1

בתי המשפט

פ 040288/01		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
03/03/2004	תאריך:	כב' השופט דר' עודד מודריק	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	מרום ועו"ד זיוי	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	גאנם גמיל
הנאשם	גולן דוד	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר דיון בעבירות של גרימת מוות בהתרשלות והפקרה לאחר פגיעה. הוא הורשע גם בעבירות נלוות של נהיגה על המהירות המותרת, בקלות ראש ובמצב שאינו מאפשר נהיגה בבטחה.

קיצור העובדות הוא שב-29.6.01 בשעת לילה נהג הנאשם במכונית פרטית ברח' יהודה הימית ביפו, במהירות שבין 62 ל-70 קמ"ש. בהגיעו לפינת רחובות פגע ברוכב אופניים עבד דלק ז"ל, חרש אילם כבן 61 והטיח אותו אל הכביש. רוכב האופניים נפטר במקום התאונה. הנאשם לא עצר את רכבו במקום התאונה אלא המשיך בנסיעה ועזב את המקום. בדיעבד הסתבר שמצבו הפיזי של הנאשם עובר לתאונה לא היה בכי טוב, אפו דימם והוא סבל מכאבים בשל כך. על כן, היה מטושטש במידת מה בעת הנהיגה.

בהכרעת הדין ציינתי כי התנהגות הנאשם היתה חוליה בשרשרת של נסיבות שהוליכו את המנוח אל מותו. אחת הנסיבות הקשורות נעוצה ברשלנות המנוח עצמו שרכב על אופניו באישון לילה ללא אורות ולא נתן לנאשם זכות קדימה. כל זה כאשר הוא חרש ואיננו יכול, כמובן, להיעזר בכח השמיעה כדי לקדם פני סכנה צפויה.

הנאשם הוא צעיר כבן 21, מוסלמי, נשוי, אשתו בהריון והלידה צפויה בכל יום. בעברו מספר הרשעות פליליות, בעיקר מתקופת נערותו, חלקן עבירות אלימות וסמים, וחלקן עבירות גניבת רכב ונהיגה ללא רשיון. יש לו גם שתי הרשעות בתחום התעבורה.

התביעה בקשה שאגזור לנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת ופסילת רשיון הנהיגה בפועל לשנים רבות וכן שאגזור לו קנס כספי גבוה. אין ספק, שאת עיקר הטעם לעונש המחמיר רואה התביעה בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. עם זה, גם העובדה שמאחורי פעולת ההפקרה מצויה נהיגה רשלנית שגרמה למותו של אדם, גם לה יש משקל לא מבוטל בבקשת העונש הכבד הזה. התביעה מצביעה על דברים שאמר בית המשפט העליון לאמור:

"ענישה מרתיעה לנהיגה רשלנית והתנהגות מזלזלת ומפקירה על הכביש מן הראוי שתכלול שני מרכיבים מהותיים: האחד – הורדה מיידית מהכביש ושלילת רשיונו לתקופה ממושכת והשני – שלילת חירותו בדרך של השתת מאסר בפועל. רק נקיטת מעשים תקיפים תביא תרומה ממשית ויעילה למלחמה המתמשכת בתאונות הדרכים ובתופעה הקשה של זלזול בחיי אדם הגורמת סבל רב לציבור וגובה קורבנות בנפש כה רבים ... מן הראוי שיצא מסר מלפני בית המשפט שמי שיימצא אשם ברשלנות חסרת אחריות שגרמה למותו של אחר תוך הפקרת הנפגע ואי דיווח על התאונה – ילקה בענישה מכאיבה וקשה" (ר"ע 744/86 אוחנה נ' מ"י).

התביעה הצביעה על שורת פסקי דין שנתנו מפי בית המשפט העליון ושבהם נגזרו עונשי מאסר ממושכים לעבריינים שנכשלו בעבירות גרימת מוות בתאונת דרכים ושלכך נלוותה גם העבירה של הפקרה (ע"פ 7683/02 זרגריאן נ' מ"י; ע"פ 5517/01 דהן נ' מ"י; ע"פ 260/02 מועלם נ' מ"י).

הסניגור ביקש שאקל בעונשו של הנאשם עד כדי הימנעות מכליאה ממשית והסתפקות לכל היותר במאסר לנשיאה בעבודות שרות והוא מכח ההנמקות הבאות. התאונה התרחשה לפני שלוש שנים ויותר. התקופה שעברה מאז ועד הנה היא תקופה קשה מאוד עבור הנאשם, שסובל מהפרעות נפשיות (גם לפני התאונה) שהחריפו לאחר התאונה. הוא סובל מעינויי דין קשים וכליאתו היום בגיל כה צעיר במיוחד לנוכח לידת ילדו הבכור הצפויה, ואחריותו לגורל משפחתו (אשתו ידועת חולי), היא מכת מוות לעתידו.

על אלה צריך כמובן, לקחת בחשבון את התנהגותו הרשלנית של המנוח ש"תרומתה" לתאונה היתה גבוהה מאוד.

אשר לעבירה של הפקרה לאחר פגיעה אומר הסניגור שהראיות מצביעות על כך שהמנוח נפטר במקום התאונה. ככל הנראה פטירתו היתה מידית ולפיכך גם אם אילו עצר הנאשם במקום התאונה ואילו פעל להזעקת עזרה לא היה בכך כדי להועיל. בנסיבות כאלה, ולנוכח גילו הצעיר, הלחצים שבהם הוא נתון ושיקול הדעת השגוי, אין מקום לענישה מחמירה.

בבואי לגזור את הדין עלי לשוות לנגד עיני את הקטל הנורא המתרחש בכבישי הארץ שגובה קורבנות רבים, רבים, כמדומה לי, יותר מאלה שהמיט עלינו הטרור הנורא. ברור שדרך אחת להתמודד עם התופעה החמורה הזאת היא החמרה בענישה תוך מתן משקל מועט לנסיבות אישיות של העבריינים.

פן מיוחד של החמרה יש בעובדה שהנאשם נכשל גם בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. אני מוכן להניח לטובתו שאילו עצר במקום התאונה להזעיק עזרה לא יכול היה עוד להועיל למנוח שכנראה השיב את נפשו לבוראו מיד. עם זה, בעונש קל בהקשר לסוג זה של עבירה יש מסר שלילי המניח כביכול בידי ציבור הנהגים מעין שיקול דעת להחליט שבנסיבות לא תהיה בעצירת הרכב ובהזעקת עזרה כל תועלת. לעומת זאת, ענישה מרתיעה יכולה להפנים מסר שמדריך את הנהגים המעורבים בתאונות שבהם יש פגיעה בנפש לעצור בכל קמרה ולהזעיק את גורמי ההצלה תהיה התועלת בכך אשר תהיה.

יש שיקול אחד לצד הקולא בכל זאת והוא התנהגותו הרשלנית של המנוח. ברור שבלי רשלנותו של זה התאונה לא היתה מתרחשת.

הסניגור עשה מאמץ רב להצביע על כך שמצבו הנפשי של שולחו בכי רע. אין לי שום אינדיקציה של ממש לכך. יש הערות מסויימות בדוח שרות המבחן, אולם לא קיבלתי חוות דעת של גורם מומחה מתחום מדעי ההתנהגות (פסיכיאטר, פסיכולוג קליני) ולפי שעובר לתאונה וגם אחריה ניהל הנאשם אורח חיים רגיל, אני מניח שמצבו הוא כזה שהוא יכול לשאת בעונש.

על פי סך השיקולים האמור, אני דן את הנאשם, בגין העבירות של גרימת מוות בהתרשלות והפקרה לאחר פגיעה לעונש מאסר כולל של 36 חודשי מאסר שמהן 21 חודשים לנשיאה בפועל, יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גרימת מוות בהתרשלות או עבירה של הפקרה לאחר פגיעה. נוסף לכך אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה מכל סוג למשך 10 שנים מהיום בניכוי תקופת הפסילה המנהלית מיום התאונה ועד היום.

לנוכח תקופת המאסר הממשית אינני רואה מקום לגזור לנאשם קנס.

בשל העבירות של נהיגה במהירות העולה על המותר, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ברכב במצב שאינו מאפשר נהיגה בבטחה אני דן את הנאשם לעונש כולל של 6 חודשי פסילת מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה החופפת לתקופת הפסילה שקבעתי לעיל.

זכות ערעור כדין.

אני ממליץ לפני שלטונות שב"ס לערוך בדיקה של מצבו הנפשי של הנאשם ולהעניק לו את כל הטיפול הדרוש ככל שיש בו צורך.

ניתן היום י' באדר, תשס"ד (3 במרץ 2004) במעמד הצדדים

דר' עודד מודריק, שופט

חכ