5

בתי המשפט

עפ 070579/05	בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים
30/04/2006	כב' השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד כב' השופט ז' המר כב' השופטת י' שיצר	בפני:

	צימר אושרי		בעניין:
המערער	צברי ארז	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	מדינת ישראל - פרקליטות מחוז המרכז
משיבה	עידית ברנע	ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

השופט ז' המר:

1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום ברחובות (כב' השופטת א' שטמר, סג"נ),בת"פ 2185/04, בו הוטל על המערער מאסר בפועל של 4 חודשים, מאסר על תנאי ותשלום פיצויים לארבע מתלוננות.

2. המערער הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום (לאחר תיקונו), וכן בעובדות כתבי אישום נוספים (ת"פ (ראשון לציון) 4731/04 ות"פ (רחובות) 2489/04), ובעובדות שני תיקי חקירה (פ"א (איילון) 14684/04 ופ"א (איילון) 14211/04).

3. א. עפ"י עובדות כתב האישום בת"פ 2185/04 הכיר המערער קטינה באמצעות האינטרנט. הוא פגע בפרטיותה בכך שהגיע לביתה, התחקה אחר תנועותיה, התקשר אליה, ודרש שתיפגש עמו. כן איים עליה אם תסרב. לאחר שנעצר ושוחרר במשטרה בתנאים מגבילים, הפר את התנאים, התקשר שוב אל הקטינה, ואיים עליה ועל משפחתה;

ב. עפ"י עובדות כתב האישום בת"פ (רחובות) 2489/04 הפר המערער תנאי שחרור שנקבעו על ידי בית המשפט, ובניגוד להוראת בית המשפט התקשר אל אותה קטינה מספר פעמים, ושוב איים עליה ועל משפחתה.

באישום נוסף באותו כתב אישום נאמר כי המערער פגע בקטינה אחרת, איים עליה בדרישה שתבוא עמו, הפר הוראה חוקית של בית המשפט שאסר עליו כניסה לעיר רחובות, וגרם נזק לבניין מגוריה של הקטינה בכך ששבר באמצעות לבנה את דלת הזכוכית של הבניין;

ג. עפ"י עובדות כתב האישום בת"פ (ראשון לציון) 4721/04, איים המערער על קטינה נוספת, בדואר אלקטרוני ששלח לה, בדרישה שתבוא עמו (הכוונה כנראה, שתיפגש איתו);

ד. עפ"י העובדות בתיק פ"א (איילון) 14698/03, התפרץ המערער, ביחד עם אחר, לרכב, על ידי ניפוץ השמשות וגנב כסף מזומן, רדיו דיסק ורכוש נוסף. כן החזיק כלי פריצה;

ה. עפ"י העובדות בתיק פ"א (איילון) 14211/04, התפרץ המערער לתוך רכב, על ידי ניפוץ השמשה, וגנב מתוכו רדיו דיסק ורכוש נוסף. כן החזיק כלי פריצה.

4. בשל אישיותו ורמתו של המערער הוא נשלח לבדיקה הן על ידי ועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט- 1969, והן על ידי הפסיכיאטר המחוזי. נקבע כי המערער אינו מפגר, אך מגלה התהנגות אנטי סוציאלית על רקע הפרעת אישיות, כי אינו מפנים את חומרת מעשיו, ואינו מפיק לקחים. כן נקבע כי אין עדות למחלת נפש.

שירות המבחן נמנע מהמלצה כלשהי בעניינו. שירות המבחן הביע דאגה מאישיותו של המערער, מאי שליטתו במעשיו, ומסיכון הישנות העבירות.

5. בגזר דין מנומק, בו שקל את כל הנסיבות המחמירות והמקלות, לרבות עברו הקודם של המערער (גמר דין ללא הרשעה בבית משפט לנוער בשל עבירות רכב) – ולאחר שהגיע למסקנה כי "החשש הוא שאם לא יענש הנאשם עונש ממשי וחד, לא יפנים את התנהגותו הפלילית, וקיים חשש כי יחזור לבצע עבירות" – הטיל עליו, כאמור, ארבעה חודשי מאסר בפועל ממש, וכן עונשים נוספים, כמפורט ברישא לעיל.

6. כוונת בית משפט קמא כי עונש "ממשי וחד" ישפיע על הנאשם – לא התממשה, משום שהעונש עוכב עם הגשת הערעור שלפנינו, וממילא האפקט הממשי שלו טרם הורגש על ידי המערער.

עד כמה צדקו שירות המבחן, ובית המשפט, תעיד העובדה שכחמישה חודשים בלבד לאחר מתן גזר הדין של בית משפט קמא (נושא ערעור זה) – חזר המערער על דפוס התנהגותו: הוא הטריד קטינה נוספת ואיים עליה באמצעות האינטרנט. משנעצר שוחרר בבית המשפט בתנאים, אותם הפר שוב, בהטרידו קטינה אחרת. הוא התקשר אליה עשרות פעמים, דיבר אליה בגסות ובבוטות, ולבסוף אף איים עליה, כרגיל, באלימות.

7. על העבירות הנוספות הללו הואשם בבית המשפט השלום ברחובות. כב' השופט י' לוי הטיל עליו, בהתחשב בנתוניו האישיים הגבוליים, 6 חודשי מאסר (וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננות). כמו כן הפעיל את המאסר המותנה שהוטל על ידי בית משפט קמא, בגזר הדין נושא הערעור שלפנינו. בית המשפט קבע ש"מטעמים הומניים" ירוצו שני המאסרים, זה שהוטל על ידו וזה שהופעל, בחופף.

8. על אף שכב' השופט לוי היה ער לכך שהמערער נידון ע"י כב' השופטת שטמר (בגזר הדין נושא ערעור זה) למאסר בפועל של ארבעה חודשים, הוא לא התייחס לשאלת זמני ריצוי תקופות המאסר (התקופה שהוטלה על ידו בעבודות שירות, והתקופה שהוטלה קודם לכן על ידי כב' השופטת שטמר, בפועל); בין אם משום שהשופט לוי סבר כי הנושא אינו רלוונטי לאור עיכוב ביצועו של גזר דינה של השופטת שטמר עד להכרעה בערעור, ובין אם משום שהתביעה לא ביקשה ממנו (בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 50.051 מיום 1.8.76).

9. הערעור לפנינו מצטמצם לעתירה להמיר את המאסר בפועל של 4 חודשים, מריצוי בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות.

הסנגור טוען כי בעברו של המערער שני נסיונות אובדניים. המשפחה התגייסה עתה לעזרתו, הרחיקו אותו מהאינטרנט ומהטלפון, הוא מטופל ביחידה לבריאות הנפש באשדוד, ואביו משגיח כי יקח בקביעות את התרופות שהוא זקוק להן.

10. שקלנו בכובד ראש את מכלול הנסיבות, אולם הגענו למסקנה שאין להתערב בגזר הדין, למרות אישיותו הבעייתית של המערער.

מלבד עבירות הרכוש החמורות כשלעצמן, הטריד, איים ופגע בפרטיותן של מספר קטינות, וגילה כלפיהן התנהגות אובססיבית ואלימה מילולית. באחד המקרים אף נהג באלימות ממש כלפי רכושה של אחת המתלוננות. נקל לשער את תחושותיהן של הקטינות – שאתרע מזלן לפגוש את המערער או להכירו דרך האינטנרט – ואת החרדה שבה היו נתונות.

גם אני סבור שנחוץ עונש ממשי ומוחשי שיבהיר למערער את החומרה שבמעשים הללו.

שירות בתי הסוהר ערוך לטפל באסירים הזקוקים להשגחה או לטיפול.

11. בטיעונה לפנינו העלתה ב"כ המדינה לדיון את סוגיית מועד ריצוי העונש, בין אם נדחה את הערעור ובין אם נקבל אותו ונמיר את המאסר בעבודות שירות. אנו מוצאים עצמנו נאלצים לדון בכך, למרות שאין אנו בית המשפט "השני" המרשיע את המערער – משום שמדובר בשני עונשים שאינם יכולים לדור בחפיפה זה עם זה.

ס' 45 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, קובע כדלקמן:

"(ב) מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית- המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר. "

12. יש הטוענים, כי ס' 45(ב) (כמו גם ס' 45(א)) מבטא את כוונתו של המחוקק "לאחוז במידת החסד", ולאפשר לנאשם "לכפר על עוונותיו על ידי ריצוי עונש אחד ויחיד", אלא אם יורה בית המשפט אחרת, בנסיבות המתאימות; ויש הטוענים כי הסעיף אינו מבטא הוראה ערכית של המחוקק, אלא הוראת פרשנות טכנית, כאשר בית המשפט שתק, ולא הורה דבר בעניין חפיפתם או צבירתם של העונשים (ראה ע"פ 5023/99 חכמי נ' מדינת ישראל פ"ד נה(3) 406, 417-418).

המחוקק לא קבע כללים מנחים, מתי יורה על צבירתם ומתי יורה על חפיפתם של עונשי המאסר. ראה ספרו של י' בזק, הענישה הפלילית (הוצ' דביר, 1981), ובין היתר לסכנה הצפויה מכך שחפיפת העונשים תיהפך לנוהל מקובל:

"ואולם אם הטלת עונשי מאסר חופפים תיהפך לנוהל מקובל, צפויה סכנה שעבריינים שביצעו עבירה אחת, וטרם נשפטו, יהיו סבורים כי לפי שכל עונש מאסר נוסף שיוטל עליהם בשל העבירות הנוספות יהיה חופף בין כך ובין כך לעונש המאסר שיוטל עליהם בשל העבירה הראשונה, אין להם מה להפסיד. ואכן העובדה שנאשם עבר עבירה בזמן שמשפט פלילי אחר היה תלוי ועומד נגדו, משמשת בדרך כלל שיקול להחמרת העונש, או להחלטה של בית המשפט כי העונשים יהיו מצטברים ולא חופפים" (עמ' 148).

13. כך או כך, בסעיף 45(ב) קיימת לאקונה. סעיף זה מקורו בחקיקה שקדמה לחוק העונשין: ס' 11(ב) לחוק לדיני עונשין (דרכי ענישה) [נוסח משולב], התש"ל-1970, (בפקודת החוק הפלילי 1936, סעיף 48, ההוראה היתה הפוכה: הכלל היה של הצטברות, אלא אם ציווה בית המשפט (השני) אחרת; ראה גם רות קנאי, הנחיות לקביעת גזר הדין בפסיקת בית המשפט העליון, משפטים כד 7, 127).

סעיף 45 מתייחס למצב, כפי שהיה קיים במועד חקיקתו, בו עונשי מאסר לריצוי בפועל רוצו במאסר ממש. "מוסד" עבודות השירות טרם בא לעולם, עד שנת תשמ"ז. נראה כי בעת חקיקתו של סימן ב'1 לפרק ו' לחוק העונשין, ש"הוליד" את מוסד עבודות השירות – "שכח" המחוקק להתייחס לסעיף 45 לחוק, על מנת שיתאים למקרה ששני המאסרים, המוקדם והמאוחר, שונים: האחד מאסר ממש, והאחר עבודות שירות.

במקרה כזה אין כל אפשרות לתת תוקף להוראת ס' 45(ב) (או (א)). אין אפשרות לחפוף מאסר בבית סוהר לעבודות שירות.

14. המחוקק הסדיר סוגיה זו באופן חלקי, במקרה שבו מורשע נאשם "בתקופת עבודתו בשל עבירה אחרת" (ס' 51י לחוק העונשין).

ההוראות הללו מצביעות על גישה מחמירה של המחוקק: אם נגזר על עובד השירות מאסר בפועל, תופסק מיידית עבודת השירות, והוא ישא את יתרת התקופה במאסר ממש, במצטבר לתקופת המאסר החדשה. גם אם לא הוטל על עובד השירות, בגזר הדין החדש, מאסר – רשאי בית המשפט להורות על הפסקת עבודת השירות וריצוי יתרת התקופה בבית הסוהר.

15. מכל מקום, לא זה המקרה בענייננו, שכן המערער אינו מורשע כעת על ידינו. הוא הורשע בבית משפט קמא, לפני שהורשע על ידי השופט לוי, שהטיל עליו את עבודות השירות.

הואיל וס' 51י אינו חל, בענייננו, ואין הסדר שבחוק לסיטואציה שלפנינו – נראה שעל המערער לרצות בנפרד את כל אחת מתקופות המאסר: האחת בעבודות שירות והאחרת, נושא פסק דין זה, המאסר ממש. כאמור, חפיפה בלתי אפשרית מעשית.

אפשר להיעזר על דרך האנלוגיה בהוראות ס' 46 לחוק העונשין, הדן בסדר נשיאת מאסר פלילי:

"מי שנידון לתקופות מאסר שונות שעליו לשאת בזו אחר זו, ישא תחילה את התקופה הקצרה יותר, להוציא המאסר שכבר התחיל לשאת בשעה שנידון למאסר נוסף...".

המערער התחיל כבר בריצוי המאסר בעבודות השירות והוא מצוי בעיצומו. לפיכך ירצה את המאסר נושא ערעור זה לאחר סיום עבודות השירות, וכך אציע לחברותי.

השופטת ד' ברלינר, סג"נ-אב"ד:

אני מסכימה.

ד' ברלינר, שופטת - סג"נ

אב"ד

השופטת י' שיצר:

אני מסכימה.

י' שיצר, שופטת

לפיכך הוחלט פה אחד, כאמור בפסקה 15 לחוות דעתו של השופט המר.

ניתן היום, ב' באייר, תשס"ו (30 באפריל 2006), במעמד הצדדים.

י' שיצר, שופטת

ז' המר, שופט

ד' ברלינר, שופטת - סג"נ אב"ד

ב"כ המשיבה:

לשאלת ביהמ"ש, עבודות השירות החלו ב – 23/3/06. אבקש לקבוע הפקדת מזומנים. בבימ"ש קמא לצורך עיכוב ביצוע הופקדו 3,000 ₪ במזומן.

ב"כ המערער:

אבקש להסתפק בערבות צד ג' בלבד, המצב של המשפחה מאוד קשה.

החלטה

המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 16/10/06 עד לשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב.

הערבויות הקיימות בתיק ישמשו להבטחת התייצבותו של המערער ולריצוי המאסר.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המערער.

ניתנה היום, ב' באייר, תשס"ו (30 באפריל 2006), במעמד הצדדים.

י' שיצר, שופטת

ז' המר, שופט

ד' ברלינר, שופטת - סג"נ אב"ד

הילה קוז'וקרו