בעניין:

בתי המשפט


פ 040323/05		בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

24/04/2006	תאריך:	כב' השופט זכריה כספי	בפני:

	מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד ס' ברא"ז	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	3 . ישראל כלפה ע"י ב"כ עו"ד ש' ינקו
הנאשם

גזר - דין

האישום

על רקע סכסוך שהתעורר בין אחרים למתלונן, קשר הנאשם קשר עם בעלי-ריבו של המתלונן, כך על פי כתב-האישום, להצית את רכבו. בליל 25.1.05 חבר עמם, על פי הנטען, הנאשם ולאחר שרכש דלק בתחנת דלק, הגיע לחניון התת-קרקעי בבנין המגורים בגבעתיים, בו חנה הרכב, שפך לתוכו דלק והציתו. כתוצאה מן ההצתה נשרף כליל תא הנוסעים של הרכב והנהג. האש כובתה על ידי מכבי האש, שהוזעקו לחניון על ידי דיירי בנין המגורים.

הנאשם הודה במיוחס לו בכתב-האישום והורשע, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) והצתה, לפי סעיף 448 רישא לחוק.

הנסיבות האישיות

בתסקיר שהוגש על-ידי שירות המבחן הובאו פרטים אודות הנאשם, השוהה במעצר מאז 1.11.05. הנאשם יליד 22.12.85, בן למשפחה חרדית שהתקשה להשתלב באורח החיים החרדי ועל רקע זה התעוררו קונפליקטים בינו לבין הוריו.

בילדותו אובחן כלוקה בהפרעות קשב וריכוז וטופל, תקופה מסויימת, תרופתית. בגיל 15 נשר מן הישיבה בה למד והחל לנהל אורח חיים חילוני. לצבא לא גוייס בשל אי-התאמה. בגיל 17 פנו הוריו להתייעצות פסיכיאטרית, שבעקבותיה נרשמו לו תרופות, אותן לא נטל. הוא הסתבך בעבירות שונות והופנה לאבחון פסיכיאטרי. הצעה להשתלב בטיפול, נדחתה על ידו.

לחובתו רישומים פליליים אחדים החל משנת 2002, בגין עבירות שעיקרן איומים ואלימות. באותה שנה נידון לפיקוח שירות המבחן ושהה בהוסטל כשנתיים. בשנת 2004 הורשע בעבירת תקיפה.

לאחרונה, עד מעצרו, שופרו יחסיו עם הוריו, הוא שב להתגורר עמם והשתלב בעבודה, כך על פי האמור בתסקיר.

בפי הנאשם היו, כך ציין בפני קצינת המבחן, טענות על המעורבים האחרים, אחריהם נגרר, לדבריו, ותחושתו היא, כי רומה על ידם. בפועל לא קיבל כל טובת הנאה על מה שעשה. תוך כדי מעצרו הנוכחי נכווה בצווארו ממים רותחים, ששפך עליו אחד העצירים.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על מעשהו, למרות שהודה בביצועו. העובדת הסוציאלית, לה הוא מוכר ממעצרו הנוכחי, דיווחה, כי לא השתלב בפעילויות שונות הקיימות במסגרת המעצר וכי בקשר עמה ניכרו דפוסי התנהגות ותקשורת עברייניים, למרות שהוא עצמו הדגיש, כי איננו רואה עצמו כבעל דפוסי התנהגות כאלה.

קצינת המבחן המליצה על העמדתו בפיקוח שירות המבחן, אם לא ייגזר עליו עונש מאסר בפועל.

מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית אודות הנאשם. הפסיכיאטרית ד"ר כרמון מצאה, כי הוא סובל מהפרעות קשב וריכוז, חרדות נטישה קשות ומצב דכאוני. לדעתה, שהייה מתמשכת בכלא יכולה לגרום נזק בלתי-הפיך לאישיותו. בשל חוסר יכולתו לקרוא את המציאות, כך המומחית, קיים גם חשש לשלומו הפיזי. היא המליצה, בין היתר, על טיפול ומעקב פסיכיאטרי.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה עמדה על חומרתה של עבירת ההצתה ועל נסיבות ביצועה, המשקפות, אף הן, חומרה. למרות שאין לנאשם עבר פלילי מכביד, היו לו היתקלויות עם החוק. הטיפול הסלחני בו עד כה, לא הוכיח עצמו ולא הניעו מחידוש התנהגות עבריינית. לחובתו גם נטייתו שלא לקחת אחריות על מעשהו ולגלגל את האשמה על אחרים, וכן קיומם של דפוסים עברייניים אצלו.

התובעת עתרה להטיל עליו מאסר בפועל ממושך וממשי וכן מאסר מותנה ופיצוי.

ב"כ הנאשם עמד על חלקו של הנאשם במעשה ועל נסיבותיו האישיות. הוא לא ראה בנסיבות הביצוע משום חומרה כה בולטת והדגיש את זאת שנגרר אחר מעורב מבוגר ממנו בהרבה, ועד כדי התפתות להצתה.

נסיבותיו האישיות קשות, אמר הסניגור. המדובר באדם צעיר שלא השתלב באורח החיים של משפחתו ובשלב מסויים הוקא ממנה. עבירותיו הקודמות מקורן במעשים שעשה כלפי בני משפחתו ורכושם, בבחינת התנהגות כוחנית או מרדנית כלפיהם. כיום הוא מנותק ממשפחתו, שאיננה מבקרת אותו וסובל מחרדות ובעיות התנהגות, כאמור בחוות הדעת ובתסקיר. אין המדובר, לדעתו, בעבריין בעל דפוסי התנהגות עבריינית.

לדעתו יש להעדיף את שיקומו של הנאשם על פני ענישה קשה ועל כן הציע להסתפק בתקופת מעצרו עד כה, כדי שיוכל להשתלב בטיפול שירות המבחן. בשל מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אין כל סיכוי, כי יעמוד בתשלום פיצוי כספי, כך הדגיש.

הנאשם עצמו הצהיר, כי הוא לוקח אחריות על מעשיו, יודע, כי עשה דבר גרוע וטיפשי ומתנצל על מה שעשה. הוא ביקש את עזרת שירות המבחן וציין את מצבו הכספי הגרוע.

שיקולי הענישה

אין חולק על כך, שעבירת ההצתה היא מן החמורות שבספר החוקים. מקור החומרה, בעיקרו, הוא בסיכונים הרבים הטמונים משליחת אש. אין לדעת, כבר נאמר פעמים הרבה, להיכן תגיע שריפה ובמה תאחז האש. ובגדר הסיכונים, לעיתים, גם סיכון בנפש.

העונש הראוי, דרך כלל, בגין עבירות שכאלה הוא עונש ממשי של מאסר לריצוי בפועל. רק במקרים מיוחדים שבהם נסיבות חריגות, נטו בתי המשפט להימנע מכליאת העבריין המורשע מאחורי סורג ובריח ממש.

האם ניתן לומר, כי עניינו של הנאשם מביא אותו לגדר אותם מקרים מיוחדים? חושבני שאין כן הדבר.

אין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם עם החוק. צעדים בכוון של נסיון לשיקומו לא צלחו, בסופו של דבר. הוא דחה, בשעתו, גם את ידו המושטת של שירות המבחן והגיע לכלל ביצוע עבירה חמורה וחריפה.

גם נסיבות הביצוע והמעורבות אינן, בהכרח, משמשות בעבורו לקולא. אפשר והיפוכו של דבר הוא הנכון, בשל קיומם, כך על פי מה שהובא, של דפוסי התנהגות עברייניים אצל הנאשם, גם היום.

עם זאת אני סבור, כי נסיבותיו האישיות, כולל הודאתו, מצבו הנפשי והמידע שהובא אודותיו על ידי הפסיכיאטרית וקצינת המבחן, צריכים להקל בעונש המאסר בפועל שיש להטיל עליו.

עדיין אין לסתום את הגולל על הנאשם, כך אני מקווה. אני מניח, כי את לקחו למד ולא ישוב עוד לסורו.

בנסיבות כאלה אין הכרח בעונש מאסר ארוך. עונש מתון, אך משמעותי, יענה על הצרכים, כולל האינטרס הציבורי של ההרתעה.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו 1.11.05.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור, במהלך תקופה זו, עבירה עליה הורשע, או כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.

אני מפנה תשומת לב רשויות שב"ס למצבו הנפשי של הנאשם ולמומלץ בחוות הדעת הפסיכיאטרית אודותיו. המזכירות תמציא לשב"ס חוות דעת זו בצירוף גזר הדין.

צר לי שאינני יכול להטיל על הנאשם צו פיקוח, כדי שיוכל להסתייע בשירות המבחן. המצב המשפטי שנוצר עם תיקון פקודת המבחן בשנת 2004, איננו מאפשר להטיל צו כזה, כאשר נגזר על הנאשם מאסר לריצוי בפועל ממש. זו דוגמא נוספת הממחישה את הצורך בתיקון המצב המשפטי הזה, כדי לאפשר לבית המשפט הגוזר על נאשם מאסר בפועל לתקופה לא ארוכה, להטיל עליו גם צו פיקוח, כדי לסייע לו בשיקומו, עם שחרורו מן הכלא.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ו בניסן, תשס"ו (24 באפריל 2006) במעמד הצדדים.

זכריה כספי, שופט