7

בתי המשפט

בש 020461/05		בית משפט מחוזי באר שבע
30/06/2005	תאריך:	כבוד השופטת, רחל ברקאי	בפני:

	מאהר גרבוע		בעניין:
המבקש	ג. קראוס ורות לוין	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	מדינת ישראל
המשיבה	שיפר	ע"י ב"כ עו"ד

החלטה

1. זהו ערר על החלטת כב' בית המשפט השלום באילת (כב' השופטת דפנה בלטמן-קדראי) בבש 1339/05 מיום 30.3.05, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת. במסגרת ערר זה טוען העורר כי יש לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על שחרורו של העורר לאלתר.

2. ביום 17.2.05 הוגש כתב אישום כנגד העורר המייחס לו עבירה של איומים ונסיון להטרדת עד כלפי המתלוננת, חברתו לחיים דאז. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בדיון בבקשת המעצר הוחלט כי העורר ישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת ושירות המבחן נדרש ליתן תסקיר בעניינו. בין לבין התברר כי לא בוצעה הקראה של כתב האישום לעורר, בתוך 30 יום מיום הגשת כתב האישום ובית משפט הורה על שחרורו של העורר בשל תקלה טכנית זו.

ביום 24.3.05 הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט קמא בדבר שחרור העורר ובית המשפט המחוזי הותיר את החלטת השחרור על כנה תוך הכבדה בתנאי השחרור.

3. לאחר הדברים בוצעה הקראה של כתב האישום לעורר וכן הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית בדבר מצבו הנפשי של העורר. לאור תוכנה של חוות הדעת הפסיכיאטרית, הגישה המדינה בקשה חדשה לעצור את העורר עד תום ההליכים ובית משפט קמא הורה כאמור על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת. החלטה זו הינה נשוא ערר זה.

4. בית משפט קמא, בהחלטתו המנומקת, קבע כי הגם שהעורר לא הפר את תנאי השחרור, באותם ימים בודדים בהם היה משוחרר, ואף התייצב לדיונים אשר נקבעו בעניינו, יש להורות על מעצרו של העורר וזאת לנוכח מידת המסוכנות הנשקפת ממנו כפי שנלמד לכאורה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר היוותה נסיבה חדשה. בית משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת וכן הורה על קבלת תסקיר שירות מבחן אשר יבחן את חלופת המעצר, שהיתה קיימת ערב מעצרו, וכן יבחן אפשרות מתן עזרה טיפולית לעורר. בהתאם הורה על דחיית הדיון ליום 13.4.05.

5. טען ב"כ העורר כי שגה בית משפט קמא כאשר ביסס את החלטתו על חוות הדעת הפסיכיאטרית ולמד ממנה על מסוכנות, אשר בפועל הוכחה כי איננה קיימת, לנוכח העובדה שהעורר נמצא משוחרר ימים ארוכים ולא הפר את תנאי השחרור. טען ב"כ העורר כי חלופת המעצר יש בה כדי להסיר כל מסוכנות מצד העורר, באם קיימת.

6. מאידך טען ב"כ המדינה כי חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של העורר מלמדת על חוסר יכולתו של העורר לשלוט במעשיו, כתוצאה מלחץ פנימי בלתי נשלט, וכן מצביעה חוות הדעת הפסיכיאטרית על חוסר יכולת לבצע בדיקות מסויימות בשל הגזמתו בתשובותיו באופן הגורם לאי אמינות הבדיקות. בנסיבות אלו טען ב"כ העורר כי נכון עשה בית משפט קמא כשראה בחוות דעת זו נסיבה חדשה אשר יש בה כדי להוות עילה למעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת.

7. לאחר שעיינתי בהחלטתו של בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים, סבורתני כי החלטתו של בית משפט קמא מאוזנת ונכונה ואין להתערב בה. בית משפט שקל נכונה את מגוון השיקולים העומדים על הפרק; התחשב בעובדה כי העורר הובא בפניו כשהוא משוחרר וכי לא הפר את תנאי השחרור ומנגד בחן את מסוכנותו של העורר כפי שהיא נלמדת לכאורה מחוות הדעת הפסיכיאטרית, אשר הונחה לראשונה בפניו בבקר הדיון. חוות הדעת מלמדת על התנהגות אובססיבית של העורר ועל חוסר שליטה במעשיו המלמדת על סכנה לכאורה למתלוננת ולבני משפחתה. נכון עשה בית משפט קמא כשנתן את המשקל הראוי למסוכנות הנלמדת מחוות הדעת הפסיכיאטרית, מסוכנות שיש לבחון ביסודיות.

בית המשפט איזן נכונה את מכלול השיקולים כשהורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת ונכון עשה שנתן משקל לממצאי כשהורה לשירות המבחן לבחון את הדברים בצורה יסודית בהתחשב בחלופת המעצר, אשר לכאורה הוכיחה את עצמה מספר ימים מאז שוחרר ועד שנעצר בשנית, כמו גם לבחון אפשרות של מתן טיפול לעורר באופן שיאיין את המסוכנות מצידו.

8. לאור כל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להתערב בקביעתו של בית משפט קמא והערר נדחה.

ניתנה היום כ"ה ב אדר ב, תשס"ה (5 באפריל 2005) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

רחל ברקאי, שופטת

020461/05בש 055 בת-שבע