בתי המשפט
|
|
|||
|
בש
020610/05 |
בית משפט
מחוזי באר שבע |
||
|
בתיק
עיקרי: פח 001034/05 |
|||
|
21/08/2005 |
|
כב'
השופט ח. עמר |
בפני: |
|
|
בעניין: |
||
|
ע"י ב"כ -
עוה"ד |
|
||
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
|
||
|
ע"י ב"כ - עוה"ד |
|
||
1. זוהי
בקשה של המשיב לעיון חוזר בהחלטתי (בתיק זה) מיום 26.5.05,
בה נעתרתי לבקשת המבקשת, והוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, על פי כתב האישום
שהוגש נגדו בבית משפט זה (בתיק פ"ח 1034/05) ואשר בו מיוחסות לו העבירות
הבאות: מספר עבירות מעשה סדום; מספר לא מוגדר של עבירות
מעשה מגונה; עוד שלוש עבירות מעשה סדום; ושתי עבירות ניסיון למעשה סדום.
(להלן:"החלטת המעצר")
נסיבות
ביצוע העבירות – כנטען בכתב האישום – פורטו בהרחבה בהחלטת המעצר, ולא נשוב עליהן;
ורק נזכיר, כי המדובר הוא – כך על פי כתב האישום – במספר רב של עבירות מין שביצע
המשיב (שהינו, כיום בן-20) במהלך השנה שלפני מעצרו בקשר עימהן, כלפי ועם שני
קטינים, שאחד מהם היה אך בן-11 שנים ומספר חודשים; והשני, היה בן-15 שנים.
2. בהחלטת
המעצר נקבע – לאחר עיון בכל חומר החקירה – כי מצויות בידי המשיבה ראיות לכאורה
לביסוס כלל העבירות המיוחסות למשיב; וכי, קיימת, ללא ספק, עילה למעצרו של המשיב,
והיא זו הנעוצה – וזאת, בעיקר – בסיכון הנשקף הימנו לשלומם ולביטחונם של קטינים,
ולהישנות התנהגות פוגענית מצידו של המשיב, כפי שהביע זאת גם שירות המבחן בתסקיר
המעצר (מיום 18.5.05) שהוגש עובר להחלטה האמורה.
ובאשר
לחלופת המעצר – כך הוספתי וכתבתי בהחלטת מעצר זו – הרי, שאף לא היה מקום, למעשה,
להידרש לשאלה זו, באותו שלב. וזאת, משעל כל פנים, לא היתה בנמצא ולא הוצעה חלופת
מעצר ראויה, ההולמת את מהות העבירות ואת רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, היינו – וכפי ששירות
המבחן הביע דעתו בתסקיר המעצר הנ"ל, "מסגרת טיפולית סגורה, בעלת
גבולות ברורים ביותר, וללא נוכחות ילדים". באותו תסקיר מעצר גם הבהיר
שירות המבחן, כי בכוונתו "לבחון אפשרות שילוב המשיב בהוסטל לטיפול בעברייני
מין", שאמור להיפתח, בחסות שירות המבחן, בעוד כחודשיים מאז (היינו, בחדש
7/05, לערך).
לפיכך,
הוריתי בהחלטה האמורה על מעצר המשיב, כאמור. אך, הוספתי וקבעתי בה, כי פתוחה בפניו
הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר, אם ולכשתימצא חלופת מעצר נאותה והולמת, וכאמור לעיל.
3. ואכן – ובהתבסס, בעיקרם של דברים, על תוצאות איבחון פסיכיאטרי מעמיק (ראה חוו"ד פסיכיאטרית מיום 10.7.05) ובדיקות נוספות שנערכו למשיב, לאחר מתן החלטת המעצר, ותוך שהוא שוהה בתנאי מעצר, במחלקה המשפטית במרכז לבריאות הנפש – הגיש שירות המבחן שני תסקירים עדכניים נוספים (מיום 13.7.05 ומיום 4.8.05) ובאמצעותם יזם, למעשה, בקשה זו לעיון חוזר, אשר לדיון בה (מיום 8.8.05) אף טרחה קצינת המבחן (גב' אוסטונבסקי) להתייצב וליטול חלק פעיל בו.
בתסקירים
אלו ראה שירות המבחן להדגיש, כי קיימת סכנה ממשית מצד המשיב לפגיעה עצמית,
בתנאי מעצר; "ולכן, עולה עדיפות רבה לשיחרורו ממעצר לחלופה"; ולשם כך,
נבנתה עבור המשיב תוכנית טיפולית אמבולטורית, במסגרת חלופת מעצר בבית דודתו
(בקריית חיים), ואשר נועדה ליתן "מענה מתאים לרמת הסיכון להישנות התנהגות
פוגענית". זאת – כך נמסר על ידי שירות המבחן, ובהתבסס על תוצאות הבדיקות
שנערכו - משהמשיב אובחן כמי שאינו
סובל מפדופיליה ואינו סובל מהפרעת אישיות אנטי- סוציאלית; אך הוא זקוק לנטילת
זריקות ("דקהפפטיל") שנועדו להורדת הדחף המיני, וזאת, למשך תקופה של
שנתיים, ובתדירות של אחת לחודש, וכי הוא נמצא מתאים לטיפול תרופתי זה.
להערכת
שירות המבחן, עתה, טיפול תרופתי ממושך זה, בתנאי מעצר בית, ובשילוב עם טיפול
קבוצתי ופרטני במסגרת שירות המבחן בחיפה, אשר יחל "לאחר החגים" – יש בו
"כדי לתת מענה פסיכוסוציאלי מערכתי למורכבות בעיותיו של המשיב"; וניתן
יהא, באמצעותו, להגיע "לשיקום טוב במקרה זה".
לפיכך,
ממליץ עתה שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, כאמור, בביתה של דודתו
הנ"ל ותחת פיקוחם, לסירוגין, של זו ושל בנה (איוואן) שהינו בן-23 ומתגורר
עימה; וזאת, משהשניים עובדים במשמרות, אך יתאימו את שעות עבודתם, באופן שתמיד יהא
אחד מהם צמוד למשיב ויפקח עליו; ותוך התחייבות הדודה להתלוות אל המשיב לאותו טיפול
תרופתי חודשי (הניתן בירושלים) ולאותם מפגשים קבוצתיים בשירות המבחן.
השיחרור
לחלופה האמורה – כך מומלץ – יתבצע רק לאחר תחילת הטיפול התרופתי, כאמור.
ב"כ
המבקשת הביעה התנגדות לבקשה זו, ולהמלצת שירות המבחן.
4. לאחר
שעיינתי, שוב ושוב, בתסקירים האחרונים האמורים ובחווה"ד הפסיכיאטרית ושקלתי
את טיעוני הצדדים ואת דבריה המפורטים של קצינת המבחן, על פה, במהלך הדיון בפני –
הרי שלא שוכנעתי, כי יש בחלופה האמורה והמוצעת עתה, כדי ליתן מענה הולם לסיכון
המובהק הנשקף מהמשיב לשלום הציבור; ולקטינים – בפרט. ועם כל הכבוד שאני רוחש
לגורמים המקצועיים ולקצינת המבחן – שעל דבריהם מבקשת היא להתבסס ולהוסיף עוד כהנה
וכהנה מדידה – קשה לראות, לכאורה,
כיצד זה, ותוך פרק זמן קצר יחסית, השתנתה ההערכה והאבחנה באורח כה מהותי, היינו,
מהערכה בדבר סיכון גבוה ביותר
להישנות מעשים דומים מצד המשיב, ובאופן המצריך ל"מסגרת טיפולית סגורה",
ועד להערכה בדבר ההפחתה המשמעותית ביותר באותה רמת סיכון; וגם אם הדבר נעוץ באותו
טיפול תרופתי, שלא רק שעדיין לא הוחל בו, אלא גם טרם נבחנה מידת השפעתו ויעילותה.
ראוי להזכיר, כי אחד משני קורבנותיו של המשיב היה הקטין בן ה – 11, אשר בצל
קורת-גג הוריו חסה המשיב, ותוך ניצול האמון שניתן בו והחסד שנטו אלה אליו, וניצול
זמינותו של קרבן זה. לכן – וגם אם אצא מהנחה שהמשיב אינו לוקה בפדופיליה, דווקא –
הרי מעשיו, לכאורה, הוכיחו; וקשה, איפוא, להמעיט בחומרת הסיכון שבהישנות התנהגות
דומה כלפי קטין שיזדמן לבית שבו מוצעת חלופת המעצר, או לסביבתו, שבה מתגוררים
ילדים קטינים, כפי שמסרה גם הדודה בדיון בפני.
מכל מקום –
ועם כל הכבוד להתרשמות שירות המבחן – ביקשתי אף אנוכי לתהות על קנקנה של אותה
דודה. אלא שרחוק הייתי אנוכי מלהתרשם ממידת הנכונות (או, לפחות, ממידת היכולת) של
אותה דודה לעמוד בהתחייבויות שהיא מבקשת ליטול על עצמה. כפי שעולה גם מהתסקיר
האחרון, הרי שדודה זו הביעה נכונות להחזיק את המשיב בביתה רק למשך התקופה שעד הגעת
הוריו של זה ארצה; ומאחר, וכפי שנמסר לה, מדובר בתקופה קצרה ביותר, הרי שאין ספק,
כי על פי רמת ציפיותיה מוכנה היא להתמודד עם כל אי הנוחות הכרוכה בדבר, אך לפרק
זמן קצר מאוד. משכך, ומאחר ואין לדעת כמה זמן יתמשך הדיון בתיק העיקרי, ואימתי ואם
יגיעו הורי המשיב ארצה, ואם יימצאו כשירים וראויים לשמש גורם מפקח במסגרת חלופת
מעצר – הרי שלא נראה לי ולא התרשמתי, בלשון המעטה, כי נלהבת היא או מסוגלת היא
לעמוד בהתחייבויות הכרוכות בפיקוחה על המשיב, החזקתו בביתה וליוויו לטיפולים ולמפגשים;
ובמיוחד משהיא עובדת, ובמשמרות.
כן, לא
למותר לציין, כי בנה של זו (איוואן) – אשר עליו סומכת היא, כמי שישמש מפקח על
המשיב, במקומה, בשעות עבודתה (וכך
גם מוצע) – כלל לא טרח להתייצב בביהמ"ש, כדי שניתן יהא לתהות על קנקנו ולעמוד
על מידת נכונותו או מסוגלותו לכך; ובמיוחד, משכפי העולה מהתסקיר האחרון, ביקש גם
להגביל את מחוייבותו אך ורק לצורך השגחה על המשיב, ולא לשום מטרה אחרת, קרי,
התלוות אל המשיב לאותם טיפולים או מפגשים – כך שאין נראה מי יעשה זאת, אם הדבר יהא
נבצר מהדודה לעשותו, מסיבה זו או אחרת.
5. במצב זה של דברים, עדיין סבורני, כי – ולפחות בשלב זה – מן הראוי שחלופת המעצר תהא באותה מתכנת שעליה המליץ שירות המבחן מלכתחילה, היינו, "מסגרת טיפולית סגורה, בעלת גבולות ברורים ביותר, וללא נוכחות ילדים"; ורק לאחר פרק זמן סביר – שבמהלכו גם ייבחן אופן תיפקודו של המשיב, ובשילוב עם אותו טיפול תרופתי – ניתן יהא לשוב ולשקול אפשרות לחלופת מעצר, במתכנת המוצעת עתה.
6. לאור
האמור לעיל – ולפחות, לזו העת -
איני רואה מנוס מלדחות בקשה זו
לעיון חוזר, וכך אני מחליט; ובכפוף, כמובן, לאפשרות לשוב ולפנות בבקשה נוספת לעיון
חוזר, בהימצא חלופת מעצר ראוייה ונאותה, כאמור לעיל.
בשולי החלטה זו, רואה אני להפנות תשומת לב כל הגורמים
הנוגעים בדבר בשב"ס, לעניין מצבו הנפשי של המשיב, ולהתרשמות בדבר סכנת פגיעה
עצמית; ויש, על כן, לעשות כל הדרוש כדי להחזיק את המשיב בתנאים מתאימים ולהעניק לו
את כל הטיפול הדרוש.
ניתנה היום ט"ז באב,
תשס"ה (21 באוגוסט 2005) במעמד הצדדים.
|
ח. עמר – שופט |
020610/05בש
055 נורית זורנו