13

בתי המשפט

פ 040301/05		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
30/03/2006	תאריך:	כבוד השופט שהם אורי	בפני:

המאשימה	מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד פיה גלבר	בעניין:
	נ ג ד
הנאשם	אבו לטיפה מוהנד ע"י ב"כ נאשף דרוויש

גזר דין

1. הנאשם, מוהנד אבו לטיפה, הורשע, עפ"י הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: הדחה בעדות (בדרך של איומים); הטרדת עד; איומים ושיבוש מהלכי משפט.

הרקע לביצוע העבירות נעוץ בכתב אישום שהוגש לביהמ"ש המחוזי בת"א נגד אחי הנאשם, מואיד אבו לטיפה (המכונה "מוטי").

כתב האישום בת.פ. 40278/05 מייחס למוטי עבירות של ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות, פציעה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה.

בעקבות הגשת כתב האישום, נעצר מוטי עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

ברשימת עדי התביעה הופיעו שתי עדות מרכזיות: זלמה (רוזה) קליפיקוב (להלן: "רוזה"), ודיאבה שוקייב (להלן: "דיאבה"), אשר קשרו את מוטי, בעדותן במשטרה, לביצוע העבירות המיוחסות לו.

בתאריך 8.10.2005, בשעות הערב, הגיע הנאשם, מוהנד אבו לטיפה, כשעימו אחד בשם טארק דיסי (להלן: "טארק") למכון ליווי בתל-אביב, בו שוהות רוזה ודיאבה. הנאשם ניגש לרוזה ושאל אותה לשמה ולאחר מכן ביקש לדעת היכן נמצאת דיאבה. בת שיחו של הנאשם אישרה כי היא רוזה, ומסרה לו כי חברתה דיאבה ישנה.

לאחר שהסתבר לנאשם כי אכן מדובר ברוזה, הוא מסר לה כי ברצונו לשוחח עימה והורה לה לצאת עימו למרפסת מכון הליווי. בדרכו למרפסת, פנה הנאשם לטארק וביקשו להשאר בסלון על מנת לוודא כי איש מהנוכחים לא ישתמש בטלפון ולא יצא ממכון הליווי.

בהגיעם למרפסת, פנה הנאשם לרוזה ואמר לה, כפי שנטען בכתב האישום "על פי ההודעות שלך ושל דיאבה בתיק, מוטי יכול לקבל ארבע שנים והוא (הנאשם – א.ש.) יעשה הכל על מנת שמוטי לא יכנס לכלא". עוד הוסיף הנאשם ואמר כי בינתיים לא יעשה דבר לרוזה מאחר שהוא מרחם עליה, בהיותה אם לילדים. באותה הזדמנות, הנחה הנאשם את רוזה כי, כאשר תזומן לביהמ"ש, עליה להעיד כי היא מכירה את מוטי אך ורק כלקוח של מכון הליווי. עוד ביקש הנאשם מרוזה להעביר את תוכן דבריו גם לדיאבה.

רוזה, אשר חששה מהנאשם, טענה כי לא מסרה דבר במשטרה וכי חברו של מוטי בשם נור, שנכח בזמן חקירתה, יכול לאשר את דבריה. למשמע דברים אלה, איים הנאשם על רוזה באומרו כי "נור עכשיו נכה, יושב בכסא גלגלים ושברו לו ידיים ורגליים בגלל שדיבר הרבה". עוד הוסיף הנאשם ואמר כי הוא מקווה שרוזה ודיאבה תעשנה כפי שביקש מהן, וכי כאשר תזומנה לעדות בביהמ"ש, עליהן להעיד כי לא ראו דבר ולא שמעו דבר וכי מוטי הינו לקוח של מכון הליווי.

כנטען בכתב האישום "במעשיו האמורים לעיל, ניסה הנאשם להדיח את רוזה ודיאבה, שהינן עדות תביעה מרכזיות במשפט נגד מוטי וניסה להניען בדרך של איומים שלא להעיד במשפט, או שתעדנה עדות שקר, או שתחזורנה בהן מההודעות שמסרו במשטרה".

2. הנאשם הופנה לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו.

מהתסקיר עולה כי מדובר בצעיר כבן 24, ערבי מוסלמי, הנשוי מזה כשנתיים וחצי, ואב לילד בגיל שנתיים.

הנאשם הינו תושב שכונת עטרות-קלנדיה באזור ירושלים, ומתגורר בחלקת מגורים בבית הוריו בשכונה זו. טרם מעצרו עבד הנאשם בסופרמרקט בתל-אביב.

קצינת המבחן, הגב' עליזה שפייכר, התרשמה כי מדובר באדם בעל אינטיליגנציה תקינה, כאשר באישיותו ניתן לזהות קווים ילדותיים והוא נזקק לחיזוקים וגירויים רגשיים. לאחר שעבר להתגורר בתל-אביב, חלה נסיגה במצבו של הנאשם והוא החל לנהל אורח חיים בעייתי. רק לאחר נישואיו חל שיפור במצבו ותפקודו של הנאשם.

אבי הנאשם, כבן 59, הינו הנדסאי בניין במקצועו, אשר עבד כמנהל עבודה בחברות בנייה שונות ברחבי ירושלים. האם, כבת 50, הינה עקרת בית. המשפחה הינה משפחה נורמטיבית הנהנית מרווחה כלכלית.

הנאשם טען כי לאחר שעבר להתגורר בתל-אביב הוא נקלע למצוקה כלכלית קשה, דבר שהובילו לביצוע עבירות פליליות, כדרך להתמודדות עם מצוקתו הכלכלית. באותה תקופה פעל הנאשם ללא גבולות וללא פיקוח וסמכות של הוריו ובני משפחתו.

בלחץ בני המשפחה, חזר הנאשם להתגורר עם הוריו ובאותה תקופה גברה מעורבותה של המשפחה בחייו, תוך הפעלת סמכות ופיקוח כנדרש.

באמצע שנת 2003, נישא הנאשם לצעירה ממולדביה, נוצריה בדתה, אשר עוד טרם נישואיה התאסלמה, והיא כיום כבת 22, עקרת בית. כאמור, לבני הזוג נולד תינוק שהינו כיום כבן שנתיים ימים, והנאשם מגלה מעורבות רבה בחיי המשפחה.

לאחרונה, נדון הנאשם לשישה חודשי מאסר, שדרך ריצויים בעבודות שירות.

בתסקיר שירות המבחן צויין כי הנאשם ביצע את עבודות השירות במשך חודשיים ימים, ואז היה מעורב בתאונת דרכים שגרמה לפגיעה בראשו. כתוצאה מאותה פגיעה נקלע הנאשם לתופעות של עצבנות וכאבי ראש והוא מצוי בטיפול ב"מרכז טיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה" בביה"ח הדסה עין-כרם. עקב אותה תאונה, הפסיק הנאשם, לדבריו, את עבודות השירות.

הנאשם מקבל אחריות מלאה על מעורבותו בביצוע העבירות המיוחסות לו בתיק זה, מבין כי טעה ומביע חרטה על כך. לדברי הנאשם, הוא פעל מתוך רצון לסייע לאחיו, אשר נעצר לראשונה בחייו.

קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשם פעל מתוך טשטוש מסויים בין גבולות המותר והאסור, ומתוך תחושה של צורך לפעול למען האחר.

בסיום התסקיר נאמר כי קיימת התלבטות לגבי המלצת שירות המבחן מאחר שמדובר בעבירה חמורה, אך נראה כי ניתן להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, דבר שיהווה עונש מתאים ומרתיע, ויאפשר לנאשם להתמיד באורח החיים אותו הוא מקיים כיום.

להשלמת התמונה יצויין, כי הנאשם נתן הדין בשלוש הזדמנויות, בפני ערכאות שיפוטיות שונות.

בחודש ינואר 1998, נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל ו-9 חודשי מאסר על תנאי בגין ביצוע עבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה. בגליון המרשם הפלילי מוגדרת עבירה זו כבעלת רקע לאומני (ת.פ. 512/97, בימ"ש מחוזי ירושלים).

בחודש פברואר 2005, הושתו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל שריצויים בדרך של עבודות שירות, לאחר שהורשע בעבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב ונהיגה ללא רשיון נהיגה ופוליסת ביטוח (ת.פ. 1071/02 בימ"ש שלום ת"א). כאמור, החל הנאשם בביצוע עבודות השירות ולאחר כחודשיים הפסיק להגיע לביה"ח "ביקור חולים", שם היה אמור לבצע את העבודות.

בהודעה שנמסרה לביהמ"ש, הבהירה התובעת, עו"ד פיה גלבר, כי בתאריך 6.3.2006 נערך לנאשם שימוע במפקדת גוש מרכז בשב"ס, והומלץ להפסיק את עבודות השירות שהוטלו עליו, כך שאת יתרת התקופה עליו לרצות במאסר ממשי.

בחודש אפריל 2005 נגזרו על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי, בגין החזקת סכין שלא כדין (ת.פ. 1633/05, בימ"ש שלום ת"א).

3. בפני בית המשפט הוצג הסדר טיעון ולפיו עתרה התביעה לגזור על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר על-תנאי, ואילו ב"כ הנאשם, עו"ד נאשף דרוויש, ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם מיום 9.10.2005 ועד 29.12.2005, כמאסר ממשי.

התובעת, עו"ד פיה גלבר, ציינה כי על הנאשם לרצות 162 ימי מאסר בפועל, לאחר שיתרת תקופת עבודות השירות הופקעה כאמור.

הנאשם שהה במעצר במשך כשלושה חודשים, ולאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא.

העבירות המיוחסות לנאשם נועדו לסכל את ההליך המשפטי שהתנהל אותה עת נגד אחיו. זאת, תוך שימוש ברמיזות שיש בהן כדי להבהיר לעדות התביעה כי אל להן להגיע לביהמ"ש ולמסור עדות נגד האח.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי אין זה בגדר סוד כי עדים רבים חוששים להגיע לביהמ"ש ולהעיד נגד נאשמים, ומחובתו של בית המשפט להגן על אותם עדים ולאפשר להם להעיד באופן חופשי. התובעת הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם, בציינה כי הוא ריצה עונש מאסר בפועל, הגם שעברו הפלילי אינו מכביד.

שירות המבחן אינו מציין בתסקיר כי פגה מסוכנותו של הנאשם וכי אין לחשוש שהלה ישוב ויבצע עבירות דומות בעתיד.

לאור האמור, מבקשת התובעת לגזור על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו, וכן מאסר על תנאי.

ב"כ הנאשם, עו"ד נאשף דרוויש, ביקש, כזכור, להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם כמאסר ממשי.

הסנגור ציין, כי אמנם הומלץ להפקיע את יתרת התקופה אותה היה אמור הנאשם לרצות בעבודות שירות, אך בדעתו להגיש ערר על המלצה זו, שכן העדרותו של הנאשם נבעה בשל מעורבותו בתאונת דרכים.

הסנגור מוסיף וטוען, כי הנאשם לא הבין, במועד ביצוע העבירות, את משמעות מעשיו ולא היה בכוונתו לאיים על עדות התביעה או להטרידן. כיום, מפנים הנאשם את חומרת מעשיו ומביע חרטה וצער כנים. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מן הקלות, אך לאחרונה שינה הנאשם את אורחות חייו והינו מנהל אורח חיים נורמטיבי.

משפטו של האח עומד להסתיים במסגרת הסדר טיעון והוא צפוי לענישה קשה.

הסנגור הפנה להמלצות הכלולות בתסקיר שירות המבחן, לפיהן אין לגזור על הנאשם עונש מאסר ממשי, אלא בדרך של עבודות שירות.

הסנגור הציג בפני ביהמ"ש מספר גזרי דין בהם הוטלו עונשים מתונים, יחסית, על עבריינים שהורשעו בעבירות דומות.

לפיכך, מבקש הסנגור להסתפק בתקופת המעצר המסתכמת בכ-3 חודשים, ולכך ניתן להוסיף קנס כספי ואף פיצוי למתלוננת.

הנאשם, בדברו האחרון, חזר וטען כי לא השלים את עבודות השירות בשל תאונת דרכים בה היה מעורב. הוא מכיר בטעותו ומציין כי ביקש לסייע לאחיו, ועל כך הוא מצטער צער רב.

4. אין להקל ראש במעשים המיוחסים לנאשם. הנאשם הגיע למכון הליווי בו שוהות שתי עדות תביעה מרכזיות מתוך כוונה להניען לחזור בהן מעדותן במשטרה, שיש בהן כדי להפליל את אחיו העומד לדין.

אין בידי לקבל את טענתו של הסנגור, לפיה הנאשם לא הבין את משמעות מעשיו וכי לא ביקש לאיים על המתלוננות או להטרידן, ובכך לשבש את מהלכי המשפט.

פנייתו של הנאשם לעדה רוזה היתה ברורה וחד משמעית, והיה נהיר לכל כי היא נדרשת שלא להעיד בבית המשפט בהתאם לדברים שמסרה במשטרה, ולהמחשת דבריו הזכיר הנאשם אדם "היושב בכסא גלגלים לאחר ששברו לו ידיים ורגליים, בגלל שדיבר הרבה".

כל בר-בי-רב מבין כי השמעת דברים אלה כוונו לאוזניהן של המתלוננות, על מנת להבהיר להן כי גורלן עלול להיות דומה, אם לא יעשו כהנחייתו של הנאשם.

בהתבטאויותיו אלה של הנאשם יש משום פגיעה בוטה בהליך המשפטי התקין, והמעשים משתלבים היטב בתופעות המוכרות לנו של הטרדת עדים ואיום על שלומם וחייהם, או על שלום בני משפחותיהם. ברבים מן המקרים יש במעשים כגון דא, כדי להביא לסיכולו של ההליך המשפטי ולשחרורם של עבריינים בלא כל פגע.

על מעשים מסוג זה יש להגיב בחומרה רבה, תוך מתן משקל הבכורה לגורם ההרתעה, הן של הנאשם עצמו והן של עבריינים בכוח, והעדפת עקרון הגמול שבענישה.

לנאשם עבר פלילי הכולל עבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה על רקע לאומני, וכן עבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב ונהיגתו ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. לכך יש לצרף גם את הרשעתו האחרונה של הנאשם בעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

לפיכך, אין לומר כי מדובר בנאשם שעברו נקי, ואשר לא ריצה בעבר עונש מאסר ממשי.

במסגרת השיקולים לקולא, נתתי דעתי לעובדה כי הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום בהזדמנות הראשונה והביע צער וחרטה על מעשיו. כמו כן, יש בדעתי להתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם.

לאור האמור ולאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות לקולא ולחומרה, ומבלי למצות הדין עם הנאשם, הנני גוזר עליו 26 חודשי מאסר, מהם יהיו 8 חודשים לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 9.10.2005 עד 29.12.2005, והיתרה על תנאי ל-3 שנים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה.

ביצוע עונש המאסר יעוכב עד ליום 23.4.2006. ביום זה יתייצב הנאשם עד לשעה 09:00 במזכירות ביהמ"ש המחוזי בת"א, לתחילת ריצוי עונש המאסר.

כל המגבלות והערבויות שניתנו על ידי הנאשם יעמדו בעינן לצורך הבטחת התייצבותו של הנאשם לריצוי עונשו, כאמור.

במידה שהנאשם יחוייב לרצות עונש מאסר בן 162 ימים, כפועל יוצא מהפקעת עבודות השירות, הרי שעונש זה יצטבר לעונש אשר הוטל על ידי במסגרת גזר דין זה.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ו (30 במרץ 2006) במעמד הצדדים.

שהם אורי, שופט