1

בתי המשפט

פ 008321/04		בית משפט מחוזי באר שבע
20/02/2006	תאריך:	כבוד השופטת רחל ברקאי	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	גרובי רמי
הנאשם

ב"כ המאשימה עו"ד תהילה גלנטה הנאשם ובא כוחו עו"ד אחישר

נוכחים:

גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שהוכרע דינו בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

2. כמפורט בהכרעת הדין, הורשע הנאשם בעבירה זו בנסיבות בהן פגש הנאשם במתלוננת, שהינה עובדת זרה, אזרחית הפיליפינים, בסניף הדואר המרכזי בבאר-שבע ובדרכי מרמה, כשהוא מציג את עצמו בפניה כשוטר, ולאחר מכן באלימות, שדד הוא ממנה את הכספים שהחזיקה ברשותה, סך של 400 דולר ארה"ב, סך של 429 ₪, וכן את דרכונה.

3. התובעת בטיעוניה לעונש הדגישה את המעשים החמורים שביצע הנאשם כלפי תושבת זרה, כשהוא מנצל את חולשתה ותמימותה, בין השאר בשל קשיי השפה וחוסר הבנתה בדרכי השלטון המקומיים. התובעת הדגישה את הטראומה הקשה שנגרמה למתלוננת כשהיא חוזרת ומפנה לעדותה של המתלוננת אשר תארה כיצד הבחינה בנאשם במקרה ברחוב וחששה מן המפגש עמו. בנסיבות אלו, ביקשה התובעת כי בית המשפט ישית על הנאשם עונש מאסר וכן יפעיל מאסר מותנה אשר תלוי ועומד כנגדו וכן ישית עליו חיוב של פיצוי למתלוננת.

4. מאידך, ביקש הסנגור כי בית המשפט לא יחמיר עם הנאשם מקום שזה בחר לנהל את הגנתו. לדבריו, קיבל הנאשם בהכנעה את הכרעת הדין של בית המשפט אולם, מתקשה הוא להביע חרטה או מחילה או לקחת על עצמו אחריות למעשים גם בשלב זה של הליך המשפט. הסנגור הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם. לדבריו מדובר באדם בן 41, יתום מגיל צעיר, אשר מצא עצמו נזרק בין מעונות ויצ"ו כשהוא גדל ללא משפחה תומכת ואוהבת. הסנגור הצביע על העובדה כי הנאשם נמצא בהליכי גירושין מאשתו וכי מדובר באדם המוכר למערכת הפסיכיאטרית מזה שנים רבות, לאור הפרעת אישיות קשה ממנה הוא סובל. בנסיבות אלו, ביקש הסנגור המלומד כי בית המשפט לא יחמיר בדינו של הנאשם ויקל עליו הן בשל נסיבותיו האישיות והן בשל ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל.

5. עוד בטרם נשמעו הטיעונים לעונש עתר הסנגור כי הנאשם ייבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי כדי להסיר כל חשש שמא אין הוא כשיר לעמוד לדין. הגם שנמצאנו, באותה עת, בשלב מתקדם של ההליך הוריתי על בדיקתו של הנאשם על ידי הפסיכיאטר המחוזי. זה נתן את חוות דעתו וציין כי הוא כשיר לעמוד לדין יחד עם זאת ציין כי הנאשם סובל מהפרעה נפשית מורכבת.

6. העבירה, בה הורשע הנאשם, הינה עבירה חמורה המטילה מורא על פני עוברי אורח תמימים, הנחשפים למעשים אלו על ידי עבריינים. כך למדים אנו כי לרוב מבוצעות עבירות אלו כלפי ציבור מבוגרים ובפרט נשים אשר לא אחת מתקשות להתמודד עם האלימות הפיסית המופעלת כלפיהם, בפרט כשזו באה במפתיע באופן המשתק את יכולת תגובתם. על ציבור זה יש להגן בדרך של הטלת ענישה מרתיעה מתוך שאיפה למגר את התופעה או למצער לצמצמה.

7. בנסיבות שבפני, מדובר בנאשם אשר לחובתו הרשעות קודמות רבות, בעבירות רכוש, מרמה, עבירות בנשק ואלימות, הרשעות אותן צבר כבר בהיותו נער בשנת 1979 ועד היום, כ-32 במספר. כנגד הנאשם אף תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהינו בר הפעלה מכוח גזר דין שהושת על הנאשם בת.פ. (בית משפט שלום באר-שבע) 4195/01. נסיבותיו האישיות של הנאשם, עגומות ככל שתהיינה, אין בהן כדי להצדיק את מעשיו. גיליון הרשעותיו מלמד כי אין לנאשם כל מורא גם לא מורא הדין. חומרת יתר יש לייחס לנסיבות דנן בהן עשה הנאשם את המעשים תוך ניצול תמימותה וקשיי השפה של המתלוננת, בהיותה עובדת זרה. אף לאחר מכן, לאחר שהבינה כי אין מבקש הוא את טובתה וביקשה לקבל חזרה לידיה את מסמכיה נקט הוא באלימות כלפיה כשהוא בועט בה ומכה בה.

8. באיזון כל האינטרסים העומדים על הפרק והם גמול ועונש כמו גם הרתעה, אל מול שיקומו של הנאשם, סבורתני כי בנסיבות העניין, גובר אינטרס הציבור והוא השתת ענישה אשר יהא בה כדי להוות גמול ראוי לנאשם כמו גם גורם מרתיע להבא. יחד עם זאת, לא נעלם מעיניי מצבו הנפשי הבעייתי של הנאשם, אשר בגין כך בלבד נכונה אנכי שלא למצות את הדין עמו.

9. לאור כל האמור לעיל, אני משיתה על הנאשם את העושים הבאים:

א. אני מפעילה את המאסר על תנאי בן 6 חודשים אשר הושת על הנאשם בת.פ. 4195/01 בית משפט שלום באר-שבע.

ב. אני משיתה על הנאשם עונש מאסר בן 30 חודשים.

ג. המאסרים הנ"ל ירוצו בחופף ובמצטבר באופן שהנאשם ירצה עונש מאסר בן 33 חודשים החל מיום מעצרו 23.12.04.

ד. מאסר על תנאי ל- 10 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת אלימות או עבירת רכוש תוך 3 שנים מיום שחרורו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ב בשבט, תשס"ו (20 בפברואר 2006) במעמד הצדדים

רחל ברקאי, שופטת

008321/04פ 055 בת-שבע אביגל