בעניין:

מדינת ישראל

בעניין:

רשיד מסאלחה

ב"כ המאשימה עו"ד איריס פמיליה

ב"כ הנאשם עו"ד איתי בן נון

הנאשם - הובא

בתי המשפט


פ 040241/05		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

05/02/2006	תאריך:	כבוד השופט שהם אורי	בפני:

פרוטוקול

התובעת: בהמלצת ביהמ"ש, הצדדים דיברו ביניהם והגענו להסדר טיעון לאור הבעייתיות בתיק. בהתאם להסדר הטיעון יתוקן כתב האישום: סעיף 4 ועד הסוף - ימחקו. בהוראות החיקוק תמחק עבירת האיומים. באופן זה הנאשם מודה בהצתת מכולה אחת פעמיים.

הצדדים יעתרו במשותף לעונש מוסכם של 18 חודשים בפועל, בניכוי ימי המעצר מיום 3.8.2005, מאסר על תנאי שיכלול גם עבירות אלימות ואיומים.

הסנגור: אני מאשר את דברי התובעת. הבהרתי לנאשם את פרטי ההסדר. אבקש שביהמ"ש יפרט את השתלשלות העניינים שהובילה להסדר.

הנאשם: שמעתי מה דובר כאן. אני מודה בעובדות 1 עד 3, ובהצתת מכולה פעמיים. אני יודע שביהמ"ש לא קשור בהסדר.

הכרעת דין

בהתאם להודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן, הנני מרשיעו בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ניתנה היום ז' בשבט, תשס"ו (5 בפברואר 2006) במעמד הצדדים.

שהם אורי, שופט

התובעת טוענת לעונש:

אני מגישה גיליון הרשעות קודמות. לנאשם יש 3 הרשעות קודמות בעבירות שונות כמפורט בגיליון. ביניהן עבירות של אלימות.

בתיק שבפנינו הנאשם הודה מלכתחילה בהצתת שתי מכולות האשפה, אך סירב לכל אורך הדרך להודות בהצתת הרכב.

התקבלה חוו"ד פסיכיאטרית ממנה ניתן ללמוד על מורכבותו האישית של הנאשם וכך יכולנו להתרשם מניהול ההוכחות בתיק.

הגענו להסדר שמשקף את כל השתלשלות הפרשה, כולל שהנאשם הועמד לדין גם על הצתת הרכב, אך נוכח הקושי להביא את שני עדי הראייה העיקריים והיחידים להצתת הרכב. התביעה ניסתה ללכת בדרך סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות, אך התביעה ערה לבעייתיות של הרשעה במקרה זה, לכן הגענו להסדר. ההסדר הולך עפ"י רצונו ורוחו של הנאשם. נבקש מביהמ"ש לכבד ההסדר.

הסנגור טוען לעונש:

הנאשם בן 30, רווק, המתגורר עם אמו בדלות, בדירה של עמידר. אינו עובד שנים ומתפרנס מקצבת מל"ל. בעבורו שני אשפוזים בבי"ח אברבנל בשל מצבים פסיכוטיים.

הנאשם הצית מכולה שהכילה זבל, הוא עשה זאת פעמיים אמנם. מדובר במטרד ריח ממשי שנגרם לתושבי האזור והנאשם החליט ליטול לעצמו את המשימה חילוץ תושבי האזור ממטרד הריח. באופן רגיל, מדובר בעבירות איכות סביבה, וככאלה הנוהג הוא קנס והתחייבות.

במקרה שלנו הסכמנו לשנה וחצי מאסר מתוך שהעיסקה בנויה שהתביעה באה לקראתנו ואנו באים לקראתה.

כעונש על הצתת מכולת אשפה זה עונש חמור, אך בנסיבות השתלשלות התיק אנו מבקשים לאמץ את הסדר הטיעון כפי שהוא.

הנאשם: אין לי מה לומר.

גזר דין

הנאשם, ראשיד מסאלחה, הורשע עפ"י הודאתו בעבירת הצתה, כפי שזו מיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

מלכתחילה, ייחסה התביעה לנאשם זה אותה עבירה אך בנוגע להצתת רכב מסחרי מסוג פיאט שחנה באזור שד' ירושלים ביפו.

עדי התביעה המרכזיים להוכחת אירוע זה הינם תושבי שטחים, אשר עזבו את תחומי מדינת ישראל, ואין ניתן להביאם לביהמ"ש לצורך מתן עדות מטעם התביעה.

בנסיבות אלה, נעשה ניסיון מטעם התביעה להוכיח כי אמצעי פסול מנע את הגעתם של העדים לביהמ"ש, וזאת על מנת לאפשר להגיש את אמרותיהם במשטרה, לפי סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

מהלך זה הינו בעייתי וסיכויי הצלחתו אינם ברורים, כל ועיקר.

במצב דברים זה, המליץ ביהמ"ש בפני הצדדים לבוא בדברים על מנת לסיים ההליך בהסדר, שבו כל צד יתרום את חלקו על מנת להגיע לתוצאה מוסכמת, כאשר מדובר בפשרה שבה הצדדים מוותרים על עמדותיהם הראשוניות.

לאחר שהתובעת והסנגור נדברו ביניהם, התגבשה הסכמה ולפיה יודה הנאשם אך בעובדות המפורטות בסעיפים 1 עד 3 בכתב האישום.

המדובר באירוע שהתרחש ביום 21.7.2005, בשעות הלילה, כאשר הנאשם שילח אש במזיד במכולת אשפה שהיתה ממוקמת בשד' ירושלים ביפו, תוך שהוא גורם לשריפת תכולתה. רכב כיבוי אש שהוזעק למקום כיבה את הדליקה.

מסתבר, כי הנאשם ביצע מעשה זה גם במועד מאוחר יותר, כאשר הצית בשנית את המכולה וגרם לשריפת תכולתה. בעקבות כך נלקחה המכולה מהמקום.

כל העובדות המפורטות בסעיפים 4 עד 8, שעניינן שריפת הרכב המסחרי ואיום שלא כדין בפגיעה בגופו של המתלונן ובעסקיו, הושמטו מכתב האישום.

העונש המוצע, 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, הולם את העובדות הנותרות בכתב האישום ואת העבירה בה הודה הנאשם, ויש אף טעם בדברי הסנגור, כי אפשר שמדובר בעונש חמור. עם זאת, אין לנתק את ההצעה העונשית מכלל הנסיבות, אשר פורטו לעיל.

לעניין זה, ראוי לציין כי הנאשם הודה, למעשה, בעובדות המפורטות בסעיפים 1 עד 3 כבר מתחילת ההליך, וכן יש לתת הדעת לעברו הפסיכיאטרי ולמצבו הנפשי של הנאשם, כיום.

בכל מקרה, אין לראות בעונש תקדים, לכאן או לכאן.

לאור האמור, הנני גוזר על הנאשם 36 חודשי מאסר, מהם יהיו 18 חודשים לריצוי בפועל מיום 3.8.2005, והיתרה על תנאי לבל יעבור עבירה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או כל עבירת אלימות, או רכוש שהיא פשע, וכן כל עבירת איומים.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום ז' בשבט, תשס"ו (5 בפברואר 2006) במעמד הצדדים.

שהם אורי, שופט