1

בתי המשפט

פ 008263/04		בית משפט מחוזי באר שבע
27/09/2005	תאריך:	כבוד השופטת, רחל ברקאי	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	1 . פרץ יעקב 2 . פרץ גולדה
הנאשמים

ב"כ המאשימה עו"ד אלמקייס הנאשם 1 ובא כוחו עו"ד יונס אלגרנאוי הנאשמת 2 ובא כוחה עו"ד נסאר מוסטפא

נוכחים:

גזר דין

1. הנאשם 1 הוא הגרוש של הנאשמת 2 ולהם ילדים משותפים. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בחלק מן העובדות שבכתב אישום בעבירות הבאות: עבירה של ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים (נוסח חדש) התשל"ג- 1973 (להלן:"פקודת הסמים"), עבירה של ניסיון לעסקה אחרת בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) +(ג) לפקודת הסמים, עבירה של עסקה אחרת בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ולגבי הנאשם 1 הרשעה בעבירה נוספת של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים. כתב האישום מיחס לנאשמים עבירות אחרות ונוספות אולם התביעה הסתפקה בהודאה החלקית האמורה וויתרה על זכותה להוכיח את יתר העובדות הנטענות בכתב האישום, והטיעונים לעונש נשמעו בהתאם.

2. כתב האישום מכיל ארבע אישומים ויש לסקור מקרוב את העובדות בהן הודו הנאשמים:

האישום הראשון שבעובדותיו הודו הנאשמים מלמד כי במהלך חודש אוגוסט 2004 נענה הנאשם 1 להצעתו של אדם בשם משה גואטה לבצע עבור אדם אחר המכונה "טל" לבצע בלדרות בסמים. טל הציע לנאשם לבצע עבורו העברת סמים ובין השאר העברת סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 6 ק"ג, בתמורה לתשלום. הנאשם פנה אל הנאשמת והציע לה להצטרף אליו לשם ביצוע העברת הסמים. הנאשמת הסכימה לכך והצטרפה לנסיעה. הנאשמים נסעו יחדיו בכלי רכבו של הנאשם, אספו את הסם ממקום מחבואו בשטח פתוח, בסמוך ליציאה הצפונית באשקלון ונסעו לתל אביב. שם, מסרו את הסם לאדם אחר וקיבלו עבורו סך של 2,000 ₪. הנאשמים חזרו חזרה לאשקלון ומסרו לטל את הסך אותו קיבלו. הנאשם קיבל מטל בתמורה להעברת הסם סך של 500₪ .

הנאשמים הודו כי יש בהודאתם כאמור כדי להרשיעם בעבירה של ניסיון להחזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים ובעבירה של ניסיון לעסקה אחרת בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים. המאשימה ויתרה על הרשעתם ביתר העבירות אותם יחסה לנאשמים.

באישום השני והשלישי כפרו הנאשמים והמאשימה ויתרה על הוכחת האישומים המיוחסים לנאשמים עבירות אחרות בסמים.

האישום הרביעי, שבעובדותיו הודו הנאשמים, מלמד כי ביום 27.10.04 בצעו הנאשמים הובלה נוספת של סם, לפי בקשתו של טל. הנאשמים נסעו בכלי רכבו של הנאשם יחד עם בתם התינוקת, בת השלוש, ופנו לשטח פתוח בסמוך ליציאה הצפונית של אשקלון. הנאשם יצא מכלי רכבו ולקח מבין השיחים גרב שבה הוסתר סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 484 גרם. הנאשם חזר לכלי הרכב ומסר את הגרב לנאשמת אשר הסתירה את הגרב מתחת לבתם אשר נרדמה על הספסל האחורי שבכלי הרכב. באותו מעמד החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג קנבוס לצריכתו העצמית במשקל של 15.13 גרם וכן בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 3.48 גרם.

הנאשמים הודו כי יש בהודאתם האמורה כדי להרשיעם בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) +(ג) לפקודת הסמים, עבירה של עסקה אחרת בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים ולגבי הנאשם הרשעה בעבירה נוספת של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7 (א) + (ג) לפקודת הסמים.

לבקשת הנאשמת צורף לתיק זה תיק אחר של בית משפט באשקלון (ת.פ. 108/05) לאחר שתוקן כתב האישום והנאשמת הודתה בעובדות המיוחסות לה הורשעה הנאשמת בעבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשים התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

3. המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה לראות במעשיהם של הנאשמים כחמורים ביותר כשהיא מבקשת ללמד על החומרה מכמויות הסם אותם הובילו הנאשמים, הסוגים השונים של הסם אותו הובילו, סמיכות הזמנים והאמצעים בהם נקטו כשאין הם בוחלים מלהשתמש בבתם כדי להסוות את מעשיהם הפליליים. המאשימה טענה כי לנוכח המעשים החמורים יש להשית עליהם עונשי מאסר ממושכים ואין בנסיבותיהם האישיות הנוגעות למצוקה כלכלית קשה, כדי לגבור על האינטרס הציבורי והוא מיגור נגע הסמים, אינטרס המקודם בדרך של הרחקת עבריני סמים מן החברה לתקופה ממושכת. לטענתה יש לדחות את ניסיונו של הנאשם להסיר אחריות מן הנאשמת והגם מצבה הנפשי המעורער והעובדה כי מטופלת היא בבתם הקטינה יש להשית עליה ענישה משמעותית של מאסר מאחורי סורג ובריח הגם שהסכימה כי יש לאבחן את ענינה מעניינו של הנאשם.

4. שירות המבחן, אשר התבקש ליתן תסקיר בעניינם של הנאשמים, מלמד על נסיבותיהם האישיות של הנאשמים .

מציין שירות המבחן באשר לנאשמים כי לבני הזוג שישה ילדים בגילאים 4 עד 23 וכי ככלל ניהלו אורח חיים נורמטיבי. אשר לנאשם – ציין שירות המבחן כי הנאשם עבד במשך כ- 30 שנה כנהג משאית ולפני כשנה סבל מאירוע לבבי אשר בעקבותיו לא יכול היה לחזור ולעבוד כנהג. לאורך כל השנים היה הוא זה אשר פרנס את אשתו וילדיו והאירוע הלבבי, אשר גדע את מקור פרנסתו ובהכרח הוביל את בני המשפחה למצוקה כלכלית, הווה עבורו אירוע משברי שאך הוביל אותו לחוסר שליטה על חייו, חוסר אונים, תסכול ובמידה רבה אף נפגע הערך העצמי שלו.

בנוסף, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום היתה אמורה בתו להינשא. לנוכח נסיבות אלו ולנוכח מצבו הכלכלי הקשה התפתה ונענה להצעה שבאה בפניו להוביל סמים.

שירות המבחן התרשם כי מעשיו של הנאשם נבעו ממשבר רגשי שחווה לנוכח חוסר יכולתו לפרנס את משפחתו כבעבר, אשר לווה בתחושות של חוסר אונים מול הציפייה כי יעשה כל שביכולתו לממן את חתונתה של בתו.

אשר לנאשמת – ציין שירות המבחן כי מדובר באשה כבת 43 המתגוררת עם ששת ילדיה בדירת עמיגור באשקלון ועבדה בעבודות ניקיון במוסדות חינוך בעיר. לאורך כל השנים מטופלת הנאשמת בשירותי בריאות הנפש, על רקע מספר ניסיונות אובדניים, ששניים מהם בוצעו לאחר יום מעצרה.

שירות המבחן ציין כי למרות היותה של הנאשמת גרושה מבעלה מזה כ-8 שנים מתקיימת ביניהם מערכת יחסים מורכבת של תלות הדדית וכי נגררה אחר הנאשם לבצע את המעשים האמורים נשוא כתב האישום, על רקע קשיים כלכליים שנתקלו בהם לפני נישואי בתם הבכורה.

המדובר באשה קשת יום אשר בזמני רגיעה מתפקדת באופן ממוצע ובזמני לחץ נוטה להגיב באימפולסיביות וללא מחשבה על תוצאות מעשיה. כן מציין שירות המבחן כי הנאשמת נוטלת תרופות פסיכיאטריות שונות באופן סדיר. לנוכח דברים אלו המליץ שירות המבחן להשית עליה עונש מוחשי, מציב גבולות אולם המליץ כי עונש שכזה ירוצה בדרך של עבודות שירות. אשר לנאשם נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה.

5. באי כח הנאשמים, בטיעונים לעונש, ביקשו שלא למצות את הדין עם הנאשמים. ב"כ הנאשם חזר וציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את העובדה כי מדובר באדם מבוגר, כבן 48, הנעדר כל עבר פלילי ואשר נקלע לביצוע העבירות נשוא כתב האישום על רקע מצב כלכלי קשה של המשפחה ואשר התפתה ל"עצת" שכן, אשר ניצל את מצוקתו הכלכלית של הנאשם ופיתה אותו לבצע את הובלת הסמים. לדבריו, ידע הוא כי הוא מוביל סמים לבקשת אותו שולח "טל" אך לא ידע במדוייק את סוג הסם אותו הוא העביר. לטענתו, סבר כי מדובר בסמים קלים מסוג חשיש או מריחואנה ולא ידע כי בפועל, הוביל סם מסוג הירואין, שנסיבות החזקתו חמורות יותר מאלה של החזקת סם מסוג חשיש. הסנגור ציין דברים אלו כדי לבסס את תמימותו של הנאשם וחוסר מודעות מלאה לתוצאות מעשיו. מוסיף ומציין הסנגור כי הנאשם שיתף פעולה עם חוקריו, כדי לקדם את אינטרס הציבור, והוא תפיסתם של העוסקים בסחר בסמים ולאו דווקא הבלדרים השליחים. הנאשם הוסיף מילות חרטה וצער משלו על המעשים שביצע, כשהוא מציין כי הוא בוש לנוכח מעשיו ומודע לנזקים ולפגיעה בבני משפחתו ובפרט בילדיו. הנאשם חזר וביקש את חסדיו של בית המשפט.

6. ב"כ הנאשמת אף הוא חזר והתייחס לנסיבותיה המיוחדות של הנאשמת כשהוא מדגיש את מצבה הנפשי הבעייתי ותומך טיעוניו במסמכים רפואיים מתאימים המתעדים את מצבה הנפשי. הסנגור הדגיש כי מדובר באשה דלת כוחות אשר מתקשה להתמודד עם ההליכים המשפטיים ובוודאי שתתקשה להתמודד עם כל עונש מאסר אשר יהיה מאחורי סורג ובריח. לדבריו, חלקה בפרשה הינו מזערי כשהיא מסייעת לבעלה מבלי שהיא מכירה את שולחיו ומבלי ששוחחה עימם. כמו כן ציין הסנגור כי, גם הנאשמת שיתפה פעולה עם חוקריה וחשפה בפניהם את המידע שהיה ברשותה. הסנגור ביקש כי בית המשפט לא ישית עליה עונש מאסר בשל היותה מטופלת בחמישה ילדים כשהקטנה מביניהם הינה בת 4. מציין הסנגור כי שליחתה של הנאשמת יחד עם הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה למוטט את המשפחה ולהביא לטלטלה קשה בקרב הילדים אשר עלולים למצוא עצמם מטלטלים בין משפחות אומנות.

7. רבות נכתב על נגע הסמים המשחית והורס יחידים בחברה, ההופך את הצרכנים לנטל חברתי כלכלי קשה למשפחתם הקרובה ואף לחברה כולה, ועל כן, יש להרחיק מהחברה כל אשר ידו מסייעת בהפצת הסם, אם לשם עשיית רווח, ואם לצורך אחר ולשימו מאחורי סורג ובריח, למען תפחת פגיעתו, ולמען יראו אחרים, ידעו את חומרת הענישה, ואת רמתה ויירתעו מביצוען של עבירות הנוגעות לסמים. נוכח התגברות נגע הפצת הסם, קבע המחוקק עונשים מחמירים בשל ביצוע עבירות על פקודת הסמים המסוכנים, ובתי המשפט מצווים להחמיר בעונשים המוטלים על עברייני סמים, כדי לשקף את הצורך הדוחק להביא להדברת הנגע. כך, בע"פ 6029/03 גולן שמאני ואח' נ' מדינת ישראל, פסק כב' השופט חשין בערעור על חומרת העונש בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים כי :

"מורה ההלכה כי בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה...

כך נקבע, למשל, כי במקרים כגון המקרה שלפנינו – בהם המדובר בייבוא או בהחזקה של סם קשה ברמות משמעותיות – ראוי לגזור על המורשעים עונש הקרוב לעונש המירבי הקבוע בחוק."

ובנסיבות בהן נדרש בית המשפט לגזור את דינו של נאשם, אשר הורשע בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בשל הובלת סם מסוג חשיש במשקל של 29 ק"ג קובע כב' השופט ברק בע"פ 746/86 מדינת ישראל נ' משה בן חיים ואח', דינים עליון כרך ה' 65 כי :

"אומנם הסם שבהובלתו הורשעו המשיבים אינו הרואין , אך גם חשיש הוא סם מסוכן, שתוצאותיו על פני החברה, ובעיקר הצעירים שבהם, קשות הם"

וכאשר נדרש לנסיבותיו האישיות של נאשם קבע בית המשפט העליון בע"פ 966/94 אמזלג נ' מדינת ישראל, דינים עליון , כרך מב 859 וכן בע"פ 10/86 זגל נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (2) 769, כי בעבירת סמים יש ליתן משקל בכורה לשיקולים הציבוריים ומשקל יחסית קטן לנסיבותיו האישיות של העבריין.

8. ומהמסגרת הנורמטיבית לנסיבות שבפני.

הגם העובדה שהנאשמים נעדרים הרשעות קודמות אין לראות במניע בכלכלי שעמד מאחורי מעשיהם של הנאשמים כהצדקה לבצע את השליחות העבריינית. יתר על כן, לא אחת נאמר כי המלחמה בנגע הסמים מחייבת הטלת ענישה מחמירה על כל העוסק והקשור למלאכת הפצת הסם, גם על השליחים והבלדרים, שכן מערכת הפצת הסמים נסמכת ונשענת, במידה רבה על שירותיהם של בעלי תפקידים, כביכול משניים, שכאלה (ראה ע"פ 1674/96 עדנה קנטו נ' מדינת ישראל פ"ד נ (3) 722.

נסיבותיו האישיות של הנאשם, קשות ככל שתהיינה, אין בהן כדי להצדיק את מעשיו ובוודאי שלא להקל עימו. הנאשם היה מודע לעובדה כי הוא מוביל סמים ועצם את עיניו מלדעת את דבר סוג הסמים. עצימת עיניים זו לא יכולה לשמש לו כהגנה. הגם כל אלה, נתתי את דעתי למצבו הרפואי של הנאשם, לעובדה כי נעדר הוא הרשעות קודמות וכן לשיתוף הפעולה שלו עם חוקריו, שיתוף פעולה המלמד על היות הנאשם אדם פשוט, קשה יום אשר נקלע לבצע את המעשה בטיפשות רבה מתוך מצוקה קשה ואמונה כי יד החוק לא תשיגו, ועל כך משלם הוא היום את המחיר.

אשר לנאשמת, אף כאן נתתי את הדעת לחומרת מעשיה, שהדברים הנ"ל יפים גם לנסיבותיה, וכן התחשבתי בנסיבותיה האישיות כפי שבאו בפני הן מפי שירות המבחן והן מפי בא כוחה.

בקשת סנגורה לראות בחלקה בפרשה כקטן ומשני יותר משל הגרוש שלה אכן ראויה להתייחסות. חלקה של הנאשמת בפרשה היה בעצם העובדה שהתלוותה אל הנאשם בנסיעותיו לצורך הובלת הסם. הנאשמת לא עמדה בקשר כלשהוא עם השולחים. היה זה אך הגרוש שלה שקיבל את השליחות והיא הצטרפה אליו כמבצעת מבלי שקיבלה כל תמורה. יחד עם זאת, אין לראות בחלקה כמזערי, כפי שביקש סנגורה לראות את הדברים, שכן הנאשמת היתה מודעת למעשים והיה ברור לה כי הובלת הסמים בכלי הרכב, כשהיא יושבת לצידו יחד עם בתם הקטינה, כשהסמים מוחבאים מתחת לגופה הקטן של הילדה, יש בכל אלה כדי להסוות ולטשטש את מטרת הנסיעה. מעשים אלו מלמדים על מודעות מלאה למעשים ולתוצאות ועל כן גם הורשעה הנאשמת בעבירות בדומה לגרוש שלה ולא בעבירות סיוע. יחד עם זאת, יש לאבחן את שונות נסיבותיה האישיות לנסיבותיו של הגרוש שלה וזאת לאור מצבה הנפשי הקשה ולנוכח העובדה כי ילדיה הקטינים סועדים על שולחנה וצפויים הם לשלם מחיר כבד באם תשלח גם האם למאסר מאחורי סורג ובריח. נדמה כי בנסיבות העניין ניתן לומר כי הנאשמת נגררה למעשים אחר הגרוש מתוך מצוקה וניצול תמימותה.

בע.פ. 1674/96 עדנה קנטו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ 3 722 הפחית בית המשפט העליון בעונשה של המערערת, צעירה בת 25, הנעדרת הרשעות קודמות, אשר הורשעה בעבירות של יבוא סם מסוכן, עשיית עסקה בסם מסוכן, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בעת שייבאו ארצה 1,000 כדורי אל.אס.די, 2,577 כדורי אקסטזי וכן אבקת קוקאין והעמיד אותו על עונש מאסר בפועל ל-18 חודשים. אשר הכיר בנסיבותיה המיוחדות של הנאשמת ובהליך הטיפולי בו החלה.

בע.פ. 345/90 פלוני ופלונית נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך כה 547, המדובר היה בערעורים נגדיים שהגישו הצדדים, בין השאר המדינה על קולת העונש שהושת על פלונית בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית מסוג הרואין במשקל כ-516 גרם, דחה בית המשפט העליון את ערעור המדינה על קולת העונש שהושת על פלונית לתקופה של כ-12 חודשים.

אל מול נסיבות מקלות אלו כמפורט לעיל, קיימת פסיקה איתנה וחד משמעית כי בעבירות סמים יש להשית עונשי מאסר משמעותיים מאחורי סורג ובריח. (ראה ע.פ. 10/86 מרים זגל נ' מדינת ישראל (לעיל).

לאור כל האמור לעיל, ולאור האבחנה המתחייבת בין השניים, אני משיתה על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשם 1:

א. מאסר בפועל למשך 40 חודשים החל מיום מעצרו 27.10.04.

ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת סמים שהינה עבירת פשע.

ג. מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והתנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי.

על הנאשמת 2:

א. מאסר בפועל למשך 6 חודשים וזאת בהתחשב בעובדה כי הנאשמת שהתה במעצר ימים מספר וכן בעובדה כי שוהה היא במעצר בית מלא מזה כ-10 חודשים בבית אחותה בבית שמש כשהיא מנותקת ממקום עבודתה ומשלמת על כך מחיר כלכלי כבד. בנסיבות העניין, אף לנוכח מצבה הנפשי, אני סבורה כי יש מקום לשקול אפשרות ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות.

ב"כ הנאשמת 2 , יעביר לממונה על עבודות שירות עותק מחוות הדעת הפסיכיאטרית בענינה של הנאשמת 2 וזאת תוך 14 ימים מהיום.

אני קובעת את המשך הדיון בענינה לצורך קבלת חוות דעת הממונה ליום 1.11.05, שעה 09:00.

ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי שהנאשמת לא תעבור כל עבירת סמים שהינה עבירת פשע.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ג באלול, תשס"ה (27 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.

רחל ברקאי, שופטת

008263/04פ 055 מיכל וקנין