1

בתי המשפט

עפ 071434/03		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
18/02/2004	תאריך:	כב' השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד כב' השופט ז' המר כב' השופטת י' שיצר	בפני:

	סמדר בת עמרם דמארי		בעניין:
המערערת	זאב וישניא	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	מדינת ישראל - על-ידי פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי)
המשיבה	גב' רותי שביט	ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

א. בין השנים 1996-1987 עבדה המערערת בתיק זה במדור כוח אדם בהסתדרות העובדים הכללית בתל-אביב (להלן: ההסתדרות).

במהלך עבודתה נטלה המערערת חותמות של בעלי תפקידים שונים בהסתדרות ומסמכים שונים, ובהמשך ניצלה את החותמות והמסמכים הללו, כדי לזייף מסמכים ולבצע סידרת עבירות מרמה תוך שימוש בהן.

המערערת זייפה מסמכים שהעידו לכאורה על כך, כי היא זכתה במכרזים על מקרקעין שהיו בידי ההסתדרות.

על המסמכים היו חתומים כביכול אישים בהסתדרות.

המערערת הציגה את המסמכים לאנשים שונים ומכרה באמצעותם מקרקעין תוך עריכת חוזים מזוייפים. כמו כן זייפה המערערת מסמכים נוספים שסייעו בביסוס המרמה, וגרמו לקונים לחשוב כי המקרקעין יועברו אליהם תוך זמן קצר.

תמורת המקרקעין שמכרה, קיבלה המערערת במרמה סכומי כסף ניכרים. בגזר הדין ציינה כב' השופטת קמא כי מדובר ב-385,000 ₪ לפחות.

כתב האישום שהוגש נגד המערערת, בגין מעשי המרמה והזיוף כאמור לעיל, כלל 7 אישומים. מרבית האישומים מפרטים פרשיות שונות של מכירת מקרקעין.

האישום השישי עניינו זיוף מסמכים המעידים כביכול על כך שנזקפו לזכותה כספים בקרן הגמלאות של עובדי ההסתדרות, בשעה שבפועל לא היו לה כספים בקרן.

האישום השביעי שונה באופיו, ובו יוחסה למערערת עבירה של הדחה בחקירה. המערערת פנתה למי שאצלה הדפיסה חלק מהמסמכים המזויפים, וביקשה ממנה להשמיד את קבצי המחשב בהם הודפסו המסמכים המזוייפים. עוד ביקשה ממנה לשקר, אם וכאשר תיחקר במשטרה.

המערערת הודתה בבית משפט קמא בעבירות שיוחסו לה והורשעה על סמך הודייתה.

בין הרשעתה לבין מתן גזר הדין חלף פרק זמן לא מבוטל, שבמהלכו קיבל בית משפט קמא ארבעה תסקירים של שירות המבחן.

בסופו של התהליך הטיל בית משפט קמא על המערערת 21 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.

על הענישה, ובמיוחד על רכיב המאסר בפועל שבה - הוגש הערעור בפנינו.

ב. בטיעון מקיף ויסודי, הציג ב"כ המערערת בפנינו את כל הגורמים העשויים לדעתו, להביא לכלל מסקנה שיש מקום להתערב בענישה ולבטל את המאסר.

ואלו הדברים:

המערערת היא ילידת 1963 נשואה ואם ל-3 ילדים קטנים.

אחד הילדים, כך על-פי הנטען, נמצא בטיפול פסיכולוגי בשל חרדה שמקורה בפרשה הנוכחית.

העבירות בוצעו עקב הסתבכות כלכלית של המערערת ובשל מצב כספי קשה.

לפני ואחרי ביצוע העבירות המפורטות בכתב האישום, לא הסתבכה המערערת בפלילים.

המערערת הודתה מיד כאשר נתפסה, ומסרה במשטרה פירוט מלא של מעשיה.

באשר למעשים עצמם: המירמות, כך לטענת הסניגור, לא היו מתוחכמות. מרבית האנשים להם מכרה המערערת מקרקעין היו קרובי משפחתה. בין היתר פנתה המערערת אל בעלה כדי שירכשו יחד שטח שאינו קיים.

בחוות דעת פסיכולוגית שצורפה על-ידי הסניגור בטיעון בפנינו, נאמר כי המערערת יצאה מנקודת הנחה כי קרובי המשפחה יבינו אותה ויסלחו לה.

לא היו נפגעים אמיתיים בפרשה זו, כך טוען הסניגור, והגופים שחתימתם זויפה - לא יכולים היו להיפגע שכן מדובר במגרשים שאינם קיימים.

מאז חשיפת הפרשה ועד היום פוטרה המערערת מכל מקום עבודה שהגיעה אליו, ברגע שנודע עברה.

מצבה הנפשי קשה, היא עוברת כיום טיפול נפשי. בחוות הדעת של ד"ר עודד שלומאי (שצורפה כאמור לטיעונים בערעור), נאמר כי המערערת מצויה בדיכאון, חרדה מהבאות ודיברה אפילו על רצון להתאבד.

הדיון בפנינו התפרס על פני שתי ישיבות.

בישיבת יום 02.11.03 ציין הסניגור (בנוסף לאמור לעיל), גם את העובדה שהמערערת עושה מאמצים להחזיר את כל הסכומים אותם קיבלה במרמה, ועושה זאת בתשלומים.

המתלונן העיקרי, לכל הדעות, הוא ישראל דמארי (המתלונן באישום השלישי), ממנו קיבלה המערערת במירמה, את הסכום הגדול ביותר.

הסניגור הודיע לנו, כפי שהודיע גם בבית משפט קמא, כי ביתה של המערערת עומד להימכר. כאשר יימכר - יוחזר הסכום.

בדיון בפנינו אמר הסניגור: "אני גם אמרתי לפרקליטה שאני אמשוך מיוזמתי את הערעור הזה אם תוך חודש ימים המתלונן לא יקבל את כספו" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון ובפנינו, שורות 5-4).

מצאנו לנכון לאפשר למערערת להביא לכלל סיום את ההסדר בינה לבין המתלונן הנ"ל, הגם שהטענה בדבר מכירת ביתה של המערערת ופיצוי המתלונן הושמעה כבר בבית משפט קמא.

לצורך כך נדחה הדיון ל-25.12.03, ושוב נדחה פעם נוספת ל-08.02.04 (3 חודשים במקום החודש שלו עתר הסניגור).

בסופו של יום, לענין הפיצוי למתלונן הנ"ל, המצב בעת מתן פסק הדין בערעור אינו שונה עובדתית מהמצב ביום מתן הכרעת הדין בבית משפט קמא (כשנה וחצי קודם לכן).

ג. לאחר שבחנו את מכלול השיקולים והנתונים בתיק זה - לא נראה לנו כי נוכל להתערב בגזר הדין שהוטל בבית משפט קמא.

באשר לעבירות:

חרף מאמציו של הסניגור לגמד את מעשי המערערת - העובדות מדברות בעד עצמן.

מדובר בסדרת מעשים שהתמשכה על פני כ-4 שנים. תקופה ארוכה, שבמהלכה ניתן היה לצפות כי המערערת, אישה נורמטיבית, כפי שהיא מציגה עצמה וכפי שעולה מן התסקירים בעניינה, תתעשת, ולפחות תחדל לבצע מעשים דומים.

בפועל מה שקרה הוא, כי המערערת המשיכה ממעשה למעשה וממתלונן למתלונן עד אשר נתפסה.

בניגוד לטענת הסניגור - מדובר במעשים מתוחכמים ומתוכננים.

אין מדובר בהתפתות רגעית לנטילת סכום כסף שנמצא בהישג יד, אלא בהגיית הרעיון, מציאת אתר למגרש פיקטיבי, נטילת חותמות, מסמכים, זיוף מסמכים, מציאת הקונה (הקורבן) הפוטנציאלי, הצגת המסמכים בפניו, חתימה על חוזה וקבלת הכסף.

כל שלב במעשה נותן הזדמנות מחודשת לבחון את המשכו.

לרוע המזל - המערערת לא ניצלה הזדמנויות רבות אלו.

איננו מקבלים גם את הטענה, כי ההסתדרות, או האישים שכביכול חתמו על המסמכים המזוייפים, לא ניזוקו (משום שמדובר במקרקעין פיקטיביים).

נזק כספי להסתדרות - ככל שהובא לידיעתנו אכן לא נגרם.

פגיעה במוניטין ובאמון שיש כלפי גופים או אישים אלה, נגרם, ואף זהו נזק.

זאת לצד המעילה באמון מעבידיה, שבא לידי ביטוי במעשים שעשתה.

אשר לעובדה כי המתלוננים ברובם קרובי משפחה:

ספק בעינינו אם מדובר בנתון מקל או בנתון מחמיר.

גם אם צפתה המערערת כי אלה יסלחו לה (כפי שנאמר בחוות הדעת של ד"ר שלומאי), עדיין צריך מידה רבה של אטימות כדי להביט בפניו של קרוב משפחה מרומה יום אחרי יום.

ד. בין היתר טען הסניגור, כי כב' השופטת קמא סברה בטעות שהסכומים שדובר בהם נקובים בדולרים, ושמא הושפע גזר הדין ממחשבה זו (הגם שהטעות תוקנה עוד בשלב גזר הדין, לאחר שתשומת לבה של השופטת קמא הוסבה לכך שמדובר בשקלים).

איננו סבורים כי יש ממש בטיעון זה.

בית משפט קמא נקב את הסכום של כ-385,000 ₪, ואין מחלוקת כי זהו הסכום המינימלי שמדובר בו.

הענישה - הולמת סכום זה.

ה. באשר למערערת:

עיינו בכל תסקירי המבחן, ובחוות הדעת שהוזכרה כבר (הגם שהוגשה בשלב הערעור, ללא בקשה להוספת ראיה).

לא נראה לנו כי האמור במסמכים אלה מצדיק הליכה לקראת המערערת, עד כדי ביטול עונש המאסר (או התערבות באורכו), תוך התעלמות מאינטרס הציבור בכך שסדרת המעשים החמורה תקבל ביטוי עונשי הולם.

המערערת גדלה במשפחה 'מן הישוב', נשואה ואם לילדים. שום דבר בתולדות חייה, ואף לא בקשיים הכלכליים שבהם היתה נתונה (לדבריה), לא הצדיק את המעשים שעשתה.

תסקירי שירות המבחן, הגם שהמליצו על טיפול והעמדה במבחן, חושפים גם את העובדה שהמערערת "מדחיקה ומטשטשת משמעות העבירה כלפי קורבנותיה". ככלל התקשה שירות המבחן להבין ולהסביר את ביצוע העבירות.

ספציפית יותר, התקשה שירות המבחן להבין את "הפערים הנראים באופי עבירותיה שבוצעו ברובן כלפי בני משפחתה בעוד היא דווחה אודות קשר הדדי של תמיכה וקרבה אתם".

אנו ערים לכך שהמערערת אם לילדים קטנים.

אין לנו ספק כי הילדים, כמו גם בעלה של המערערת, ייפגעו קשה כתוצאה ממאסרה.

אלא, שתוצאה זו התחייבה למן הרגע שבו ביצעה המערערת את העבירות.

כפי שציינו לעיל, המתלונן העיקרי לא פוצה חרף הזמן שעמד לרשות המערערת.

תקופת המאסר שקצבה כב' השופטת קמא, מידתית ואינה מצדיקה התערבות.

אין לשכוח כי לצד עבירות המרמה והזיופים ניסתה המערערת גם להדיח בחקירה עדה פוטנציאלית כדי למנוע חשיפתה.

נראה כי עבירה גוררת עבירה. הדחה בחקירה, היא עבירה קשה במיוחד, וככל שמדובר במערערת - היא מצביעה על חוסר מעצורים.

התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור.

ניתן היום, כ"ו בשבט תשס"ד, 18 בפברואר 2004, במעמד הצדדים.

י' שיצר, שופטת

ז' המר, שופט

ד' ברלינר, שופטת - סג"נ אב"ד

קלדנית: אתי ס'