות בכך שזייף והפך החלטות בית משפט שלא נראו בעיניו, והעבירם לצד שכנגד, על מנת שיפעל על פי ההחלטה המזוייפת ביודעו כי היא הפוכה מההחלטה המקורית.

בעבירות מסוג זה, טוענת המערערת, יש הכרח לנקוט ענישה מחמירה וממצה כדי להגן על האינטרס הציבורי. לעניין הקנס, נטען כי הקנס שהוטל על המשיב, בסך 25,000 ₪ ושנת מאסר תמורתו, הוא בגדר קנס סמלי, אשר אינו נותן ביטוי הולם לחומרת המעשים והוא הדין לגבי הפיצוי שהוטל על המשיב שהוא רק כלפי עורכי-דין ולא כלפי יתר המתלוננים בתיק, מהם גזל כספם.

6. המשיב מטעמו מערער על חומרת העונש וטוען כי בית משפט השלום החמיר עמו יתר על המידה, תוך קביעות רבות המתייחסות לאי התייצבותו בבית המשפט למרות שהציג מסמכים רפואיים על מצב פסיכוטי קשה והתדרדרות רפואית. לטענת המשיב, שנת מאסר בפועל בגין אישום מס' 19 הוא עונש חמור, המתייחס לעבירה שנעברה לפני למעלה מארבע שנים. כן נטען כי בית המשפט לא נתן משקל רב להודאתו, לחסכון הזמן השיפוטי, לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולפיצוי המתלוננים. כן, לא נתן בית המשפט דעתו למצוקה האישית והכלכלית אליה נקלע המשיב בשנים הרלבנטיות אשר הם למעשה שהובילו אותו לאותן העבירות.

עוד נטען כי עברו של המשיב אינו מכביד ורובו ישן וגם בכך יש בכדי להוות שיקול לקולא. כן נטען שהמשיב היה נתון כשנתיים ויותר במעצר בית מלא והיה שרוי במצב בריאותי ונפשי קשה ביותר. כיום נטען שלמשיב בת-זוג חדשה, התומכת בו, ואשר תסייע לשיקומו. אשר לקנסות נטען כי הקנס הכספי הוא גבוה ביותר בלא שיש למשיב יכולת כספית לשלמו.

ב"כ המשיב טען כי בית המשפט הושפע משיקולים זרים בעת גזירת הדין ולמרות האמור בחוות הדעת הפסיכיאטריות, כגון של ד"ר כרמון, הסיק בית המשפט מסקנות הפוכות, דהיינו שהמשיב התחזה, ניסה לרמות וכיוצא באלה. ב"כ המשיב הגיש גם פסיקה וטען כי בנסיבות חמורות יותר פסקו בתי המשפט עונשים קלים יותר, והוא הפנה לע.פ. 7564/99 טומי כץ נ' מדינת ישראל, מפי כב' השופט טירקל; ע.פ. (י-ם) 1352 מדינת ישראל נ' נזר דוד ואליו; ע.פ. 621/85 פלג נ' מדינת ישראל, כב' השופט מ. בן-דרור.

ב"כ המשיב טען גם כן כנגד החלטת בית המשפט לחלט מתוך הפיקדון שהופקד על ידי המשיב 25,000 ₪. נטען כי בית המשפט אף הושפע, לטענת ב"כ המשיב, מעדויות כגון של גרושת המשיב ואביה, אשר הושמעו בניגוד להתנגדויות המשיב. הטענה היתה שלא היה ראוי לשמוע במצב דברים זה את עדותם שכן היה סכסוך בין המשיב לבין אשתו והם נפרדו משום שהיא בגדה בו, לטענתו. למרות זאת, שמע בית המשפט את עדותם והושפע מאלו בגזר-דינו.

התנהלות הדיון והדחיות שארעו היו בשל מצבו הקשה של המשיב, הן הנפשי והן הבריאותי ועל כך הוצגו אישורים רפואיים וחוות דעת, אלא שבית המשפט עשה שימוש בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה לו על ידי ד"ר כרמון והסיק ממנה כי המשיב התחזה לחולה נפש והכניס את עצמו למצב פסיכוטי על ידי שתיית אלכוהול כשהוא מגיע מצוייד בחוות דעת של בית חולים "אברבאנל" ו"וולפסון" שאין הוא יכול לעמוד לדיון משפטי. למרות מסמכים רפואיים אלו אשר העידו על מחלתו ועל הבעיות הפסיכוטיות של המשיב, העדיף בית המשפט את חוות דעתו של ד"ר כרמון, ולא ראוי היה לעשות כן.

למרות כל האמור החמירה השופטת המלומדת עם המשיב, הן באשר לשנות המאסר והן באשר לקנס הגבוה, וכאמור מערער המשיב ומבקש הקלה בכל אלה.

7. שקלנו את טענות הפרקליטים המלומדים, הן מטעם המשיב והן מטעם המדינה, עיינו עיין היטב בפסק הדין ובכל החומר שבתיק, והגענו למסקנות הבאות: צדקה השופטת המלומדת בקביעותיה, אולם בהתחשב בעבירות הרבות, במהותן, בדרך בה בוצעו, בשיטתיות, במשך התקופה הארוכה בהם בוצעו העבירות - למרות כל אלה, הקלה השופטת המלומדת עם המשיב.

כאמור, מדובר ב- 23 אישומים כבדים המבטאים עבירות רבות של מרמה, התחזות, התחזות לעורך-דין, זיוף מסמכים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, שיבוש מהלכי משפט, איומים, הדחה בחקירה ועוד כהנא וכהנא. המשיב בנה שיטה ותכנן תכנון מורכב של מעשי מרמה מתוחכמים ושיטתיים שנעשו לאורך תקופה ארוכה בין השנים 1999 עד 2002, כל זאת כדי לקדם את ענייניו הפרטיים. היקף ומימדי המרמה היו גדולים ביותר. המעשים הופנו כלפי מספר רב של לקוחות וגורמים רבים אחרים, כגון: מוסדות ציבור, לשכת עורכי-הדין ובתי המשפט, כאמור.

המשיב לא בחל בשום אמצעי או שיטה להשגת מטרותיו הפסולות, וכל אימת שנחשפו שיטותיו על ידי עורך-דין מסויים מצא מיד עורך-דין אחר כדי להמשיך ולפעול דרכו. המשיב פגע בציבור רחב של לקוחות וגנב את כספם.

הוא הציג את עצמו בפני לקוחותיו כמומחה לענייני הוצאה לפועל, המעסיק עורכי-דין, וזייף מסמכים כדי לקבל באמצעותם דברים בנסיבות מחמירות. הוא קיבל במרמה שכר עבור טיפול בעניינים שונים בנסיבות מחמירות, כשהחומרה היתה שימוש בשמות ובחתימות עורכי-דין, אותם הכיר במסגרת עיסוקו. הכל כמפורט בכתב האישום ובגזר הדין, עד כדי כך שהקלות הבלתי נסבלת של הזיוף והמרמה הפכו לחם חוקו.

השופטת המלומדת לקחה בחשבון את כל הנסיבות, את עובדת הודייתו של המשיב ואת נסיבותיו האישיות כפי שנטענו בפניה וכפי שעלו מהתסקיר שהוגש לה. העובדה שהמשיב ביקש רחמים, לקח אחריות מלאה, הודה שטעה וביקש לאפשר לו לחזור לחיים תקינים עם בת-זוגו החדשה. בדבריו אלו חזר המשיב בטיעון לעונש בפני הערכאה הראשונה ובפנינו.

עם זאת, תוכן התסקיר שהוגש לבית המשפט העלה ספקות באשר לכנות עמדותיו וטענותיו של המשיב. העיון בתסקיר מציין התנהגות עליה הצביעה המדינה, שכל מגעיו ומעשיו של המשיב היו הונאה אחת גדולה. חוסר אמינותו התבטא אף בחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו לבית המשפט.

בסופו של יום נראה לנו כי בית המשפט הלך כברת דרך גדולה מידי כלפי המשיב, התחשב במידה יתרה במצבו האישי ובחרטתו ובמערך האיזונים שערך הקל בפן אישי, כשהוא מקפח את האינטרס הציבורי אשר מחובתו להגן אף עליו. אנו סבורים כי מדובר במעשים חמורים אשר התבצעו בשיטה ובתחכום מן הסוג החמור ביותר. עבירות כגון אלו על בית המשפט להוקיע ובגינם עליו לגזור עונש משמעותי שיהיה בו גם משום הרתעת עבריינים פוטנציאליים מסוגו.

אשר על כן החלטנו לדחות את ערעורו של המשיב על כל מרכיביו. באשר לערעורה של המדינה החלטנו לקבלו, להחמיר ולהעמיד את עונש המאסר אשר נגזר על המשיב על 5 שנות מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם, וזאת בהתחשב בנסיבות ובהתחשב בכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם.

ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ו (19 בינואר 2006) במעמד הצדדים.

מיכל רובינשטיין, שופטת

אסתר קובו, שופטת

יהושע גרוס, סגן-נשיא אב"ד