בעניין:

בתי המשפט


פ 040129/04		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

27/09/2004	תאריך:	כבוד השופט שהם אורי	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	גילת משאלי	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	מלול נעמה
הנאשמת	שי נודל	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

1. הנאשמת, נעמה מלול, הורשעה על פי הודאתה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ובייבוא סם מסוכן.

מתיאור העובדות שבכתב האישום עולה, כי בתחילת חודש אפריל 2004 או בסמוך לכך, קשרה הנאשמת קשר עם שמעון שושן (המכונה "סימו") ועם עמי אברהמי (להלן: "עמי"), לפיו תשמש בלדרית לייבוא סמים מסוכנים מהולנד לישראל. שיטת הברחת הסמים עליה סוכם היתה בליעת הסמים והחדרתם לגופה של הנאשמת. התמורה עליה דובר הסתכמה ב- 700 $ לכל 100 גרם סמים מסוכנים אשר תייבא הנאשמת ארצה. עוד סוכם, כי הסמים יסופקו לנאשמת בהולנד על ידי סימו, אשר ישמש אף הוא כבלדר לייבוא הסמים.

בהתאם לתוכנית הקשר, המריאה הנאשמת בתאריך 22.4.04, להולנד דרך לונדון, לאחר שעדכנה את עמי בדבר פרטי הטיסה. יצויין, כי טרם יציאתה של הנאשמת ארצה, קיבלה סכום כסף, המסתכם ב- 350 $, לשם רכישת כרטיסי הטיסה. עמי עצמו הוא שהסיע את הנאשמת במכוניתו לנתב"ג, ומסר לידה, בהגיעם לנמל התעופה, סכום נוסף של 650 $ וכן 60 פאונד.

עם הגיעה של הנאשמת לאמסטרדם, היא שכרה חדר בבית מלון בהתאם להנחיותיו של עמי. בשלב כלשהו, חל עיכוב בביצוע התוכנית, בשל העובדה כי נבצר מספק הסמים להגיע אל מקום המפגש באותו יום, והנאשמת שוכנעה על ידי סימו להמצא יום נוסף באמסטרדם, על מנת שתוכנית הקשר תצא אל הפועל. באותה הזדמנות קיבלה הנאשמת 200 יורו נוספים לכיסוי הוצאותיה.

למחרת היום, ולאחר שהנאשמת עודכנה על ידי סימו כי הסמים נמסרו לידיו, הגיע הלה לחדרה של הנאשמת ומסר לידיה סמים מסוכנים מסוג MDMA, הארוזים בקפסולות הניתנות לבליעה. הנאשמת בלעה 69 קפסולות סמים במשקל כולל של כ- 446 גרם. סימו בלע, באותה הזדמנות, קפסולות סמים במשקל כולל של 17.83 גרם, וכן החדיר 94 קפסולות סמים במשקל כולל של 671.24 גרם לשני בקבוקי שמפו, אותם הטמין במזוודתו. בשעות הערב של אותו יום, רכש סימו כרטיסי טיסה לישראל, עבורו ועבור הנאשמת, והשניים הגיעו לנמל התעופה באמסטרדם.

כנטען בכתב האישום, התקשרה הנאשמת לעמי ועדכנה אותו בפועלה.

הנאשמת וסימו טסו יחדיו ארצה, ונחתו בנתב"ג, כאשר ברשותם הסמים המסוכנים, כמפורט לעיל.

ביום 29.4.04 בשעה 02:40, לאחר נחיתתם של השניים בנתב"ג, התקשרה הנאשמת לעמי, ועדכנה אותו כי הגיעה לישראל. עמי הנחה את הנאשמת לקחת מונית והודיעה כי לאחר מכן ינחה אותה אל היעד, אליו אמורה היא להגיע. כמו כן, הורה עמי את הנאשמת שלא להמתין לסימו.

בהמשך, עוכבו הנאשמת וסימו לבדיקה, במהלכה נפתחה מזוודתו של סימו ושם נתגלו קפסולות הסמים. השניים נעצרו ובאותו יום ובמהלך מספר ימים לאחר מכן, פלטו סימו והנאשמת את קפסולות הסמים שהחדירו לגופם.

התביעה מייחסת לנאשמת, בגין העובדות המפורטות לעיל, קשירת קשר לביצוע פשע וייבוא סם מסוכן מסוג MDMA במשקל כולל של כ- 1.135 ק"ג.

2. הנאשמת הופנתה אל שירות המבחן, לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינה. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי מדובר בנאשמת ילידת 1976, רווקה. משפחת המוצא של הנאשמת מונה זוג הורים ו- 4 ילדים בוגרים, כאשר הנאשמת הינה השנייה בסדר הלידה. הורי הנאשמת הינם תושבי קיבוץ בדרום הארץ, האב כבן 54 עובד כחשמלאי, והאם כבת 52 עובדת כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד. הנאשמת תארה קשר טוב עם הוריה ואחיה, אך קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשמת "חוותה בדידות חברתית, התקשתה לשתף את הוריה בקורה עמה ובהמשך התחברה לחברה שולית".

הנאשמת סיימה 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית. היא גוייסה לצה"ל אולם שוחררה לאחר כשנה על רקע של חוסר התאמה. לאחר שיחרורה, עבדה בעבודות מזדמנות וטיילה בחו"ל.

לדברי הנאשמת, בשנתיים האחרונות החל תהליך התדרדרות נפשית, שכלל חוסר יציבות ואף התחברות לחברה שולית.

אשר לעבירות המיוחסות לה, צויין בתסקיר שירות המבחן כי הנאשמת לוקחת אחריות, אך מתקשה להתייחס לחומרת העבירות "ובשלב זה ממוקדת בעצמה ובסבל הנגרם לה".

הנאשמת מסרה לקצינת המבחן, כי לא העריכה שהיא עלולה להתפס ולהשלח למאסר.

זוהי העבירה הראשונה והיחידה אותה ביצעה הנאשמת, ולטענתה אינה משתמשת בסמים ואינה צורכת אלכוהול.

במהלך תקופת מעצרה, מסרה הנאשמת 2 בדיקות שתן לאיתור סמים, אך טרם התקבלו תוצאות הבדיקה.

להתרשמות העובדת הסוציאלית בכלא נווה תרצה, הנאשמת "מגלה משיכה ורצון להתחבר לאסירות אשר ביצעו עבירות חמורות ושוהות באגף המכורות לסמים". קצינת המבחן, הגב' ניצן בירן-שיקמה, מציינת כי קיימים בנאשמת "מאפיינים היכולים להביא להתדרדרות נוספת והעמקת התנהגותה העבריינית". לפיכך, ממליצה קצינת המבחן, לשקול להטיל על הנאשמת תקופת מאסר שתאפשר יציאתה למסלול טיפולי. עוד התרשמה קצינת המבחן, כי יתכן וקיימת בנאשמת "הפרעת מצב רוח הדורשת בדיקה פסיכיאטרית מעמיקה וטיפול בהתאם לאבחנה במסגרת המאסר".

עוד הומלץ, להעמיד הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך שנה ממועד סיום המאסר. בתקופת הפיקוח, יסייע שירות המבחן לנאשמת ביצירת קשר טיפולי, שיתמקד בקשייה האישיים ובהשתלבות תקינה בקהילה.

3. התובעת, עו"ד גילת משאלי, הודיעה בפתח דבריה, כי בהתאם להסדר שהתגבש בין התביעה להגנה, תעתור התביעה לעונש בן 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, כאשר הסנגור יהא רשאי לטעון כראות עיניו.

התובעת ציינה, כי הנאשמת היתה שותפה פעילה בייבוא סם מסוכן מסוג MDMA, כאשר לנגד עיניה עמד שיקול אחד, והוא עשיית רווחים כספיים קלים.

הנאשמת החדירה לגופה כמות עצומה של סם, כאשר על פי חישוביה של התובעת ניתן להכין מאותה כמות לא פחות מ- 2,230 מנות סם, אשר אמורים להיות מופצים בין מאות רבות של צרכנים.

הנאשמת פעלה מתוך מודעות מלאה לטיב מעשיה, והסכימה להמתין יום נוסף משבוששו פעמי ספק הסמים מלהגיע למלון בו שהתה.

לגישת התובעת, עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד, כי מדובר במי שמתחברת לגורמים עברייניים, וקיים חשש כי לא הפנימה את חומרת המעשים המיוחסים לה. בנסיבות אלה, ראוי לגזור על הנאשמת עונש מאסר לתקופה משמעותית, שבמהלכה ניתן לשלב הנאשמת בתהליך טיפולי.

התובעת הגישה פסיקה, המלמדת על גישתו של בית המשפט העליון למבצעי עבירות הסמים, ובכלל זה לבלדרים המשתלבים בתעשיית ייבוא הסמים והפצתם.

התביעה נקטה בגישה מקלה, בשל הודאתה של הנאשמת באשמה ונכונותה להעיד נגד יתר העבריינים, ולפיכך, הסתפקה בעונש שאינו עולה על 4 שנות מאסר. עם זאת, סבורה התובעת כי אין מקום להקל עם הנאשמת מעבר לכך, ויש להשית עליה את העונש על פי הרף העליון, כמפורט לעיל.

ב"כ הנאשמת, עו"ד שי נודל, ציין כי אין בדבריו כדי להמעיט מחומרת העבירה המיוחסת לנאשמת, אך יש להתחשב בעובדה כי מקומה בתוכנית הקשר הינו זוטר יחסית. כמו כן, ביקש הסנגור לתת את הדעת לנסיבותיה האישיות של הנאשמת ולצורך לשלבה בתהליך טיפולי.

כאמור, הנאשמת שימשה כבלדרית, ולא היה לה יד ורגל ברכישת הסמים בחו"ל, קבלתם ובתוכנית להפצתם בין הצרכנים בישראל. הנאשמת היתה בקשר עם שני גורמים בלבד, סימו ועמי, והיא מודרה מיתר המעורבים בפרשה ומפרטי התוכנית.

עם הגיעה ארצה ולאחר מעצרה, שיתפה הנאשמת פעולה עם גורמי אכיפת החוק, מסרה את כל הידוע לה וחשפה מעורבים שלמשטרה לא היתה כל ידיעה אודותם. הנאשמת סייעה רבות בחקירה, והיא אמורה להעיד במשפטם של יתר המעורבים.

אשר לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, הציג הסנגור תעודה רפואית, ממנה עולה כי היא לוקה במחלת הנפילה, וסובלת מהתקפי אסטמה, דבר המחייב מעקב וטיפול רפואי הדוקים. לאחרונה חלה התדרדרות במצבה הנפשי, דבר אשר הביא אותה לביצוע העבירות בהן הודתה. להערכת הסנגור, נבעו אותן בעיות נפשיות עקב מצבה הרפואי, כמתואר לעיל.

לגישת הסנגור, זקוקה הנאשמת לטיפול נפשי, ולפיכך יש להעדיף, במקרה דנן, את הפן השיקומי על פני שיקולי הענישה האחרים. שירות המבחן עצמו ממליץ לשלב הנאשמת בתהליך טיפולי, ואין להתעלם מהמלצה זו של השירות.

בנסיבות אלה, ועל יסוד תקדימים בהם התחשב בית המשפט בשיתוף פעולה מצד הנאשם עם גורמי אכיפת החוק (ת.פ. 40222/03 מדינת ישראל נגד רומן ירמייב), סבור הסנגור כי ניתן להסתפק בתקופת מעצרה של הנאשמת מיום 29.4.04, כמאסר בפועל, ולהוסיף על כך תקופת פיקוח מטעם שירות המבחן.

הנאשמת בדברה האחרון, הביעה את צערה על מעשיה, ציינה כי מדובר בטעות וביקשה מבית המשפט להקל בדינה.

4. הנאשמת, נעמה מלול, קשרה קשר עם אחרים להבריח כמות נכבדה של סם מסוג MDMA מהולנד לישראל. בפועל, הבריחה הנאשמת ארצה, לאחר שהחדירה את קפסולות הסם לגופה, סם מסוכן במשקל 446 גרם. שותפה לקשר, שמעון שושן (סימו), הבריח באותה נסיעה כ- 700 גרם סם מסוג MDMA.

אין ספק כי בצע כסף לשמו עמד לנגד עיניה של הנאשמת, והנני מתקשה לקבל הטענה כי מצבה הנפשי הוא שדרדר אותה לבצע את העבירה החמורה.

לנאשמת הובטח סכום כסף נכבד בגין הברחת הסמים, וזאת בצד הוצאות שונות שכוסו על ידי מפעיליה.

הסנגור טען כי בהיותה בלדרית, יש לראות את תפקידה של הנאשמת כתפקיד זוטר שאינו משתווה בדרגת ההיררכיה, למעמדם של בעלי התפקידים האחרים.

אין בידי לקבל טיעון זה.

כפי שהבהרתי בהזדמנויות קודמות:

"... מערכת הפצת הסם נשענת לא רק על מזמיני הסם והסוחרים בו, אלא גם על שליחים, בלדרים ומסייעים נוספים, שבלעדיהם היתה המלאכה הנפשעת נתקלת בקשיים מרובים. מסייעים אלה לסוגיהם ראויים לעונשי-מאסר ממשיים – תוך מתן משקל הבכורה לאינטרס הציבורי המחייב לאסור מלחמת חורמה על מערך הפצת הסם על כל מרכיביו" (ת.פ. 40011/02 מדינת ישראל נגד אויקו).

משמעות הדבר היא, כי אין להקל ראש, כלל ועיקר, בתפקידו של הבלדר, שבלעדיו אין ניתן לבצע את הברחות הסמים לתחומי מדינת ישראל, כמו גם למדינות אחרות.

בנסיבות אלה, יש ליתן את מלוא המשקל לאינטרס הציבורי, המחייב ענישה קשה ומחמירה לכל מי שמשתף עצמו בתעשיית ייבוא והפצת הסם בקרב הצרכנים. על המשמעויות ההרסניות שיש לדבר, הן למשתמשים בסמים עצמם, והן לחברה בכללותה, אין צורך להכביר מילים, והדברים ידועים.

הסנגור מבקש להעדיף במקרה דנן את צרכי שיקומה של הנאשמת, ולהסתפק בתקופת מעצרה.

נראה, כי קבלת גישתו של הסנגור יש בה כדי להחטיא את המטרה, ובעקיפין, לעודד עבריינים בכוח ללכת בדרכה של הנאשמת, מתוך שהרווחים הכספיים הנאים, מסנוורים את עיניהם.

עם זאת, יש בדעתי ליתן משקל נכבד לנסיבותיה האישיות של הנאשמת, לעברה הנקי ולעובדה כי מעת מעצרה שיתפה פעולה עם גורמי אכיפת החוק והיא אמורה להעיד נגד מעורבים אחרים בפרשה זו.

לפיכך, אין לראות בגזר הדין אשר ינתן על ידי בעניינה של הנאשמת, משום תקדים למקרים דומים, אם אלה יבואו בפניי בעתיד.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לקולא ולחומרה, ומבלי למצות הדין עם הנאשמת, הנני גוזר עליה 48 חודשי מאסר, מהם יהיו 30 חודשים לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרה – 29.4.04 – והיתרה על תנאי לשלוש שנים לבל תעבור כל עבירת סמים שהיא פשע.

בתום תקופת המאסר, תהיה הנאשמת נתונה תחת פיקוח שירות המבחן למשך שנה אחת.

הנני ממליץ לשלב הנאשמת בתהליך טיפולי ושיקומי, כעולה מהאמור בתסקיר שירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

העתק גזר הדין יועבר אל רמ"ח האסיר בשב"ס.

ניתן היום י"ב בתשרי, תשס"ה (27 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.

שהם אורי, שופט

קלדנית: ש. תייר