12

בתי המשפט

ת.פ. 040380/03		בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
29/03/2004	תאריך:	כב' השופט זכריה כספי	בפני:

מדינת ישראל	המאשימה:
נ ג ד
דוד בן יעקב לי-און	הנאשם:
ב"כ הצדדים: מטעם המאשימה – הפרקליטה גב' גלי חצב סניגורו של הנאשם – עו"ד איתי בן-נון

גזר דין

האישומים וההרשעה

ביום 14.11.03, בבית קפה בתל-אביב, גנב הנאשם מתוך תיק של אחד הלקוחות במקום, שיקים וכרטיס אשראי, בו ניסה לעשות שימוש ברכישת מוצרים בחנויות אחדות.

ביום 19.11.03 בשעה 13:00 שדד באיום אקדח דמה שרכש, סכום של 300 ש"ח מבעלת חנות לנעליים בתל-אביב.

בשעה 18:00 באותו יום נכנס לחנות תכשיטים בעיר, שלף את האקדח והצמידו למתני בעלת החנות, באומרו, כי "זהו שוד", והורה לה לפתוח את הכספת ולתת בידו את המזומנים והזהב שבה. בעלת החנות הנפחדת נאבקה בו והצליחה להימלט מן החנות.

בהמשך, בשעה 18:40 נכנס לחנות בגדים בתל-אביב, איים על בעליו ועל עובדת נוספת באקדח ואמר, כי הוא רוצח שכיר וכי יירה בראשם ודרש לתת לו את הכסף מן הקופה. הבעלים ועובדת במקום נמלטו מפניו והנאשם ברח מן המקום.

למחרת ב-20.11.03 בשעה 14:30 נכנס הנאשם לפיצוציה בתל-אביב, שלף את האקדח, איים על המוכרת, כי יירה בה, דרש את הכסף ושדד, כך, את הכסף שהיה בקופה.

באותו יום בשעה 18:40 נכנס לבית מרקחת בעיר, התעניין במוצרים, כביכול, שלף את האקדח, כיוון אותו לרוקחת ודרש ממנה את כל הכסף. כך שדד סכום של 1,000 ₪ שהרוקחת הוציאה מן הקופה ומסרה לו, ונמלט תוך איום על העובדים וכינוסם בחדר פנימי.

ביום 21.11.03 לפני הצהריים נכנס הנאשם לחנות צעצועים בתל-אביב, שלף את האקדח והורה למוכר למסור לו את הכסף. כניסתם של לקוחות לחנות הפריעה למהלך הביצוע והנאשם נמלט מן המקום.

מייד לאחר מכן, בשעה 13:00 הגיע לבית מרקחת, התעניין, כביכול, ברכישה, יצא לדקות אחדות כדי שלקוחות שהיו במקום יעזבו ולאחר מכן חזר ואיים בהצמדת האקדח למותן, על רוקח. אחרי שדרש את הכסף, שדד סכום של כ-1,340 ₪, שנמסר לידיו, בשל האיום, מתוך הקופה.

על פי אלה הורשע הנאשם, מכוח הודאתו, בארבע עבירות של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בשלוש עבירות של נסיון לשוד לפי הסעיפים 402(א) ו-25 לחוק, בעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק, גניבת כרטיס חיוב, לפי סעיף 16(א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986, ונסיון להונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיפים 17 לחוק כרטיסי חיוב ו-25 לחוק העונשין.

הנסיבות האישיות

ההגנה הגישה תיעוד רפואי הנוגע לנאשם, כולל חוות דעת פסיכיאטרית, שנתבקשה לאחר מעצרו.

מתברר, כי הנאשם, רווק, יליד 1963, ששירת שירות מלא בצה"ל, מרביתו בלבנון, וכן במשטרה במשך כחמש שנים, מוכר למערכת הפסיכיאטרית מ-14 אישפוזים במהלך השנים 1989 (שאז פוטר מהמשטרה) ועד 2001. הוא אובחן כסובל מתסמונת פוסט-טראומטית הקשורה בשירותו בלבנון, והפרעת אישיות גבולית. אלה לוו, במהלך אישפוזיו בחרדה התקפית אפיזודית ודיכאון. בין האישפוזים טופל באורח בלתי-סדיר, במסגרת מרפאתית. הוא חווה נסיונות אובדניים אחדים, כולל איומים בפגיעה עצמית. לעיתים התנהג בתוקפנות פיזית ומילולית, כולל במהלך ההסתכלות האחרונה, בסיומה נמצא כשיר לעמוד לדין.

חוות דעת של עובדת סוציאלית מהוסטל בו שהה במהלך השנים 2003-2002, שגם העידה בבית המשפט אודותיו, מפרטת את מהלך חייו והתנהגותו, שהתאפיינה בהתדרדרות נפשית, הסתגרות, העדר קשר יציב עם משפחתו, הסתבכות בחובות וקשיים בהשתלבות במסגרת. כאשר העזרה למצוא לו דיור מוגן בוששה לבוא, ביצע את מעשי העבירה בהם הורשע.

לנאשם הרשעות קודמות: האחת בעבירת תקיפה משנת 1990 והאחרת בעבירת שוד בנסיבות מחמירות משנת 1998 של חנות תכשיטים, במהלכו נלכד. בגין עבירת השוד נידון, בשעתו, ל-30 חדשי מאסר, מתוכם 20 חדשים לנשיאה בפועל.

הנאשם עמד, בדברו האחרון, על מצוקותיו וקשייו והביע צער על כך שנכשל בהשתלבות במסגרות, בהן יכול היה לתת ביטוי לכישוריו ולכשרונותיו. הוא עצמו ער למעשיו ולחומרתם, והבהיר, כי איננו מבין כיצד הגיע לכך.

שיקולי הענישה

מעשיו של הנאשם, בהם הורשע, רציניים בכל קנה מידה של הערכת עבירות מן הסוג הזה. מסע השוד האינטנסיבי שביצע בתוך שלושה ימים, כולל שבעה ארועים, מתוכם ארבעה שצלחו. כל מעשה כזה בנפרד יש בו חומרה יחסית המצדיקה, כשלעצמה, ענישה משמעותית של מאסר לנשיאה בפועל. לא כל שכן כך בהצטברות המעשים התכופים, על ידי מי שכבר נכווה בענישה בגין מעשה קודם כזה שביצע. הענישה הראויה, דרך כלל, בגין שורת מעשים חריפה שכזו היא מאסר בפועל ארוך, שידגיש את חומרת העבירות, יוקיע את המעשים ויגן על הציבור מפני עבריינים הפוגעים בו וברכושו באופן כה קשה.

דרך כלל, אמרתי, שכן ברקע ענייננו עומדת אישיותו של הנאשם, לקוי נפש, שנפגע, כך ניתן לראות, במהלך שירותו הצבאי והפרעות הנפש שלו מקורן שם. אי אפשר לנתק, אם כן, את התנהגותו העבריינית של הנאשם וכן את קשייו להתמודד, במסגרות שונות, שהביאוהו להסתבכויות שונות, ממצבו הנפשי המתואר.

השאלה היא מהו המשקל שיש ליתן למצבו הנפשי הזה של הנאשם, בענישה ובמידתה. מיצוי הדין עם הנאשם, בבחינת ייקוב הדין את ההר, איננו ראוי, בנסיבות ענייננו, שכן יהא בו משום התעלמות מפגיעת הנפש שלו ומהשלכותיה על מעשיו והתנהגותו. עם זאת, התחשבות-יתר בו, בשל מצבו הנפשי, עלולה להחטיא את מטרות הענישה, כולל הרתעה ראויה שלו ושל אחרים.

הפסיקה שהוגשה לי איננה יכולה לשקף את האיזון הראוי במקרה זה, ובמיוחד כך זו שהצביע עליה הסניגור הנכבד. פסקי הדין המקלים, אותם העמיד לרשותי משקפים ענישה בהסדרי טיעון או ענישה של מי שנשלח לגמילה משימוש בסם, לאחר ביצוע מעשי שוד למיניהם. ענישת הנגמלים האלה יש בה קושי מיוחד.

בהרבה מקרים בוחר בית המשפט להעדיף את הצד השיקומי של הנגמל, במיוחד לאחר תקופת גמילה ארוכה, יחסית, על פני ענישה קשה, היכולה לסכל את הישגיו של הנאשם-הנגמל, ולפגוע, כך, גם בחברה. זהו פשר הענישה הרכה, לעתים רכה מאד, של עבריינים אלה. עניינו של הנאשם איננו ממין זה, אף כי גם בו מאפיינים ראויים להתחשבות.

הענישה

הבאתי לעיל את שיקולי הענישה בעניינו של הנאשם. אלה צריכים לשקף את מטרות הענישה, בעבירות מסוג זה, אך במידה ראויה, לא מכריעה, גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכן את הודייתו במה שעשה.

סיכומו של דבר הוא שאני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 55 חדשי מאסר בפועל מיום מעצרו 21.11.03 .

2. 18 חדשי מאסר ע"ת לשלוש שנים שלא יעבור במהלך תקופה של 3 שנים עבירה עליה הורשע, או כל עבירת רכוש מסוג פשע.

בנסיבות הענין לא מצאתי לחייבו בקנס.

על פי בקשת התביעה שהוגשה ביום 28.3.04 ובהסכמת הנאשם, בתגובה מאותו יום, אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי למתלוננים מהם נשדדו כספים, בסכומים הבאים:

1. בית מרקחת ארלוזורוב ת"א - 1,340 ₪
2. פיצוציה ברחוב בוגרשוב ת"א - 170 ₪
3. בית מרקחת דיזנגוף 192 ת"א - 1,620 ₪
4. חנות נעלים ברחוב לוינסקי 40 ת"א - 300 ₪

הנאשם ישלם את סכומי הפיצוי בתוך 90 ימים מהיום לקופת בית-המשפט, על פי שמות המתלוננים וכתובותיהם שיומצאו למזכירות על ידי התביעה.

אני ממליץ בפני רשויות שב"ס לתת את הדעת למצבו הנפשי של הנאשם ולשבצו במקום כליאה מתאים, שיאפשר מתן טיפול רפואי-נפשי, לו הוא זקוק, וכן הכשרה מתאימה ושיקום. תשומת הלב גם לנסיונות האובדניים של הנאשם, וכן להיותו שוטר לשעבר.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום ז' בניסן, תשס"ד (29 במרץ 2004) במעמד הצדדים.

זכריה כספי, שופט

קלדנית: סילבנה.