1

בתי המשפט

פ 040104/00		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
01/09/2004	תאריך:	כב' השופט שלי טימן	בפני:

המאשימה	פרקליטות מחוז -המרכז	בעניין:
	ע"י ב"כ עוה"ד איטה נחמן ואביעד אליה
	נ ג ד
הנאשם	יחיעם אוחנה
	ע"י ב"כ עוה"ד אביגדור פלדמן וקרין לוי

גזר-דין

1. הנה כי כן, מגיעה הפרשה, המכונה "פרשיית אוחנה", אל סיומה (לפחות בערכאה זאת), כארבע וחצי שנים לאחר שהתפרצה – באמצעות התקשורת – לתודעת הציבור.

שותפתו של הנאשם בפרשה, והמבצעת העיקרית של מעשי הזיוף – הודתה במיוחס לה, לפני זמן רב; הורשעה ודינה נגזר, במסגרת הסדר טיעון.

יחיעם אוחנה – שעמד (ועודנו עומד) על חפותו – ניהל את הגנתו עד תום, ורק עתה – בשל אילוצים שהתביעה הסכימה להם – אני אמור לגזור את דינו, בגין אותן עבירות שהורשע בהן.

2. (א) הכרעת הדין הארוכה והמפורטת, שהיו בה עובדות, סוגיות משפטיות והתייחסויות ערכיות למעשי הנאשם ולמעשיהם של אחרים – פוטרת אותי מהצורך לחזור על הדברים.

אזכיר, בקליפת אגוז, ולצורך התייחסות לטיעוני הצדדים, את עיקרי העובדות, ששימשו מצע להכנת כתב האישום.

(ב) מר אוחנה הואשם, בשנת 1980, בשתי עבירות של סחר בסמים, על פי עדותו של סוכן משטרתי, שקנה ממנו את הסם. הסוכן פעל במסגרת מבצע שכונה "ניקוי העמקים", והפליל למעלה מ-70 איש. אוחנה הורשע ע"י כב' השופט תיאודור אור, ונגזר עליו עונש של מאסר; ערעורו לבית המשפט העליון – נדחה.

לטענתו (ולטענת מקורביו) היה אוחנה משוכנע כי הופלל במכוון, וכי רשויות אכיפת החוק (המשטרה, הסוכן, השופט, התובעת ואפילו סניגורו דאז), חברו יחדיו כדי לגרום להרשעתו, אף שלא עשה כל מעשה פלילי; ובכך הוכתם שמו וכבוד משפחתו, המתגוררת בטבריה מזה דורות.

(ג) במסגרת מאמציו לטהר שמו, נפגש מחדש ברחל לב, שעמה ניהל בזמנו "רומן"; ורחל, ששימשה תחקירנית בטלוויזיה קודם לפגישתם, עד שהועזבה ממשרתה, נרתמה למשימה אחת ויחידה, ובצורה אובססיבית: להמציא לאוחנה ראיות (במסמכים ובצילומי וידאו) שיוכיחו כי הופלל ע"י גורמים אינטרסנטיים ומושחתים, אותן יוכל להציג בפני היועץ המשפטי לממשלה, לצורך עריכת משפט חוזר.

(ד) רחל לב, שמצבה הנפשי מעורער, אך אין חולק על כישרונותיה, היצירתיות והדמיון שלה – אכן סיפקה את הראיות, שהועברו אל אוחנה, צולמו, מוינו ותויקו על ידו (ובמקביל – נשמרו אצל חברו), ועל פי הוראות המפכ"ל דאז – הועברו לבדיקה של המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש).

זו הגיעה למסקנה, כי אין באלה כדי להצדיק משפט חוזר; ואז ייצרה ושלחה רחל לב גל שני של מסמכים, שלא הרשים את חוקרי היחידה, כמו קודמו; ואחר כך קבוצה שלישית ואחרונה של ראיות, שהועברו מאוחנה לפרקליטו, שהעבירם לבדיקת מח"ש.

(ה) כל קבוצת מסמכים עירבה – לכאורה – יותר ויותר אנשים בקשר שנרקם כדי להפליל את אוחנה. אם בתחילה דובר על שוטרי משטרת העמקים בלבד – הרי שבהמשך עירבה רחל לב את כב' השופט אור; את כב' השופטת דורית ביניש, את התובעת במשפטו, את סניגורו, קצינים בכירים במשטרה, ותיארה אותם כאנשים מושחתים, חסרי מצפון, שטופי זימה וטובלים ברפש.

משנוכח שגם מסמכים אלה, אינם מקדמים את מטרתו, מסר אותם לעיתון "מעריב", תמורת תשלום ומתן בלעדיות בפרסום. הכתב, בן כספית, הודיע ליוע"מ יום לפני הפרסום, על הכוונה לעשות כן; ובעת שהאחרון העביר את החקירה ליאח"ה, וזו החלה לחפש את אוחנה ומסמכיו – ניהל אוחנה מבצע לשינוע החומר ממקומות המחבוא בטבריה, לדירת מסתור בפתח תקווה; התחמק מהשוטרים המחפשים אחריו, וקיים מסיבת עיתונאים במלון "דניאל" קודם ש"ניסה" להתייצב בפני תנ"צ מירי גולן, כפי שנדרש, בשעות הלילה שבין שישי לשבת.

3. גם לפרקליטות לא היה ספק, שלמעט השמטת קטעים מקלטות וידאו, עליהם הורה אוחנה לרחל לב - אין ראיה לביצוע מעשי הזיוף בפועל, או הזמנתם המפורשת ע"י אוחנה. לפיכך הואשם, בנוגע לשלושת האישומים הראשונים, שעסקו במסירת המסמכים למח"ש, לצרכי השגת משפט חוזר, על פי דיני השותפות בלבד וידיעתו המשתמעת את דבר היותם של המסמכים מזויפים, ועשיית שימוש בהם, לתועלתו. כמו כן הואשם בעבירה של שיבוש מהלכי חקירה, בנוגע לחומר שהגניב והעלים מפני המשטרה, במשך כשלושה ימים.

4. בסופו של יום, הורשע יחיעם אוחנה על ידי:

- בעבירה של זיוף בנסיבות מחמירות, בהתייחס לעריכת הקלטות שנמסרו למח"ש, לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, שהעונש בצידו הוא 5 שנות מאסר;

- בעבירה של סיוע לזיוף, בהתייחס למסמכים שזייפה ומסרה רחל לב למח"ש, לפי סעיף 418 סיפא לחוק, ביחד עם סעיף 31 לחוק, שהעונש בצידו הוא 2.5 שנות מאסר;

- בעבירה של שימוש במסמך מזויף, בנסיבות מחמירות, בהתייחס לשלושת האישומים הראשונים, לפי סעיף 420 לחוק (ביחד עם סעיף 418 סיפא לחוק), שהעונש בצידו הוא 5 שנות מאסר;

- בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק (בהתייחס לאישומים: השלישי והרביעי), שהעונש בצידה הוא 3 שנות מאסר.

(ייאמר, לשם ההגינות, שהוא זוכה מעבירות לפי הסעיפים: 244, 415 ו-238 לחוק, שיוחסו לו באישומים הראשונים).

5. בהגיע תור הטיעונים לעונש, הסתבר לי שלא טעיתי בהתרשמותי מיחיעם אוחנה.

התביעה הגישה לעיוני את דפי הרישום הפלילי שלו, ומתברר שהאיש האלגנטי והכריזמטי, החרד כל כך לשמו הטוב, ולשמה של משפחתו השורשית בארץ, ולדעתה של אמו עליו; מי שמוקף בחברים רבים ומכובדים, השותפים לאמונה היוקדת שלו בדבר חפותו, וטוען כי עודנו מאמין שהמסמכים אוטנטיים – איננו אלא עבריין רגיל, שהחל דרכו העבריינית כנער, בהיותו בן 14, ונשפט מאז על ביצוען של כ-41 עבירות (!). החל מעבירות של בנייה ללא היתר, והסגת גבול פליליות, העלבת עובד ציבור, איסור הונאה בכשרות וביצוע עסקות אסורות במט"ח; דרך עבירות גניבה רבות, נהיגת רכב ללא רישיון וביטוח, החזקת נכס החשוד כגנוב ואיומים; ועד עבירות אלימות: שתי תקיפות שגרמו חבלה גופנית; שתי עבירות של החזקת נשק שלא כדין; מירמה בנסיבות מחמירות; וכמובן – שתי העבירות בגין סחר בסמים מסוכנים, שאת ביצוען הוא מכחיש.

בבית הכלא ישב רק פעם אחת, כשנענש על עבירות הסמים, המירמה והחזקת הנשק (באותו תיק).

6. התובעת המלומדת, עו"ד איטה נחמן, ציינה בטיעוניה, שהיא ערה לעובדת התמשכותו של ההליך, למרות שיתוף הפעולה של הסניגור בהגשת מסמכים כראיות (היא לא הזכירה, בהגינותה, את בקשות הדחייה והקושי לקבוע מועדים שיהיו נוחים להגנה); לזמן שעבר; לעונש שנגזר על רחל לב; ולזכותו של הנאשם להתגונן.

ועם זאת עתרה לעונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, נוכח חומרתן של העבירות והנזק שנגרם עקב פרסום הפרשה.

הסניגור הנכבד, הגיש חוו"ד רפואית, שביקש כי תישאר חסויה (מחמת צנעת הפרט) אודות מצבו הרפואי הרעוע עד מסוכן של הנאשם, ואודות הטיפול שהנאשם זקוק לו, ושכמותו לא יוכל לקבל בין כתלי בית הסוהר, לטענת הסניגור.

הוא גם הזכיר, כי הרשעתו של אוחנה כמבצע עיקרי, נוגעת לעריכת הקלטת ולהסתרת החומר, ועל כן אין לייחס לו את הכפשת האישים באמצעות המסמכים, שזוייפו ע"י רחל לב, בעוד הרשעת אוחנה בעבירות הזיוף, מודעות ועצימת עיניים, "נשארו תלויות באוויר", כהגדרת הסניגור.

הוא גם מבקש להטיל חלק נכבד מהפגיעה באנשי הציבור – על אותם אנשי מפתח במערכת המשפטית, שלא עשו במסמכים שהוגשו לעיונם דבר, ויכולים היו למנוע את הפרסום (מלבד ערן שנדר, עליו נמתחה ביקורת בהכרעת הדין).

הסניגור מזכיר – כמובן – גם את גזר דינה של רחל לב, על פי הסדר טיעון שזכה לתשבוחות ממני. נכון שהיא הודתה ואוחנה המשיך לנהל מלחמה על חפותו, אך עובדה שזוכה מסעיפים חמורים והורשע בעבירות הזניחות – סבור הסניגור – ושהמבצעת העיקרית, היוזמת היצירתית ומי שעמדה בראש הפירמידה – יצאה מהפרשה בלא מאסר של ממש, ויש להביא עובדה זו בחשבון.

הפרשה גוועה מזמן, מסכם הסניגור, ועל כן יש לתת לנאשם לפתוח דף חדש, להשתקם ולטפל במחלתו, ולא להושיבו אל מאחורי סורג ובריח.

הנאשם אמר שהוא נמנע מלומר את אשר על לבו; הוא לא התכוון לפגוע באיש, ולא שיקר בשום שלב, אלא נלחם על כבודו וכבוד משפחתו, והוא מסכים כמעט עם כל מה שאמר סניגורו.

7. לדידי עומד יחיעם אוחנה, בראש הפירמידה (כפי שהגדיר זאת הסניגור), בכל הקשור לפרשה.

נכון שמלאכת הזיוף של רוב המסמכים (כמעט כולם) נעשתה ע"י רחל לב, וכי לא הוכח שאוחנה ביקש אותה, או שידל אותה או הזמין אצלה את המסמכים; אפילו לא הוכח כי ידע בפועל (בנבדל מחזקה בדבר חשד שהיה לו לגביה) שהמסמכים מזוייפים, בעת הגשתם לרשויות האכיפה, ושלא הוא מסר אותם בפועל (אלא שלח את רחל לב לכל פגישה עם אנשי רשות).

אולם מעבר להרשעה המשפטית בעבירות זיוף ובעבירה של סיוע לזיוף – אין חולק כי המסמכים זויפו למענו ולתועלתו, ושהוא הורשע גם בשימוש במסמכים מזוייפים בנסיבות מחמירות.

ואשר לגרימת הנזק – היה זה הנאשם שהתקשר עם עיתון "מעריב" בהסכם, המקנה לאחרון בלעדיות על הפרסום, שאכן נעשה – בקול תרועה גדולה - (בנפרד מ"שמירת" המסמכים שיכולה היתה להתבצע ע"י כל פרקליט מכובד, או גוף העוסק בשמירה על זכויות האזרח) ומי שקיבל על כך תמורה כספית; והיה זה אוחנה, שכינס מסיבת עיתונאים, לאחר שידע על החשדות בדבר זיוף המסמכים; על הזמנתו לחקירה; על מעצר מקורביו (לרבות פרקליטו) ועל החיפושים בביתו – לאחר יום שלם של ניהול מבצע להברחתם של המסמכים תוך התחמקות מהמשטרה.

ורק לכל אלה יש להוסיף את העבירות של שיבוש מהלכי משפט (או חקירה), נשואי האישום הרביעי והחמישי.

8. וכאן אני מגיע לשני נימוקים, שיש בהם כדי להקל בדינו של הנאשם:

- העונש הקל שהוטל על שותפתו של אוחנה למעשים ולכתב האישום;

- מחלתו הנוכחית, הדורשת מעקב וטיפול מתמידים.

על רחל לב אכן גזרתי עונש של מאסר על תנאי בלבד, ואף שיבחתי את הפרקליטות ואת הסניגור על ההסדר, אליו הגיעו. אך גם הסברתי מדוע.

ראשית – משום שכל המומחים, בתחום בריאות הנפש, מטעם ההגנה והתביעה כאחד, היו משוכנעים שאם יוטל על רחל לב עונש של מאסר בפועל – היא תשים קץ לחייה, למרות כל השגחה שתהיה נתונה לה.

ושנית – יש לזכור שכל הודאה באשמה, יש בה – מעבר לחיסכון בזמנם של עדים, פרקליטים ובית המשפט – גם אישור, שאיננו שנוי במחלוקת, או מותנה בקביעה עובדתית ומשפטית, של בית המשפט, כי העבירה נעברה. ובמקרה נשוא התיק הזה (כפי שציינתי בגזר דינה של רחל לב) היותה חשיבות ציבורית בהודאתה כי המסמכים מזוייפים, כדי להסיר כל צל של חשד מעל האישים ששמם הוכפש ברבים.

זכותו של כל נאשם להתגונן, וזכותו של יחיעם אוחנה בכלל אלה. ודאי שאסור להענישו על שבחר להילחם על חפותו. אך אותה הקלה מסורתית ומקובלת, בעונשו של מי שמודה בתחילת הדרך – איננה מגיעה לו.

ודאי שכך, כשהוא ממשיך לטעון – גם היום – שהמסמכים אוטנטיים (למרות שחוות הדעת של מז"פ, המעידות על היותם מזוייפים, התקבלו בהסכמה, כראיה, על ידי סניגורו).

ואשר להערתו של מר פלדמן בדבר זיכויו של הנאשם מסעיפים אחדים – אין צורך לומר, שקל היה להגיע להסדר טיעון שישקף אותה תוצאה, או אולי אף מיטיבה ממנה; ובכך לזכות להקלה בעונש.

היתה זו בחירתו הברורה של הנאשם, ועליו לשאת בתוצאות.

9. לא זאת, אף זאת: אין צריך לומר, ששונה עונשו של מי שלא נאמר עליו כי יש לו עבר פלילי, לבין מי שהוא עבריין – על פי הגדרה – וצבר יותר מ-40 עבירות, כמו הנאשם, ובתוכן עבירות אלימות, עבירות כנגד רכוש, החזקת נשק שלא כדין ומירמה בנסיבות מחמירות (עבירה מסוג העבירות בהן הורשע על ידי), וכבר ישב מאחורי סורג ובריח, גם אם ברוב המקרים הקלו עמו השופטים ונמנעו מכליאה של ממש.

אשר למחלתו – יש בה, לדעתי, כדי להקל בדינו; משום שישיבה בכלא של מי שנזקק לטיפול רפואי, וגם רוחו נכאה – קשה הרבה יותר, מאשר לאדם בריא.

עם זאת – לא הייתי אומר שנענש בידי שמיים בעניין מחלתו (ולא אפרט משום אותו חיסיון שנתבקש והסכמתי לו), אלא בעיקר מידיו-שלו. גם לא שוכנעתי כי לא יוכל לקבל בכלא טיפול רפואי, כפי הניתן לחולים מסוגו ואף קשים יותר. חולי, כשלעצמו – איננו מונע הטלת מאסר, והדבר ידוע מימים ימימה:

"הלכה פסוקה היא, כי מצב בריאותו של עבריין אינו יכול לשמש לו, בדרך כלל, תריס ומגן בפני הטלת מאסר ממש... לא נראה, כי המשיב זקוק לטיפול רפואי שבשום פנים ואופן אי אפשר להשיגו במסגרת בית-הסוהר" (ע"פ 204/66 מ"י נ' דב מיליקובסקי, פ"ד כ(3) 276).

הקלה בתקופת המאסר – כן, כיוון שמדובר במחלה קשה, שיש עימה סיכון להסתבכויות. אולם הימנעות מהטלת מאסר – לא.

10. גם הזמן שעבר, מאז בוצעו העבירות, ועד היום (ובמפורש אינני עושה שימוש במונח "עינוי דין", כיוון שאיננו מתאים לתיק זה) – עושה את שלו, ותורם להקלה בדין.

וכשאני עושה שימוש בכלל הנקוט על ידינו, שלא להטיל על נאשם עונשים מצטברים בגין כל העבירות, אלא את העונש הגבוה שבצידה של העבירה החמורה ביותר, בה הורשע (חמש שנות מאסר);

ונותן משקל נכבד לחומרתן של העבירות, על פי אופיין בכלל, ועל פי הנזק שגרמו למרקם החברתי בפרט; ומביא בחשבון את עברו הפלילי המכביד של הנאשם;

ומנגד – מתחשב בעונש שקיבלה שותפתו של הנאשם לתיק; במחלתו, ובזמן שחלף –

אני רואה להטיל עליו עונש מאסר של 4 שנים; מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל (בניכוי 29 ימים בהם שהה במעצר), ושנה וחצי על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מן הכלא, שלא יעבור עבירה כלשהי על פי סימנים א' ו-ב' לפרק ט' של חוק העונשין, וסימנים ו' ו-ז' לפרק י"א של החוק, לרבות ניסיון, סיוע או שידול לעבור עבירות כאלה.

זכות ערעור בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן והודע בפומבי, בנוכחות התביעה, הנאשם וההגנה, היום, 1/9/04.

שלי טימן, שופט