13

בתי המשפט

בש 020071/04		בית משפט מחוזי באר שבע
בתיק עיקרי: פח 000906/04
03/02/2004	תאריך:	כבוד השופטת: שרה דברת	בפני:

המבקשת	מדינת ישראל	בעניין:
	נגד
המשיב	חייט חיים

החלטה

1. נגד המשיב, הנשוי למתלוננת ולהם שלושה ילדים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת בת זוג, עבירה לפי סעיף 374 +382(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, בכך שבחודשים אוקטובר-נובמבר 2002 הסיע המתלוננת למקום עבודתה בקיבוץ אורים ברכבם. במהלך הנסיעה, התפתח ביניהם ויכוח, המתלוננת פתחה הדלת על מנת לצאת והמשיב תקף אותה בכך שתפס המתלוננת בשערה ובידו השניה מנע את יציאתה מהרכב. המתלוננת הצליחה לצאת מהרכב. בהמשך היום, הגיע המשיב למקום עבודת המתלוננת עם הוריו, אשר צעקו על המתלוננת וקיללו אותה.

המשיב מאשר שהתעורר ויכוח ביניהם במהלך הנסיעה. מכחיש שמשך אותה בשערה, טוען שמאחר ורצתה לקפוץ מהרכב ומהחשש לגורלה אחז בידה כדי למנוע יציאתה במהלך הנסיעה.

מנגד מעידים מנהל המפעל שאסף המתלוננת שהיתה מאד נסערת. האחראית עליה בעבודה סופי טוביהו מעידה שהמשיב הגיע עם שני הוריו למקום עבודת המתלוננת, צעקו עליה וכינו אותה בכינוי גנאי. לא ברור לי מדוע היה על המשיב להגיע למקום עבודת המתלוננת עם הוריו אם כל האירוע התרחש, כדבריו, דהיינו משניסה למנוע מהמתלוננת לצאת מהרכב במהלך הנסיעה.

די בעדות המתלוננת ובמצבה הנפשי בסמוך לאירוע כדי להקים תשתית ראייתית לכאורה כנגד המשיב.

2. אישום נוסף מייחס למשיב נסיון לאינוס, עבירה לפי סעיף 345 (א)(1)+25 לחוק העונשין בכך שבסמוך ליום 5.6.03 הגיע המשיב לחדר השינה בו ישנה המתלוננת, נכנס למיטה והחל ללטפה. המתלוננת אמרה שאינה מעוניינת בקיום יחסי מין, אולם המשיב נשכב עליה בכח במטרה לקיים עימה יחסי מין. המתלוננת הדפה המשיב מעליה וברחה לחדר הילדים. המשיב בעקבותיה, אך משהתעורר אחד הילדים והמשיב ניגש אליו, ברחה המתלוננת לחדר השינה ונעלה הדלת אחריה. המשיב מכחיש המעשה המיוחס לו וטוען לעלילה, אך לצורך קיומן של ראיות לכאורה די בעדותה של המתלוננת לענין זה.

3. אישום שלישי מייחס למשיב עבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, בכך שביום 19.5.03 פנה לרופא המטפל של המתלוננת בקופת חולים וביקש ממנו מרשם לכדורי הרגעה, קלונקס עבור המתלוננת, תוך שהוא טוען שנשלח על ידי המתלוננת ושהכדורים נחוצים לה. הרופא מסר למשיב המרשם לכדורי הרגעה והמשיב צירף המירשם לתביעת הגירושין שהגיש נגד המתלוננת ביום 27.5.03 לבית הדין הרבני בבאר-שבע כדי להוכיח שאינה יציבה נפשית ואינה ראויה לטפל בילדים. המשיב בעדותו מאשר קבלת המירשם וטוען שרצה להוכיח בבית הדין שהמתלוננת אינה שפויה (עדותו מיום 9.6.03 בפ.א. 4165/03).

4. אישום רביעי מייחס למשיב 4 עבירות אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, בכך שבמהלך שנת 2003 בארבע הזדמנויות בעל המתלוננת בניגוד לרצונה. באישום זה מתוארים בפירוט שני מקרים, האחד אירע בשעת אחר הצהריים בשעה 17:00 שעה שהרים המתלוננת, שהיתה בחדר אמבטיה ונשאה לעבר חדר השינה. המתלוננת סברה שהמשיב חומד לו לצון, ביקשה כי ירפה ממנה. הוא הניחה על המיטה, תפס ידיה מאחורי ראשה, פשט מכנסיה ותחתוניה ובעל אותה, למרות שצעקה והבהירה לו שאינה מעוניינת בקיום יחסי מין עימו.

אירוע נוסף התרחש בשעות הערב בסלון, כאשר המשיב בעל אותה בניגוד להסכמתה ולמרות נסיונותיה להדוף אותו מעליה.

המשיב מכחיש עבירת האינוס וטוען שלא ביצע המעשים המיוחסים לו, שמדובר בעלילה על רקע ההליכים המתנהלים בין הצדדים בבית הדין הרבני ובבית המשפט לעניני משפחה והמתלוננת פועלת על פי עצת עורך הדין. הא ראיה לכך שביום 27.5.03 הגיש תביעת גירושין כנגד המתלוננת בבית הדין הרבני האזורי וביום 9.6.03 ללא כל הסבר, הוגשה תלונתה של המתלוננת, המתייחסת לשלושת האישומים הראשונים. למחרת היום הוגשה בקשה לצו הגנה שניתן בסופו של דבר לשלושה חודשים בהסכמת המשיב, אלא שלמרות צו ההגנה ביולי 2003, נסעה המתלוננת עם המשיב וילדיה לחופשה בים המלח.

המתלוננת בעדותה מציינת שאין היא זוכרת אם נאנסה שלוש או ארבע פעמים, אך כתב האישום מייחס למשיב ארבעה מקרי אונס. עוד נטען על ידי המשיב שמדובר בעדות כבושה, ללא כל הסבר הגיוני, שכן ההסבר שניתן על יד המתלוננת, לפיה לא רצתה לפגוע בילדיה אינו סביר, מכיוון שכבר ביום 9.6.03 הגישה תלונה במשטרה, ושם התלוננה על נסיון לאונס. אין גם הסבר מדוע הגישה תלונה דווקא ביום 10.1.04, לאור דין ודברים לא רלוונטי שהתפתח בינה לבין המשיב. משכך משתמשת המתלוננת בתלונתה כנשק כנגד המשיב, על מנת לזכות ביתרונות בהליכים המתנהלים ביניהם בערכאות השונות.

עוד נטען כי בכל ההליכים בבית הדין אף שהוכרזה כמורדת, לא טענה המתלוננת שנאנסה על ידי המשיב. אלא שהדיון אליו מכוונת ב"כ המשיב נערך ביום 17.9.03 ומעשי האינוס באישום זה ארעו, לעדות המתלוננת, מאוחר יותר, שכן מעידה שהם ארעו בחודשיים האחרונים ומשהתלונה הוגשה ביום 10.1.04, ארעו מעשים אלה לאחר הדיון בבית הדין. יחד עם זאת, תמוה קמעא שהטענות לגבי הנסיונות לאונס לא עלו בבית הדין בדיון על הכרזתה כמורדת ובדיון זה אף ציינה שהם מקיימים ביניהם חיי אישות מבלי להזכיר כלל את נסיונות האונס.

5. מנגד מסבירה המתלוננת שכבשה עדותה מאחר שנזקקה לאזור אומץ להגשת התלונה וההליך המתלווה ונחלשה נפשית. לילדיה קשה והם מפנים כלפיה כעס על כי המשיב אינו בבית. תמיכה לעדותה של המתלוננת בעדותה של אחותה אילנית חדד המעידה שהמתלוננת סיפרה לה על מעשי האונס של המשיב, והיא אף שוחחה עימו בענין.

המשיב מאשר ששוחח בטלפון לפני כחודשיים עם אחותה של המתלוננת, אילנית חדד, אך טוען שכל שנאמר בשיחה זו על ידי אילנית שנוכחותו מפריעה למתלוננת ובעצם ההודאה ששוחח עם אילנית, תמיכה בעדותה.

גם חברתה של המתלוננת, אתי אלגזר, מעידה שהמתלוננת סיפרה לה על מעשי האונס של המשיב ושתיהן מעידות שהיה זה טרם הגשת התלונה וכך גם העיד בן דודה של המתלוננת, יוסף חדד.

די בעדותה של המתלוננת, בעדות חברתה אתי אלגזר ואחותה אילנית חדד כדי להקים תשתית ראייתית לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב. העובדה שהמתלוננת לא סיפרה בבית הדין על נסיונות האינוס אכן תמוהה אך אין בה כדי לגרום לכירסום של ממש בראיות התביעה.

6. אישום חמישי מייחס למשיב עבירה של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק הנ"ל, בכך שאיים על המתלוננת משאמר לה שישרוף אותה ויגמור חייה וזאת על מנת להפחידה ולהטיל מורא עליה כאשר חלק מהאיומים בוצעו בנוכחות הילדים.

ביום 6.1.04 התעורר ויכוח בין המתלוננת למשיב, משחזרה המתלוננת עם בנה מביקור אצל נוירולוג, ביקור לו התנגד המשיב, ובמהלך הוויכוח איים המשיב על המתלוננת באומרו שהיא חולת נפש וכי יקח אותה לפסיכיאטר שיזריק לה רטאלין וזאת במטרה להפחידה.

המשיב מכחיש המיוחס לו וטוען שהתנגד שתיקח הבן לנוירולוג. העירה אותו משינה, וסיפרה לו כי הבן יזקק לכדורי הרגעה מסוג רטאלין. אמר לה שאם הילד יזקק לטיפול כזה, ידאג שיקחו אותה לבדיקה מכיוון שהיא לא יציבה ומעורערת בנפשה והיא זו שתקבל רטאלין (עדות מיום 13.1.04).

7. די בעדות המתלוננת ובעדות להן סיפרה מעשי האונס של המשיב עוד טרם הגשת התלונה במשטרה ובסמוך לביצוע המעשים כדי להקים תשתית ראייתית לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב.

מעשיו של המשיב מקימים גם עילה למעצר.

יש לבחון אם קיימת חלופת מעצר. לשם כך התבקש תסקיר מעצר המפרט את תפקודו הנורמטיבי החיובי של המשיב כשהוא מחוץ למסגרת המשפחתית. מנגד מציין שירות המבחן כי למשיב צורך עז בהשגת תחושת כח ושליטה על הסובבים אותו והתרשמות זו עולה גם בקנה אחד עם תחושתה של המתלוננת שהמשיב מנסה לשלוט בה.

שירות המבחן התקשה להעריך את מסוכנותו של המשיב כלפי אשתו והציע חלופת מעצר באילת על מנת להרחיק המשיב מהמתלוננת.

מדובר במשיב ללא עבר פלילי, אשר כל המעשים המיוחסים לו נובעים ממערכת יחסיו עם המתלוננת עימה מצוי הוא בהליכי גירושין. המשיב אינו מסוכן לכולי עלמא, אלא רק למתלוננת ורק כשהוא שוהה עימה לבד.

בנסיבות אלה, נראה לי כי חלופת המעצר המוצעת באילת יהא בה כדי להשיג את מטרת המעצר ולהגן על המתלוננת ומשהתרשם מהערבים המוצעים שיהא בהם כדי לתחום גבולות למשיב.

לפיכך אני מורה על שיחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן:

המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתם של רמה ואמיר לוי ברח' צנונית 3/8 באילת כאשר כל העת רמה או אמיר לוי ישגיחו על המשיב בביתם.

תיחתם ערבות עצמית וצד ג' של רמה ואמיר לוי על סך 50,000 ₪ כל אחת.

הפקדה במזומן או ערבות בנקאית צמודה בסך של 15,000 ₪.

המשיב לא יצור קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננת.

8. בשולי הדברים ברצוני להעיר שב"כ המשיב הציגה בפני תיק עם המלצות של גורמים שונים ביניהם "מכתב המלצה" שנכתב על ידי הגננת של ילדיו, הגברת שדה תרצה, ביום 18.1.04, כשנאמר לי שמכתב זה בא ביוזמת הגננת. במועד זה המשיב כבר היה עצור ולא ברור לי מה מצאה הגננת לכתוב מכתבי המלצה "מיוזמתה" ולהתערב בהליך לא לה.

על המבקשת, אם תמצא לנכון, להעביר ענין זה לטיפול משרד החינוך.

ניתנה היום יא' בשבט, תשס"ד (3 בפברואר 2004) במעמד ב"כ המבקשת עו"ד פיינר , המשיב בעצמו וב"כ עו"ד ויקטור אוזן ממשרד עו"ד אסתר בר ציון.

שרה דברת - שופטת

020071/04בש 055 נורית זורנו