1

בתי המשפט

עפ 070804/03		בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
15/01/2004	תאריך:	כבוד השופט יהושע גרוס, סגן נשיא – אב"ד כבוד השופטת אסתר קובו כבוד השופטת מיכל רובינשטיין	בפני:

	דגמי דוד	בעניין:
המערער
	נ ג ד
	מדינת ישראל
המשיבה

המערער ובא כוחו עו"ד אבינועם ב"כ המשיבה עו"ד גב' בן-ארי

נוכחים:

פרוטוקול

עו"ד אבינועם:

חוזר על הודעת הערעור וכמובן מדגיש את העובדה שהמערער ריצה כבר מחצית ממאסרו וריצה 9 חודשי מאסר , שהסיפא להודעת הערעור אינה רלבנטית. נבקש מערכאת הערעור להתערב בכך שעונש המאסר שהושת על המערער יקוצר כך שהאנטרס הציבור בצירוף נסיבותיו האישיות יבואו על סיפוקם ויסתפקו ב- 9 חודשים שריצה המערער כבר.

בית משפט קמא שם למעשה את מלוא הדגש ואת מלוא המשקל בגזר הדין על האנטרס הציבורי ועל הנזק ועגמת הנפש שנגרמו למתלוננים ועל כך אין מחלוקת אולם בית המשפט קמא למעשה לא נתן את המשקל הראוי באישיותו של המערער ובעיקר לנסיבות המיוחדות שהביאו את המערער לביצוע אותן עבירות במהלך שנה אחת. עם כל הכבוד לבית המשפט קמא, ואני מאד מעריך את בית משפט קמא, המערער הזה וכך הוא אובחן על ידי שירות המבחן למבוגרים והוא אובחן גם על ידי הפסיכיאטר ד"ר הלל מה-נעים לא איבחנו את המערער הזה כעבריין הקלאסי, כמי שגמר בדעתו להפוך את העבריינות לאורח ולדרך חיים. הפסיכיאטר ד"ר מנעים איבח א המערער לא כמי שהוא בעל אישיות עבריינית אלא כמי שהסתבך בעבירות על רקע משבר רגשי בשל אובדן דרך וריקנות (מפנה לחווה"ד עמ' 5 פסיקה אחרונה ) גם שירות המבחן למבוגרים קבע באופן נחרץ שמדובר בבחור צעיר חרד ומבולבל עם מצב רגשי מאד ירוד ואני מפנה לתסקיר עמ' 2 פיסקה 4 למעלה. היה צפוי שלאור רשימת העבירות הלא קטנה שצבר המערער לחובתו בתיק הזה, שהוא יגיב בצורה אחרת בשירות המבחן. ושירות המבחן מצא לנכון לציין את הענין הזה בתסקיר איך מגיב שם המערער, בכאב כאשר במלך השיחות התפרץ בבכי והיה נתון בסערת רגשות, זה לא עבריין קלאסי. צריך לראות שהמערער שכל דימויו העצמי והערכתו העצמית ייעודו בחיים היה להיות שחקן כדור-רגל כל תחום אחר הוזנח על ידי הוריו בין אם מדובר בתחום לימודים או התחביבים או בתחום של לימוד מקצוע, הכל הוזנח לטובת פיתוח קריירה של כדורגלן. ובבת אחת נוצר אצל המערער ואקום, חלל עצום כאשר החלום שלו להפוך לשוער כדורגל בקבוצת הבוגרים של קבוצת כ"ס התנפץ כאשר לתוך הואקום הזה המערער נשאב לקבוצה שולית שנתנה לו חום וחיזוקים בדמות של הסתבכויות החוק שלדעת שירות המבחן (עמ' 2 פיסקה ראשונה) .

אנחנו מכירים את שירות המבחן למבוגרים ויודעים מנסיון ששירות המבחן לא מהסס במקרים המתאימים להימנע מהמלצות טיפוליות. זה לא המקרה. לא די ששירות המבחן ציין שלהערכתו שליחת המערער למאסר בפועל תביא להתדרדרות במצבו, אלא ששירות המבחן ציין שהוא ער ולא התעלם מחומרת העבירות אותן ביצע המערער. המערער הוריד ממשקלו עם כניסה למאסרו 15 קילו, מצב רוחו ירוד, קשה לו לתפקד במאסר, הוא מתחכך עם אנשים שמהם רצה להתנתק בעבר, ובאותם חודשים שהוא מרצה מאחורי סורג ובריח מצטרף לאותם 8 חודשים שבהם היה נתון במעצר בית. בית משפט קמא התעלם מהנתון הזה כשיקול לזכותו של המערער. (מפנה לגזר הדין בעמ' 19 ש' 6-7). אין מילה לנושא של מעצר בית. ואין להקל ראש במעצר בית כשיקול משמעותי להקל בענישה הדברים נאמרו לא פעם ולא פעמיים על ידי בית משפט העליון שלילת חרותו של אדם יכולה ותבוא לידי ביטוי לא רק בהשמתו של אדם מאחורי סורג ובריח אלא בהשמתו של אדם במעצר בית אשר לפעמים קשים יותר.

הערכאה קמא לא שקלה די בצורה מספקת את חרטתו האמיתית של המערער על הסתבכויותיו עם החוק. כמו גם לחיסכון המשמעותי בזמן השיפוטי היקר במידה והמערער היה מנהל את התיקים הללו.

נכון ערכאת ערעור אינה יושבת במקום ערכאה קמא. יחד עם זאת, ערכאת הערעור מעבירה תחת שבט ביקורתה את החלטת בית המשפט וצריך לראות אם ישנן טעויות גלויות על פני הפסק. במסגרת גזירת הדין אין להתעלם מהמכלול הרחב של אותם שיקולים שעומדים בבסיסה של ההרשעה. לא רק האנטרס הציבורי הוא השיקול היחידי שצריך לעמוד לנגד בית המשפט שגוזר את דינו של אדם. (מפנה לעמ' 18 לגזר הדין ש' 31 - מצטט). עדיין אל תוך המיקסר הזה שמכניסים את אותם שיקולים ניתן להתעלם מההיבט השיקומי של הנאשם? מהאנטרס השיקומי של הנאשם המגובה בחוו"ד אובייקטיבי של שירות המבחן.

אני מבקש להציג פסיקה של בית משפט המחוזי וגם של בתי משפט אחרים מפנה לע"פ 1140/97 בענין של אמיר לוי שם דובר על 22 אישומים של עבירות רכוש שונות. בית משפט שלום נגזר ל-18 חודשי מאסר בפועל, בית משפט המחוזי הפחית ל-6 חודשי עבודות שירות, מאסר ע"ת וקנס, כאשר שם ניתן משקל לעובדה שאותו מערער שהה במעצר בית תקופה ארוכה . מפנה לע"פ (מחוזי חיפה) מאיר אזולאי - שם דובר על 7 פרשיות של התפרצויות לבתי עסק, והחזקת כלי פריצה, כאשר עונשו הוחמר בערכאת הערעור ממאסר ע"ת ל-8 חודשי מאסר בפועל.

אנחנו סבורים שבקונסטלציה הזאת של הנסיבות האובייקטיביות שהובילו את המערער להסתבכויות יחד עם הנסיבות האישיות והמעצר הבית שהוא שוהה, יש מקום להתערבות של ערכאה זו בענישה שהוטלה עליו.

עו"ד גב' בן ארי:

לדעתנו אין כמובן כל מקום להגיש תסקיר נוסף בענינו של המערער. המלצת שירות המבחן ידועה לנו אנו סבורים שהיא מוטעית מהיסוד, ולעניות דעתי יש לתת לו משקל יחד עם זאת לא השיקול היחידי של בית שמפט קמא שעה שאיזן את כל האנטרס הצריכים לענין התייחס אליו והוא עשה זאת באופן מנומק כאשר הוא סוקר את עברו והרשעותיו של המערער בתיק זה לה צירף 8 תיקים . האם כבודכם משווה לנגד עיניכם את מבטיהם של אזרחים תמימים ורואים שכלי הרכב שלהם נפרצו? לא מדובר בעבריין שפרץ לכלי רכב כדי להתפרנס אלא כדי להתרברב. מדובר באדם שסיגל לעצמו ועיניו הלכו ובגדו וסיגל לעצמו אורח חיים בזבזני וכך עולה גם מתוך הדברים. מפנה לגזה"ד של כב' השופטת ברודי .

חברי התריס הכיצד לא התחשבו בעובדה שהמערער היה נתו בתנאים מגבילים והשופטת לא התחשבה בזה בגזר הדין. בעמ' 17 באמצע מש' 16 מתייחסת לכך גם כב' השופטת בבית משפט קמא (מצטטת).

הענישה שהוטלה היא ענישה נכונה, ראויה לצד אותם התפרצויות לרכב, גנב המערער כרטיסי אשראי עשה בהם שימוש.

אנחנו קראנו לעומקה את חוות הדעת של המומחה ועם כל הכבוד הציבור לא צריך לסבול מהתנפצות של חלומות .

לכן אבקש לדחות את הערעור.

עו"ד אבינועם:

לענין מעצר הבית - צרפנו את התיק. היתה הפרה של מעצר בית טכנית כי המערער יצא לקופת חולים יחד עם אימו.

פסק דין

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ל' ברודי, סגן נשיא).

המערער יליד 1982 ולו הרשעה אחת קודמת בגין תקיפה משנת 1999. הוא הורשע על פי הודאתו ב-10 עבירות של התפרצות לרכב, 10 עבירות של גניבה מרכב, 6 עבירות של הזק לרכב בזדון, החזקת רכוש החשוד כגנוב, העלבת עובד ציבור, הכשלת שוטר, התנגדות למעצר, איומים, גניבת כרטיס אשראי ועשיית שימוש בו, החזקת כלי פריצה, קשירת קשר לבצע פשע והפרת הוראה חוקית, הכל בתיק העיקרי ובשמונה תיקים שצירפו.

אין חולק על חומרת העבירות שביצע המערער כשהרקע לכך הוא התחברותו לחברה שולית וניהול אורח חיים בזבזני. מאידך, עמדה לזכותו של המערער גילו הצעיר, נסיבות שהביאו אותו לביצוע מעשה העבירה, המלצת שירות המבחן וחרטתו על התנהגותו ומעשיו.

באיזון שבין הנתונים, סברה השופטת הנכבדה כי יש לדחות את המלצת שירות המבחן אשר סבר כי בעיתוי הזה יש לנצל את המשבר בו מצוי המערער באמצעות פיקוח לקראת עריכת שינוי בחייו ואם ישקול בית המשפט הטלת עונש מאסר, רצוי כי זה ירוצה בעבודות שירות. מנמקת השופטת הנכבדה כי המערער הורשע כאמור בשורה ארוכה של עבירות רבות אשר גורמות נזק ועגמת נפש לציבור המתלוננים וכאשר בית המשפט גוזר את הדין, עליו לשוות לנגד עיניו את האינטרס הציבורי. בנסיבות האמורות גזרה על המערער עונש של מאסר בפועל למשך 18 חודשים ומאסרים מותנים.

בא כוח המערער חזר ועמד על הסיבות להתדרדרותו של המערער לביצוע העבירות. המערער השקיע רובו ככולו את כל מרצו וזמנו לספורט. שיחק במספר קבוצות נוער כשחקן ושוער כדורגל. הוא הזניח את לימודיו וכשהפסיק באופן פתאומי לשחק כדורגל מאחר ולא נתקבל כבוגר לקבוצת כדורגל, חל אצלו משבר וחבר לחברה שולית והסתבך בפלילים. כתימוכין לדברים האלה הוא הפנה הן לתסקיר שירות המבחן והן לחוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר הלל מה-נעים. כן עמד על כך שנסיבות מעצרו, הודייתו במכלול העבירות ורצונו הכן והאמיתי לשקם את עצמו, לא קיבלו ביטוי מלא בעונש שנגזר וכי יש להתחשב התחשבות של ממש גם בתקופת מעצר הבית המלא שהוטל על המערער במשך תקופה של כ-8 חודשים.

התביעה סברה כי גזר הדין הוא ראוי וכי אין מקום להתחשב עם המערער מעבר למה שצוין בפסק הדין, במיוחד ובהתחשב בנזק שנגרם לציבור כתוצאה ממעשה העבירות כדוגמת אלה שביצע המערער.

מלאכת גזירת הדין קשה היא. על בית המשפט להביא לפניו את מכלול השיקולים הן לחומרה והן לקולא ולאזן בינם, כך שהתוצאה תהיה צודקת. צודקת במשמע שהיא מגינה על הציבור, מענישה את העבריין ומאידך מביאה בחשבון גם את נסיבותיו הספציפיות של העבריין העומד לדין. נסיבות ספציפיות גם, ובין היתר האפשרות לשקם את העבריין, נכונותו לקבל על עצמו לתקן את דרכיו ולצאת מעולם העבריינות אליו נכנס. שיקום עבריין, ראוי לציין לדעתנו הוא גם טובת הציבור. אם זכינו בעבריין חוזר למוטב, הרי שפחת הסיכון הימנו והחברה יצאה נשכרת.

כפי שהדברים עומדים היום, כאשר המערער נמצא בבת הסוהר פרק זמן ארוך, אין מקום כלל לשקול עונש של פיקוח בלבד או מאסר בעבודות שירות. עם זאת בהתחשב בתקופת מעצר הבית הארוכה ששהה בה, על רקע המלצת שירות המבחן ומתוך התקווה העולה מהתנהגותו של המערער לאחר שנעצר ועל רקע האפשרות כי המערער ישוקם וכי שהות ארוכה מדי בבית הסוהר עלולה להביא להתדרדרותו, נראה לנו כי ראוי ללכת לקראת המערער ולהתערב בגזר הדין.

אנו מוצאים לנכון להעמיד את עונש המאסר בפועל על 12 חודשי מאסר בלבד.

יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם.

ניתן היום כ"א בטבת, תשס"ד (15 בינואר 2004) במעמד הצדדים.

דניה קרת, שופטת

מיכל רובינשטיין, שופטת

אסתר קובו, שופטת אב"ד