|
1 |
בתי
המשפט
|
|
|||
|
בשא016044/05 |
בית משפט מחוזי חיפה |
||
|
|
|||
|
22/11/2005 |
תאריך |
כב' השופט י. אלרון |
בפני |
|
המבקשת |
בעניין: |
|
|
|
נ ג ד |
|
|
המשיבה |
|
|
מטעם המבקשת –
עו"ד ע. יוספזון המשיבה בעצמה |
נוכחים: |
פרוטוקול
זה הוכן בבית החולים בני ציון ובנוסף למשיבה ולעו"ד יוספזון נכחה הגב' ורדה
וילנר - עובדת סוציאלית בבית החולים בני ציון.
פונה
למשיבה ומסביר לה את מהות הבקשה הדחופה למתן הוראות.
המשיבה
מה אני
יכולה להגיד, אין לי ברירה.
אני רוצה
לראות איך הם יכולים לעשות משהו בכוח, אני לא רוצה לקבל טיפול.
מה את רוצה
בסופו של דבר נטליה?
המשיבה:
בינתיים
אני לא רוצה לקבל טיפול דיאליזה.
הגב' וילנר
האם את
יודעת מה המשמעות של אי קבלת דיאליזה?
יש לרופאים
דרך לעזור לי בתרופות ואז אולי המזל שלי יהיה פחות קשה.
הגב' וילנר
מה עם
האינסולין?
המשיבה
כשיצאתי
מהבית לא ידעתי שאני אהיה בבית חולים ולכן לא לקחתי חומר. אם יבואו לקחת אותי
לדיאליזה אני אגיד לא. צריך
לאפשר לי לעשות מה שטוב בשבילי.
עו"ד
יוספזון
אני חוזר
על הבקשה.
עו"ד
יוספזון פונה למשיבה:
אני מבין
שאת רוצה ללכת הביתה.
המשיבה
כן, אני
לא, לא יכולה ללכת.
עו"ד
יוספזון
מה יהיה עם
הדיאליזה.
המשיבה
אני לא
אקבל דיאליזה. אני לא יכולה לקבל דיאליזה.
עו"ד
יוסיפזון
מה אם בית
החולים ישלח אמבולנס לתת לך טיפול.
המשיבה
אני לא
רוצה דיאליזה. אני כבר סבלתי שנה ואני לא מרגישה טוב והחיים שלי לא יותר טוב
והחלטתי להפסיק את זה.
השופט
אלרון
פונה למשיבה
ושואל אם היא מעוניינת להוסיף דבר?
המשיבה
אם החלטת
כבר אז בשביל מה כל הדיבורים אני רציתי עורך דין שיכתוב בקשה שאני לא אקבל טיפול
אבל אתם עשיתם בדיוק ההיפך.
השופט
אלרון
האם את
מוכנה לקבל את הטיפול?
המשיבה
אני לא
רוצה לקבל את הטיפול.
ב"כ
המבקשת
אני חוזר
על בקשתי. אני מבקש מבית המשפט ליתן הוראה בדבר מתן טיפול רפואי הן בנוגע לטיפול
הדיאליזה והן לגבי טיפול האינסולין וכל טיפול אחר אשר עלול למנוע סכנה לחייה של
המשיבה.
עניינה
של החלטה זו "בקשה דחופה למתן הוראות" בהתאם לסעיף 24(ג) לחוק
זכויות החולה התשנ"ו 1996, למתן הוראות באשר להמשך טיפול רפואי למשיבה
(להלן: "הבקשה").
בנימוקי
הבקשה, ציין ב"כ המבקשת כי המשיבה בת 26 אשר הופנתה לחדר מיון
מיחידת הדיאליזה לאחר שאובחן אצלה "סיווג של קרסול שמאל" וכן כי
המשיבה סובלת ממחלת סכרת קשה עם ליקוי קשה בראיה ואי ספיקת כליות הדורשת טיפול
קבוע בדיאליזה.
עוד
ציין בבקשה כי המשיבה סרבה לקבל טיפול וכל רצונה להשתחרר לביתה.
זאת
ועוד, על פי הנטען, מצב זה של אי קבלת טיפול באמצעות דיאליזה מהווה סכנה חמורה
עבור המשיבה וזאת לנוכח העובדה כי ללא קבלת טיפול הדיאליזה, קיים חשש ממשי לחייה
והיא עלולה למות תוך 3 עד 7 ימים.
לבקשה
צורפו מכתבו של ד"ר מיכאל קפקה מנהל חדר המיון אצל המבקשת, ד"ר א. בני
מנהלת היחידה הפסיכיאטרית אצל המבקשת ומכתב של הגב' ברקן ענת עובדת סוציאלית במח'
דיאליזה אשר היתה בקשר טיפולים עם המשיבה במסגרת המבקשת.
מפאת
הדחיפות שמצאתי בבקשה, החלטתי לשמוע את תגובת המשיבה, ולצורך כך, ביקרתי אצלה
במיטת חוליה במח' פנימית א' של בית החולים בני ציון.
המשיבה
עמדה על דעתה ועל סרובה שלא לקבל טיפול רפואי כלשהו, למרות שהיא מודעת לסכנה של אי
קבלת טיפול רפואי (טיפול בדיאליזה ואינסולין).
לאחר ששמעתי את המשיבה, ב"כ
המבקשת והדו-שיח שניהלה העובדת הסוציאלית של בית החולים ועיינתי במסמכים הנלווים
שצורפו לבקשה אני מחליט להעתר לבקשה באופן שהיה והמשיבה תהא מצויה בסכנה מיידית
לחייה ינתן לה טיפול רפואי דחוף, במידת האפשר.
בשולי
החלטה זו אני סבור כי מן הראוי ליתן למשיבה סעד בתחום הפסיכולוגי/פסיכיאטרי וכן
התערבות גורמים טיפוליים אחרים, דוגמאת העובדת הסוציאלית לטיפול במסגרת מכלול
בעיותיה, אף מעבר לבעיות הרפואיות הדחופות שבקשה זו נדרשה אליה.
ניתנה
היום כ' בחשון, תשס"ו (21 בנובמבר 2005), שעה 17.50, במעמד ב"כ המבקשת,
המשיבה בעצמה והעובדת הסוציאלית של בית החולים.
|
יוסף
אלרון, שופט |
אתי עטיאס